ליום הכיפורים יש תדר אחר. בתוך הרעש שאופף את חיינו, הכאוס הפוליטי והפלגנות שמשסעת את החברה הישראלית – פועם התדר השקט הזה בעוצמות גבוהות. לא משנה היכן אתם גרים ובאיזה בית גדלתם; יום הכיפורים, כך נראה, מדורג במקום הגבוה ביותר במדד הקונצנזוס היהודי-לאומי, וכולנו שותפים לתדר שלו.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אחרי שנתיים של תחינות מאחורי מסכות, של תפילות מחוץ להיכל ושל ריחוק מהקודש, שוב מתמלאים בתי הכנסת – והניגונים העתיקים שמילאו את הרחובות, שבים אל היכלי התפילה. לא כולם שבים עימם, ויש מי שיעדיפו גם השנה את השקט הנקי של הרחוב או הבית.
זה כבר למעלה מעשור שאנחנו אוספים את המילים הטובות, המייחלות והמנחמות בנות מאות השנים, לפרויקט תפילות נרחב – המחזור של ynet. אותן מילים ששרו אבות אבותינו וקושרות אותנו בחוט עדין אבל חזק – מגלמות אולי תקווה לימים של שקט, של אהבה בתוכנו ושלום.
בכל שנה הוא מתעצב עוד קצת, והשנה – ביום שבו מרחפות התפילות והתקוות באוויר, ומשנות את התדר – אנו מתרגשים להגיש את המחזור המאוחד של ynet, ובו התפילות הבולטות, המרגשות והנוגעות ביותר במחזור, מסודרות לפי סדר כרונולוגי, בביצועים חדשים ועתיקים.
בין אם אתם צמים – ובין אם לאו, בדרך לבית הכנסת – או בד' אמות של ביתכם; בין אם אתם רחוקים מבית הכנסת, ובין אם בית הכנסת רחוק מכם – גם השנה אנו מזמינים את כולם להתחבר לתפילות החדשות או העתיקות, ולבחור לעצמכם את התפילה הזכה שלכם מפסקול התפילות שנצרבו ב-DNA של הנשמה היהודית. והלוואי שהיום הזה ייבקעו שערי שמיים, אבל גם כמה שערי ארץ, ונצליח לגעת שוב איש בנשמת רעהו.

כל נִדרֵי

התפילה שפותחת את יום הכיפורים (בקרב עדות אשכנז) איננה החשובה ביותר במחזור התפילות, אך העובדה שהיא נאמרת באותו הניגון דורות על גבי דורות, בערבות קהילתית הדדית – פותחת שערי לב. ובוודאי שערי שמיים.
"כל נדרי" המושרת בארמית – השפה השלטת בתקופת הגאונים (לפני כ-1,500 שנה), אז חוברה לפי ההערכות – נאמרת ברוב קהילות ישראל, ועניינה "התרת נדרים" קיבוצית, כאשר החזן ושניים מחשובי הקהל משמשים מעין "בית דין".
(על אף השנים ומרחק הזמן, אין ביצוע קלאסי מזה)
מה יש בה? הכול: התכנסות קהילתית, מטען רגשי והיסטורי, תוכן מזכך – ותקווה לפתוח דף חדש, נקי וחלק. הקהל גודש את בית הכנסת בגלים לבנים, והחזן פותח – תחילה בשקט ואחר כך בעוצמה: על כל הנדרים והאיסורים והשבועות שנדרנו ושנשבענו ושהחרמנו ושאסרנו על נפשותינו – אנו מתחרטים (אגב, אם נדרתם נדרים מפורשים, כדאי שלא תסמכו על הנוסח הזה בלבד, אבל אתם יכולים בהחלט ליהנות גם מהביצוע הקלאסי של מרדכי בן דוד, כאן).
החזן הצבאי הראשי במיל' שי אברמסון (והמקהלה בניצוחו של גבריאל שריקי) מגישים ביצוע מצמרר ל"כל נדרי", על רקע תיעוד ארוך שנים של מאיר בולקה, העוקב אחר בתי הכנסת המיותמים הפזורים ברחבי פולין (מטען היסטורי, אמרנו?):

והנה הביצוע המרגש של קהילת "בית שמחת תורה" הלהט"בית בניו-יורק (Beit Simchat Torah):

