בימים אלה חוזר עולם המסעדנות לתפקד, לאחר שספג מכה קשה במשבר הקורונה, אחרי שלא מעט מסעדות כבר דשדשו עוד לפני שהחלה המגפה, ונאלצו בחודשיים האחרונים להתמודד עם בעיות רבות ללא קשר למשבר.
הערעור התקבל: פיצוי של 40,000 שקל לבעלי עלי קראוון, במקום 5,000 שקל שנפסקו במשפטהערעור התקבל: פיצוי של 40,000 שקל לבעלי עלי קראוון, במקום 5,000 שקל שנפסקו במשפט
הערעור התקבל: פיצוי של 40,000 שקל לבעלי עלי קראוון, במקום 5,000 שקל שנפסקו במשפט
(צילום: ירון ברנר)
אבל לא רק הקורונה היא צרה צרורה: אין ספק שאחד האויבים המרכזיים של עולם המסעדנות בשנים האחרונות הוא ההתמודדות עם פוסטים פוגעניים ברשתות החברתיות: כל אחד יכול - ואפילו בקלות - לכתוב את כל העולה על רוחו, וגם לשתף את זה עם מאות או אלפי חבריו. לעיתים רבות מדובר בפוסטים הרסניים שיכולים להסב למסעדה נזק רב, עד כדי פגיעה ממשית במוניטין ובהכנסות.
במקרים אלה השאלה המרכזית איתה מתמודדים בתי המשפט במסגרת תביעות המוגשות בנושא זה היא – היכן עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית כלפי המסעדה לבין לשון הרע?
פרסום לשון הרע מהווה עוולה אזרחית בהתקיים שני יסודות: יסוד ראשון הוא יסוד הפרסום. יסוד זה, ברוב המקרים מתקיים, שכן ככל והפוסט היה מיועד ליותר מאדם אחד, למעט הנפגע עצמו, הוא נחשב כפרסום על פי חוק איסור לשון הרע. על כן, בעידן הרשתות החברתיות כל פוסט מקבל חשיפה של עשרות אם לא מאות גולשים.
(צילום: Shutterstock)
היסוד השני שנדרש הנפגע להוכיח הוא כי הפרסום מהווה לשון הרע. כלומר, שתוכן הפרסום עלול היה להשפיל או לבזות אותו, או שהיה עלול "לפגוע במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו" (ציטוט מהוראות החוק). יסוד זה נבחן על פי מבחן אובייקטיבי ולא על פי מה שהבין וחשב הנפגע הספציפי על הפרסום, אלא על פי מה שהיה הקורא הסביר עלול להבין מהפרסום.
יחד זאת, גם במקרים בהם הנפגע הוכיח שתוכן הפוסט אכן מהווה פרסום ולשון הרע, לא תמיד תתקבל תביעתו, שכן ישנם גם מספר הגנות בחוק שהמרכזיות שבהן הן - הגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב, העשויות לפטור את מפרסם הפוסט מאחריות. למשל, אם התוכן של הפוסט לא נכתב בלשון משמיצה ופוגענית, אלא יותר בלשון ביקורתית אישית ופורסם בתום לב.
חשוב לציין, כי לעיתים גם אדם "שרק" משתף פוסט של אדם אחר שתוכנו היווה לשון הרע, עלול להיות חשוף לתביעת לשון הרע, שכן שיתוף פוסט גורם לחשיפה גדולה יותר של התוכן הפוגעני, דבר שעלול גם להגדיל את הנזק של הנפגע מאותו פוסט.

