"נכנסתי בביטחון גמור לניתוח סינוסים שנחשב שגרתי ויצאתי ממנו חצי בן אדם, ועם עין לא מתפקדת". אהובה זכריש ברמן, בת 34, נשואה ואם לשישה ילדים, תובעת באמצעות עו"ד טל שליט ממשרד עורכי הדין עמיקם חרל"פ את הרופא ואת בית החולים שגרמו לה לנכות.
"מה שמתסכל לא פחות הוא שכששמענו שהניתוח הזה כל כך רווח וקל, ששעתיים אחריו כבר משתחררים הביתה, בעלי אמר לי שכדאי שנלך על הטוב ביותר, על בית חולים פרטי. כך שבמו ידינו בחרנו את המנתח שפגע בי בצורה קשה כל כך ובלתי הפיכה". תביעת הרשלנות בסכום של עד 2.5 מיליון שקלים הוגשה בבית משפט השלום ברחובות נגד הרופא, ד"ר יוסף בן שושן ונגד בית החולים אסותא.
ברמן מספרת שהכל התחיל ביוני 2015, כשהחליטה לפנות זמן מהטיפול בילדיה ולטפל בבריאותה. "הרבה שנים שאני סובלת מסינוסיטיס חוזר שגורם לי לחוסר נוחות רבה ולהפסקות נשימה בשינה, אז החלטתי שזהו, שנמאס לי שהאף שלי כל הזמן סתום והחלטתי לפתור את הבעיה הזו. מה גם שאחת מבנותיי היא ילדה בעלת צרכים מיוחדים שסובלת מנכות קשה, ובנקודת הזמן הזו כבר יכולתי להיעזר באחרים בטיפול בה".
על פי כתב התביעה היא פנתה למרפאתו הפרטית של ד"ר בן שושן, מומחה ברפואת א.א.ג, כשהיא מצוידת בפענוח סי.טי: "הודגמו קונכיות מעובות וחסימה של מוצא הסינוסים אל חלל האף בעיקר מימין", נכתב בתוצאת ההדמיה. בתוך ימים ספורים מפגישתם הראשונה במרפאתו, נקבע לה תור לניתוח בגישה האנדוסקופית להסרת הפוליפים מחלל האף, כריתת הקונכיות התחתונות ויישור מחיצת האף. "יודגש", כך נכתב בתביעה, "כי לא נמסר במעמד הזה טופס הסכמה לניתוח ולא הוסבר לה דבר על סיכוני הניתוח".
סמוך לביצוע ההליך החתים אותה לדבריה המרדים על טופס הסכמה להרדמה, וכשהיא בכניסה לחדר ניתוח, הגיש לה ד"ר בן שושן את טופס ההסכמה לניתוח. "אמרתי לו שלא נעים לי לחתום על מה שלא קראתי והוא השיב לי בביטחון 'מה? את לא סומכת עליי?', אז חתמתי מהר ועליתי על שולחן הניתוחים בתקווה להתעורר בלי חסימה באף", היא מתארת.
1 צפייה בגלריה
ניתוח סינוסים חדר ניתוח מנתח
ניתוח סינוסים חדר ניתוח מנתח
ניתוח סינוסים: "מצריך ידע אנטומי והכרת הסיבוכים האפשריים"
(ShutterStock)
את הרגע כשעוד הייתה מטושטשת מסמי ההרדמה אבל ערה, היא לא תשכח, לדבריה, לעולם: "עברתי משהו בחיים שלי. עברתי ניתוחים ולידות, אבל כזה כאב לא הרגשתי בחיים. כאב חד ונוראי פילח לי את העין. ד"ר בן שושן אמר לי שהעין התנפחה אבל זה מסוג הדברים שקורים ושאין לי מה לדאוג".
אבל לפי כתב התביעה, כבר בשלב הזה, דווקא כן הייתה סיבה לדאגה: "היא התעוררה במצב קשה של בלט בעין הימנית, דימום תוך ארובתי, פזילה קיצונית לכיוון חוץ, כאבים עזים וחוסר מוחלט ביכולת תנועתיות של כדור העין הימנית".
לתוך המולת חדר הניתוח הצטרפו רופא עיניים ומנהל בית החולים מלווה באח הראשי. היא הועברה להדמיית סי.טי ומשם למחלקת האשפוז: "הרגשתי נורא לא טוב", היא משחזרת, "הקאתי דם ולפי המבטים של אימא שלי שהוזעקה לטפל בי, הבנתי שאני גם לא נראית במיטבי".
