בתחילת ינואר הוקמה בפייסבוק קבוצה העונה לשם "שטיסל עם כל הלומדעס וכולי". "לומדעס", למי שתוהה, היא הצורה שבה חרדים מבטאים את המילה "למדנות", המכוונת להתעמקות בנושא כלשהו. "וכולי", למי שלא צופה עדיין ב"שטיסל", הוא אחד הביטויים שבהם מרבה להשתמש הגיבור הראשי של הסדרה – ר' שלום שטיסל.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
קבוצות רבות לסדרות רבות קיימות ברשת החברתית, אבל נדיר למצוא קבוצות חרדיות בז'אנר. זאת כלומר, עד לפרוץ "שטיסל" לפני כשמונה שנים. הסדרה שמציגה את עולמם של חרדים בירושלים בצורה אותנטית ובעין אוהבת, הצליחה בתהליך אטי לשבור את החומה שחצצה בין המגזר לייצוג שלו על המסך, וממילא להזדהות עמו, והחרדים - התאהבו.
היום קיימות קבוצות רבות – בעיקר בווטסאפ, הרשת החברתית הזמינה ביותר למגזר החרדי – שעיסוקן הוא שטיסל. אך גם בקבוצות חרדיות גנריות יותר עולות מדי שבוע בקשות "להעלות את הפרק החדש", לצד "האם יש שטיסל חדש פתוח" (מה שאומר קישור פתוח או פשוט קובץ וידיאו, לרוב בכמה חלקים, להורדה). טלוויזיה, נזכיר, היא עדיין לא חזון נפרץ במגזר, בלשון המעטה.

דיבור על הקישקע של המגזר

בקבוצת "שטיסל עם כל הלומדעס וכולי" מעלים שלל פוסטים שמנתחים כל פסיק וצילום בסדרה. באחד מהם כתב אחד החברים: "רק אני שמתי לב שאבא של שירה דיבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש?"
בסצנה שבה שולם שטיסל מתאר את חיבתו לעוגת גבינה עם רכיבים מיוחדים של מאפיית "בריזל", כתב חבר אחר: "חבר'ה, אני עבדתי למעלה מחצי שנה בבריזל! אין לי מושג על איזה עוגת גבינה הוא מדבר". על פריים שבו צולם קיווע במטבח בבית הוריו, העיר גולש דייקן כי "לא יכול להיות שקיווע יושב בכיסא הקבוע של אביו".

מרבית החברים שפנינו אליהם, מסרבים להתראיין בשמם. קל להם להתבטא בחופשיות בקבוצת הפייסבוק הסגורה, אבל להודות שהם רואים סדרת טלוויזיה, קבל עם ועולם ב-ynet, עלול לפגוע בהם או בבני משפחתם.
את הקבוצה הקים חרדי, תושב ירושלים בשנות ה-30 לחייו, בשם אבריימל דריינר (הוא משתמש בפייסבוק בשם בדוי). המקסימום שהוא מוכן לחשוף על עצמו: "בין בטלה לבטלה אני עוסק כרגע בעריכה תורנית".
4 צפייה בגלריה
בורשטיין-אנשין עם גיטי (נטע ריסקין)
בורשטיין-אנשין עם גיטי (נטע ריסקין)
בורשטיין (אנשין) עם גיטי (נטע ריסקין)
(אגודת הכלייזמרים ירושלים)
כשהקים את הקבוצה לא חלם על ההצלחה, "בטח לא בסדר הגודל הזה", הוא מודה. "שחשבתי שבטח יהיו שם כמה חרדים וחרדים-לשעבר, אבל אחרי שבועיים כבר היו יותר מאלפיים חברים, בהם גם כאלה שאינם חרדים. נוצר כאן משהו מאוד מעניין - הזדמנות למי שלא מכירים את החרדים, לשמוע מבפנים שיח עמוק ולוהט על דברים שמעסיקים ומאפיינים את הקישקע של המגזר, דרך דמויות ועלילות המוכרות לכולם".
דריינר מאמין כי הסדרה "החילונית" תפסה מקום של כבוד בתרבות החרדית הודות למה שהוא מכנה "האותנטיות ורמת הדיוק שלא היו עד אז, ומאפשרים להתחבר לדמויות ולעלילה, ואולי כי באמת יש כאן מוצר גאוני מבחינה טלוויזיונית. אולי כי הם פשוט מביאים דמויות אנושיות, בלי לחפש עוולות קשות מצד אחד, ובלי להיות סכרינים ויחצ"נים מהצד השני".

"אני חסיד של הסדרה"

הרב שלום שטיסל, הגיבור הראשי של הסדרה המשודרת ב-yes, הוא "צ'אלמער". מדובר בשיבוש של הביטוי "ירושלמער", והכוונה היא לתושבי הבירה שהם צאצאים של אנשי "היישוב הישן" שחלקם גרו בירושלים, עוד לפני שהרצל חלם על מדינה יהודית.
4 צפייה בגלריה
יוסי הופמן, יוסלה גל הוד פישל ושירה לוי (ריף נאמן)
יוסי הופמן, יוסלה גל הוד פישל ושירה לוי (ריף נאמן)
יוסי הופמן, יוסלה (גל הוד פישל) ושירה לוי (ריף נאמן)
(צילום: יוסי הופמן)
בשנת 2013, כששודרה העונה הראשונה, ראה אותה בהתהלבות גם אבי תפילינסקי, אז בן 36. "התאהבתי בשטיסל מהפרק הראשון", הוא מספר. "אני חסיד של הסדרה ממש. דמותו של שטיסל ממש מזכירה לי את הצ'אלמערים הירושלמים, כי גם אני צ'אלמער. גדלתי בשכונת מקור ברוך, דור שמיני בירושלים.
"אהבתי את הסדרה כיצירה קולנועית שהצליחה להביא את כל ההווי הירושלמי אל המסך בצורה מעוררת השתאות. הציניות שלהם, השנינות, חוסר הבעת הרגשות - תמיד יש איזה חכם שמנהל את כל העדר התמים - מקיווע עד צבי אריה שיודע גם לשחק".

"זה נוגע לי בלב"

משה שפירר (29), חרדי שגדל "בסמטאותיה של גאולה הירושלמית", הוא עורך, כותב ויוצר וגם הוא משוכנע שהחרדים אוהבים את שטיסל בגלל יכולותיה לפצח את דמות ה"צ'אלמער". "לירושלמים האלה יש קוד לבוש ייחודי והם מאופיינים בבדלנות, ציניות וחוכמת חיים מלאת שעשוע. שטיסל מביאה את ההווי הצ'אלמערי בצורה כה מוצלחת ואותנטית, עד שכאשר אני צופה בזה, אני חש שעשו סדרה עליי, על הוריי, ועל סביי וסבתותיי.
4 צפייה בגלריה
בורשטיין-אנשין עם "קיווע" וניצבים על הסט של "שטיסל"
בורשטיין-אנשין עם "קיווע" וניצבים על הסט של "שטיסל"
בורשטיין (אנשין) עם קיווע וניצבים על הסט של "שטיסל"
(אגודת הכלייזמרים ירושלים)
"העובדה שהסדרה מביאה את החיים עצמם ולא את האידיאולוגיות החרדיות, גורמת לה להיות נוגעת ללב. כי בסופו של דבר אנשים חיים את החיים, אוכלים סנדוויצ'ים בבוקר, מחפשים אהבה ומצפים לנחת. ובפרפראזה לשיר הפתיחה בסדרה - לשם הולכים כולם וכל השאר, נסוג ונעלם".
תפילינסקי ראה את הסדרה כ"אנוס", כלומר כמי שממשיך לנהל כלפי חוץ אורח חיים חרדי, אך בפועל החל לנטוש את הדת וגם ראה טלוויזיה בסתר ארבע שנים קודם לכן. לפני שמונה שנים הוא נטש לחלוטין את המגזר וחזר בשאלה. כיום הוא גרוש, סטודנט בחוג לתלמוד ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, אבל את שטיסל הוא ממשיך לראות בדבקות, גם בעונה החדשה.
משה שפירר: "העובדה שהסדרה מביאה את החיים עצמם ולא את האידיאולוגיות החרדיות, גורמת לה להיות נוגעת ללב. כי בסופו של דבר אנשים חיים את החיים, אוכלים סנדוויצ'ים בבוקר, מחפשים אהבה ומצפים לנחת"
"אני אוהב את העולם החרדי, אני פרשתי בגלל שאיבדתי את האמונה בסיפור החרדי. ברור שיש דברים שחבל שהחברה הזו לא משפרת, כמו הפליקים ופאצ'ים לילדים - רק ממש בשנים האחרונות זה הפסיק. אבל הציבור החרדי הוא ציבור נהדר".

"שטיסל היא המראה שלנו"

העיתונאי החרדי מנדי גרוזמן, המגיש את התוכנית "מנדי-ביתאן" ברדיו "כאן מורשת", הוא יליד כפר חב"ד ומתגורר במקום שבו כל תושב מתחייב שלא תהיה לו טלוויזיה. אז איך בכל זאת שטיסל פופולארית כל כך גם שם? "מרבית הצפייה היא פיראטית", הוא מסביר, "בהעברת קבצים מיד ליד וקישורים להורדה. קשה לנקוב במספרים מדויקים, אבל אפשר לקבוע בוודאות שאחוזי הצפייה בשטיסל במגזר גבוהים בהרבה ממה שלכאורה היה מצופה, והעיסוק בסדרה לא מתקיים רק במעגלים הרחבים של החברה החרדית, בקבוצות המודרניות - אלא גם במעגלים פנימיים יותר.
"אני כל הזמן שומע ממכרים ובני משפחה חרדים - גם מבוגרים, גם כאלה שלא מוגדרים כמודרנים על פי שום מדד - על שטיסל. הם מתלהבים מהדמויות, מדייקים בעלילה, מביאים דוגמאות מהמציאות להתרחשות הדמיונית בסדרה. גם אוהבים, וגם מנתחים ומתפלפלים כמו שרק חרדים יודעים".
גרוזמן חבר לנדב הלפרין, ובמסגרת "כאן הסכתים" הם יוצרים בכל שבוע פרק חדש בפודקאסט "שטיסל, הסיפור האמיתי". "באמצעות סדרת הטלוויזיה, החרדים ראו פתאום את עצמם במראה, לטוב ולרע. והם אהבו את מה שהם רואים והכירו תודה גם למראה שאפשרה להם זאת. המראה הזו היא שטיסל".
למה חרדים אוהבים את שטיסל? "למרות שזו לא סדרה שרק עושה איתם חסד, חרדים אוהבים את שטיסל כי זו סדרה עליהם - אבל באמת עליהם. היוצרים הצליחו להציג את אורח החיים בצורה הנאמנה ביותר, על המגרעות והמעלות, ולדייק את התחושות, הביטויים ואפילו את סגנון עיקומי האף שיש רק אצלנו.
"את פרץ האהבה המגזרית לשטיסל אפשר להסביר בכך שהיא מילאה חסך בסיסי מאוד. התרבות החרדית על שלל סוגותיה לא עוסקת בשיקוף עצמי. השירים הם ניגונים למילים מהמקורות, והספרות בורחת למחוזות המתח ולא עוסקת בחיי היומיום.
"שטיסל אולי רצתה לספר לחילונים על חרדים, אבל בסופו של דבר, סיפרה לחרדים על עצמם. והחרדים אוהבים לשמוע על עצמם, או-הו כמה שהם אוהבים. מדובר בהרבה יותר מסדרה, מדובר בתופעה שהמחישה יותר מכל מהי כוחה של תרבות טובה".

"רדפו אחרי כדי להשתתף"

בפרק 5 של העונה החדשה יש דמות שמחפשת עבור סדרת טלוויזיה ניצבים חרדים אותנטיים, ולא חילונים שהדביקו להם פאות. מהר מאוד מתברר שזו לא משימה קלה בכלל. מי שחווה את הסיטואציה הזו על בשרו הוא יוסי הופמן, שליהק ניצבים-חרדים לסדרות טלוויזיה רבות, ובהן ל"שטיסל".
4 צפייה בגלריה
בורשטיין-אנשין (משמאל) וקיווע (מיכאל אלוני)
בורשטיין-אנשין (משמאל) וקיווע (מיכאל אלוני)
בורשטיין-אנשין (משמאל) וקיווע (מיכאל אלוני)
(אגודת הכלייזמרים ירושלים)
"בעונה הראשונה היה מאוד קשה להשיג חרדים בכלל וחסידים בפרט. אנשים לא ידעו מה הולך להיות בסדרה, והם היו צריכים לסמוך על שזו שזו סדרה "נקייה" כדי להסכים להשתתף. אלה שהשתתפו עשו זאת עם חששות מאוד גדולים".
ומה קרה אחרי שהסדרה הפכה להיט אצל חרדים? "לקראת הצילומים של העונה הזו אנשים רדפו אחרי כדי להשתתף. הגיעו צ'אלמערס וגם חסידי גור, ויז'ניץ, בעלזא, צאנז, חב"דניקים ואפילו סאטמר. נבחרו להופיע נציגים מעוד מגוון רחב של חסידויות וגם מעט ליטאים וספרדים.
גרוזמן: "שטיסל אולי רצתה לספר לחילונים על חרדים, אבל בסופו של דבר, סיפרה לחרדים על עצמם. והחרדים אוהבים לשמוע על עצמם. מדובר בהרבה יותר מסדרה, מדובר בתופעה שהמחישה את כוחה של תרבות טובה"
"על כל ניצב שהיה צריך, היו חמישה קופצים. היו כאלה שהתחננו להופיע אפילו ללא תמורה - אבל זה לא קרה וכולם קיבלו תשלום. היה אפילו שף מאוד מפורסם בציבור החרדי שרצה לשחק שם בתפקיד קטן, והבטיח לי שאם אני מצליח להכניס אותו לתפקיד עם טקסט, הוא יכין לי כמה קילוגרמים של בשר אסאדו-מעושן".

צופים בסדרה ולא מזהים

אברהם לייב (אברום) בורשטיין (49) הוא מוזיקאי - מייסד "אגודת הכלייזמרים ירושלים", שגדל, בין היתר, במאה שערים. בגיל 19 כבר התחתן עם מרים רובינשטיין, נכדתו של אחד ממשפיעי חסידות ברסלב, והפך עם השנים לפעיל בולט בשימור ובהנחלת ניגוני ברסלב ומורשת הכלייזמר.
הופמן: "היו כאלה שהתחננו להופיע אפילו ללא תמורה. היה שף מאוד מפורסם בציבור החרדי שרצה לשחק תפקיד קטן, והבטיח לי שאם אני מצליח להכניס אותו, הוא יכין לי כמה קילוגרמים של אסאדו-מעושן"
הרומן שלו עם שטיסל התחיל כאשר הכותבים הראשיים של הסדרה, יהונתן אינדורסקי ואורי אלון, בקרו במועדון הכליזמר בבירה, המכונה "הקרצ'מע של בורשטיין". "הם שאבו השראה והחליפו חוויות עם המבקרים החילונים ואף הלא-יהודים שבאו לשמוע חסידים ממאה שערים מנגנים ומבצעים קטעי משחק ביידיש", מספר בורשטיין.
משהתברר הקושי ללהק ניצבים לעונה הראשונה, קיבל בורשטיין פנייה: "המורה שלנו למשחק, שלא במסגרת פורום לימודי רשמי, היה מנדי כהאן שייסד את מרכזי היידיש בירושלים ובתל אביב. עשינו אצלו ערב-סדנה מזורזת ויעילה למשחק".
אם הפנים של בורשטיין מוכרות לכם, זה בגלל שבעונה הראשונה הוא גילם את דמותו של "אנשין", בעל המסעדה שאצלו קיווע נהג לסעוד. "כדי לבצע את זה נכון, נכנסתי לדמויות ידועות במגזר שלנו, ולכן זה הצליח. גם את הכישרונות מהקרצ'מע יצא לנו לתרום לסדרה. בשתי העונות הראשונות, בקטעי המוזיקה הופיעו נגנים שלנו, שלומדים אצלנו מוזיקה ללא תווים, ובשיטות יעילות כמו גמרא בחיידר".
בורשטיין אומר כי "למרות שהסיפור בחלקו קיצוני, ולא באמת בבואה של התרחשויות מסוג זה בחיי היום-יום, הרי שהאנושיות של הדמויות מביאה להזדהות עמן. מה שאותי מפליא, זה שאני כמעט החרדי היחיד האותנטי שמשחק בסדרה, ולא שיניתי כלום - ולמרות זאת, רוב הצופים החרדים לא מזהים אותי ברחוב, בחנות ובבית הכנסת. הם כנראה פשוט לא יכולים לדמיין שהדמות מהסדרה היא דמות חרדית רגילה".