לך אלי

בני עדות המזרח פותחים את תפילות יום הכיפורים בפיוט הזה שכתב, על פי חוקרים, ר' אברהם אבן עזרא (אף שבמהלך הדורות ייחסו אותו לרבי יהודי הלוי). יחסית לפייטן מימי הביניים, הפופולריות של שירו גואה ומשתבחת עם הזמן, והוא זוכה לאינספור ביצועים ועיבודים – כאילו נכתב זה מקרוב.
חובבי ההגייה התימנית ייהנו מהביצוע של בועז מעודה – וכאן תוכלו להתרשם מהביצוע המופתי של חזי פניאן, שחידש השבוע את הפיוט בשפה הפרסית (בתרגומו של פרנאז תירוש דגן), לדבריו – למען יהודי איראן והעם האיראני:

הנה קטע מתוך הפיוט הלא-קצר, המתחיל במילים "לך עצמי", בביצועם של כוכב הזמר החסידי, יעקב שוואקי – ואחיו הרב משה דוד שוואקי:

ואי אפשר בלי הזמר ששם את הפיוט הימי-ביניימי על במות תל אביב לפני למעלה מעשור, כשפיוט ההשתוקקות והגעגוע לאל, נוגע בגעגוע חי למאיר בנאי (השליצים עשו מזה קאבר):

יעלה תחנוננו

באמירת קריאת שמע וברכותיה, אין שערה שלא סומרת כאשר הקהל קורא בקול גדול "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (משפט הנאמר לאורך השנה כולה בלחש), ולאחר תפילת הלחש – מתחילה חזרת הש"ץ (שליח הציבור).
"יעלה תחנוננו" הוא האות לפתיחת קטעי הסליחות בקהילות אשכנז. כיאה וכיאות לפיוט במעמדו, זכה ללא פחות מעשרה אזכורי לחנים באתר "הזמנה לפיוט" – כולל הביצוע החב"די שנותן יונתן רזאל, לא כולל הלחן הפופולרי עד מאוד, שמבצעת המוזיקאית אודהליה ברלין.
אבותינו לא שמעו, מן הסתם, את הגרסה המצמררת והנוגעת ללב שהוציאו חברי בית פרת - מדרשה ישראלית, לפני עשור בדיוק, על הלחן של אביתר בנאי לשיר "יש לי סיכוי":

ואנחנו לא נוותר לכם גם השנה על הביצוע המרגש של החזן ג'וזף גולד והנערה (אז) ניקול ווסט, בבית הכנסת "סיני". זה פשוט לא נמאס:

הנשמה לך

באחד מקטעי הסליחות הארוכים ביותר – "שומע תפילה" – מקובצים כמה עשרות פסוקים שהולחמו והולחנו. כנראה אין בית כנסת ששר את כולם אל תוך הבוקר (בכל זאת, יום כיפור). אבל בלי טעימה פופולרית, אי אפשר – כאן בקטע נוסטלגי ששרו אהוד בנאי עם הרב פרומן ז"לולפניכם בביצוע נפלא של יונתן רזאל, כפי ששידרנו בסליחות הראשונות של כלל ישראל לפני מספר שנים:

דרכך אלוהינו

מהפיוטים הבודדים המזוהים אנדמית עם חסידות מסוימת, חב"ד במקרה זה (ולא רק במקרה זה). הלחן האופטימי יושב על מילים כבדות שנים ומשקל של הפייטן יוסי בן יוסי, הנחשב לקדום ביותר (מהמאה החמישית או השישית לספירה). בשמחת תורה של שנת 1955 (התשט"ז) לימד אותו הרבי מלובביץ' לחסידיו (כאן תוכלו לשמוע את הפיוט בקולו), ומאז אין אירוע סליחות בלעדיו, שלא לדבר על פסטיבל "צמאה".
למשל, כאן בביצוע של ישי ריבו:


כי הנה כחומר

לתפילות יום הכיפורים שיאים רבים. הפיוט "כי הנה כחומר ביד היוצר", הנאמר בקהילות אשכנז במטרה להדגיש את אפסותו של האדם - הוא, ללא ספק, אחד הבולטים שבהם. אודהליה ברלין מרגשת כאן עם לחן ידוע של רבי שלום חריטנוב - ונתן גושן מצליח לצקת גוונים חדשים ללחן הישן:

