הודיה (שם בדוי; השמות המלאים שמורים במערכת), מורה במקצועה, היא רווקה דתייה לאומית בת 35. על המשיכה הכמוסה שלה ל-BDSM היא לא מספרת לבחורים שהיא נפגשת איתם לדייטים. את הפנטזיה להיות נשלטת היא שומרת לעצמה. לתחושתה, יש תהום בין התחום הזה לעולם ההיכרויות הדתי-לאומי הרגיל.
"בסוף זה טאבו גם בחברה החילונית, במידה מסוימת. אני חושבת שהרבה יירתעו מעצם הרעיון, לא בגלל סיבה טובה כלשהי", היא אומרת בשיחה גלוית לב. "הרבה יחשבו שזה לא נורמלי, לא נורמטיבי. זה נתפס קיצוני. אבל ה-BDSM לא בהכרח סותר את הדת. קשר של מגע ומין ללא חתונה, מחוץ לחיי נישואים – זה כן סותר, אבל אין בעיה שזוג נשוי יחיה חיים של BDSM. כל עוד שומרים נידה, שומרים טהרה – אין עם זה בעיה".
10 צפייה בגלריה
קשירה בחבל. "BDSM לא בהכרח סותר את הדת"
(צילום אילוסטרציה: LightField Studios / Shutterstock)
ראשי התיבות BDSM מורכבים ממספר קטגוריות: Bondage & Discipline – כבילה ומשמעת; Dominance & Submission – שליטה וכניעה; וכן Sadism & Masochism – סאדיזם ומאזוכיזם (הפקת הנאה מגרימת כאב או מתחושת כאב, בהתאמה). לא כל מי שנמנה עם קהילת ה-BDSM שותף בהכרח לכל הקטגוריות. מגוון הפרקטיקות האפשריות רחב למדי, ויחסים בדסמיים יכולים להתבטא לא רק במיניות. חובבי הז'אנר נאלצים להתמודד עם שלל דעות קדומות מצד אנשים שרואים ב-BDSM עולם אפל – ובקרב דתיים וחרדים, ההתמודדות החברתית אפילו מורכבת יותר.
הראל ותהל (שמות בדויים) הם זוג ותיק שחי ביישוב דתי. הם נשואים יותר מ-30 שנה והורים לילדים גדולים. "אצלנו היחסים הם יחסי שולט ונשלטת. יש גם זוגות שאצלם זה הפוך", אומר הראל. "מבחינת התוכן, זה ההפך מאלימות, ההפך מניצול. הצד השולט מקבל אחריות על הצד הנשלט. הבסיס ליחסים האלה הוא אמון מוחלט משני הצדדים, ותקשורת פתוחה וכנה. בלי זה, זה לא יכול להתקיים. יש פרקטיקות מסוכנות וצריך לדעת להשתמש בהן. אלה סיכונים שאנחנו לוקחים במודע, ואני אחראי עליה, שהיא תהיה שלמה ובריאה, כי אני צריך אותה. שיהיה לי את מי לקשור", הוא מחייך.
שחר אברהם פרידמן (בן 37): במודע הייתי מודחק לגמרי, אבל בדמיון היו פנטזיות, עולם עשיר עם מחשבות על קשירות, שליטה והיררכיות. כל הזמן רציתי להפסיק, כי הרגשתי שזה לא מוסרי, שזה חטא. הרגשתי שיש לי ברית עם החושך. בסוף הבנתי שבעצם מיניות קשורה אצלי לסגידה
"הוא תמיד היה מוביל, ואני תמיד הלכתי בעקבותיו", מעידה תהל. רק לפני שלוש שנים הם הגדירו בפועל את מערכת היחסים ביניהם כבדסמית. "אם זה לא היה טוב לי, הייתי פורשת", היא מבהירה, "מבחינתי זה טבעי. אני חיה את החיים שלי בכיף. אם זה לא היה, פשוט לא הייתי ממשיכה. זה בונה לי את החיים ועושה אותם שלמים".
מה זה עשה לנישואים שלכם?
הראל: "רמת התקשורת שנפתחה מאפשרת לי לספר לה את הפנטזיות שלי, ומאפשרת לה לספר לי את הפנטזיות שלה. חלק אנחנו גם מממשים. אנחנו לא זוג שכל ערב רואה סדרה ויושב על כוס תה".
תהל: "האהבה רק הולכת ומתחזקת. זה בהחלט נתן החייאה לכל מערכת היחסים. נוספו צבעים... אפשר להגיד שלא משעמם לנו".
הקשר בין מיניות לסגידה
שחר אברהם פרידמן, רווק בן 37, הוא חוקר פילוסופיה יהודית וקבלה. הוא נמשך ל-BDSM מגיל צעיר מאוד. "במודע הייתי מודחק לגמרי, אבל בדמיון היו פנטזיות, עולם עשיר עם מחשבות על קשירות, שליטה והיררכיות. קצת אלימות, אבל יותר שליטה", הוא משחזר. "זה היה מאז שאני זוכר את עצמי. כל הזמן רציתי להפסיק, כי הרגשתי שזה לא מוסרי, שזה חטא".
בדרך כלל הוא דמיין את עצמו בעמדת הנשלט. "הייתי מפנטז על מלכה שחורה כזאת, מלכת האופל; אישה לבושה בשחור, מושכת, עם איזשהו ממד של שליטה עליי. לִילִית כזאת", הוא מתאר. "בכיתה י"א, בטיסה לארצות הברית כשהלכתי לבקר קרובי משפחה, היו סרטים במטוס ובאחד מהם הייתה סצנה עסיסית מאוד של BDSM. וואו, זה היה לי ממש חזק".
10 צפייה בגלריה
אישה עם שוט. "הייתי מפנטז על מלכה שחורה כזאת, מלכת האופל"
(צילום אילוסטרציה: Kopytin Georgy / Shutterstock)
בחברה השמרנית מנסים לא פעם למצוא הסברים פסיכולוגיים לדברים שנתפסים שם כסטיות מיניות. יצא לך לחשוב בינך ובין עצמך, למה זה קורה לך? הרגשת שאתה פגום, שמשהו בך לא בסדר?
"הרגשתי שיש לי ברית עם החושך. איזו משיכה שלא אני בחרתי בה, שמחברת אותי למשהו שהוא סטרא אחרא (בארמית: הצד האחר – כינוי לכוחות הרוע והטומאה בספרות הקבלה, ש"מ). כשניסיתי לחשוב למה, מבחינה פסיכולוגית היו לי כל מיני הסברים. פעם חשבתי שזה קשור לדברים מהילדות, אבל הפסקתי לסחוב את הסיפורים האלה".
פרידמן, שמגדיר את עצמו "דתי רוחני", הבין את מקור המשיכה שלו רק לאחר תהליך ארוך של התבוננות עצמית. התובנה הייתה מרתקת. "בסוף הגעתי לתשובה הרוחנית, שבעצם מיניות קשורה אצלי לסגידה", הוא אומר. "אני מוצא במיניות משהו מאוד-מאוד דתי, משהו מאוד-מאוד מקודש. הלכתי פעם למטפלת טנטרית והיא שאלה אותי: 'מה בעצם אתה רוצה בזה?' אמרתי לה שמבחינתי, מיניות היא דרך לחוות את אלוהים בגוף. מבחינתי בתפקיד של האישה בסיפור הזה יש משהו מוגבה, כמו מלאכית, אלוהית או כוהנת".
הפנטזיות שלך כוללות למשל הצלפות בשוט או ביזוי? בתוך BDSM יש מגוון רחב, ויש גם כאלה שאוהבים רק יחסי שליטה, ולאו דווקא כאב או גרימת כאב.
"רוב הדברים לא מדברים אליי. מסכות פנים לא מדברות אליי בכלל. אלימות ממש קשה, שכבר יורד בה דם, ממש לא מדברת אליי. כן אלימות רכה, קשירות, יחסי שליטה. מבחינתי כל הסיפור הזה הוא בשביל הקשר. זה אולי קשר לא שגרתי, שהוא לא שוויוני אלא ממש להפך, אבל דווקא בגלל זה הוא חזק יותר בעיניי. לכן תמיד רציתי שבתוך כל הדבר הזה תהיה אהבה. לכן גם ביזוי צריך להיות עדין, לא ביזוי שהיא תגיד עכשיו 'אתה כלב, אתה כלום, מה אתה בכלל מגיע אליי?' ויורקת. אבל הצלפות כן, שוט זה חתיכת דבר. כן שליטה ודומיננטיות של האישה, והכניעה אליה".
בפנטזיות אתה תמיד הנשלט, או שלפעמים אתה השולט?
"בפנטזיות לפעמים אני שולט באישה. כיום אני מבין שבעצם אני סוויץ', מתחלף (אדם שהוא לפעמים הנשלט ולפעמים השולט ביחסים, ש"מ). אני מבין גם את העונג של השליטה, אבל העונג של הנשלטוּת עמוק יותר מבחינתי. אני כן חושב שיש לי יותר נטייה להיות סאב (נשלט, ש"מ), להיות יותר כנוע".
10 צפייה בגלריה
בחלק מהמקרים האישה היא השולטת
(צילום אילוסטרציה: Volodymyr Tverdokhlib / Shutterstock)
רק לאחרונה הוא הצטרף לאתר "הכלוב" – אתר הבית של קהילת ה-BDSM בישראל, שמכיל פורומים, בלוגים ואפשרות לשיחות היכרויות בנושא. "הכרתי מישהי שהייתה הולכת למועדוני BDSM, למסיבות ואירועים, היא הזמינה אותי לבוא, וזה ממש הפחיד אותי", הוא מספר. "זה נראה לי יותר מדי, הרבה מעבר למה שאני חושב שאני יכול להכיל. יכול להיות שזה ישתנה. החלום שלי הוא שזה יקרה עם פרטנרית אחת, כי אני מונוגמי, ככה אני בנוי".
אתה מעדיף סוג מסוים מאוד של מיניות, ואתה בעולם הדייטים הדתי-לאומי. איך שני הדברים האלה נפגשים?
"כל זה לא מומש עדיין. בעבר היו לי הפרדה והדחקה. חשבתי שה-BDSM זו גזֵרה, ובכלל לא דיברתי על מיניות בדייטים, כמו רוב הדתיים. בטח לא בדייט ראשון–שני. פחדתי מזה מאוד. לא ידעתי אם אצליח לממש את הרצונות האלה. אולי זה חלק ממה שתקע אותי. הייתי מבולבל. אצלנו לא מדברים על זה. אני מתעניין בקבלה ולא ידעתי איך זה מתיישב, לא ידעתי איך יכול להיות שמצד אחד אהיה מורה לתורה ואֲלַמֵּד שיעורים, ומצד שני אממש את המיניות הזאת, שהיא גם דבר מאוד חשוב ויקר בנפשי. רק עכשיו, אחרי תהליך של בדיקה, חקירה ולימוד, אני מבין ששני הדברים ממש יכולים ללכת ביחד, ולא אמורה להיות שום סתירה ביניהם. אני הולך על כל הקופה, על שני הדברים".
"אנשים חיים בהסתרה"
בעבר משיכה ל-BDSM נחשבה לסטייה שמעידה על יסודות לא בריאים בנפש ונובעת לכאורה מטראומות ילדות וכדומה, אבל כיום, בעקבות מחקרים בתחום, בעולם הטיפול רווחת ההבנה שמדובר בנטייה מינית ולא בהפרעה נפשית.
איך משלבים בין משיכה ל-BDSM לאורח חיים דתי? מי שהזדמן להם לחקור את הנושא הם שי שפיצן ואודליה צ'ריקר. שפיצן, חילוני, הוא עובד סוציאלי קליני ומייסד המרכז למיניות אלטרנטיבית; צ'ריקר, דתייה לאומית, היא יועצת מינית, קרימינולוגית ומטפלת בטראומה, שגם כותבת בימים אלה תזה לתואר שני על BDSM בחברה האורתודוקסית בישראל. שניהם כתבו יחד מאמר באנגלית העוסק ביחס להתנהגות מינית אלטרנטיבית ביהדות ("A Jewish Perspective of Alternative Sexual Behavior"), שפורסם כפרק בספר "המדריך הבין-לאומי של רות'לדג' לטיפול מיני ודת" (The Routledge International Handbook of Sex Therapy and Religion), בעריכת ד"ר קיילב ג'ייקובסון.
