בעץ המשפחה של פרופ' יעקב חן, מנהל המרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית בכפר סבא, יושבים זה לצד זה שני סבים שקשה לדמיין באותו החדר: יהודי שכל משפחתו נרצחה בשואה, וחייל בצבא של מוסוליני, הרודן הפשיסטי של איטליה. מה שחיבר ביניהם היה סיפור אהבה שהתחיל באיטליה של שנות ה-70. "אבא שלי נולד בפולין ועלה לישראל עם הוריו כשהיה בן שנתיים", הוא מספר. "אחרי השירות הצבאי הוא נסע ללמוד רפואה באיטליה, שהייתה אז היעד המועדף על ישראלים רבים שלא התקבלו ללימודי רפואה בארץ, או שלא רצו ללמוד כאן".
באחד הבילויים בתקופת הלימודים הכיר אביו איטלקייה נוצרייה שעבדה כמוכרת, והתאהב בה. "כשהקשר ביניהם התהדק, אמא שלי סיפרה לו על אבא שלה, ששירת בצבא האיטלקי במלחמת העולם השנייה והיה שבוי במרוקו".
"במשפחה האיטלקית, הנוצרית, קיבלו את אבא שלי ואת הזוגיות עם הבת שלהם, ואפילו חיבבו את הסטודנט הצנוע", מתאר פרופ' חן. "ובארץ? מהומה. 'לא למדנו שום לקח?', הטיחו באבא שלי, 'ואתה עוד מתחתן עם האויב?' בכל חג הקפיד הסבא היהודי שלי לשלוח מכתבי נאצה לסבא הפשיסט, בניסיון עקבי להפריד בין האוהבים".
בת הזוג האיטלקייה התגיירה, ולפני 52 שנים נולד לזוג בנם הבכור, יאקופו (Jacopo), שם נפוץ באיטליה עד היום. כשהמשפחה עלתה לישראל הוא הפך ליעקב. "נולדתי בסיינה שבטוסקנה וגדלתי לצד קהילה יהודית קטנה, של 50 איש לכל היותר. הזהות שלי הייתה איטלקית, ואיטלקית הייתה גם השפה היחידה שדיברתי. עד היום אני מדבר בה עם ההורים שלי ועם בני דודים וחברים באיטליה. לא ידעתי מילה בעברית".
העולה הגבוה מסיינה
כשהיה בן ארבע נולדה אחותו, ורגע לפני בר המצווה, שחגג כבר בארץ, עלתה המשפחה לישראל והשתקעה בהרצליה, שבה הוא והוריו גרים עד היום. הוא מעיד על עצמו שהוא מסתגל בקלות, ולדבריו לא חווה משבר קליטה. "אף שלא ידעתי את השפה, לא הייתי העולה החדש, ילד הכאפות. כנראה הגובה שלי נתן לי יתרון".
מ-669 לצמרת הרפואית בישראל. פרופ' יעקב חן, במהלך שירותו הצבאי
(צילום: אלבום פרטי)
קשה לדעת אם היו לו קשיים במעבר בין שפות ותרבויות, או בהמשך חייו. אולי בזכות אופי אופטימי ואולי בזכות כישרון להסתיר, הוא מקפיד להציג את סיפור חייו באור ורוד ולהבליט רק חוזקות והצלחות. "סיימתי את התיכון בהצטיינות, ואבא שלי, רופא משפחה שחשש לחיי, הציע לי להירשם לעתודה, שתאפשר לי שירות מוגן. נמשכתי ללימודי כלכלה והתלבטתי לגבי רפואה. כשהגיע רגע ההחלטה התקשרתי לאמא שלי שתזכיר לי מה אני אוהב".
