אוהבים הרבה אוכל? גדול? מושחת? ובעיקר מגוון? אז המקום הזה הוא בדיוק בשבילכם. מדובר על לא פחות מלונה פארק מודרני של טעמים, ששוכן על אחד המקומות הגבוהים בגליל ומשקיף על כל העמק. הכירו את קאזה פוד, מתחם המזון המהיר של קניון מרקזה בין נוף הגליל לנצרת.
הביס של יהונתן: קאזה פוד
הרעיון של מתחם אוכל מגוון ויצירתי במרכזם של קניונים, איננו חדש. כבר שנים שאנחנו עדים לז'אנר שחשוף לעינינו בכל רחבי תבל, אבל בנוף הגליל הלכו על פורמט אחר. אם בכל מקום בעולם ובארץ מדובר על אסופת מסעדות קטנות ומהירות שמופעלות בידי זכיינים או מותגים שונים, כאן הכל מופעל בידי המקום עצמו. העובדים, המטבחים, הניקיון, הקופות וכל המעטפת. מדובר באתגר לוגיסטי ותזונתי מורכב ויומרני מאוד. כזה שדורש הרבה ביטחון עצמי, ובוודאי שדורש התמדה ודיוק בקנה מידה עצום.
קאזה פוד משתרע על קומה שלמה בתוך מרכז הקניות, שבתוכה פועלות שבע מסעדות שונות ומגוונות שמיועדות לקהל הנרחב ביותר. המקום מעוצב בהידור, עם המון אזורי ישיבה שמיועדים למאות רבות של סועדים. אלמנט נוסף שבולט מאוד הוא הניקיון של המתחם. הרצפה מבריקה, כמו גם אזורי הישיבה ואזורי ההגשה של המסעדות השונות. את ההזמנה ניתן לבצע באמצעות מסך מגע בסמוך לכל אחת מהמסעדות, או באמצעות אחד מנציגי המתחם במרכז המתחם. אנחנו פנינו לעזרה בהזמנה של המנות הקלאסיות או המוצלחות ביותר מכל אחד מהמקומות, כדי לשאוף ולשקף תמונה מייצגת והגונה ביותר של המקום בכללותו ושל הדוכנים השונים בנפרד.
שווארמה למנה ראשונה
התחלנו במה שנראה והרגיש כמו מניה בטוחה, השווארמה. במקום יש כמה אופציות מוכרות (לאפה, באגט צלחת), תוספות, סלטים ועוד בשרים על האש. הלכנו על הבייסיק: שווארמה עגל בפיתה (44 שקל). נקראנו דרך הסלולרי להגיע לדלפק כדי להרכיב את המנה, ושם כבר נתקלנו בקושי לא צפוי. ביקשנו למרוח את הפיתה בטחינה, ולתדהמתנו האיש מאחורי הדלפק פשוט סירב. "טחינה רק בסוף". ניסינו, התאמצנו, התחננו, ביקשנו הסבר להתעקשות, אבל לא היה עם מי לדבר. התייאשנו וכשביקשנו מריחה עדינה של חומוס, חריף, בשר ועליו בצל, פטרוזיליה וכמובן טחינה ועמבה מלמעלה. למרות הכעס שהצטבר מהעקשנות הלא ברורה של מרכיב הפיתה, הביס היה מצוין ועמד בציפיות. נתחי עגל דקיקים ובשרניים, קריצות של שומן כבש ותיבול מורגש אך לא אגרסיבי מדי, יצרו פיתה טובה וטעימה.
המנה הבאה בתור הגיעה מהצ'יקן רוטיסרי - עוף בגריל ומסעדת התבשילים של המתחם. גם כאן הלכנו על בטוח: ארוחת חצי עוף בגריל (79 שקל), שמגיעה על לאפה גדולה שעליה בצל בשמן זית וסומאק, שתי תוספות ושתייה. זו מנת ענק שבקלות תספיק לשני סועדים לפחות. הטעימה החלה בחיתוך מהלאפה הטרייה עם הבצל החמים המעודן והטעים והבטיחה רבות, אך המרכיב העיקרי של המנה פחות מוצלח. העוף בגריל אמנם נהנה מעור פריך וטעמי צלייה טובים, אבל שהה יותר מדי זמן בתנור ופשוט התייבש. במקום שמקפיד על לא מעט סטנדרטים ראויים, חשוב להקפיד על הטיפול בעופות, זה הבסיס של הבסיס. הנקודה הזו מצערת שבעתיים, נוכח העובדה שלא רק הלאפה עם הבצל הייתה טובה, אלא גם התוספות. תפוחי אדמה קטנים ורכים בתיבול עדין, וסלט טאבולה מרענן וחמצמץ עד כדי עונג.