"גם בדת וגם ב-BDSM יש כללים, חוקים והיררכיות", אומרת צ'ריקר, "יש קווים מקבילים. בדת אני כפופה לקדוש ברוך הוא, וב-BDSM אני עשויה להיות כפופה למישהו אחר, או הוא אליי. אבל יש גם מקרים שבהם יש סתירה, למשל במשחקים עם נוזלי גוף – זרע, שתן, דם. אנחנו יודעים למשל שלפי ההלכה אסור לגבר לינוק חלב ישירות מהשדיים של אשתו, אבל מה אם זה מה שעושה לו את זה ב-BDSM?"
10 צפייה בגלריה
"בעולם הדתי המחירים החברתיים מורגשים יותר". BDSM
(צילום אילוסטרציה: Alessandro Biascioli / Shutterstock)
"בעולם הדתי יש יותר בושה ויותר סטיגמה", אומר שפיצן, "זה קיים גם בעולם החילוני, אבל היות שהחברה הדתית מלוכדת יותר, אני חושב שהמחירים החברתיים מורגשים יותר. זה יכול למשל לפגוע בשידוך. בתור חילוני היה לי מעניין לגלות איזה מגוון יש, ואיך כמעט על כל פסיקה בהלכה יש פסיקה סותרת. למשל בנושא של דיבור 'מלוכלך' – לכאורה אסור לנבל את הפה, אבל פוסקים מרכזיים קבעו שאפשר לדבר בשפה גסה אם זה נועד לעורר או להגביר את ההנאה של הזוג".
הודיה (שם בדוי, 35): היה לי קשה לקבל את זה, כי זה תמיד מגיע עם חוסר צניעות גדול, בשביל ילדה תמימה שבקושי יודעת משהו על העולם. כל פעם הייתי מחפשת משהו בגוגל, קוראת קצת ואז סוגרת, בורחת מזה. חשבתי לעצמי: זה לא מתאים, תפסיקי להסתכל על דברים כאלה, זה לא צנוע וזה גם לא הנורמלי
"יש אנשים שחיים בהסתרה, ואז זה יכול להגיע לפגיעה ולתסכול", אומרת צ'ריקר. "אדם דתי יכול לתהות: איך אבקש מאשתי שהיא תאזוק אותי, או שאני אאזוק אותה? ואם היא תחשוב שאני סוטה? יש המון שכבות של סטיגמה, של חוסר בידע, בשפה ובחינוך, עד שעוברים את המחסומים כדי בכלל לדבר על הדברים האלה".
מה היית רוצה שהחברה הדתית תשנה ביחס ל-BDSM?
"שתהיה לגיטימציה לדבר על זה, שתהיה הסכמה שאם אתה כזה – זה לא אומר שאתה סוטה או מקולקל. אתה כן צריך ללמוד איך עושים את זה נכון, כדי שלא תפגע ולא תיפגע. צריך שלאדם דתי תהיה אפשרות לחקור את זה בצורה בטוחה ואחראית, כדי שלא יגרום נזק".
"חשבתי: למה אני אוהבת את זה?"
ההתמודדות של רווקים, כאמור, לא פשוטה. הודיה, זו שצוטטה בתחילת הכתבה, הבינה בסביבות גיל 20 היא נמשכת ל-BDSM. "לפני בערך 15 שנים נחשפתי בפעם הראשונה לתחום, דרך סרט שראיתי. זה מאוד פתח לי את הראש", היא משתפת. "הסרט נקרא 'המזכירה', והוא מספר על מישהי שיוצאת ממוסד פסיכיאטרי ומתחילה לעבוד אצל מישהו, שמתברר שהוא שולט. הוא גורם לה להפסיק לנסות לפגוע בעצמה, ומתחילה ביניהם מערכת יחסים של שליטה, תוך כדי שהוא גם הבוס שלה. הייתי בת 20, ומצאתי שזה מאוד מושך אותי, מאוד מעורר אותי, מאוד מסקרן. הרגשתי את הגוף שלי מגיב לזה".