סיימתי תיכון בהצטיינות, ואבא שלי, רופא משפחה שחשש לחיי, הציע לי להירשם לעתודה, שתאפשר לי שירות מוגן. נמשכתי ללימודי כלכלה והתלבטתי לגבי רפואה. כשהגיע רגע ההחלטה התקשרתי לאמא שלי שתזכיר לי מה אני אוהב
"זה לא היה קשה במיוחד כשאבא וסבא רופאים", הוא אומר." הוא הלך בדרך המשפחה, התקבל לעתודה והגיש מועמדות ללימודי רפואה בטכניון, אבל נדחה. בעקבות סבו, רופא שיניים, נרשם ללימודי רפואת שיניים. אחרי שנתיים הבין שהמקום שלו לא ליד כיסא הטיפולים, ועבר ללימודי רפואה באוניברסיטה העברית. כשסיים את הלימודים התגייס והוצב בגדוד צבר (432) של חטיבת גבעתי, בתפקידו הצבאי הראשון: רופא גדודי.
ניצל מירי המחבלים
"שנה אחרי שנה בתפקיד הייתי מרחק שערה ממוות, ולא יכולתי שלא להיזכר בחיוך באבא שלי, שרצה בשבילי שירות מוגן. האירוע הראשון שסיכן את חיי קרה ב-2002, בירי של כוחותינו. בקשר דיווחו על פצוע במקום קשה לגישה. אני זוכר את עצמי ואת המג"ד קופצים מהמרפסת כדי להגיע אליו, וכשעוד בדקתי אותו ירו סביבנו כל הזמן, עד שהבינו את הטעות והירי פסק".
שנה אחר כך נפגע הנגמ"ש של הצוות הרפואי הגדודי מנשק נגד טנקים מאולתר, שקרע את הזחל. "היינו 400 מטר מכיכר מדינה בעזה (צפונית לשכונת זייתון), החובש ואני עם הראש בחוץ. ברגע מסוים החובש נפצע מירי וקרס פנימה, והחובש השני חיסל את המחבל שירה עלינו. זו הייתה שיחת היום: חובש הורג מחבל".
ב-2004, כשכבר היה רופא חטיבתי, ניצל בפעם השלישית. "זה קרה בציר כיסופים, כשהכנסתי לתפקיד את הרופא הגדודי שהחליף אותי. שני מחבלים התקרבו, ירו ופצעו שני חיילים. גם הפעם היריות לא פגעו בי".
הקריירה הצבאית שלו נמשכה שני עשורים ועוטרה בפרסים ובמכתבי הערכה. בין השאר היה רופא ומפקד פלגת רפואה ביחידה 669 (יחידת החילוץ המוטסת של חיל האוויר), רופא אוגדתי בעוצבת האש וראש ענף הרפואה המבצעית (טראומה) במפקדת קצין רפואה ראשי. "גם הזכייה במקום הראשון בפרס ראש אט"ל (אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה) למצוינות ברפואה בשדה הקרב שימחה את לבי", הוא מספר.
השנה המאושרת בטקסס
ב-2013 ספגה הקריירה שלו חבטה. "לא קודמתי בדרגה, ונשלחתי לסן אנטוניו שבטקסס כנספח של חיל הרפואה וכעמית המחקר הראשון שלו במכון למחקר כירורגי של הצבא האמריקני (USAISR). זו הייתה השנה המאושרת בחיי ובחיי המשפחה שלי. הילדים למדו באנגלית והפנימו את השפה לתמיד".
מטרת השליחות הייתה לחקור וללמוד לצד הצבא האמריקני את השימוש במנת דם מלא, שהיה אז בשלב ניסיוני, כדי להכניס אותו בבוא העת גם לצה"ל. בניגוד לעירוי הרגיל, שבו כל רכיב של הדם ניתן בנפרד, מנת דם מלא מכילה בשקית אחת את תאי הדם האדומים, הפלסמה והטסיות. "ארבע שנים אחר כך, בשיתוף פעולה הדוק עם פרופ' אילת שנער, לשעבר סמנכ"לית שירותי הדם של מד"א, ועם צדוק משה, מנהל היחידה לסיווג דם בשירותי הדם של מד"א, הכנסנו לשימוש את מנת הדם המלא, לראשונה בישראל. פרמדיק מיחידה 669 היה הראשון שנתן ללוחם פצוע עירוי של מנת דם מלא".
על תרומתם להכנסת הדם המלא לשדה הקרב, מהלך שהציל את חייהם של פצועים רבים, קיבלו פרופ' חן, חיל הרפואה ושירותי הדם של מגן דוד אדום תעודת הוקרה מיוחדת במסגרת פרס ביטחון ישראל לשנת 2025.
המרכז הרפואי מאיר בכפר סבא מכיל 801 מיטות ונחשב לבית חולים גדול
(צילום: יריב כץ)
המיון עבר ללשטח גדול פי ארבעה מהקודם, 6,000 מ"ר, שכולל מחלקות למבוגרים ולילדים - וכולו ממוגן
(צילום: יריב כץ)
הובלת את אחד המהלכים החשובים ברפואה הצבאית. מה היתרון של דם מלא על פני מרכיבי דם, שכבר הוכיחו את עצמם בהצלת חיים?
"מאז 2018 הדם המלא נמצא בשימוש נרחב בחיל הרפואה, ומ-2023 גם בכמה בתי חולים. המנה היא מסוג O+, שמתאימה ליותר משליש האוכלוסייה. היתרון הגדול של דם מלא הוא שמקורו בתורם יחיד, ואילו בתרומה רגילה הפלסמה מגיעה מתורם אחד והטסיות מתורם אחר - ריבוי תורמים שעלול לחשוף את המטופל לזיהום. גם במאיר הכנסתי את מתן הדם המלא, והרחבתי את השימוש בו מעבר לפצועי טראומה. כיום הוא ניתן גם במקרים של דימום בדרכי העיכול ושל דימום אחרי לידה, ואני מקווה שבעתיד הקרוב יהפוך למוצר מדף".
ניהול בימי מלחמה
אחרי שני עשורים בצבא השתחרר בדרגת סא"ל, ובתפקידו האזרחי הראשון שימש עוזר ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, בשיא הקורונה. ב-2020 עבר לכללית כסגן מנהל מאיר. "לא היו קשיי הסתגלות דרמטיים, כי אין מערכת שמכשירה לניהול רפואי כמו הצבא, עם ראייה רחבה של כל המערכת ויכולת לשנות תוך כדי תנועה", הוא אומר. "זו כנראה הסיבה שהדור החדש של מנהלי בתי החולים מורכב מרופאים צעירים, עתודאים לשעבר, שהביאו איתם ידע מקצועי וניהולי, פתיחות לחדשנות וליזמות והבנה טכנולוגית. עם כל אלה, ועם הרבה דרייב, אני ועמיתיי במרכזים רפואיים אחרים מקדמים את בתי החולים שאנחנו מנהלים".
אמו ואביו של פרופ' יעקב חן ביום חתונתם באיטליה עם הוריה. החלק היהודי במשפחה החרים את האירוע
(צילום: אלבום פרטי)
ב-2024, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, נכנס לכיסא המנהל. "אזור הנוחות שלי הוא תרחיש מלחמה", מתאר פרופ' חן, "אבל די מהר הבנתי מה המשמעות של מיקום בית החולים בכפר סבא, רחוק משתי הזירות - מגבול עזה בדרום ומגבול לבנון בצפון. לכן התמקדתי בהשקעה בקיים, בלי להיגרר לפנטזיה שגם אצלי ינחתו מסוקים עם פצועים. תקציב שהעביר משרד הבריאות עזר לנו למגן שמונה עד עשר מחלקות, כ-200 מיטות, וכל היתר מוגנו לפי הנחיות פיקוד העורף ומשרד הבריאות".
המרכז הרפואי מאיר מעניק טיפול לכמיליון תושבי השרון. יש בו 801 מיטות אשפוז ו-4,989 עובדים, מהם 879 רופאים. לדברי פרופ' חן, כל תקני הרופאים מאוישים, אבל יש פערים בהרכב שלהם, בין היתר ברפואת אף-אוזן-גרון לילדים. כדי להפוך למרכז-על, הוא מוסיף, חסרים לבית החולים שני תחומים.
למדתי להקשיב לעובדי התחזוקה ולמשנעים, שנמצאים בכל מקום ורואים כל תקלה ברגע שהיא מתרחשת, וכך אני מגיב מהר יותר, לטובת החולים והצוות
החוש המעשי שרכשת בצבא המשיך איתך למאיר, שם אתה צריך לתמרן בין סדרי עדיפויות בתקציב חסר. איפה הרגשת שאתה חייב ויכול לשפר, ועל מה ויתרת?
"בבית החולים שלי אין נוירוכירורגיה, ניתוחי לב ומחלקת עור, ועדיין אפשר לתפקד ברמה מקצועית מכובדת בלי שני התחומים האלה, שנמצאים בבילינסון, נסיעה קצרה מכאן. אבל בלי מיון, חדרי ניתוח והדמיה אי אפשר לקיים שום מרכז רפואי, ובטח לא כזה שגדל כל הזמן. אז כיוונתי לשם את הזרקור".
המיון החדש בבית החולים מאיר
(צילום: יריב כץ)
ביולי 2024 עבר המיון לשטח גדול פי ארבעה מהקודם, 6,000 מ"ר, שכולל מחלקות למבוגרים ולילדים - וכולו ממוגן: "הוספתי חדרי ניתוח, וכיום יש לנו 21, ש-19 מהם פועלים במקביל. גם תחום ההדמיה, שמתפתח במהירות, גדל אצלנו בהתמדה, ובעשור האחרון, ובעיקר בשנתיים האחרונות, רשמנו צמיחה של 60%. אחרי שהבסיס מטופל, מחודש ועדכני, פיניתי את עצמי לחשוב על הדבר הגדול הבא בסדר העדיפויות שלי".
מה שרואים המשנעים
את החוזקה העיקרית שהביא מהצבא הוא מסכם כך: "במהותי אני איש שטח. בצבא, בדיוק כמו בניהול מערכות בריאות באזרחות, העבודה במטה צריכה להיות מתואמת עם מה שקורה בשטח. אני נמצא יותר ברחבי בית החולים מאשר במשרד שלי, כי אין כמו לראות במו עיניים כדי לזהות צווארי בקבוק. אבל אני לא נסמך רק על עצמי ועל מה שמספרים לי אנשי הצוות הרפואי. למדתי להקשיב לעובדי התחזוקה ולמשנעים (העובדים שמעבירים מטופלים בין המחלקות), שנמצאים בכל מקום ורואים כל תקלה ברגע שהיא מתרחשת, וכך אני מגיב מהר יותר, לטובת החולים ואנשי הצוות".
פרופ' יעקב חן בטקס מצטיין קרפ"ר ב-2006
(צילום: אלבום פרטי)
לצד ניהול בית החולים הוא מרצה בקורס לרפואת אסונות בבית הספר לבריאות הציבור בירושלים, שמיועד לרופאים ממדינות עולם שלישי באפריקה ובאסיה. "אני מלמד אותם על היערכות לשעת חירום ומזמין אותם למאיר, להדגמה של תרחישי אסון עם נפגעים רבים", הוא מספר. בבית החולים עצמו מאיצים את התרגול של תרחישי קיצון: מגפה, התפשטות אבולה בישראל ורעידת אדמה. לדבריו, אלה "אסונות ודאיים, רק בלי תאריך".
גם כיום, כשהוא מנהל בית חולים עם 879 רופאים, את הדחייה מהטכניון הוא לא שכח. "את רואה את התמונה על הקיר ממול?", הוא שואל. "מסגרתי את מכתב הדחייה. גם הוא דרבן אותי להגיע להישגים".
