סלמאן חבקה, עלים סעד, ג'ואד עאמר, דניאל ראשד, עדי חרב, ג'מאל עבאס. שישה לוחמים בני העדה הדרוזית, שילמו בחייהם בקרבות במלחמת "חרבות הברזל", בגזרת הצפון ובלחימה בעזה. "העדה הדרוזית ספגה אבדות קשות, טובי בנינו נפלו בקרבות, אבל אנחנו ממשיכים את הלחימה ולא מוותרים", מצהירה בנחרצות המסעדנית בסמה הנו, אלמנת צה"ל ואמא ללוחם שריון במילואים. "אנחנו נלחמים באויב המשותף שלנו בתור חלק מעם ישראל. כל הלוחמים בשטח נלחמים כתף לכתף, דרוזים ויהודים ביחד, בהם היה בעלי בעבר, ובהם בני שנלחם עכשיו".
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
בסמה הנו היא אלמנת צה"ל, בעלה מרסל ח׳יר נפצע קשה בשנת 2002 בפעילות מבצעית בשומרון במהלך שירות מילואים, היה מאושפז במשך 13 שנים, עד שנפטר כשהוא בן 45. מרסל הובא למנוחות בבית העלמין בכפר יאסיף ועלה לדרגת רב סמל ראשון לאחר מותו.
במשך 13 שנים בסמה, יחד עם בנם המשותף נור, היו מגיעים למיטתו של מרסל ומתפללים שמצבו ישתפר. "בעלי נפצע לפני למעלה מ-20 שנים, עשרה חודשים בלבד אחרי שהתחתנו. היינו נשואים טריים ואני כבר הייתי בהריון מתקדם עם נור. במהלך פעילות מבצעית בשומרון, הג'יפ בו נסע עלה על מטען צד ובעלי נפצע קשה. רסיס שפגע לו בעין גרם לשטף דם בלתי הפיך במוח.
"חברים שהיו איתו סיפרו על הגבורה שלו, איך הצליח להישאר ולסייע לפצועים בשטח ולהשיב אש לעבר המחבלים שזיהה. אחרי שהתמוטט, הוא פונה לבית החולים, שם אחרי ניתוח ראשון חשבו שמצבו התייצב, אבל בצילום ראש גילו את גודל הנזק. במשך 13 שנים בעלי היה מוגדר כצמח, הוא לא זכה להכיר את הבן שלנו. רק נור הספיק לראות אותו במצבים לא פשוטים בכלל, כשהמצב היה מדרדר והיו מזעיקים אותנו להגיע. זו סיטואציה מורכבת מאוד וסיפור קשה מאוד", היא מספרת בכאב.
השבוע, נור, בנה של בסמה, שעל שמו קרויה המסעדה שלה, הגיע לניחום אבלים בבית משפחתו של סא"ל סלמאן חבקה, בן 33 מיאנוח-ג׳ת, מפקד גדוד 53 של חטיבה 188 של חיל השריון, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה והותיר אחריו אישה, ילד בן שנתיים, שלושה אחים ושתי אחיות. בסיום הביקור, נור התנדב להסיע את אלמנתו של סלמאן לבית הוריה. "כשהוא חזר הוא שאל אותי אם גם אני הייתי ילדה כמוה, כשבעלי נפצע והפך לצמח", מספרת בסמה. "ליבי עם כל המשפחות השכולות ועם האלמנות, הדרוזיות והיהודיות. לכולנו כאב משותף. קשה לי לראות אנשים נוספים שמרגישים את מה שאני מרגישה, האובדן הזה, צורם בלב".
בנם המשותף נור נולד, כאמור, לאחר שאביו נכנס למצב תרדמת, ובמהלך חייו זכה לראותו רק בביקורים בבתי החולים, כשהוא למעשה במצב צמח. כשהתגייס לצבא, נור התעקש לשרת כלוחם, על אף שהוא בן יחיד במשפחה שכולה. כשסיים את שירותו הסדיר, כשבועיים אחרי פרוץ המלחמה - הוא התעקש לחזור מיד לשירות מילואים ולהצטרף לכוחות הנלחמים בעזה. "התקשרו לבן שלי, לעדכן אותו שמגיע לו הפטור משירות מילואים, בגלל המצב המשפחתי שלנו. הוא התעקש להמשיך, לא היה סיכוי לשכנע אותו אחרת. אני תומכת בו, זו קודם כל החלטה שלו שאני מכבד. ושנית, זו המדינה שלנו. חובתנו לשרת ולהגן עלייה", מספרת בסמה. "נור הוא נשמה שלי, מקור הכוח והעוצמה שלי. בזכותו אני עומדת על הרגליים וממשיכה בעשייה שלי. מקווה שיבואו ימים טובים יותר בהם אראה את נור בתוך חתן, אינשאללה", הוסיפה בסמה בהתרגשות.
כשנושא חוק הלאום עולה, תחושת הגאווה בבנה ובלוחמים שבשטח, מתחלפת בזעם. "אין ספק שיש כעס כבד. חוק הלאום הוא השפלה עבור הדרוזים. חייבים להסתכל עלינו באופן שונה מהאופן בו מסתכלים עלינו עכשיו. מאז ומתמיד אנחנו חלק מהעם הזה, נחלמים לצידכם, ומאבדים חלק מיקירנו בימים קשים כאלו, כמו שאיבדתי את בעלי. צריך למחוק אותו, להפסיק את ההפרדה בנינו – אנחנו עם אחד, כולנו יחד באותה הסירה", קובעת בסמה. "אני הדוגמה הטובה ביותר למצב – אני אלמנת צה"ל. בעלי נפצע ממחבלים בעודו משרת בצבא, ונפטר מאוחר יותר מפצעיו. הבן שלנו, היחיד, משרת היום את המדינה, אחרי שסיים שירות סדיר כלוחם והתעקש לשרת גם במילואים במלחמה".
אוכל דרוזי כשר
הסיפור הקולינרי של בסמה התחיל לפני 12 שנים, כשבסמה התחילה את דרכה כקונדיטורית חובבנית. היא הייתה מכינה עוגות ומוכרת אותן בבית. בהמשך היא פתחה עסק ראשון - בית קפה בכפר ג'וליס בשם נור, על שם בנה. אז, רבים הרימו גבה לאור ההחלטה הלא שגרתית - בית קפה ראשון בכפר דרוזי המנוהל על ידי אישה.
בסמה לא נבהלה מהתגובות, והמשיכה בהכנת קפה משובח וקינוחים שהוגשו לצידו. "היה לי חשוב להצליח לחבר את נור לחברה ולסביבה שלנו", מספרת בסמה. "בקורונה התמודדנו עם קושי משמעותי בניהול העסק, ואחרי הסגרים, השתתפתי בתוכנית 'הקינוח המושלם', וזה חשף את העשייה שלי להרבה אנשים שהגיעו בעקבות זה לתמוך בי", משתפת בסמה. בזכות העידוד שקיבלה מהסביבה, היא החליטה לפתוח מסעדה ולהגיש שם אוכל דרוזי אותנטי. היום אנשים מכל הארץ וגם תיירים מכל העולם מגיעים לטעום את האוכל שהיא מבשלת.
מאז פרוץ המלחמה, בסמה נאלצה לסגור את המסעדה שלה, אבל הקפידה מידי שישי לבשל עבור חיילים. "יש לי קשר ישיר עם מפקדים בצבא, שפונים אליי ומבקשים אוכל ביתי חם שיגיע אליהם. אני לא מכירה את מי שפונה, אבל תמיד נענית בחיוב", היא מספרת. מה שהתחיל כמנהג בימי שישי עם 200 מנות שנשלחות ללוחמים בשטח – הגיע ל-500 מנות שנשלחות גם למשפחות המפונים. "זה נותן לי תחושה שאני תורמת את החלק שלי במאמץ המלחמתי. אני עושה את זה במלא אהבה ובהתנדבות", היא מספרת בהתרגשות.
האוכל שלך כשר?
"באחד הימים הראשונים ללחימה בישלתי עבור לוחמי חטיבה 300, החטיבה שבה בעלי שירת, ואחד החיילים שאל האם האוכל כשר. לצערי, השבתי בשלילה, והחייל לא אכל. זה עשה לי כווץ' בלב – איך אפשר לראות חייל שרוצה לאכול ולא יכול? אז באותו יום חזרתי הביתה והבנתי שאני חייבת מיד לטפל בזה והתחלתי לפעול בשביל להשיג אישור כשרות".
לפני כשבוע קיבלה בסמה אישור כשרות רשמי, ובשבועות האחרונים האוכל שנשלח לשטח הוא אוכל דרוזי כשר. "אנשים מגיעים לעזור לי לארוז הכל, כי אלו כמויות גדולות. כשאני רואה אותם ממלאים את המגשית – אני תמיד מבקשת שיוסיפו עוד, שלא יחסר כלום לחיילים, שיהיה להם טעים ומשביע. הלואי שיהיה לי כוח להמשיך בעשייה, אני רוצה שהם יצליחו להנות לפחות מאוכל טוב", היא מסכמת.
בימים אלה המטבח של בסמה פתוח לכל מי שמעוניין להגיע בהתנדבות לבשל ולסייע בשינוע המנות והעברתן לשטח. "זה עולה לנו המון כסף, ואנחנו מתבססים כרגע על תרומות שגייסנו. אני רוצה שנמשיך בעשייה ולהמשיך לשלוח לחיילים אוכל שיחמם להם את הלב ואת הבטן".
בסמה מתכננת להמשיך להפעיל את המטבח בהתנדבות מלאה, ולהמשיך לבשל עבור אוכל לחיילים ומפונים מהעוטף. לשם כך היא מגייסת תרומות לרכישת חומרי גלם ולתפעול המערך.