חופש ביטוי מול הזכות לשם טוב

במסגרת תביעות כאלה, נדרשים בתי המשפט לערוך איזון בין הזכות לחופש הביטוי של מפרסם הפוסט, לבין הזכות לשמו הטוב של בעל העסק. ככל ומדובר בביקורת שנכתבה על ידי צרכן שהוא באמת התכוון אליה ושכתב אותה בתום לב, עשויים בתי המשפט לראות בפרסום כביקורת צרכנית לגיטימית.
קורונה גם ברשתות החברתיותקורונה גם ברשתות החברתיות
זהירות ברשתות החברתיות
(אילוסטרציה: Shutterstock)
ככל ומדובר בפרסום כוזב (קרי "פייק ניוז") או שנכתב במטרה לפגוע בבית העסק, עשויים בתי המשפט לראות בפרסום כלשון הרע, אולם גם במקרים כאלה בתי המשפט פוסקים לרוב פיצויים נמוכים שלאו דווקא משקפים את הנזק שגרם הפרסום בפועל לבית העסק, וכמובן שכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו הספציפיות ועל פי שיקול דעתו של השופט הדן בתיק.

שיתפה בפייסבוק: "הפיצה איכס"

באחד מפסקי הדין שנתנו בנושא נקבע על ידי בית משפט המחוזי, כי ביקורת שכתבה לקוחה בפוסט בפייסבוק כנגד פיצרייה - מהווה ביקורת לגיטימית כצרכנית ואינו מהווה לשון הרע. מפסק הדין עולה, כי הלקוחה התקשרה לפיצרייה והזמינה ממנה פיצה עם תוספות - עגבניות, בצל וזיתים, ולאחר מכן הגיעה לפיצרייה על מנת לאסוף את המנה שהזמינה.
פיצה איטלקיתפיצה איטלקית
לא אומרים איכס על פיצה?
(צילום: Shutterstock)
אולם, לטענת הלקוחה, לאחר שהיא חזרה הביתה עם הפיצה היא התקשרה לפיצרייה והתלוננה על כך שהפיצה רטובה. בתגובה לכך טען בפניה בעל הפיצרייה שהרטיבות בפיצה היא דבר טבעי ומקורה בהפרשת נוזלי העגבנייה שהזמינה כתוספת לפיצה, וביקש ממנה להגיע עם הפיצה כדי לבחון את טענותיה.
לאחר מכן העלתה הלקוחה פוסט לדף הפייסבוק האישי שלה ובו מתחה ביקורת על הפיצרייה, וכתבה בין היתר - כי היא קיבלה פיצה ספוגה בנוזלים שאינה אכילה, וכן כתבה את המילה "איכס".
בעקבות פרסום הפוסט הגיש בעל הפיצרייה כנגד הלקוחה תביעת לשון הרע ובה הוא טען בין היתר שהפוסט שפרסמה גרר שיתופים ותגובות רבות, ובעקבותיו ירדו הכנסותיו באופן משמעותי עד כדי שנאלץ למכור את הפיצרייה בהפסד. מנגד טענה הלקוחה שתוכן הפוסט אינו מהווה לשון הרע ולא היה לה כל כוונה לפגוע בפיצרייה, וכי עומדת לה הגנת תום הלב ואמת בפרסום מאחר ותלונותיה היו תלונות אמת, ועמדתה על כך שהפיצה לא הייתה ראויה למאכל.
תחילה תביעתו של בעל הפיצרייה התקבלה על ידי בית משפט השלום, לאחר שנקבע בין היתר - כי תוכן הפוסט שפרסמה הלקוחה חרגו מתחום הסביר והיוו לשון הרע, ולכן היא חויבה לשלם לבעל הפיצרייה פיצויים בסך 15,000 שקלים. אולם לאחר מכן, הגישה הלקוחה ערעור לבית המשפט המחוזי, שהחליט לקבלו, וביטל את פסק הדין שניתן קודם לכן על ידי בית משפט השלום, תוך שחייב את בעל הפיצרייה לשלם ללקוחה הוצאות בסך של 15,000 שקלים.
בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי, שהתוכן שפרסמה הלקוחה בפוסט היה ביקורת מידתית והוגנת, ומדובר היה בזכותה כצרכנית לכתוב זאת, ושדבריה לא היו פוגעניים באופן קיצוני על מנת לשלול ממנה את הגנת תום הלב. בנוסף נקבע, כי בתי עסק המציעים את מרכולתם לציבור חושפים את עצמם לביקורת מצד הצרכנים, ושלציבור זה נתונה זכות להביע את דעתו.

