יוקר המחיה מצליח לגעת בכולנו, אבל עדיין יש הבדל במחירים באזור המרכז. כשאני אומר "אזור המרכז" אני מתכוון לכל הערים שנוגעות פיזית בתל אביב. כבר יצא לי להסיע נוסעים במונית עם פרצוף הלום רק מהמחירים בתוך העיר, אנשים שלא מצליחים להבין איך אפשר לחיות ככה. הכול יקר יותר בתל אביב, אבל נראה אתכם מנסים למכור מנה פלאפל ב-20 שקל ומעלה בתוך בת ים.
רוצים לפגוש את המציאות מול הפנים? לכו לטייל ברחוב בלפור בבת ים. תספיק לכם הליכה של שני בלוקים ברחוב בשביל לקבל תמונת מראה של המציאות הישראלית. לא כולנו רוצים לפגוש את המציאות הזו, אבל היא חזקה יותר מכל דמיון - ואת זה לא אני אמרתי.
בכל פעם שאני חולף ברחוב בלפור לכיוון יפו, אני סורק טוב-טוב עם העיניים מי נגד מי: מה עכשיו פתחו על הרחוב, מה הביאו חדש לעיר. אז נכון שמדובר בעיקר על מקומות מסורתיים, וזה רק לטובה. לא תפגשו כאן מסעדות יוקרה, אפילו לא בטעות. מדובר על אוכל רחוב על באמת.
לפני כמה חודשים, קצת אחרי שרוב הפלאפליות בארץ הצליחו לעלות לי על העצבים ועל הכיס יחדיו, קיבלתי החלטה: לחפש בכוונה רק פלאפליות זולות שראויות ליותר תשומת לב ממני. בינתיים אני מצליח לשמחתי לעמוד במשימה שהצבתי לעצמי, ומוצא מספיק פלאפליות צנועות וטובות שלא מנסות על הדרך לתת לך מכה בארנק.
אז עכשיו יותר מתמיד אני שם לב לכל דוכן בדרכים. מודה שבינתיים לא מצאתי הרבה פלאפליות זולות במיוחד. אני יודע שלכיוון בני ברק יש אופציות זולות, אבל להצליח למצוא פלאפל באזור של בת ים, ורק ב-10 שקלים? מבחינתי זאת מציאה אמיתית.
כבר לפני תקופה קלטתי בחטף את השילוב המנצח של "10 שקלים למנה". בהתחלה אפילו לא זיהיתי את השם, פשוט המשכתי בנסיעה ולקחתי בחשבון שאולי לא ראיתי טוב. אבל לא ולא, או יותר נכון להגיד - אכן כן: פלאפל דניאל עדיין מוכר מנה ב-10 שקלים, וזאת מנה לא רעה בכלל, אפילו טובה מאוד.
עוד אוכל רחוב:
אז כרגיל, הגעתי בלי ציפיות בכלל, הולך לטעום פלאפל שמרגיש "זול מדי". שילמתי, ורק אז הכינו את הכדורים על המקום. הפלאפל ירוק וטעים מאוד, קצת מלוח מדי לטעמי, אבל הסלטים היו טריים בהחלט עם מבחר פשוט ולא מסובך. גם המלפפון החמוץ היה פרוס דק-דק כמו שצריך. קיבלתי מנה עם כדורים מעולים, גדולה ומשביעה בהחלט, ובלי הרבה כאב בכיס. באמת שלא צריך לשלם יותר מזה.