למחרת בבוקר, כשהיא מתוגברת במשככי כאב חזקים, הפנה אותה המנתח לחדר מיון של שיבא, מקום עבודתו הציבורית. "במיון הסתכלו על הסי.טי שעשו לי באסותא ואמרו לי שישנה פגיעה חמורה בעין ושיש צורך מידי בניתוח, כי ככל שחולפות השעות השריר שנחתך ברשלנות הולך ומתכווץ", היא משחזרת.
בתוך פחות מ-24 שעות, עברה אהובה ניתוח שני שלא תיקן את קודמו. "היא עברה ניתוח שנועד לחבר את שאריות הגדם של השריר הפנימי, אשר נפגע ונאכל בידי מכשיר אנדוסקופי שהוחדר בחוסר זהירות לארובה הימנית תוך ריסוק הקיר", צוין בכתב התביעה.
"יצאתי מהניתוח ובהדרגה התחלתי קצת להתאושש, בעיקר מהכאבים, אבל מצב העין פשוט שיגע אותי. התפתחה אצלי ראייה כפולה תוך אובדן מוחלט של פרופורציה למרחק, ולטווח הראיה. למשל, לא יכולתי להעביר את הילדים שלי מצד אחד של הכביש לצד השני, כי לא יכולתי להעריך את מרחק המכוניות מאתנו. הנהגים נראו מחוץ לרכב ולא בתוכו וזה כל כך הקשה עליי לתפקד שנאלצתי פשוט לוותר על העין ולכסות אותה ברטייה".
מצבה הנפשי באותם ימים היה קשה, ולביצוע פעולות ביתיות ויומיות פשוטות, נאלצה להיעזר בקרובים אליה. היא פנתה לרב פירר לעזרה, ששלח את מסמכי שני הניתוחים לבית החולים ucla בלוס אנג'לס, ואחרי שהסכימו לנתח אותה, היא טסה לשם. "בניתוח", כך עולה מכתב התביעה, "חובר גדם השריר הימני עד לקצה האחורי של הארובה לאחר חשיפה כירורגית".
השיפור שהושג בניתוח, עם זאת, היה זניח ולא תיקן את הראיה הכפולה ואת יכולת ההבטה לצדדים ולכן היא נאלצה פעם נוספת לטוס לארה"ב לניתוח מתקן. "למזלי חברת הביטוח מימנה את הטיסות והניתוחים שעברתי", היא מספרת, אך גם הניתוח הרביעי כקודמיו - לא צלח.
"כיום אני מרכיבה משקפיים ללא מספר עדשות אבל עם פריזמות עבות וזה נראה נורא. לצערי הפנמתי כבר שמיציתי כל מה שיש לרפואת העיניים להציע לי במצבי, ומה שנשאר לי זה ללמוד להתמודד עם מציאות חיים שלא מתאימה לי ושהופכת אותי לעצבנית ולקצרת רוח".
תיקה הרפואי הועבר באמצעות עורך דינה למומחים, לשם מתן חוות דעת מקצועיות. ד"ר יורם גורביץ, מומחה א.א.ג וניתוחי ראש וצוואר, כתב בחוות הדעת המצורפת לתביעה: "במקרה הנדון הפגיעה שנגרמה בשריר מדברת בעד עצמה. מדובר בניתוח שמצריך ידע אנטומי והכרת הסיבוכים האפשריים, בעיקר הקשים מבניהם, וכיצד ניתן למנוע אותם. פגיעת החיתוך של השריר מצביעה על העדר דייקנות או העדר זיהוי מבנים אנטומיים או שימוש במכשיר לא מתאים, או העדר זהירות", הוא כותב.
חוות דעת נוספת כתב רופא העיניים ד"ר אורי ריחני: "דו"ח הניתוח נכתב בראשי פרקים, כששמו והחותמת של המנתח אינם מופיעים, כך גם לא מוזכר הסיבוך שקרה והדימום החריג. ניתוח אנדוסקופי נחשב לפרוצדורה ניתוחית שגרתית בלתי פולשנית, שכיחה יעילה ובטוחה. חדירה בגין חוסר זהירות לארובה עלולה לפגוע באופן חמור בעצב הראיה, כפי שאכן התרחש. הפגיעות שנגרמו אינן הפיכות וגרמו למנותחת נכות צמיתה וקשה".
עו"ד טל שליט המייצג את אהובה בתביעה: "למרות הניתוח הפשוט, הוא הסב לתובעת נזק עצום תוך פגיעה ממשית באיכות חייה וזאת עקב רשלנותו המקצועית הבלתי נתפסת של הרופא, שלא נקט באמצעי זהירות מקסימליים וגרם לנכותה של אישה צעירה, אם לשישה ילדים קטנים".
מאסותא נמסר בתגובה: "התביעה התקבלה. אנו נלמד את פרטיה ונגיב כמקובל בבית המשפט".
ד"ר בן שושן לא מסר את תגובתו גם לאחר מספר פניות אליו.