זה היה ללא ספק אחד השבועות המרגשים בחייו של עדן אביטבול. ביום שלישי שעבר הוא זכה בפרס הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר בטקס פרסי הקולנוע הישראלי של משרד התרבות, על סרטו "חצי פגישה". שעות ספורות חלפו ולמחרת בשמונה בבוקר הוא כבר היה בחדר לידה לצד אשתו, שולי. בסביבות השעה אחת-עשרה נולדה בתו, ליבי תִרצָה, אחות קטנה לעקיבא בן השבע ולעלמה בת השלוש.
"שולי הייתה איתי בטקס בבנייני האומה", הוא משחזר, "על הבמה הייתה לי בדיחה שקצת לא הובנה, לדעתי, אבל הגשימה את עצמה. אמרתי את התודות שלי, ואמרתי תודה גם לשולי אשתי, והיה נראה לי אך טבעי לציין שהיא אמורה ללדת כל רגע, כי באמת היינו במרחק יומיים או שלושה מהתאריך. אז אמרתי בחצי הלצה שאנחנו נוסעים מכאן לשערי צדק. בפועל נסענו הביתה, לאורך הלילה היו לה צירים, ובבוקר נסענו לחדר לידה".
10 צפייה בגלריה
עדן אביטבול (מימין) בטקס פרסי הקולנוע הישראלי של משרד התרבות, לצד המפיק יהודה עייאש
(צילום: אלכס קולומויסקי)
קדימון לסרט "חצי פגישה"
(עריכה: HIBoo Productions, צילום: בועז יהונתן יעקב)
איך אתה מסכם את השבוע הזה?
"שמחה שמביאה שמחה. אני חושב שהטקס נדחק אצלי הצידה לגמרי. לא הספקתי לעכל אותו. אנשים מתייגים אותי באינסטגרם, חברים שולחים תמונות ואני שולח להם לב, ואין לי זמן לזה בכלל. אני איתה כל הזמן. אתה יודע, טקסים זה סבבה, אבל פתאום אתה מבין שהילדים זה הדבר האמיתי. אני אוהב להיות אבא, מאוד".
לפנות מקום לקולות שונים
אביטבול, בן 33, הוא משורר, סופר, תסריטאי ובמאי חרדי, עם דעות שמאתגרות לא פעם את הזרם המרכזי במגזר. בהקשר של טקס פרסי הקולנוע בירושלים, אי אפשר כמובן להתעלם מהסערה שחולל שר התרבות מיקי זוהר סביבו, שכללה איומים לבטל את חוק הקולנוע ולהפסיק את התקצוב הממשלתי לתחום. העימות של השר עם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה הביא בין השאר להפגנת מחאה שהתקיימה מחוץ לאולם שבו נערך הטקס הממשלתי, זה שנועד להיות חלופה לטקס פרסי אופיר.
10 צפייה בגלריה
שר התרבות מיקי זוהר בטקס. "הוא טעה כששם את הזרקור על הסרט 'הים'"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
"הסרט שלי היה מועמד גם ברשימה הקצרה של פרסי אופיר (אך לא נכלל ברשימת חמשת המועמדים הסופיים, ש"מ). הקרנת הבכורה שלו הייתה בפסטיבל הקולנוע ירושלים בקיץ. גם בפסטיבל ירושלים וגם בטקס פרסי אופיר, שבו צפיתי מהבית, היו רגעים שבהם הרגשתי מאוד לא בנוח", מעיד אביטבול. "הרגשתי שיש בטקס פרסי אופיר איזו בוּעתיות וחד-צדדיות שהייתה לי מאוד לא נעימה. אני לא לוחם אמיץ או משהו, אבל חשבתי על המפיק שלי, יהודה עייאש. הוא אבא לארבעה ילדים, גר בפרדס חנה, ושירת יותר מ-300 ימים במילואים במהלך המלחמה. את הסרט שלי הוא הפיק בהפוגות שבין כניסה ליציאה. בטקס פרסי אופיר נאמרו דברים קשים מאוד כלפי חיילי צה"ל, ואפילו לא היה רגע שבו הזכירו את הקונטקסט – עכשיו מלחמה, אנשים ברגע זה ממש נלחמים כדי שהטקס הזה יוכל להתקיים. זה ההקשר הרחב.