שיתף פייק ניוז – וישלם כ-40,000 שקלים

במסגרת פסק דין נוסף שניתן על-ידי בית משפט השלום, נדונה תביעה שהגיש בעל חומוסיית "עלי קראוון" ביפו כנגד אדם שהעלה פוסט בדף הפייסבוק שלו שכלל פרסום כוזב, ובו נטען כי מספר עובדים של המסעדה נעצרו "לאחר שלפי החשד בישלו גרגרי חומוס במים שלקחו מאסלת השירותים של המסעדה", והוסיף וכתב בין היתר: "תמשיכו לפרנס ערבושים" וציין את השם של המסעדה.
החומוס של עלי קראוון: ערער וזכההחומוס של עלי קראוון: ערער וזכה
החומוס של עלי קראוון: ערער וזכה
(צילום: ירון ברנר)
לאחר פרסום הפוסט הגיש בעל המסעדה כנגד אותו אדם תביעת לשון הרע ובה טען, בין היתר, שאותו פוסט זכה לשיתופים ולייקים רבים, בעקבותיו פנו אליו גורמים רבים וביקשו לברר את פשר השמועות, והוא ובני משפחתו נאלצו להגן על שמה הטוב של המסעדה אשר נצבר בעמל רב במשך עשרות שנים. עוד נטען, שהפוסט נכתב על-ידי הנתבע בעקבות פוסט אחר שפורסם קודם לכן בנושא על ידי גורמים עלומים ברשתות החברתית כבדיחה תפלה.
כנגד טענות אלה טען הנתבע בין היתר כי לא הייתה לו כל כוונה לפגוע במסעדה, ושתוכן הפוסט היה בכלל שיתוף של פוסט אחר שפורסם קודם לכן באתר שנחזה להיות עמוד חדשות לגיטימי ושרק בדיעבד התברר לו כי מדובר בעמוד סטירי. עוד טען הנתבע, שלאחר שבעל המסעדה פנה אליו ומסר לו שמדובר בפרסום שקרי הוא הסיר את הפרסום, וכן כי הוא פטור מאחריות בלשון הרע מאחר ובמועד הפרסום סבר שהפרסום אמיתי ופרסם את הפוסט בתום לב.
בית המשפט השלום החליט לקבל את התביעה, אך חייב את הנתבע לשלם לבעל המסעדה פיצוי בסך 5,000 שקלים בלבד, לאחר שנקבע, בין היתר, שהפרסום שהנתבע העלה בדף הפייסבוק שלו היווה לשון הרע.
אבל בעל המסעדה לא הסתפק בזה, ולאחר מתן פסק הדין הוא ערער לבית המשפט המחוזי על סכום הפיצוי הזעום שנפסק לטובתו. לפני כשבוע בית המשפט המחוזי החליט לקבל את הערעור של בעל החומוסייה, וחייב את מפרסם הפוסט לשלם לבעל המסעדה פיצוי בסך 30,000 שקלים והוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 10,000 שקלים.
החומוסייה הותיקה ביפו: פגיעה בשם הטובהחומוסייה הותיקה ביפו: פגיעה בשם הטוב
החומוסייה הותיקה ביפו: פגיעה בשם הטוב
(צילום: ירון ברנר)
בית המשפט המחוזי קבע שהפיצוי שפסק בית משפט השלום במקרה הזה "אינו משקף את חומרת הפרסום השקרי ואת פוטנציאל הנזק הטמון בתוכנו". עוד ציינה השופטת כי אינה סבורה שהיה מקום "להתייחסות הסלחנית של בית המשפט קמא לפרסום ולפסיקת פיצויים זעומים", וזאת גם לנוכח תוכנו השקרי והזדוני של הפרסום אשר "הסתיים בהערה גזענית פוגענית שנועדה להרחיק סועדים מן המסעדה". עוד הוסיפה השופטת וציינה כי: "מי שנוטל חלק בשיח החופשי ולעתים מתלהם, אמור לדעת כי הקלדה על מקש ה'שיתוף' עלולה לגרום פגיעה אנושה בשמו הטוב של הזולת".
עו"ד אהוד פאי עוסק בייצוג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע