מדיטציה נשית עתיקה

כשאני מוצפת רגשית אני לוקחת קמח, מים ושמרים - והידיים מתחילות ללוש ולהשיב את הלב אל המקום הפשוט של הלחם ואל החומרים היסודיים של החיים. תנועות המתיחה והלחיצה, אותן ירשתי מכל הנשים שקדמו לי, מזכירות שיש לי שורשים, שהרי אלו תנועות הלישה שהמציאה חווה כשהכינה את כיכר הלחם הראשונה לאחר הגירוש מגן עדן. כשאני לשה בצק, אני מוצאת את השקט שלי.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
יש מי שטוענת שלחם הוא אוכל מנחם בגלל הסוכר. אני מאמינה שזה בגלל תנועות הלישה שהוא אוצר בקרבו, ששנותיהן כשנות התרבות. אני אופה לחם למי שאני אוהבת. אני אופה לחם להשיב נפש מן הארץ. השבוע, המחמצת שלי נדרשה למשנה כוח - ושתינו עמדנו במשימה.

האוכל המנחם של ביבי

בשבת בבוקר, בעודי מתמסרת לתנועות הקבועות של הלישה, שאלתי את עצמי מה עושה ביבי כשהנשמה שלו מוצפת. דמיינתי אותו מגיע למטבח בשעות הבוקר המוקדמות, בטרנינג או פיג'מת קיץ, מוזג לעצמו כוס קפה, ומתיישב בפינת האוכל. כשיאיר מתעורר הוא מתיישב לצידו. שלוק אחרון מהקפה ואבא קורץ ליאיר ומזמין אותו לפעילות המשפחתית המנחמת. "בוא, נעשה גוגל ונמצא מישהו לטפול עליו שהוא מאיים לרצוח את אבא". בשבועות האחרונים, באופן מפתיע ואקראי, הייתי חלק מתפריט הבוקר של משפחת נתניהו.

תקציר הפרקים הקודמים

לא אלאה אתכן בפרטים, הם נכתבו וסופרו השבוע גם באתר זה. איכשהו תמונת פרופיל שלי בצירוף לינק לטור שכתבתי כאן ובו דברי ביקורת על ביבי (דברים חריפים ולגמרי לגיטימיים) הודבקו לכותרת ובה קריאה לרצוח את ביבי. יצירה שרקחה דמות לא מוכרת וכרכה אותי עם דברי הסתה הרחוקים ממני כרחוק מזרח ומערב.
הסתה בנימין נתניהו רוחמה וייס פייסבוקהסתה בנימין נתניהו רוחמה וייס פייסבוק
הפוסט והטור ששותף בפייסבוק
העובדות לא הפריעו ליאיר נתניהו, והוא שיתף פוסט שקרי זה עם כל העולם. מוטרדת ומבוהלת מיהרתי להבהיר כאן שלצד הביקורת החריפה שיש לי על ראש הממשלה - ועמדתי הברורה שעליו לפנות את כיסאו - אני מאמינה בדמוקרטיה ומתנגדת לכל סוג של אלימות. הבהרתי והנחתי לעניין.
אלא שבבוקר שבת שעברה, בעודי שותה קפה ראשון, גיליתי שאבא נתניהו חזר על המעשה של בנו, וצירף את תמונתי ואת ההפניה לטור שלי לסרטון שכותרתו המבעיתה, "גילויי הסתה, שנאה וקריאות לרצח".
כשראש ממשלת ישראל מכניס את תמונתי ודבריי לרשימת המאיימים עליו, הוא מצייר לי מטרה על הגב וזה מפחיד. בעקבות הבהלה, התקיים הריטואל הידוע - פניות לפייסבוק, פניות למנהלי האתר של ביבי, משטרה, פנייה מעו"ד ומכתבים נוספים. והתמונה שלי והטור שלי? הם עדיין בסרטון ההסתה של ראש ממשלת ישראל.

"אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם"

למה אנחנו מפגינות? פרשת השבוע מגדירה באופן מדויק ותמציתי, בשתי מילים, את העילה להפגנות: לחם ומסכנות. כולנו יודעות מהו לחם, אבל מהי "מסכנות"? מסכנות היא הפחד. הפחד שאולי מחר לא נצליח להביא הביתה לחם. מסכנות היא מציאות החיים של הורים שכבר היום לא מצליחים להניח לחם על שולחן האוכל.
הפגנה בצ'ארלס קלור בתל אביבהפגנה בצ'ארלס קלור בתל אביב
מסכנות היא הפחד שאולי מחר לא נצליח להביא אוכל
(צילום: מוטי קמחי )
ה"מסכנות" של הלחם המקראי שולחת רמז עבה אל "'ערי המסכנות" שבנו ישראל לפרעה במצרים. יש פרשנים המסבירים ש"ערי המסכנות" הן ערים של סוכנות, של אגירת אוצרות המלכות. את ערי המסכנות האלה, ביבי, חווינו על בשרינו ביתר שאת בתקופת הקורונה, כשאנחנו נמקות מפחד ומחסור ואתה דואג להחזרי מס ראוותניים ולמתנות של מיליוני שקלים מחברים. הפער, תחושת הניצול והציניות הוציאו אותנו לרחוב בלפור.

ניחוח של לחם עתיק

אין בעולם ריח מרגיע יותר מריחו של לחם מחמצת בשעה שהוא נאפה בחום גבוה בתנור. הבית התמלא בריחות הלחם ואני מצאתי עוד ארבע התייחסויות ללחם בפרשה שלנו, וכולן, ביבי, מצביעות על הפצעים הפתוחים שלנו, הפצעים ששולחים אותנו לבלפור. אבל הן גם מצביעות על האחווה המיוחדת שמתגלה בישראל בימים אלה: על חבילות המזון שנרכשות בכספים פרטיים ומחולקות בבתים רבים מספור, על נשים שהולכות למסעדות בעיקר בשביל לתמוך, על בעלי מסעדות שמחלקים ארוחות חינם, על אישה שמשלמת לזו שעומדת לפניה בתור בסופר כיוון שאין לה די כסף בארנק, על אנשים בחל"ת שמתעקשים לתרום לעמותות.
חבל לי עליך, ביבי, כיוון שבעודך יושב מול מסך המחשב ומחפש קורבנות לאיום בהסתה לרצח, אתה מחמיץ את הדבר האמיתי, את אחת השעות הגדולות והיפות של העם הזה: שעה של סולידריות, של אהבת חינם ושל איחוד בין שמאל לימין בהפגנה ארוכה, צבעונית ומלאת אהבה, הפגנה שאין מוצדקת ממנה.

ומה עוד מציע לנו הלחם של פרשת עקב?

הוא מציע מודל של מנהיג צנוע, המוותר לא רק על סיגרים ושמפניה וורודה, אלא על הלחם עצמו, בשעה שהוא שליח ציבור: "אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי".
הלחם של הפרשה מעלה על נס את העיקרון הקהילתי החשוב ביותר, עיקרון החמלה, זה שנרמס על ידך כבר שנים: "כי ה'... עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה". לא מדובר כאן בשוויון אלא במינימום. בכבוד חווה ואדם המחייב שלכל זקן, לכל ניצולת שואה, לכל פלסטיני ולכל עובדת זרה, יהיה אוכל וכסות, ואת אלה הם יקבלו באהבה ולא ברחמים.
ואחרון, ואולי חשוב מכל, אנא ביבי קרא את הפסוק הבא בהתרגשות הראויה לו: "לא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם". מוצא פי ה' אינו מוצא פי המפלגות החרדיות ואפילו לא מוצא פי ההלכה, כי אם שפת הרוח. הערבות ההדדית. השפה שתמציתה בכלל הגדול בתורה: "ואהבת לרעך כמוך". ככה מריח לחם.

פחד אינו תכנית עבודה

בצהרי יום שני, לאחר יומיים וחצי של תדהמה ופחד מהרדיפה שנפלה עלי כאילו משום מקום, הזכרתי לעצמי את החוזה שחתמתי ביני לביני בימים של האינתיפאדה השנייה - פחד הוא לא תוכנית עבודה ואני לא אתן לו לנהל אותי. באותם ימים הובילה אותי ההבנה הזו לפעילות במחסום ווטש. למפגשים עם פלסטינים, לטיולים וישיבה בבתי קפה במזרח ירושלים.
ביבי יקר, אני מאמינה שהבחירה שלך לשתף אותי בסרטון האימים הייתה כמעט אקראית ובכך כוחה. טרור פוליטי בנוי גם על הפחדות אקראיות. כל עוד אתה נטפל למנהיגות המחאה, הציבור הרחב בטוח שהשתתפות בהפגנות בודדות או כתיבת פוסט נגדך, אינן פעולות מסוכנות. אבל אם אתה בורר להתקפותיך מטרות משולי המחאה, אתה מצליח להבהיל את כל החברה.
לפני כמה שבועות נעצר מפגין אנונימי רק משום שקנה צמיגים להכנת עבודות נוי בביתו, אבל נחשד בתוכנית להצתת המחאה. הוא נחקר ונעצר. השבוע השתמשת בי ובשבוע הבא בוודאי תצוד איש או אישה אחרים. כך פועל טרור פוליטי; נוגס בקהילה בצורה אקראית ולכן מהלך אימים על כולן.
את הפחד ממעצר משטרתי או מהתנכלות של אנשים אומללים המוסטים לשנאה החלטתי, כמו רבות ורבים מחבריי, לתרגם להגברת המחאה ולמעשים של אהבה. בימים אלה יש כל כך הרבה יופי, אחווה הדדית וחמלה ברחובות שלנו, אני מתפללת שניתן לאהבה לנצח.
אני מזמינה אותך, ביבי, להצטרף אלינו. לצאת מהבית המאובטח אל רחוב בלפור. לגלות שאין לנו תוכניות לרצוח אותך חלילה, ואנחנו אפילו נשמח להושיט לך יד לשלום, ולשבת לשיחה על כוס קפה ולחם מחמצת.
הדרישות שלנו ממך פשוטות ובלתי מתפשרות: ההסתה, ההשנאה וההתקרבנות חייבות להיפסק מיד. אתה צריך לעזוב את הבית בבלפור ולעשות למשפטך ולמשפחתך, ואנחנו נקבל הזדמנות לחבוש את הפצעים ולרפא את השנאה החורכת שהותרת אחריך. תן לאהבה לנצח.

ובבית המדרש של הטוקבקים

"תמונות עירום במדור יהדות?! לאן הגעתם?!". כך הגיב אבי לטור הקודם שהתייחס לנשים החושפות את גופן כאקט של מחאה, וכלל תמונות עירום. אבי יקר, תודה על ההתייחסות.
פליאתך מובנת לנוכח הנורמות הדתיות המקובלות בזמננו. עם זאת, כדאי לדעת שבימים עברו, בבתי הכנסת היהודיים היו ציורי עירום (ראו למשל את ציור של בת פרעה בבית הכנסת בדורא אירופוס או את ציור הגבר העירום במזל מאזניים בבית הכנסת של חמת טבריה) כך שאנחנו כאן, במדור ממשיכות מסורת יהודית עתיקה ומשיבות עטרה ליושנה.
שבת שלום!