"זה לא זר לי, אני יודע בדיוק איך דברים עובדים, ואני בעד שכל אחד יגיד מה שהוא רוצה. אני פשוט רוצה שיהיה מקום לעוד קולות. אני מניח שישבו בקהל בטקס פרסי אופיר אנשים שלא היה להם נוח, גם אנשים שישבו בבית וצפו בטקס. לאנשים כמו יהודה עייאש זה אפילו מעליב. אני יודע שזה מעליב אותו. אי אפשר להתעלם מההקשר הרחב. עם המועקה הזאת הלכתי אחרי שצפיתי בטקס".
"הרגשתי שיש בטקס פרסי אופיר בוּעתיות וחד-צדדיות. נאמרו שם דברים קשים מאוד כלפי חיילי צה"ל, ולרגע לא הזכירו את ההקשר הרחב. לאנשים כמו המפיק שלי, יהודה עייאש, ששירת יותר מ-300 ימים במילואים במהלך המלחמה, זה אפילו מעליב. אני רוצה שיהיה מקום לעוד קולות"
את כל זה אתה אומר במנותק מהשאלה איזה סרט זכה בפרס אופיר.
"לגמרי. אני חושב שהסיפור הזה, ששם את הזרקור על הסרט 'הים', הוא טעות. טעות של מיקי זוהר, אגב. זאת לא הסיבה לכך שיש בעייתיות בטקס פרסי אופיר. ראיתי את הסרט 'הים'. אחלה סרט. אני בעד שיעשו סרטים כמו 'הים', ואני גם בעד שיעשו סרטים קיצוניים יותר ממנו. אני בעד שכל אחד יעשה איזה סרט שבא לו, אבל יש קונטקסט, והקונטקסט הוא בעייתי. יש אנשים שלא מרגישים בו בנוח. אם הייתי היועץ של מיקי זוהר, הייתי אומר לו לשים את הדגש על זה שבאקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה אין מקום לכולם. אני חושב שצריך להרחיב את השורות ולא לצמצם".
10 צפייה בגלריה
מפגינים מחוץ לטקס פרסי הקולנוע של משרד התרבות. "אני לא בן אדם מחרים באופי שלי"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בניגוד לאחרים, אביטבול לא התלבט לרגע אם להשתתף בטקס של משרד התרבות או לא: "היה לי ברור ללא ספק שאני לא מסיר את המועמדות שלי, למרות שקיבלתי פניות למיניהן. אני לא בן אדם מחרים באופי שלי, זה לא הקטע שלי בעולם. מה שכן, בגלל שאני מכיר קצת את התעשייה והרגשתי שהדבר הולך לכיוון מאוד לא טוב, כתבתי למיקי זוהר הודעה אישית בוואטסאפ".
מה כתבת לו?
"כתבתי לו שאני חושב שזה חשוב מאוד, מה שהוא עושה, אבל לא ככה. לא ככה. כתבתי לו: תשמע, אנשים חייבים להרגיש בנוח. אם זה הנימוק שלנו, אז כולם צריכים להרגיש בנוח, גם הבמאי השמאלני וגם השחקנית הלסבית... כולם. כתבתי לו שיש דרכים לעשות את זה, אנחנו בעד ריבוי פרסים וטקסים, וחבל שזה הופך למלחמה בתוך התעשייה הקטנה שלנו".
מה הייתה התגובה שלו?
"הוא הגיב לי שהוא מברך אותי ובהצלחה, תשובה מאוד פוליטיקאית כזאת. אני עוד הייתי, מה שנקרא, בורג קטן. אחר כך אנשים כמו המפיקים משה אדרי ויקי רייסנר דיברו איתו, והפעילו לחץ גם על המועמדים שהסירו את המועמדות שלהם. עוד כשהסערה הייתה בעיצומה חשבתי שבסוף הכול יהיה בסדר. הוא מאיים כי הוא בפריימריז, הם מסירים את שמם כי הם חייבים לקולגות שלהם, וזה מין משחק שבסופו יישרו את ההדורים. הייתי בטקס והיה מרגש לראות בקבלת הפנים כיפות, מטפחות וגם אנשים מהתעשייה שאני מכיר כשמאלנים. היו שם שחקנים, שחקניות, כל אחד מתלבש איך שהוא רוצה ואומר מה שהוא רוצה".
