.1

אביגיל, אביגיל, האישה היחידה בכל התנ"ך שנכתב עליה שהיא גם יפה וגם חכמה.
חז"ל אמרו: וגם נביאה.
ואני? לא אומרת כלום, רק מתפעלת לי בשקט.

2.

מכירים את הזוגות האלה? האישה המוצלחת שנשואה לאדיוט.
במקרה של אביגיל, אפילו התנ"ך מכיר בזה. תראו איך הוא מציג אותם: "איש במעון ומעשהו בכרמל... ושם האיש נבל, ושם אשתו אביגיל, והאישה טובת שכל ויפת תואר, והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבי".
אני ממש יכולה להרגיש את צערו של המספר. אם הוא רק היה פחות עובדתי, הוא בטח היה כותב משהו כזה: "איך, איך אישה כמוך נשואה לדביל שכזה?"

3.

אבל הוא לא כתב.
כמו שאנחנו אף פעם לא אומרים כלום, רק מסתכלים על הזוג ונאנחים בשקט בלב.

4.

רגע אחד! תראו מה נאמר על נבל - "והוא כלבי".
יכול להיות שמדובר בגרסה הגברית הקדומה לביץ'?

5.

אז מעשה שהיה כך היה: דוד המלך, שבאותה תקופה שוטט במדבר בהימלטו מפני שאול, שולח נציגים אל נבל הכרמלי בבקשת תשלום, על עזרה שהושיט לו בעבר.
דוד פונה אליו בנימוס. ונבל? הוא כבר פחות מנומס. "מי דוד ומי בן ישי?" הוא צועק.
פרשנים מסבירים שנבל, ככל הנראה, היה בצד של שאול המלך. ועדיין, זה מאוד לא מנומס.

6.

גם דוד חושב ככה.
הוא לא מוכן לשאת את הפגיעה בכבודו, וזה מה שהוא עושה: "ויאמר דוד לאנשיו, חיגרו איש את חרבו... ויחגור גם דוד את חרבו".
ארבע מאות איש חמושים עושים עכשיו דרכם אל ביתו של נבל הכרמלי.
נראה לי שאפשר לומר עליו קדיש, לא?

7.

אבל נבל נשוי לאשה הכי יפה והכי חכמה בכל התנ"ך, זוכרים?
אישה שגם למלך חמוש וחמום מוח, אין סיכוי מול כוח התכנון שלה.

8.

(מילה אישית: אני לא אובייקטיבית פה. לא יכולה. לאחייניתי האהובה קוראים אביגיל והיא הנערה הכי יפה וחמודה ופקחית בעולם. אחותי לא מרשה לי לכתוב עליה, כך שיכול להיות שזה הטור האחרון שלי. היו שלום).

9.

"ותמהר אביגיל, ותיקח מאתיים לחם, ושניים נבלי יין, וחמש צאן עשויות... ומאה צימוקים ומאתיים דבלים ותשם על החמורים".
לאביגיל יש יכולת רטורית מדהימה ושכל חריף, אבל היא יודעת שלפני הכול, הדרך לליבו של מלך חמום מוח עוברת דרך קיבה חמומת מוח.

10.

"ולאישה נבל, לא הגידה".
ברור, היא חכמה, אביגיל. בשביל מה להגיד לבעל קמצן שאת הולכת לרוקן לו את כל המזווה?

11.

ברגע שהיא פוגשת בדוד, היא יורדת מיד מהחמור שלה, משתחווה עמוקות ופוצחת בנאום ארוך, פיוטי, מזהיר, אינטליגנטי ומניפולטיבי.
זה הנאום הארוך ביותר שאישה נושאת לאורך כל התנ"ך.

12.

נו, גם הישג.

13.

טוב, לא אהיה צינית. זה הישג.

14.

במהלך הנאום שהציל אותה ואת ביתה, היא קוראת לדוד "אדוני" 14 פעמים, ומכנה את עצמה "אמתך" 6 פעמים.
היא יודעת שיש לנו כאן עניין עם גאווה פצועה, והיא יודעת שהיא האגד המדבק.

15.

ומה היא אומרת על בעלה?
"אל נא ישים אדוני את ליבו אל איש הבליעל הזה, על נבל, כי כשמו כן הוא, נבל שמו ונבלה עימו".
חז"ל, כמובן, מאוד לא אהבו את זה.

16.

כלומר, כולם היללו את תבונתה ופקחותה, אבל היו כאלה שטענו שכבר אז היא תכננה את נישואיה העתידיים עם דוד וניסתה למשכו אליה.
הם הזכירו את הפתגם "הברווז הולך כפוף ועיניו משוטטות", ורמזו לאביגיל שאולי השתחוותה כפופה לפני דוד, אבל נשאה עיניה למרחקים, ליום שבו שתהפוך למלכתו.

17.

ואני שואלת, מה רע?
הברווזה הזו הצליחה במהלך שלה יפה מאוד וכל הכבוד לה.
או בקיצור: הברווזים מגעגעים והשיירה עוברת.

18.

גע גע גע.

19.

הנאום המזהיר (והארוך!) שלה נחלק לשניים.
בחלק הראשון היא מפייסת את דוד, בכך שהיא מתנצלת על מעשה בעלה, ומודיעה לדוד שהצדק איתו.
נו, אישה חכמה, כבר אמרנו.
בחלק השני, נגלית רוח הנבואה שלה והיא מדברת על העתיד, ועל כך ששפיכות הדמים הזו תזיק לדוד, מאחר ואלוהים הועיד אותו למלוכה.

20.

את כל זה היא עושה באופן יפה ולירי, מסיימת את דבריה במילים "וזכרת את אמתך".
דוד נופל מיד בקסמיה, איך לא?

21.

הוא מודה לה בהתרגשות על כך שהצילה אותו משפיכות דמים מיותרת, ואומר לה, "ברוך טעמך וברוכה את".
אילו מילים יפהפיות!
מה הפלא? הבנאדם כתב את התהילים.

22.

אביגיל חוזרת הביתה ומוצאת את נבל באמצע משתה, שיכור לגמרי.
היא לא אומרת לו מילה והולכת לישון.
בבוקר היא מספרת לו את כל מה שקרה; שדוד כמעט והגיע אליו הביתה בראש שיירת חמושים.
בתגובה, נבל חוטף התקף לב. או שבץ, תחליטו אתם: "וימת ליבו בקרבו והוא היה לאבן".

23.

לדעתי, בשלב הזה אביגיל כבר אדישה לגמרי לגורלו.
אי אפשר היה לטעות בחשמל שחלף בינה לבין דוד במפגש ההוא. תוכלו לקרוא בעצמכם. דפי התנ"ך שלי, כמעט הפכו עצמם לבד, מרוב התרגשות.
גם הפרשנים לא יכלו להתעלם מהחשמל בין השניים. יש מדרש שאומר שדוד מיד רצה לקיים איתה יחסי מין, והיא נאלצה לומר לו שהיא נידה.
(כן, אני יודעת. היינו רוצים הוכחה קצת יותר בטוב טעם למשיכה העזה הזו, אבל זה מה שיש לנו).

24.

סוף הסיפור?
מיד לאחר מותו של נבל, דוד נושא את אביגיל לאישה. היא הרי רמזה לו בסוף נאומה, שלא ישכח אותה.
נראה לכם שהוא היה שוכח?

25.

לפי המסורת, זו הייתה זוגיות יפה והרמונית, ואביגיל הפכה אחת מיועצותיו החכמות.

26.

בטקס להולדת הבת נוהגים לומר ברכה: "ישימך אלוהים כאביגיל, רבת תבונה וטובת עצה..."
כבר יצא לי לשמוע את הברכה הזו, ואני תמיד רואה מול עיניי את אביגיל, בדרכה אל דוד, חיוך תמים על פניה היפות ומוחה הפיקחי טווה תוכניות.
היא תגשים את כולן.

27.

ברוך טעמך וברוכה את, אביגיל.

נשות התנ"ך: