אולי אכתוב על רוחניות
כל השבוע אמרתי לעצמי: הפעם אני אכתוב טור רוחני, רק רוחני. הימים קשים וכולנו זקוקות לחסד. חשבתי לחלוק המלצות לתרגילי מיינדפולנס שמתאימים לזמנים ה"בלתי" שבהם אנחנו מצויות. חשבתי לכתוב על חיפוש משמעות בפצעי הבדידות, השנאה והפגיעות שמכסים את הגוף הפרטי והציבורי, חשבתי לכתוב על הדרך הפתלתלה ליציאה מעבדות לחירות.
אבל אז, בחיוך של תלמידות חכמות ונקמניות, ניצבו מולי פרשות "תזריע" ו"מצורע" ושאלו אותי אם אני באמת מתכוונת לרחף מדושנת רוחניות בין הפסוקים שיקראו השבת בבתי הכנסת. פסוקים שמדברים על טומאת יולדת (טוב ששאלתן – שבוע טומאה ועוד שלושים ושלושה ימי טהרה לאחר לידת בן. ולאחר לידת בת – שבועיים של ימי טומאה ועוד שישים ושישה ימי טהרה). האם אשב על כרית המדיטציה לנוכח פסוקים שמדברים על נידוי טקסי מהקהילה בשל מחלות עור? והאם אלהג על יציאה מעבדות לחירות בשעה שהעולים והעולות לתורה יקראו את חוקי האישה הנידה והזבה, חוקים שבהשראתם נוצרו הלכות המשפיעות על חייהן של נשים יהודיות גם בימינו, חוקים שהם בסיס להלכות שמכפיפות נשים לרבנים בניגוד לרצונן, ובחסות החוק הישראלי אמורות להשפיע על כל אישה יהודייה שבוחרת להינשא על פי חוקי מדינת ישראל. חוקים שהיוו משטח המראה להלכות שמובילות את המערכת הרפואית למעול בחובתה ולסכן את בריאותן של נשים.
בקבוצת הוואטסאפ המשותפת שלנו, שלי ושל פרשות השבוע הן כתבו לי: "חחחח לכי תחפשי את הרוחניות שלך. גלעד זה כאן, ואנחנו מתות לראות אותך כותבת עלינו טור רגוע".
גלעד כבר כאן
מלוחות המודעות בירושלים אני לומדת שמרגרט אטווד, האמא של "סיפורה של שפחה" ומדינת "גלעד", תגיע לכאן בקרוב. היא תזכה לראות את התהלוכות המרהיבות-מבעיתות של השפחות בצבעי אדום-לבן. שפחות שממשיכות את הנוהג המקראי ויולדות ילדים שיהיו לחלק ממשפחת האדון שלהן. מצעדי השפחות הם אחת ההברקות של המאבק במהפכה המשפטית, שממחישה כיצד ירמסו זכויות נשים כבר בשלבים הראשונים של רמיסת הדמוקרטיה וזכויות האדם.
אלא שתהלוכת השפחות יכולה לתעתע. כשאנו צופות בנשים מושפלות המבט אנו עשויות לחשוב שהן מתארות את מה שעלול לקרות לו תתרחש הפיכה משטרית. הפחד מפני העתיד משכיח את האמת – בהיבטים רבים של החיים, גלעד זה כאן וחוקי מדינת ישראל מכפיפים אותנו, הנשים, להלכות מפלות ומשפילות.