10 צפייה בגלריה
משה אדרי ויקי רייסנר. הפעילו לחץ מאחורי הקלעים כדי ליישר את ההדורים
(צילום: אלכס קולומויסקי)
השאלה היא למה היה צריך לאיים בביטול חוק הקולנוע בשביל זה.
"בדיוק! בשביל מה? להפך, תוסיף כסף. תקים קרנות. אתה אומר שאתה רוצה להוסיף כסף לקולנוע פופולרי, שזה נימוק שנשמע הגיוני? מעולה – אבל לא על חשבון אחרים. צריך אמנות, צריך קולנוע ביקורתי. קולנוע זו אמנות חשובה מאוד. אסור לקחת ממנה את הכוח, גם לא את הכוח הביקורתי. אני ממש נגד זה. אני רוצה שיעשו סרטים שמאלניים, ואני רוצה שיהיו מקום לפלסטינים בתעשייה הזו, כקולנוען, כי אני יודע מה זה להיות מיעוט. אני רוצה שיהיה לזה מקום".
"שלמה ארצי צפה ואמר לי 'קח במתנה'"
הסרט הקצר שזכה בפרס, "חצי פגישה", שאורכו מעט יותר מ-20 דקות, מתאר מפגש של בחור ישיבה חרדי בשם צבי (אדם גבאי), שמבקש להצהיר ש"תורתו אומנותו" ולקבל פטור משירות צבאי, עם חיילת חילונית בלשכת הגיוס ששמה כרמל (ליר כץ). השניים נפגשים בסצנה טעונה, ברקע סוגיית הפטור לתלמידי הישיבות, שגם בימים אלה יוצרת קרע בחברה הישראלית – אבל חרף המעמד הטעון והבדלי התרבויות הניכרים, נוצרת בין השניים שיחה אמיתית וכנה, שמתגלגלת בין השאר גם לקשיים של כל אחד מהם בעולמות ההיכרויות – הוא בשידוכים והיא בדייטים.
שם הסרט, "חצי פגישה", מעורר תהייה: האם יהיה המשך לפגישה?
"הרבה קולנוענים עושים סרט קצר שהוא סוג של טיזר לסרט ארוך שלהם. הרבה שאלו אותי על זה לאורך השנה האחרונה, ואני מודה שלא היה לי סיפור המשך, אבל השאלה הזאת עוררה אותי לחשוב אולי דווקא כן לעשות לזה המשך. זה רעיון שאני משתעשע בו, גם עם הצלם, בועז יהונתן יעקב".
הסרט מסתיים בשיר "אחרת אתה מת" של שלמה ארצי. בקרדיטים בסיום אתה מוסר תודה גדולה לשלמה. זה לא יפתיע את מי שמכיר אותך ויודע שאתה מעריץ גדול שלו.
"נכון. אני הייתי סגור על זה שהשיר יתנגן בסוף הסרט, אבל היה צריך לקבל אישור משלמה ארצי. ביקשתי ממנו אישור להשתמש בשיר והוא שאל אותי, מטבע הדברים, על מה הסרט. אמרתי לו שזה סיפור על בחור ישיבה שבא ללשכת גיוס כדי לקבל פטור ומסתבך שם. זה היה בעיצומה של המלחמה, והוא אמר לי שזה לא נשמע טוב וזה זמן רגיש מאוד לנושא הזה. הבנתי לגמרי למה הוא מתכוון, אבל הבנתי גם שהוא אומר את זה כי הוא לא ראה את הסרט, כי זה לא סרט על זה. אמרתי לו: תשמע, שלמה, אני רוצה שתראה את הסרט ותחליט. שלחתי לו את הסרט, הוא ראה אותו ואמר לי 'קח במתנה'. הוא לא רצה כסף".
נשמה.
"סיפור צדיקים. אתה יודע, תמיד כששואלים אותי בהקשר של שירה אילו משוררים השפיעו עליי, אני אומר שלמה ארצי, עמיר לב, אביב גדג', מיכה שטרית. מוזיקאים כותבים שאני יכול לקרוא טקסטים שלהם ולצלול לתוכם כמו שאני צולל לשיר. שלמה ארצי של שנות ה-80 וה-90 הוא בעיניי כותב על".
אביטבול עורך וכותב טור במוסף "מוצש" של העיתון מקור ראשון, מגיש את הפודקאסט "תרבות הביטול" לצד אלירן מלכה בכאן הסכתים, שבו השניים לומדים חברותא בגמרא ומדברים על ענייני השעה, ומאחוריו עד כה שני ספרי שירה ("נועדנו לגדולות אחרות", "פרגוד") וספר פרוזה אחד: "כובעים וחליפות – סיפורים מהישיבה", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים. אשתו, שולי, היא בתה של הרבנית ימימה מזרחי.
"עשיתי שירות אזרחי בעמותת גשר. זה היה לפני עשר שנים, אלה היו ימים אחרים מבחינת המסגרות החרדיות בצבא. אני מתאר לעצמי שאילו הייתי עוזב את הישיבה היום, הייתי מוצא את עצמי במסגרת צבאית חרדית. הפרופיל שלי יחסית נמוך, אז לא יכולתי לקבל תפקיד לוחמה, אבל הייתי עושה משהו שקשור לצבא"
החמות המפורסמת מפרגנת לעשייה שלך?
"מפרגנת מאוד. קיבלתי הודעות מנשים בנות 60 שבירכו אותי על הספר החדש שלי ושאלו אותי אם הרבנית ימימה משחקת תפקיד בסרט. אמרתי להן שלא הפעם", הוא מחייך.
היות שעלילת הסרט מתרחשת בלשכת גיוס, אי אפשר להתחמק מהשאלה מה דעתך בסוגיית גיוס תלמידי הישיבות החרדים, ועד כמה היא השתנתה מאז 7 באוקטובר.
"כשיצאתי מהישיבה בזמנו היה לי ברור שאני רוצה לעשות משהו בהקשר הזה של תרומה לחברה, של שוויון בנטל. עשיתי שירות אזרחי בעמותת גשר, הייתי רכז תוכן במחלקת שיח שמארגנת מפגשים בין דתיים לחילונים. זה היה לפני עשר שנים, זה המון זמן. אלה היו ימים אחרים מבחינת המסגרות החרדיות בצבא. בעשור הזה קרו שינויים מרחיקי לכת בהקשר הזה. אני מתאר לעצמי שאילו הייתי עוזב את הישיבה היום, הייתי מוצא את עצמי באיזושהי מסגרת צבאית חרדית. הפרופיל שלי יחסית נמוך, אז לא יכולתי לקבל תפקיד לוחמה, אבל הייתי עושה משהו שקשור לצבא. דעתי לא השתנתה ב-7 באוקטובר, עוד קודם לכן הייתי בעד שמכל מגזר בחברה הישראלית יהיו כאלה שיילחמו בשדה הקרב".
במהלך המלחמה התפרסם טור שבו כתבת שמי שאינו מתמיד בלימוד צריך להתגייס ולתרום לחברה. אבל בציונות הדתית יש גם למדנים רציניים מאוד שמתגייסים ללוחמה.
"החשש החרדי הקמאי הוא שאתה נכנס חרדי ויוצא לא חרדי. המקרה הדתי-לאומי באמת הוכיח שאתה יכול להיכנס לצבא ירא שמיים ולצאת ממנו ירא שמיים".
10 צפייה בגלריה
בחורים חרדים מחוץ ללשכת הגיוס. "תורה שלמה היא תורה שיש בה גם נשיאה בנטל"
(צילום: מוטי קמחי)
יש מי שתוהים: איך תורה יכולה להיות שלמה ללא שירות צבאי וללא עבודה?
"בתפיסת העולם שלי, אני מאמין שתורה שלמה היא תורה שמחוברת לחיים, ואם מלחמה היא חלק מהחיים הנוכחיים במדינת ישראל, אז תורה שלמה היא תורה שיש בה גם אחריות ונשיאה בנטל הציבורי. חייב להיות ככה. זה כמו שהתורה מחוברת אצלי לאבהות. אלה החיים, אתה לא יכול לנתק בין הדברים".