ביקורות נוספות:
המשכנו עם הבשרים ונקראנו אל דוכן הבורגר. המבורגרים, נקניקיות וקריספי צ'יקן הן האופציות בתפריט, אנחנו הלכנו על האופציה הקלאסית והפשוטה - המבורגר (49 שקל כבודד, או 64 כארוחה), שמגיע בתוך לחמניה קלויה ומתקתקה, עם מיונז חמוצים וירקות. הבשר נצלה טוב, אבל כבר אכלנו טובים ממנו. ראוי וסביר לחלוטין, אבל הסטנדרט של ההמבורגר הישראלי נסק כל כך בשנים האחרונות, שבקאזה פוד יידרשו לעלות מדרגה או שתיים לפחות כדי לנסות ולהתיישר איתו.
המשכנו ברכבת ההרים ההזויה והכיפית כל כך של הפוד קורט, הישר אל הפיצה מרגריטה (42 שקל) - לא קטנה כלל ובמחיר שלא נתקלים בו. אחרי כמה טעימות פחות מוצלחות, זה כבר היה ביס ממש מוצלח. בצק מעולה שנאפה כהלכה ועליו חומרי גלם טובים בדמות מוצרלה ורוטב עגבניות עדין, יצרו יופי של טעימה. במחיר וביצוע כזה, כבר שווה להגיע לנוף הגליל. גם שאר החוויה במסעדה האיטלקית הייתה מוצלחת. במקום מוצעות ארוחות בוקר מגוונות, מנות דגים, סלטים ופסטות. הלכנו על שיא הפשטות בדמות פנה פסטו (59 שקל) - בצלחת הגדולה נחו הפנה (פסטה יבשה פשוטה, אבל בושלה בדיוק מירבי) שעורבבו כמו שנדרש עם פסטו עשבוני ומוצלח, צנוברים קלויים, פרמזן ונגיעות מודרניות של סטראצ'אטלה שיצרו תערובת קרמית, עדינה בטעמיה ומוצלחת. אולי לא תרכובת הטעמים האיטלקית הכי אותנטית, אבל ביצוע מקומי שמניח לגמרי את הדעת.
ביקשנו למרוח את הפיתה בטחינה, ולתדהמתנו האיש מאחורי הדלפק פשוט סירב. "טחינה רק בסוף". ניסינו, התאמצנו, התחננו, אבל לא היה עם מי לדבר. בסוף הביס היה מצוין
מסעדת הסושי מציעה רולים של דגים טריים וירק. מאקי סלמון אבוקדו (24 שקל) - לא משהו שלא טעמנו, אבל בטח שלא נופל מכל סושיית קניונים שאתם מכירים. ברגע שחומרי הגלם טריים והחיתוך נורמלי, זה עובר. אה, ותמיד נשמח לוואסבי וג'ינג'ר, זה די מתבקש כבסיס.
גזרת המתוקים מתקיימת באזור כמעט נפרד, אוטונומי בתוך המתחם. זהו גם בית קפה עם מאפי בוקר מתחלפים, גם גלידרייה וגם קונדיטוריה שכוללת קרפים וואפל בלגי. בחרנו מנה מתוקה להחריד, וואפל דובאי (44 שקל) עם כל הקרמים והקצפות. זו אולי לא מנה לאנשים בגילי, אבל על הדור הצעיר השחיתות המופרזת הזו תעבוד בטוח. בכל המקרה, גם שם, המגוון כל כך רחב שכל אחד יכול למצוא את הנחמה הקטנה שלו.
לסיכום, זו הייתה חוויה מסחררת, סבירה ברובה, מוצלחת בחלקה, כזו שבהחלט עושה כבוד לתרבות מתחמי האוכל ומטיסה את מה שהכרנו בכמה וכמה שלבים קדימה. אז נכון, היו כמה תקלות, יש דברים שדורשים שיפור, אבל האנרגיה של המקום, הניקיון, השאפתנות והמקצועיות בהחלט מצדיקים גיחה. בטח אם אתם בסביבה. אם יעתיקו את ההקפדה על המעטפת גם על חלקים מהמזון, זה כבר יהפוך למקום פורץ דרך של ממש. בשורה התחתונה, גם אם לא כל המתקנים מלהיבים, עדיין לא פגשנו לונה פארק שלא כיף בו. ובקאזה פוד היה לנו פשוט כיף.