הרב, המחזור והמקווה
כיוון שנישואי יהודי ויהודייה במדינת ישראל כפופים לבתי הדין הרבניים, אישה ישראלית שומרת חוק שמבקשת להינשא, תפנה לרבנות המקומית. היא תידרש להשתתף בקורס "הכנה לנישואין" שבמסגרתו היא תהיה חייבת ללמוד הלכות נידה. היא תלמד שבמשך ימי הווסת היא מוגדרת כטמאה, ועם סיומם יש עוד שבעה ימים המוגדרים כ"נקיים" שגם בהם היא מוגדרת כטמאה. אותה אישה צעירה תתוודע למדף בסופרמרקט השכונתי שבו נמכרים "עדי בדיקה", בדי גזה לבנים שהיא אמורה להחדיר לנרתיק שלה פעמיים ביום במהלך "הימים הנקיים" במטרה לוודא שהיא באמת ולגמרי "נקייה", ואם לא, עליה להתחיל את הספירה מהתחלה. היא תלמד שבתום שבעת הימים הנקיים עליה לקרצף את גופה ולהסיר ממנו כל חציצה, ואז לטבול במקווה.
כדי לקבוע את תאריך החתונה היא תידרש לחשב את יום המחזור שלה, ולהוסיף על ימי הדימום את שבעת הימים הנקיים. היא תידרש לטבול במקווה ולהביא לרב המחתן פתק מהבלנית, האחראית על המקווה, שיאשר שהיא טבולה וטהורה ויכולה להינשא כדת הרבנות הראשית וחוק המדינה.
כדי שהחוויה הגלעדית תהיה שלמה, נזכיר שהרבנים מעודדים נשים להביא את עדי הבדיקה המוכתמים שלהן לבדיקה רבנית, על מנת שיאשרו אם בדם נידה מדובר או בהפרשה אחרת (כאילו יש לרב דרך אמיתית לדעת את זה) – ולא, זה לא מאוד משנה אם עדי הבדיקה יגיעו לידיו של רב או לידי נשים, שהוכשרו בשנים האחרונות, ומכונות "יועצות הלכה", שכן הן המהוות זרוע נשית להלכה פטריארכלית, שתלטנית ומשפילה שמלמדת נשים לא לתת אמון בהיכרות שלהן עם גופן.
גם המערכת הרפואית כבר מתגוררת בגלעד
בגלוי ואף במוצהר מדינת ישראל מעודדת ילודה ומממנת טיפולי פוריות כמעט בלי הבחנה. לעומת זאת, אישה המעוניינת לבצע הפלה, נדרשת להתייצב בפני ועדה חטטנית ומשפילה שלה מסורה הסמכות להחליט על גופה של האישה, על עתידה ועל עתיד משפחתה.
צר לי על כך שמגילת קהלת, המגילה הספקנית והמיוסרת, נלקחה בשביו של הפורום השמרני-פשטני ששם למרמס את תחכומה של המגילה. "פורום קהלת" הוא פורום יהיר, וכדרכם של ארגונים יהירים, שבטוחים שהילה של אמת מקיפה אותם, הם לא מתנצלים ולא נזהרים. פרופ' משה קופל, יו"ר פורום קהלת, הסביר בקצרה את הפוליטיזציה של הרחם היהודית: "מנקודת מבט דמוגרפית, הימין יתחזק, הדתיים מביאים יותר ילדים מאשר אחרים. אם הרפורמה לא תקרה הפעם, היא תעבור בעוד שנתיים".
אתן מבינות למה הפלות זה רע וטיפולי פוריות זה טוב? כי הרפורמה... כי האג'נדה... כי הרחם שלנו היא פס ייצור. והעוברים שלנו הם החיילים שלהם.
הלכות עקרות
מושג שבא לעולם במערכת הדתית-רפואית של מדינת "גלעד" הישראלית הוא "עקרוּת הלכתית". הכוונה היא לנשים שהביוץ שלהם מתרחש בזמן שבעת הימים "הנקיים" ועל כן, אם הן שומרות הלכה, הן לא יכולות להיכנס להיריון. נשים אלה לא סובלות מעקרות אלא שההלכה, בזמן שנוצרה, סבלה מחוסר ידע על קיומו של הביוץ, שלא לומר על מועדיו. בחסות מדינת ישראל, מעניקים רופאים ורופאות טיפולים הורמונליים לנשים כדי לדחות את זמן הביוץ שלהן ולהתאימו לדרישות ההלכה. פרוצדורה רפואית שסכנותיה ידועות נעשית בהיתר כדי להתאים את הגוף הנשי לקונספט רבני.
חברות יקרות, גלעד כבר כאן. הדיון שעלינו לקיים הוא לא בשאלה איך לשמר את גלעד במתכונתה החלקית, אלא איך לסיים את שליטתה עלינו; לבטל את ועדות ההפלה, להפסיק לעודד טיפולי פוריות באופן חסר הבחנה וחסר אחריות, לאסור על רופאים ורופאות לתת תרופות בהתאם להנחיות רבניות ולאפשר לכולנו להתחתן עם מי שנרצה, אם, איך ומתי שנרצה.
בטיפשות וביהירות פוליטית הזמינו רוטמן, לוין וביבי את פורום קהלת לפתוח את תיבת הפנדורה הישראלית. כידוע לכולנו, את תיבת פנדורה אי אפשר לסגור – מה שהשתחרר תובע פתרון ואנחנו לא נסתפק בחזרה לסיסמאות הסטטוס-קוו. אנחנו רוצות שחרור מלא-מלא ממדינת גלעד.
רוחניות ופוליטיקה
אני לא יודעת למה התכוונה זלדה כשהיא כתבה: "לֹא אֲרַחֵף בֶּחָלָל / מְשֻׁלַּחַת רֶסֶן / פֶּן יִבְלַע עָנָן / אֶת הַפַּס הַדַּקִּיק שֶׁבְּלִבִּי / שֶׁמַּפְרִיד בֵּין טוֹב לְרָע" – ועם זאת, אני אוהבת את השורות האלה. יש רוחניות רעילה, ומסעות רוחניים שאינם מחויבים להבחנות בין "טוב" ל"רע" הם מסעות רעילים.
בשעה שאני יושבת ומתרגלת מדיטציה, אני מכוונת ומחויבת לעשות את העולם הזה טוב יותר. בשעה שאני משתתפת במאבקים פוליטיים אני מחויבת לשים לב לעקרונות הרוחניים שלי; בצורת ההתנהלות, במילים בהן אני משתמשת, בגבולות שאני שמה לעצמי ובאופן שבו אני תופסת את מי שחלוקות עליי.
בחלקו השני, האחרון, של השיר, זלדה מצהירה: "אֵין לִי קִיּוּם / בְּלִי הַבְּרָקִים וְהַקּוֹלוֹת / שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּסִינַי". הברקים והקולות, היא אומרת, לא החוקים ובוודאי לא ההלכות. הברקים והקולות הם הצווים המוסריים, הצווים שמחייבים פרשנות אישית, ולפעמים גם מחייבים מאבק. הרוחניות שלי מחייבת אותי להיאבק בחוקי "גלעד" של הקומבינה הפוליטית בין ההלכה למדינת ישראל.
רוחמה וייסצילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographerובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר ציינתי שהאיום על הדמוקרטיה הישראלית לא התחיל בחודשים האחרונים, וכי שורשי הפורענות נמצאים בשטחים הכבושים. בנצי ידידנו הגיב על דבריי: "פעם אחת ולתמיד תנו לי להבין. כשאומרים 'השטחים הכבושים', ממי בדיוק הם נכבשו? לא מהעם הפלסטיני, שנוצר רק אחר הקמת מדינת ישראל. אולי הכוונה מהירדנים? אבל השטחים לא היו שלהם והם גם לא רוצים אותם. אז באמת, מאיזה עם הם נכבשו?"
תודה בנצי. כשאני מדברת על "השטחים הכבושים" אני לא מדברת על אדמות שעברו מצד לצד. זה קורה בכל מלחמה ולצערי כמעט כל העולם הוא במעמד של "שטחים כבושים". אני מדברת על נשים וגברים שחיים תחת כיבוש ולא זוכים לאזרחות ולחוקים שמגינים עליהם. מבחינתי "שטחים כבושים" הם "אנשים ונשים כבושים", נטולי אזרחות וזכויות.
שבת שלום!
