שמעתי הבוקר (א') את חברתה של אושר דרעי ז"ל שהייתה איתה באותו לילה נורא, מספרת על מה שקרה מהרגע שהן הגיעו לבית החולים. דבריה המטלטלים הם הם שצריכים להדהד ביום הזה. איך יכול להיות שמגיעה בחורה צעירה שאומרת שהיא בתגובה אלרגית, שקשה לה לנשום והיא מגיעה בהכרה מלאה על רגליה, ואף אחד בבית החולים לא מבין לאן זה הולך, אין אף אחד מספיק מהיר, מספיק מודע או מספיק דרוך כדי להציל אותה. איזה מחדל.
אושר מתה בבית החולים שיכול והיה צריך להציל אותה. זה לא האפיפן שלא היה במסעדה. זו אוזלת היד, הרשלנות וחוסר המודעות שהרגו את אושר. אם אנחנו רוצים להבטיח שאושר ז"ל תהיה האחרונה - בזה צריך לטפל, ולא, התשובה היא לא אפיפן במסעדה.
קראו עוד:
בואו נעשה סדר: מסעדה, מוסד ציבורי או כל בית עסק שמעוניין, יכול להצטייד באפיפן, ללא מרשם רופא, ולהציב אותו במקום. זה מה שקובע חוק האפיפן. כן, כל בית עסק או מוסד ציבורי יכול היום. עכשיו. להבטיח שאת אושר הבאה אפשר יהיה להציל.
איפה הבעיה? הבעיה היא כמו תמיד בבסיס והשיח על האם כן או לא לחייב בחוק מסעדות להחזיק מזרקי אפיפן, הוא חוטא ומחטיא. הבעיה היא לא במסעדות. הבעיה היא במודעות. גם במסעדות, בוודאי. אבל עזבו אותן רגע בצד, כי עוד הרבה לפני שהאדם האלרגי מתיישב במסעדה ומזמין קינוח, האדם האלרגי חי במדינה שבה אף אחד, חוץ ממנו, בכלל לא יודע מה זו אלרגיה למזון. בטח שלא מה זה אפיפן.
לנהל היום שיח על מסעדות זה איך לומר, בעיקר פופוליסטי ולא מקדם אותנו לשום מקום. למה? כי לא זה המקום שבו מתחילה הבעיה. ולמען האמת השיח הזה גם מסיר את האחריות ומקל על כל מי ששורש הבעיה נמצא אצלו, שלא לומר מוזנח באדיקות על ידו עוד מימים ימימה - משרד הבריאות בכבודו שעד היום לא עשה דבר וחצי דבר כדי להעלות את המודעות לאלרגיה למזון ושלא נקף אצבע כדי לנסות לתת לנו ולילדים שלנו את הסיכוי לחיות חיים בטוחים בארץ הזו.
לנהל היום שיח על מסעדות זה איך לומר, בעיקר פופוליסטי ולא מקדם אותנו לשום מקום. למה? כי לא זה המקום שבו מתחילה הבעיה. ולמען האמת השיח הזה גם מסיר את האחריות ומקל על כל מי ששורש הבעיה נמצא אצלו, שלא לומר מוזנח באדיקות על ידו עוד מימים ימימה - משרד הבריאות
זה מתחיל מהעובדה שמדינת ישראל היא המדינה המערבית היחידה בעולם שאין בה תקנת סימון מזון. בשנת 2021 אנחנו עדיין תלויים בטוב ליבן של יצרניות המזון שיואילו או לא, לספר לנו מה יש במוצר שאנחנו אוכלים. ומה עם סימון של תרופות? תמרוקים? קוסמטיקה? מוצרי היגיינה? חומרי ניקיון?
אפיפן במסעדות? יש אלרגים שלא יודעים מה זה אפיפן; שמעולם אף רופא בדרך לא עצר והסביר להם ואמר להם שהם חייבים לשאת אפיפן לכל מקום.
מי שחושב שהבעיה של האלרגים במדינת ישראל היא שאין חובת החזקה של אפיפן במסעדות, מוזמן להיכנס לכל בית חולים בישראל, שעבור האלרגים למזון הוא אחד מהמקומות המסוכנים ביותר. אין אלרגי בישראל שלא מכיר את חדרי מיון הילדים עמוסי הבמבה או השוקו, למשל. או העובדה שבבית החולים מגישים לאלרגים מזון שהם אלרגיים אליו. כן, בבית החולים. יש אבסורד גדול מזה?
מיליון מזרקי אפיפן במסעדות לא היו מצילים אותה. מודעות - כן
תאמינו לי, הבעיה היא לא האפיפן במסעדות. הבעיה היא שחודשים שלמים לפעמים אי אפשר בכלל למצוא אפיפן בבתי המרקחת. המזרק הזה שמציל את החיים שלנו ושל הילדים שלנו הוא מצרך נדיר כמעט. יש תקופות במהלך השנה שאנחנו נאלצים להעביר מזרקים מאחד לשני, בכל רחבי הארץ, כי פשוט אין להשיג אותם.
לא יכול להיות שכל אדם בישראל יודע לדקלם איך מזהים שבץ מוחי אחרי שמשרד הבריאות השקיע בפרסומות במשך חודשים שלמים, אבל אין אף אחד שיודע להגיד איך מזהים תגובה אלרגית, איך נמנעים, איך מטפלים. זה בטוח היה מציל את אושר ז"ל, לא פחות מאפיפן במסעדה.
בזמן שאנחנו מנסים להבין מה קרה לאושר ז"ל, בדקות האחרונות של חייה, שוכבת באחד מבתי החולים במרכז הארץ ילדה בת 11, גם היא אלרגית לחלב, כבר חודש היא מורדמת ומונשמת אחרי ששתתה בטעות משקה חלבי. זה לא קרה במסעדה. ומיליון מזרקי אפיפן במסעדות לא היו מצילים אותה. מודעות - כן, הסברה כן. את זה צריך לשנות.
במדינה שיודעת לחסן אוכלוסייה שלמה תוך חודשיים, יש ילדים ובוגרים שמתים כי לא היה להם אפיפן או כי לא היה מי שיזריק להם אותו. איזה כאב לב. איזו אוזלת יד. איזו רשלנות.
ועכשיו, אנחנו לא הולכים להילחם על חובת החזקת אפיפן במסעדות. אנחנו הולכים להילחם על המודעות. על זה שאנשים יידעו מה זה אפיפן, שיידעו מה זו אלרגיה למזון. אנחנו הולכים להילחם על הסברה. אנחנו הולכים להילחם על זה שמשרד הבריאות ייקח את האחריות גם על אלרגיה למזון, על החיים שלנו ושל הילדים שלנו.
אפיפן במסעדות? זה יגיע אחרי. לא בכפייה - אין לזה שום משמעות. זה יגיע כשיבינו. זה יגיע אחרי שמשרד הבריאות ייקח אחריות - ואז אולי נוכל לבוא ולדרוש אותה גם מבעל בית הקפה שמתחת לבית. ובכלל יכול להיות שהוא ירצה בעצמו לקחת אותה - הוא הרי יכול לעשות את זה כבר היום אבל הוא פשוט לא יודע.