שמע קולנו

התפילה המרגשת הזאת חוזרת לאורך תפילות הימים הנוראים, ונאמרת ביום הכיפורים בערבית, בשחרית, במוסף ובמנחה לפני הווידוי. בשפה פשוטה אנו מבקשים את הדברים הבסיסיים ביותר בתפילה: רחמים, קירבה, בינה, זקנה יפה וחוסן. הקהל נעמד על רגליו אל מול ארון הקודש הפתוח, והפסוקים המרגשים לא צריכים לחן כדי לחדור ללבבות, אבל הלחנים הכי יפים יושבים לפעמים על המילים הכי נקיות.
כאן שר את זה אבריימי רוט, בלחן הכל כך מוכר של רבי חיים בנט - והנה הביצוע האותנטי של בעל התפילה יצחק מאיר, בבית הכנסת ישורון בירושלים:


כי אנו עמך

זהו פיוט המקדים את הווידוי בציבור, שייאמר מעתה - ולאורך כל התפילות, עד נעילה. אין פלא ששרים אותו בלחנים שונים. הנה הביצוע של ישראל ויליגר. ואם כבר נכנסנו לווידוי, קבלו גם את החזן יוסל'ה רוזנבלט שר את "על חטא".
ופה "הלב והמעיין" עם חיליק פרנק וישי ריבו, "כי אנו בניך ואתה אבינו":


שאו שערים

רגע לפני הקדיש (כאן בביצוע חסידי - וכאן בנוסח יהודי קוצ'ין), נפרדים מתפילת ערבית עם פרק כ"ד מתהילים שנפתח במילים "לדוד מזמור". הלחן לפסוק "שאו שערים" מתוכו מיוחס לחזן שמואל נאומבורג מהמאה ה-19, אם כי חוקר החזנות עקיבא צימרמן טוען שמקורו של הלחן, המושר ברוב הוד והדר בבתי הכנסת, הוא בכלל בקרקס של פריז. וסליחה אם קלקלנו לכם.


אם אתם נמנים על העדה שמדמיינת דג עם גזר על הראש בסוף הצום, הרי שבשלב זה נותרו לכם עוד כעשר שעות עד הקפה. מאידך, אם אתם בני עדות המזרח – יש להניח שהתחלתם את התפילה כשעתיים קודם. אל יאוש - ובהצלחה.
אחרי אדון עולם הסטנדרטי אך המרגש תמיד, אנא בכוח (כאן בביצוע עובדיה חממה ואיציק אשל), פסוקי דזמרה על תוספותיהם ותפילת העמידה, פותח שליח הציבור בנוסח המיוחד לחגי תשרי. מי שמצטרף לתפילות הימים הנוראים כמבקר לרגע, עלול למצוא עצמו אבוד בין דפי המחזור בשלב זה.
לפיכך, הוחלט בארגון "קשר תרבות יהודית", להוציא אלבום שירי תפילה ליום הכיפורים. מיכאל סיטבון – האיש והקול שמאחורי האלבום "שעת נעילה" – מקווה כי במניינים רבים תיערך התפילה לפי הניגונים שבחר, כדי שכל אחד יוכל להרגיש בבית, ולהתחבר למילים שמאחורי הניגון.
למשל, לפתיחה של שליח הציבור:

קדושה

כשמה כן היא – החלק הקדוש ביותר בתפילה, הנאמר בעמידת דום. "נקדישך ונעריצך" בשחרית - ו"כתר" במוסף (ובשחרית, בחלק מן הקהילות), מעוררות הוד מעצם פסוקיהן המתארים את הנעשה בעולמות עליונים. כאן בנוסח עדות המזרח (עם הפייטן הנודע הרב חיים לוק)וכאן בנוסח האהוב והפופולרי של קרליבך, הנאמר כיום בקהילות רבות.

והביאותים אל הר קודשי

ללא ספק אחד מקטעי התפילה המושרים (והאהובים) ביותר. אם שפר עליכם גורלכם ושליח הציבור בחר בביצוע של "שעת נעילה", קיבלתם תחליף מצוין לקפה, שיפיח חיים גם בעצמות היבשות שטרם הצליחו להתעורר.

ואם אתם מעדיפים את הנוסח השקט יותר, כאן מרדכי בן דוד נותן את הדבר האמיתי - וקבלו את הצמד יונינה בתפילה ביתית צנועה:

רְצֵה

קבלו את אברהם פריד, הכוכב הבלתי מעורער של הזמר החסידי – בשיר נשמה שמשלב פופ חסידי עם חזנות לייט. בביצוע ייחודי שנערך בעיצומה של הקורונה, הצטרף אליו לדואט אחד מגדולי החזנים בעולם, יצחק מאיר הלפגוט, לביצוע נפלא לשיר שלא נס ליחו (ויש חזנים שעדיין מנסים לחקות את הביצוע הזה בזמן אמת, על הבימה. בהצלחה).


אדון הסליחות

מה לא נכתב (או הושר) על פיוט הסליחות האולטימטיבי, נחלתם הבלעדית של בני עדות המזרח - בטח ובטח שביום הכיפורים. בעוד יוצאי אשכנז נאנקים ומסלדים פיוטי נשמה, מלמדים אחינו הספרדים איך צוברים נקודות (ובקלות) אצל כיסא הכבוד, עם רצף פיוטי סליחות שמשאירים גם את הילדים בבית הכנסת - הנה למשל, הביצוע של "פרחי ירושלים" ל"עננו".
באתיופיה לא שרו את "אדון הסליחות" וגם נשות השטעטלים של מזרח אירופה לא פיזמו אותו - אבל זמרות ויוצרות מכל העדות והז'אנרים התכנסו כדי לשיר יחד את ההמנון הגדול ביותר הסליחות, וזה שעוד לא שרים אותו בכל בית כנסת, אם אתם שואלים אותי - זו שערורייה.
קבלו את ליאת יצחקי עם כמה חברות (רוחמה רז, חני נחמיאס, חגית יאסו, שרון זליקובסקי, סולניות להקת שלווה, אתי לוי, הדר עטרי ומורן מזור):

ואם אנחנו כבר בשוונג סליחות כמו שצריך, כאילו אין צום היום - פרויקט "פיוט ישראלי" של הזמרים והפייטנים ליאור אלמליח, מיכאל פרץ ואוריאל שי - פגש את לוחמי סיירת גולני בשטחי האימונים של הסיירת, בצפון הארץ. הפרויקט שמחבר בין אמנים מכל קצות העשייה למקורות הפיוט העשיר של יהדות מרוקו, העלה אותם על בריקדות הסליחות.
מה תגידו על "אדון הסליחות", "עננו" ו"אל נורא עלילה", בעיבוד פופ אתני מזרחי של ציקי זנתי? לא תגידו. תשירו.

וזה של יונתן רזאל והרב חיים לוק:


הנני העני ממעש

רגע לפני תפילת העמידה הנאמרת בלחש, מתייצב שליח הציבור בקהילות אשכנז, ומפיל תחינה אישית שיהיה מתווך ראוי להעברת התפילות. אף שמדובר בנוסח חזנות לבעל התפילה בלבד, שמור לו מקום של כבוד בכותל הדמעות של התפילות. כך זה נשמע בביצועו של החזן האגדי, יוסל'ה רוזנבלט.
וזו גרסת הקאבר שנותן החזן יצחק מאיר הלפגוט, עם הסימפונט רעננה:


ונתנה תוקף

כנראה התפילה המרגשת מכולן. "ונתנה תוקף" (כאן בביצוע מסורתי של החזן חיים אדלר) פותחת את סדר הקדושה בקהילות אשכנז, ואת תפילת מוסף כולה – בקהילות ספרד. בניגוד לפיוטים שונים ומשונים, המקפידים על חריזה הדוקה ועברית של בית מרקחת באקדמיה ללשון עברית, "ונתנה תוקף" מדברת הישר ללב, בשפה שכל דובר עברית מבין היטב: שפת יום הדין.
מעבר לתיאורים הפיגורטיביים של המתרחש בבית דין של מעלה, מפרטת התפילה אחת לאחת על מה באמת אנחנו מתחננים: על נפשותינו, על ילדינו, על הבריאות והפרנסה, "מי ברעש - ומי במגפה, מי ינוח - ומי ינוע". וכשתפילה מצליחה להבהיר בחדות כזו את מצבנו, אחרי כשלוש שעות וחצי בבית הכנסת, זה לא ממש משנה אם חוברה - אם לאו - על ידי רבי אמנון ממגנצה שמת על קידוש השם.
למעלה מאלף שנים שהיא נאמרת בחיל ורעדה בקהילות אחינו האשכנזים, וידעה לחנים רבים שהתקבעו במסורות ישראל (וגם טייקאוף בלתי נשכח באנגלית של לאונרד כהן), עד שהגיע יאיר רוזנבלום - קיבוצניק ישראלי שלא בילה את חייו בבית הכנסת - ובהינף לחן דחק את כל מה שפויט לפני שנת 1990.
עם חנוך אלבלק (שניהם ז"ל ואפילו זצ"ל) הוקדשה היצירה ל-11 חברי קיבוץ בית השיטה שנפלו במלחמת יום הכיפורים, ומאז השתלט הלחן על כלל ישראל - חרדים מאוד, סתם חרדים, דתיים וכל מה שעל הרצף. מאברהם פריד (כאן בביצוע מרטיט) - ועד החזן הצבאי הראשי (במיל') שי אברמסון, בקליפ שהפיק צה"ל ומשבץ ויז'ואלים ממלחמת יום הכיפורים:

בנות נתנאל - שלוש אחיות ואמן שהביאו את הסליחות הנשיות לקדמת בית הכנסת - מציגות גרסה נשית:

וכמובן שאי אפשר בלי אותו ביצוע מופלא של "הגבעתרון" והסולן חנוך אלבלק שנפטר בשנת 2019. "כמה יעברון וכמה ייבראון, מי יחיה ומי ימות":

ועדיין, בבתי כנסת רבים לא שוכחים את גרסאות המקור של יוסל'ה רוזנבלט ומלבסקי, ולא מעט בעלי תפילה עושים פיוז'ן מוזיקלי בין הקטעים השונים, בכוונה (ופעמים רבות גם שלא בכוונה).
פה הגרסה הפופולרית של ר' חיים בנט, בביצוע יצחק מאיר ואבריימי רוט - וכאן מבצע החזן אריק וולהיים את "כבקרת" הקלאסי:


אין קִצבה

אם תפתחו את המחזור בסוף "ונתנה תוקף" – תוכלו לשיר עם החזנים את ניגון חסידות מודז'יץ (מארש, למעשה), שילווה במניינים רבים את תפילת "אין קצבה לשנותיך" עד "ומשלשים בשילוש קדושה בקודש". איזו דרך נפלאה להיכנס ל"קדושה" (ע"ע).


ויאתיו כל לעובדך

לכאורה עוד קטע בתפילה שיכול היה להיאמר כלאחר לשון, עד שבא הרב שלמה קרליבך - והנגיש אותו לציבור מגיל 5 ועד 105, עם לחן מקפיץ שאינו נגמר (וזה בסדר, האוכל לא נשרף על הפלטה):

בחברון הליטאית נותנים פייט מצוין עם לחן משלהם - ובקצה השני של הסקאלה ממתין הלחן של יוני גנוט, שמארח את ישי ריבו ואילן דמרי:

וכאן בביצוע אחר לחלוטין, אך פופולרי מאוד בבתי הכנסת:


אוחילה לאל (וגם וכול מאמינים ובאין מליץ יושר)

אבל רגע לפני, אי אפשר בלי להזכיר את "וכול מאמינים" הנאמר בבתי הכנסת של עדות אשכנז (אחרי "חמול", ע"ע. מה הפלא שהתפילה האשכנזית נגמרת מאוחר כל כך?)
קבלו בקישור את הביצוע הממריץ של מרדכי בן דוד, אחד מני, ובכן, הרבה מאוד לחנים, שנאמרים לא פעם באותה התפילה בשל אורכו של הפיוט. אם שלל המנגינות עדיין לא מצליחות להשאיר אתכם בפוקוס, נסו למצוא את האקרוסטיכון האלפביתי הכפול(!) ששתל הפייטן יניי, בן המאה החמישית לספירה.
ובין חמול ו"וכול מאמינים" - מסתתרת פנינה מרגשת. סבתי עליה השלום, ששרדה את הזוועות, הייתה מספרת כי אמה גיטל פייגל, שנספתה בשואה, נהגה לומר שאדם המובא למשפט על חייו לא יושב - וכך הייתה עומדת משך כל התפילה, וכשהייתה מגיעה למילים "באין מליץ יושר", הייתה שופכת לבה ועיניה כמים. גם אני. הנה ביצוע מופתי ונצחי, של פרחי לונדון.
"לאדם מערכי לב, ומהשם מענה לשון. השם שפתיי תפתח, ופי יגיד תהילתך". יחיאל נהרי פתח שפתיו בסלסול, גם הפייטן משה חבושה מגיש את הנוסח החאלבי - אבל הלחן של הרב והמלחין הלל פלאי, כבש את כלל העדות והמבצעים (ואת המתפללים בבתי הכנסת). אחד הפופולאריים שבביצועים - הוא זה, עם חנן בן ארי, יונתן ואהרן רזאל ויצחק מאיר.
על כולם עולה הביצוע של הרב והמלחין הלל פלאי בעמותת "זיכרון מנחם" (לתמיכה בילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם), פשוט ומצמרר:


אדיר ונאור

מי אחרי הווידוי אומרות קהילות הספרדים את "מי אל כמוך" - הפיט האקרוסטיכוני המוכר גם כ"אדיר ונאור", פיוט סליחות קדום אך מוכר, שפופולרי לא רק בבתי הכנסת של עדות המזרח. שלושה ענקי פיוטים וזמר מזרחי - חיים ישראל, משה לוק ומימון (מני) כהן - מדגימים איך אומרים סליחות בלי להירדם:

מראה כהן

אחד מפלאי תבל, לצד מעשה המרכבה: איך זה שפיוט אחד מעז - ואף מצליח להקפיץ קהל עייף, רעב וצמא, אחרי כארבע שעות רצופות של תפילה. את "סדר העבודה" הארוך מסיים הפיוט העליז ביותר בתפילות החג, והקהל מצטרף בגרון ניחר (מסיבות ברורות) ובדבקות.
(רפי ביטון עם ביצוע בל יישכח)

ואם כבר סדר העבודה, אז ישי ריבו, שהצליח להפיח חיים בזיכרון השמור בין דפי המחזור:

וידוי

אחד מעיקריו של היום, המופיע לאורך התפילות כולן, כולל פיוטים שונים ונוסחים שונים לעדות ישראל שהתקבצו ובאו מארבע כנפות הארץ. בעדות המזרח נוהגים לפייט את "רבונו של עולם בראותי בחורותי סר הילם", ויאיר חדאד מגיש אותו בניגון תימני כפרי מהעיר חובייש שבדרום תימן.
חדאד מחדש שירים תימניים "שהתימנים בעצמם שכחו", כפי שהוא מספר לכתבת ynet, נצחיה יעקב. הפיוט המיוחד משוייך לרבנו שם טוב בן יצחק ארדוטיאל, שהיה משורר יהודי-ספרדי מהמאה ה-14. כך זה נשמע:

ותערב

אחרי רצה (ע"ע שחרית) נאמרת בתפילת המוסף התחינה: "ותערב לפניך עתירתנו כעולה וכקרבן. אנא רחום, ברחמיך הרבים, השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים..." ואיזה לחן יפה היא קיבלה בשנים האחרונות, אז נחלוק פה את הביצוע של אוהד מושקוביץ - ונאמר אמן:

היום תאמצנו

בקהילות אשכנז אומרים את הפיוט הזה רק במוסף, ואם תשאלו את בני עדות המזרח - ואת חברי מקהלת מלכות, המבצעים את הפיוט בנוסח מלבסקי - הם יגידו שההפסד כולו שלהם.


עת שערי רצון

פיוט העקדה הפופולרי, תופס מקום של כבוד בסידור התפילות של עדות המזרח. כאן בביצוע הרב הפייטן דוד מנחם - עם בונוס של הסבר שיכניס אתכם לאווירה.


יה שמע אביונך

בבתי הכנסת של עדות המזרח תשמעו את הפיוט הנפלא הזה מסתלסל בפתיחה לסליחות, בשעת מנחה של יום כיפור. האנדלוסית הישראלית אשדוד ערכה סבב של קונצרטי סליחות - והצליחה להקפיץ את האולם עם הביצוע הזה של מימון (מני) כהן ואנסמבל הפיוט. עזבו אתכם מחלושס של צום. זה כוס קפה שחור, הדבר הזה.

חמול על מעשיך

הפיוט נאמר בקהילות אשכנז לאורך כל חזרת הש"ץ, לאחר "קדושה". אבל אין ספק שבשעת המנחה - כאשר הגוף כבר תשוש - הנשמה מבקשת רחמים קצת אחרת. ולמרות התשישות, ועל אף שכבר שרנו את הפיוט הזה לפחות שלוש פעמים ביממה האחרונה - מוכנים המתפללים לשיר את התפילה בשתי המנגינות המאוד פופולאריות שלה, המתחרות ביניהן לאורך החג. אתם מוזמנים להכריע.
במסגרת המופע השנתי שלה, "אוחילה", ביצעה אודהליה ברלין את "חמול" בלחן השקט והעדין של יגאל צליק:

ויומי לואי בביצוע מרגש, עם הלחן של הרב עקיבא המניק:

ועוד לא שמעתם היום את "בספר חיים" בנוסח האהוב, המושר ברוב בתי הכנסת האשכנזיים. שירו איתם:


אל נורא עלילה

הרגע הגדול הגיע, והפיוט הפותח את תפילת הנעילה בקרב עדות המזרח, מושר לרוב בלחן אחיד, מה שמייחד אותו מול פיוטים אחרים שזוכים ללחנים רבים:

פתח לנו שער

"נעילה", התפילה החמישית והאחרונה (ביום היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות), מציינת את שיאן – רגע לפני שמסתיים היום; עוד כמה דקות של תחינה לפני מתן גזר הדין. איכשהו רגע לפני הסוף, כשהגוף כבר מותש לגמרי, נמלאים פתאום בתי הכנסת בקהל רב שמבקש "נבואה שעריך".
כך זה נשמע מפיו של יהורם גאון:

אבינו מלכנו

תפילה ידועה זו נאמרת בסיומן של כל תפילות שחרית ומנחה בימים הנוראים. בשעת נעילה מחליפה המילה "חותמנו" את המילה "כותבנו" – ובסיומה צועק הקהל כאיש אחד: "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד".
כמה מבקשות ה"אבינו מלכנו" הולחנו לאורך השנים, והן דברו תמיד אל לב המתפללים. הגרסה של ברברה סטרייסנד (ללחן עממי, ככל הנראה), שברה את המחיצות בין הפיוט העתיק לאזרחי העולם המערבי. גם אם לא כולם מבינים את המילים במדיסון סקוור גרדן, המנגינה מחלחלת לעצמות. רק לפני שאתם מתמכרים לקול הזמיר שלה, קבלו את הפיוט בקול הזמיר (לא פחות) של רפי ביטון.

בחסידות חב"ד הפיקו קליפ לפסוק "אין לנו מלך אלא אתה", על פי לחן המיוחס לאדמו"ר הזקן, שכבש קהלים גדולים וצעירים - והחזנית עדי ארד מגישה ביצוע מודרני למנגינה העתיקה, עם הרכב העונה לשם "אלקטרו ניגון", המבקש להנגיש את עולם הניגונים של החסידויות השונות לקהלים שאינם בהכרח דתיים. מה היה האדמו"ר הזקן אומר על זה?

מקהלת "משפחה אחת" שמורכבת מאבות שכולים, הקליטה את "תהא השעה הזאת", בשעה שאף עין לא נותרת יבשה גם בבתי הכנסת:

וככה זה נשמע בבתי הכנסת, רגע לפני הסוף. תתגעגעו:

קדיש

לקדיש של "נעילה" שמור מקום מיוחד, על תקיעות השופר במרכזו והשירה הנלהבת - "לשנה הבאה בירושלים" - בסיומו. הוא מצליח תמיד לחשמל את האווירה הטעונה מיום שלם של צום ותפילות, ואפשר למשש את המתח הקולקטיבי מתפרק באוויר. ככה זה נשמע בביצוע החסידי והמפואר של החזנים אריק מוזס, ישראל רנד, יוסף מלובני ואחרים, שמן הסתם אכלו משהו לפני ההופעה.

בשנתיים האחרונות, עם העברתם של בתי הכנסת לחצרות ולחוצות הערים, קיימה קהילת "ראש יהודי" התל-אביבית תפילת "נעילה" בדיזינגוף, שהפכה המונית. התל-אביבים ראו כי טוב, והתפילה ההמונית תתקיים גם השנה, באותו מקום (כיכר דיזינגוף) ובאותה שעה. את הנעילה נעלו שם כך:

והעיקר - שתהיה לכולכם גמר חתימה טובה! "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".