ביקור אלים של בני האלוהים
פסוקים ספורים לפני פרשת נח עולה על הבמה המונותאיסטית מופע מיתולוגי קצר ורב עוצמה. במופע משתתפים אלוהים, בני האלוהים, בני האדם, נפילים, גיבורים ונערות רבות וטובות ויפות עיניים.
"וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם" (בראשית, ו').
רשימת הדורות בפתיחת "בראשית" יוצרת רושם שבעולם יש כמעט רק בנים, והם שיולדים את הדורות הבאים, או שהדורות הבאים נולדו מגילוי עריות עם הנשים הבודדות המוזכרות בתורה.
אולי מזה חשש המספר ולכן עדכן אותנו שבנות רבות, נטולות שם ותפקיד, היוו חלק משמעותי באוכלוסיית העולם.
אבל מדוע חשוב לציין שהן "טובות"? העובדה הזו קושרת בין לידת הבנות לאגדה המיתולוגית. נוסחים שלה מוכרים מהמיתולוגיות של המזרח הקדום ויוון: לאלוהים יש בנים והם מורדים בו, בני האלוהים מתפתים ליופיין של בנות האדם ולוקחים אותן. הזוגיות האנושית-שמיימית מביאה לעולם גיבורים/נפילים.
כחלק ממלחמתו של אלוהים בבניו הוא מעניש את הגיבורים שלא יחיו לעד כמו אבותיהם וימותו כמו אמותיהם. אלוהים מגביל את שנות החיים של הגיבורים ל-120 (במושגים של גיבורי בראשית, מדובר במוות בטרם עת).
מי אתם בני האלוהים?
על מנת להבין מיהם בני האלוהים המורדים באבא, עלינו לחפש הופעות נוספות שלהם בתנ"ך, ולמזלנו הם מופיעים בפעם נוספת ומפתיעה: הם חבריו של השטן בספר "איוב" (פרק א'). "וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע".
את ההתערבות הגדולה על איוב - שמתקיימת על חשבונו ומאחורי גבו - עורכים אלוהים והשטן (והיא תחזור באכזריות נוספת, בפרק ב'). פמלייתו של השטן מורכבת מבני האלוהים והם נוכחים שקטים בטקס ההתערבות בין המנהיגים השמיימיים: אלוהים והשטן. בני האלוהים הוזמנו לאירוע מהצד של השטן.
על פי איוב, השמיים מכילים אל טוב ואל רע: אלוהים והשטן. יש ביניהם קשר, תחרות ומלחמות אכזריות שאת מחיריהן משלמים דרי מטה. ספוילר: בסוף תמיד אלוהים מנצח.
ובחזרה לאפריטיף של המבול
בני האלוהים הם הילדים הרעים של המיתולוגיה שלנו. הם מורדים באלוהים ואולי מנסים לשלוט על העולם דרך ההזדווגות עם בנות האדם. הם מפסידים.
איך אלוהים ניצח?
השאלה שקולמוסים רבים נשברו בוויכוחים סביבה - האם סיפור המבול הוא המשך הסיפור המיתולוגי ולפיו מלחמת אלוהים עם בניו היא מלחמה ימית, או שנקבל את הגרסה המונותאיסטית, שמייחסת את המבול לחטאי בשר ודם?
נראה כי יהדות בבל, שחילקה את התורה לפרשות בגרסה המקובלת עד היום, רצתה להפריד בין הסיפור המיתולוגי לסיפור המבול, ועל כן התחילה את פרשת נח ממש באמצע, לאחר הסיפתח המיתולוגי.
יש אפשרות אחרת
מי שתגיע הערב לתפילת "קבלת שבת", תשיר במנגינה קצבית (שנשמעת בחלק מהמסורות כמו מארש צבאי) את מזמור כ"ט בתהילים. בני האלוהים מוזכרים רק בהקדמה למבול ובסיפור איוב, אבל "בני אלים" מוזכרים בשני מקומות בתהילים.
אחד מהם הוא מזמור כ"ט שכורך את בני האלים עם המבול: "הָבוּ לה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לה' כָּבוֹד וָעֹז:.. קוֹל ה' עַל הַמָּיִם... ה' עַל מַיִם רַבִּים:... ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם".
בעוד ספר בראשית – שהוא הכניסה הראשית למסורת המונותאיסטית - מתלבט באופן הצגת מלחמת המים הגדולה, פרק כ"ט בתהילים זהיר פחות ומציע את הקשר בצורה ברורה. אלוהים נלחם בבני האלים וניצח ולכן הם חייבים לתת לו כבוד. אלוהים הוא החזק מכל האלים, הוא חוצב להבות אש, מחולל איילות וחושף יערות.
המבול הוא המערכה האחרונה, המכריעה, בקרבות השמיימיים ובזכותו אדוני יושב כ"מלך לעולם".
איפה הבחורות ההן?
מיתולוגיה או לא, הבנות נשארות באותו תפקיד מביך, משפיל ומסוכן - תפקיד הממתק.
הדרך להשפיל את האל עוברת בבעילת הבנות הטובות. מי ששולט בבנות הוא בעל הכוח, ומי שמאבד אותן מאבד את כבודו. מה ששוזר את ההיסטוריה של המלחמות הוא אונס הנשים של הצד המובס; אבשלום אונס את פילגש אביו על הגג כחלק חשוב במרד. אימו של סיסרא מפנטזת על הניצחון של בנה כשהיא סופרת את ה"רחמים" – כלומר אברי המין הנשיים שהוא עתיד להביא כשלל. הדוגמאות רבות ועצובות ומגיעות עד המאה העשרים ואחת.
מי אחראי לאלימות
השבוע נרצחו במדינת ישראל שתי נשים, נג'אח מנסור ואירנה גריבנב. אוקסנה סימנוביץ (ששמה הבדוי: אנסטסיה קלין) נשלחה לביתה בארון שחור (וגם זה רק הודות לנחישות ולטוב הלב של טניה גלבוע-גרינברג וחברותיה במרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית), ובכנסת ישראל קואליציה של גברים מהימין נאבקה לחסימת החוק "למניעת אלימות כלכלית במשפחה".
אלימות כלכלית היא מסוכנת ככל אלימות אחרת. היא מקטינה את הנפגעת, משבשת את יכולתה להתנהל במציאות באופן עצמאי ואחראי, לא מאפשרת לה לדאוג לחייה ולחיי ילדיה ולוכדת אותה בידי הטורף שלה. אבל הח"כים המתנגדים? מבחינתם מדובר בפינוק נשי. ברצון לקנות שמלה ב-10,000 ש"ח.
נדמה שהם לא קראו את לשון החוק או לא הצליחו להבין את מטרתו.
המשפחה ומערכת המשפט
חבר הכנסת שלמה קרעי מהליכוד מוטרד מכך ש"המשפטיזציה השתלטה על הדמוקרטיה. ניסנקורן מעוניין להחדיר אותה עמוק לתוך התא המשפחתי. מדובר בטירלול משפטי". כך מבקש קרעי להסיג את המאבק הפמיניסטי שנים רבות לאחור, שהרי אחד ההישגים החשובים ביותר של הפמיניזם הוא שאין להחריג את המשפחה מכפיפות לחוק.
רק בעשרות השנים האחרונות נקבע בחקיקה (בחלק ממדינות העולם) שאונס הוא אונס גם אם נעשה במסגרת זוגית. רק בעשרות השנים האחרונות מתקיים מאבק להגבלת זכותם של הורים להכות ולהעניש בחומרה את ילדיהם.
עד לעשרות השנים האחרונות היה ברור למחוקקים שהמשפחה היא טריטוריה הנשלטת על ידי האב-הבעל והוא יכול לעשות בה כמעט כל מה שירצה. הטענה של קרעי שהתערבות משפטית במה שקורה בתוך המשפחה היא "טירלול משפטי", מבקשת להחזיר אותנו עמוק לימי הפטריארכיה האיומים, הימים שבהם המשפחה הייתה רכושו של מי שזכה לכינוי "ראש המשפחה".
שינוי עומק
הפוליטיקאים חסידי "ערכי המשפחה" לא מבוהלים מהחוק למניעת אלימות כלכלית. כתומכים במדיניות אחשוורוש - "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ" - הם מבוהלים מהכרסום המתמשך במעמדה של הפטריארכיה.
יותר ממאה שנים של מאבק והישגים בתחום זכויות חווה ואדם נמצאים באמתחתה של התנועה הפמיניסטית. מעולם לא הרמנו נשק ולא פתחנו במלחמה (הנשק תמיד הורם נגדנו), ולכן המאבק איטי אבל נדמה לי שהכיוון שלו ברור.
איאד אלחלאק והפטריארכיה
המונח "פטריארכיה" לא מסמל רק שלטון של גברים בנשים, אלא צורת שליטה היררכית שבה שולטים מעטים על רבות ורבים, ומונעים את זכויותיהן הבסיסיות. בחברה מתוקנת רצח הוא רצח. בעולם פטריארכלי, רצח הוא מושג נזיל שמחירו נקבע לפי המעמד של הרוצח והנרצח.ת ולא לפי חומרת המעשה.
רוצח ערבי, רוצח יהודי ורוצח מ"כוחות הביטחון" ישלמו מחיר שונה על מעשה זהה. וכמובן שרצח של יהודי "לבן" אינו דומה לרצח של יהודי ממוצא אתיופי, אינו דומה לרצח של פגוע נפש, אינו דומה לרצח של ערבי - ואינו דומה לרצח של אישה.
השבוע התבשרנו שהמחלקה לחקירת שוטרים ממליצה להעמיד לדין את השוטר שרצח את איאד אלחלאק בכפוף לשימוע ובעוון "המתה בקלות דעת". הידיעה נחשבת לבשורה רק כיוון שבדרך כלל דמם של ערבים הפקר, ועכשיו התבשרנו שהוא שווה משהו.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר כתב חבר אנונימי (למה אנונימי? אין סיבה להתבייש בדעות שלנו): "נשים אלימות לא ראית?... מניסיון קרוב אני יודע איך נשים מסוגלות להתנהג לבעלים שלהן, לבנים שלהן. איך הן רומסות אותם בשיטתיות ואחר כך עוד מתבכיינות על מר גורלן... טלי קורה מבין עינייך, הנשים אינן שיות תמימות כפי שאת מנסה להציג אותן".
יקר, לצערי ראיתי הרבה אלימות, מסוגים ומינים שונים. מעולם לא טענתי שנשים הן שיות תמימות או שכל הגברים אלימים. התרבות יצרה מציאות שבה לגברים במשפחה יש לרוב הרבה יותר כוח מאשר לנשים, והכוח הזה גורר גם אלימות ואיתה יש להתמודד.
ולסיום, תודה לחברותיי וחבריי בבית המדרש (בזום) "משמעות בימי קורונה", עמן למדתי מקורות אלה, ולשותפתי בהוראה, יונה ארזי. רוצות ורוצים להצטרף לבית המדרש? כתבו לי: rweiss@huc.edu.
שבת שלום!
