מיטב החברות כבר עברו לבני ברק, ואיתן גם לא מעט עסקים בבניינים גבוהים מדי, כאלה שלא מביישים אותנו מול שאר העולם. חניה לא תמצאו פה בקלות, וגם לא בזול. לפעמים אני מוצא את עצמי עם המונית נכנס לחניון – אפילו במהלך משלוח – וזה בדיוק המקרה הנוכחי. יש מקרים שבהם לקוחות קבועים לא סומכים על אף אחד, אלא על נהג המונית הקבוע שלהם.
עבדכם הנאמן אוהב לעשות משלוחים. אתה מוצא את עצמך מבצע העברה מיד הלקוח לידו של הנמען בלבד, והחניה כבר שולמה קדימה לפחות לשעה הקרובה. גם במקרה הזה, שבו סופרים לך את התשלום לפי דקה. פעם עוד יכולנו להרשות לעצמנו להיות רגועים לפחות לשעה. למזלנו יש שם אנשים למעלה שממש עסוקים בלשפר לנו את החיים, בלשון המעטה — בעיקר בכל מה שקשור לחניה.
וכך מצאתי את עצמי עם 45 דקות על חשבון הלקוח. שלחתי את התיאבון שלי לכיוון מכון הטסטים של בני ברק, אותו מבנה שבו חלקנו מעבירים את הרכב טסט בעל כורחנו. כתבתי חלקנו, כי לאחרונה לפחות פעמיים הייתה לי תאונה קלה עם נהגים בלי ביטוח ובלי רישוי בכלל. לך תדבר אל הקיר – יהיה לך יותר קל.
מול מכון הטסטים נמצאת תחנת דלק. בעלי התחנה, בחוכמתם הרבה, לא ויתרו על החלק הפחות נגיש של הפינה ומילאו אותו במזנונים של אוכל. ככה הגעתי מהחניון עד לדוכן ממו בכיכר.
הסתכלתי על המחירון במקום – מחירון ידידותי בהחלט. חביתת נקניק ב-32 שקלים. ענבל שבדלפק חייכה אליי ושאלה כמה אני רעב. לא היה לה מושג על מי היא נפלה. אני, בעיקרון, תמיד רעב, ואם יש אפשרות להעצמה בתוך כל מנה – מה טוב. סיכמנו שחביתת הנקניק תהיה על הדרך גם חביתת ירק. תוספת תשלום? ממש לא. פעמיים סבבה.
אחר כך ראיתי במזנון הסלטים פלפל צ'ומה מפתה במיוחד וגם סלט טירשי. ביקשתי ממנה לשים ביחד - והיא לא נרתעה בכלל, זרמה עם הראש שלי. חביתת ירק מוגברת ומועצמת בהחלט. יצאה על הפלנצ'ה חביתה מחוזקת, חביתת ירק אדמדמה מלאה נקניקיות.
אחר כך ענבל לקחה מגש להמשך. אמרתי לה שלא צריך, אני אקח ואלך הלאה. היא עצרה אותי. ההגשה המושלמת עוד תגיע. לקחתי צעד אחורה, מכין את עצמי להסתערות על המנה בהתאם.
עוד אוכל רחוב:
החביתה הגדולה מדי הונחה אחר כבוד בתוך בגט טרי, יחד עם עוד סלטים מעל - ישר למגש. הוספתי כמובן חריף לאורך כל הבגט וסלט כרוב, ואז ההצגה התחילה. על המגש קיבלתי צלוחית בצד, מלאה בצ׳יפס ביתי אמיתי, ספוג שמן כמו בבית, ופלפל ירוק חריף ומטוגן שלם, אותו הנחתי אחר כך לאורך כל הבגט. רק אז ענבל שחררה לכיווני את המגש המושלם, ועדיין - להזכירכם - בסכום כולל של 32 שקלים. לקחתי את המגש לצילום המסורתי. אם כבר אתם באזור בני ברק של הטסטים - יש לפחות איפה לאכול, ואפילו בזול ביותר. ענבל אוהבת לפנק בצלחת, וזה קורה כאן בלי חשבון - עם סבלנות וחיוך. בהתחלה לא ממש הבנתי מה קורה פה, אבל כנראה שבאמת הגעתי לפינת פינוק לשמנמן התורן.