הקול בראש שמדבר על "ביטול תורה"
אביטבול הוא הבכור מבין חמישה אחים. כשהיה ילד הוריו חזרו בתשובה בתהליך הדרגתי. הוא הועבר מגן חילוני לבית ספר ממלכתי דתי, ובכיתה ה' הועבר לתלמוד תורה חרדי. כבן למשפחה מזרחית הוא עסק בכתיבתו לא מעט בנושא הגזענות בחברה החרדית. הוא למד בישיבות ליטאיות. "בסביבות גיל 22, כשחבר'ה מתחילים שידוכים, הרגשתי מיצוי. הרגשתי שאני צריך ללמוד דברים אחרים, לעשות דברים אחרים. כבר אז אהבתי לכתוב", הוא נזכר.
כמי שקיבל חינוך חרדי, לא הרגשת שזה "ביטול תורה"?
"בטח שהרגשתי. אגב, עד היום... עכשיו אני יושב איתך פה ויש לי איזה אחוזון במוח האחורי שאומר לי 'זה ביטול תורה' – בגלל החוויה הישיבתית, שבעצם תובעת ממך להיות בזה כל הזמן, ויש בה הלך רוח של התמסרות טוטלית לדבר הזה. זה קול שאני לא נותן לו משמעות רבה, כי אני גם יודע שהוא לא אמיתי לחלוטין".
אלירן מלכה, יוצר הסדרה "שבאבניקים", הוא המורה הגדול שלו וגם חבר טוב. "הכרנו כשהוא היה אחרי העונה הראשונה של 'שבאבניקים'. הוא קרא מאמר הגותי שכתבתי לאתר חרדי בשם 'צריך עיון', על גזענות בחברה החרדית, וכתב לי בפייסבוק. נוצר בינינו איזה קליק והוא הזמין אותי לעבוד איתו לקראת העונה השנייה של הסדרה. הוא אמר לי, 'בוא תייעץ קצת'. אלירן לימד אותי באמת הכול", הוא אומר.
סרטו הקצר של אביטבול, "חצי פגישה", מציג ברגישות ובחוכמה מפגש אנושי שמתקלף בהדרגה מדעות קדומות ומלמד שאולי רב המשותף על המפריד בין המגזרים השונים. הוא מספר כי "הסרט התקבל לפסטיבל הסרטים היהודי בפריז ולפסטיבל סרטים יהודי בלוס אנג'לס. יש לו חיים של סרט קצר, ואני עושה הקרנות פרטיות עם שיחה על הסרט. יש לי ולקובי אריאלי ערב משותף שבו אני מקרין את הסרט ואז אנחנו מקיימים דיאלוג בינינו. גם קובי הוא בוגר ישיבות, אומנם יש בינינו פער גדול בשנים, אבל זה אותו עולם".
אביטבול לא נח על זרי הדפנה ומביט קדימה. יש לו כבר תסריט לסרט באורך מלא שמחכה להפקה. העלילה עוסקת בבחור ישיבה שמתפרנס מכתיבת מכתבי אהבה לארוסות של חבריו. "זה מבוסס קצת על חוויה דומה שהייתה לי, כמו גם הסרט הקצר", הוא מגלה.
10 צפייה בגלריה
"כשחרדי מגיע ללשכת גיוס, מטבע הדברים יש חשדנות מכל הצדדים". עדן אביטבול
(צילום: אלכס קולומויסקי)
יצא לך לעזור לחיילת חילונית בלשכת הגיוס לפתור תשחץ מהעיתון, כמו שקורה ב"חצי פגישה"?
"כן. עזרתי לחיילת לפתור הגדרות דתיות בתשחץ, כמו 'אחת מחמש מגילות, שלוש אותיות'. לסרט קראו 'התשחץ' בטיוטה הראשונה של התסריט. אני זוכר את זה כרגע משמעותי מאוד בשבילי, רגע של הבנה עמוקה על ישראליות, על חומות".
אולי גם על הדרך שבה חרדים וחילונים יכולים להשלים אלה את אלה.
"לגמרי. היה שם רגע טבעי מאוד, בלי הסטריאוטיפים. שני אנשים שפותרים תשחץ. לא היה שם שום דבר רומנטי. אבל זה היה מרעיש, מבחינתי. כשבחור חרדי מגיע ללשכת גיוס, מטבע הדברים יש חשדנות מכל הצדדים, וזה היה רגע קצר שהותיר בי רושם".