חיפוש בגוגל והעמקה בנושא הביאו אותה להבנה שהיא נמשכת לעולם ה-BDSM. "עשיתי שירות לאומי באזור דתי מאוד וגם הלימודים שלי לתואר היו במכללה דוסית. הייתי בסביבה שמרנית מאוד", היא מספרת, "אז היה לי קשה לקבל את זה, כי זה תמיד מגיע עם מה שאפשר לקרוא לו חוסר צניעות גדול מאוד, בשביל ילדה תמימה שבקושי יודעת משהו על העולם. ממש דחיתי את זה".
הדחקת את זה.
"כן. זה סקרן אותי, כי אני סקרנית מטבעי ואוהבת ללמוד, אז כל פעם הייתי מחפשת משהו בגוגל, קוראת קצת ואז סוגרת, בורחת מזה. חשבתי לעצמי: למה אני אוהבת את הדברים האלה, זה לא מתאים, תפסיקי להסתכל על כל מיני דברים כאלה, זה לא צנוע וזה גם לא הנורמלי".
10 צפייה בגלריה
יין וחלה לשבת. שילוב בין הפנטזיה הייחודית לחלום של כמעט כל רווקה דתייה
(צילום: Sweet Marshmallow / Shutterstock)
רק לפני פחות משנתיים היא הצטרפה לאתר "הכלוב". "אני עוד חדשה בעולם הזה. אני לא יודעת להגיד כמה הצורך שלי גדול, ואם יספיק לי פשוט גבר חזק, אסרטיבי והחלטי, או שאני אצטרך יותר מזה. אני קצת חסרת ניסיון", היא מודה.
בזמנה הפנוי מפרסמת הודיה סיפורים קצרים, הגיגים וקטעים באתר, בבלוג אישי שהיא מפעילה בצורה אנונימית. באחד מהקטעים – תחת הכותרת "אז איך את רואה את שולחן השבת שלך?" – היא מבטאת את השילוב בין הפנטזיה הייחודית שלה לחלום של כמעט כל רווקה דתייה על שולחן שבת מהוגן. בין השאר היא כותבת:
"הוא מסתכל לי בעיניים בזמן 'אשת חיל'. העיניים מדברות אהבה. יש כוונה בכל מילה. מקדשים, אוכלים, מדברים, נוגעים מדי פעם. זמן שהוא כולו לקדושת השבת, ליחד שלנו.
עוברים לספה. צמודים. מחובקים. מתנשקים. גופים משתלבים זה בזה. נותנים לאווירה להתחמם לאט. אנחנו לא ממהרים לשום מקום. יש לנו את כל הזמן שבעולם.
הוא מוביל אותי אל חדר השינה. זה הזמן שלו עכשיו. להשתמש בי. לעשות בי כרצונו. לטרוף. לכבוש. לפרק ולהרכיב מחדש. להשפיל ולרומם.
ואני? שלו. מתמסרת לו לחלוטין. כי החיבור הטהור והקדוש בינינו הוא הוא הביטוי העמוק ביותר לקדושת היום".
בדיעבד הבינה הודיה שכבר בילדות בצבצו אצלה ניצנים של הנטייה הזו בנפש. "בכיתה ב' ישבתי ליד חברה בכיתה, והיא החליטה לחלק את השולחן לשניים עם סרגל, כמו שילדים עושים, והזהירה חס וחלילה לא לעבור את הקו. היא אמרה שכל אחד שיעבור את הקו, יהיה לו סוג של עונש, שמצמצמים לו כמה סנטימטרים מהשטח. אמרתי: טוב, מעניין, נבדוק את זה", היא משתפת. "נשענתי על השולחן וניסיתי לגלוש בעדינות, כדי שזה ייראה כאילו בטעות, לשטח שלה. היא צמצמה לי את השטח. אני זוכרת שהרגשתי שזה מגניב. ככה ניסיתי עוד כמה פעמים, עד שכבר לא יכולתי אפילו לשים את הספרים בשטח שלי. אהבתי מאוד את הצמצום, את ההגבלה, את העונש הזה. זה היה בכיתה ב', עוד לפני שזה היה מיני או עורר אותי במובן הזה. גם אחר כך, בתור ילדה חיפשתי להיות משרתת של חברות, אבל בלי שהן ידעו, כי זה מביך. הייתי מדמיינת, מפנטזת על זה. עדיין לא בקטע מיני, אבל זה היה שם".
היא עברה מסע ארוך עד לקבלה עצמית. "כשנכנסתי יותר לעולם הזה, והתחלתי להיזכר בכל המקרים האלה, הבנתי שככה נולדתי, ככה נבראתי, ככה השם ברא אותי. הבנתי שזה חלק ממי שאני, חלק מהזהות שלי", היא מסבירה.
הזדמן לך לדבר על הנושא עם מישהו בתוך החברה הדתית? חברים, חברות, הורים, משפחה?
"לא ממש. אין עם מי לדבר, בטח שלא לשתף דברים אישיים שלי. זה מאוד לא פשוט. כשאני וחברות קרובות מדברות על מה שאני מחפשת בגבר, כן עולות תכונות שאתה יכול להגיד שהן תכונות של שולט, אבל זה המקסימום. זה לא מתפתח לשיחה מעבר לזה".
10 צפייה בגלריה
ידיים קשורות. "מחפשת מישהו שאוכל להרגיש בטוחה כשאני מעבירה אליו את המושכות"
(צילום אילוסטרציה: LightField Studios / Shutterstock)
התייעצת בנושא עם גורם הלכתי? שאלת רב או בדקת בספרות ההלכתית?
"יש מישהו ב'כלוב' שלומד דיינוּת. דיברתי איתו קצת על כל מיני דברים, אבל לא מעבר לזה".
דרך האתר היא נתקלת בדתיים לא מעטים – "בטוח יותר ממה שחושבים", לדבריה. היה לה לתקופה מסוימת קשר עם דתי לשעבר שנרקם באמצעות הפלטפורמה האינטרנטית.
יכול להיות שאמונה בעליונות של אלוהים וההלכה דווקא מקילה על כניסה למערכת יחסים כזאת, בטח כשנמצאים בעמדה של הנשלט או הנשלטת? אולי בעצם העולם הדתי דווקא מסתדר טוב יותר עם יחסי שליטה?
"כי רגילים ל'נעשה ונשמע'? זו שאלה טובה. אני חושבת שלפני הדת זה ממש באופי אצלי, להיות הילדה טובה שמקשיבה – להורים, למורים, למבוגרים ובכלל בחיים. אני לא יודעת אם יש לזה קשר להקשבה לדת. כן אפשר לומר שיש בדת גם יחסי שליטה, יש שכר ועונש, ויש את האלוקים, שהמילה שלו היא זו שקובעת. דיברתי פעם ב'כלוב' עם חרדי שסיפר לי שהוא מאוד בעניינים של טקס ארבעים המלקות, לפני יום כיפור. הוא סיפר שבתור מצליף, המנהג הזה עושה לו את זה, זה משהו שגם מעורר אותו".
חשוב לה להדגיש: "אני דתייה מבחירה. אני מאמינה שבן אדם צריך להפעיל את המחשבה, ואני בוחרת בזה כל יום, גם כשקשה. לצד זה, אני מאמינה שלהיות יהודי טוב זה להיות קודם כול בן אדם טוב, בבסיס. להיות בן אדם של חסד, של אמת, של יושר, של מצוות בין אדם לחברו".
היא שואפת לזוגיות שתוביל לחתונה. "אני מחפשת את החצי השני שלי", היא אומרת. "בחיים שלי אני רווקה שגרה לבד. אני מחזיקה את כל החיים שלי לבד, הכול עליי. באיזשהו מקום אני מחפשת מישהו שייתן לי את המקום לשחרר שליטה, שאני אוכל להרגיש בטוחה כשאני מעבירה אליו את המושכות. שאני אוכל לשחרר קצת".
הזדמנות לאבד שליטה
במקרה של הראל ותהל, יחסי השליטה המוסכמים אינם מתבטאים רק במיניות. כך, למשל, כשאנחנו יושבים לריאיון מחוץ לבית קפה ותהל רוצה לגשת פנימה ולבקש קרח, היא מבקשת מבעלה רשות לעשות את זה. "היא לא עוברת בפתח הדלת לפניי אף פעם. היא קוראת לי בבית 'אדוני'. יש לה שרשרת על הצוואר – זה קולר שמזכיר לה למי היא שייכת", מגלה הראל.
זה קצת מזכיר את מצוות ציצית, שנועדה להזכיר ללובשים אותה את מצווֹת האל. רק שכאן אתה בתפקיד אלוהים.
"אם כבר הגענו לשאלה הזאת, אני חושב ששולט טוב הוא זה שיש מעליו אלוהים. כלומר, הוא תמיד יחשוב פעמיים לפני שהוא עושה משהו, לפני שהוא מוביל. חשוב לדעת שגם מעליי יש מי שמחליט עבורי".
10 צפייה בגלריה
תפילה בבית כנסת. "העולם הדתי לא מבין את מהות היחסים האלה"
(צילום אילוסטרציה: Mor Levi / Shutterstock)
תהל לא חובשת כיסוי ראש אבל נמנעת מלבוש חשוף. ביומיום היא עובדת בעבודה אינטנסיבית במערכת הבריאות, בתפקיד שדורש אחריות רבה. "בעבודה שלי יש בידיי חיי אדם", היא אומרת. רק כשהיא מסיימת את יום העבודה ומגיעה הביתה היא יכולה סוף-סוף להשתחרר, לאבד שליטה.
הראל (שם בדוי): בעיני אחרים העולם הבדסמי הוא סדום ועמורה, אבל בפועל הרוב יודעים את המקום שלהם ואת הגבולות שלהם, ויודעים שהצד השני יכבד את הגבולות שלהם, אז העולם הזה הרבה יותר פתוח והרבה יותר בטוח
לאחר ימים קשים, הראל נמצא שם כדי לדאוג לה בבית. "כשהיא בדרך מהעבודה אני כבר מתחיל לחשוב איזה סשן אני עושה לה", הוא מספר. "זה יכול להיות סשן של הענקת כאב, זה יכול להיות סשן מרגיע של הגבלת תנועה. בכל מקרה, לפי מה שאני מרגיש עליה, ואני מרגיש אותה טוב".
זה עובד?
תהל: "זה מאוד עובד. בדרך כלל זה נגמר בבכי שלי. לא מהכאב, אלא מכל מה שהחזקתי בפנים ויוצא החוצה. כשהוא מרגיש את הנקודה הזאת, כשהגעתי לזה, הוא מסיים את הסשן ומעביר אותי לאפטר-קייר (After Care – השלב שאחרי סשן של פעילות BDSM, המתבטא בדאגה לשלום הצדדים, קרקוע, מגע רך, חיבוק וביטויים נוספים של חיבה; ש"מ)".
"יש זוגות שמקיימים פרקטיקות בדסמיות גם ללא מיניות", מעיר הראל. "אנחנו למשל אוהבים מאוד שיבּארי – אומנות הקשירה היפנית. יש זוגות שמשלבים בזה מיניות ויש כאלה שלא, זה מאוד אינדיבידואלי והכול מוסכם מראש".
פעם בעולם המקצועי ראו ב-BDSM מתן דרור ליצרים ודחפים אלימים שיש באדם, או תוצאה של טראומה מהעבר. כיום רואים את זה אחרת.
הראל: "ברוך השם שכבר לא רואים את זה ככה. ההפך הוא הנכון. עולם ה-BDSM מציב גבולות ברורים מאוד. יש שלושה כללים בסיסיים: שפוי, בטוח ובהסכמה. אנחנו תמיד בתקשורת עמוקה מאוד, אני תמיד עוקב אחרי המצב שלה, אני יודע לקרוא את שפת הגוף. התקשורת שלנו כל כך טובה שאנחנו אפילו לא צריכים מילת ביטחון.
"בעולם הליברלי נוצר מצב שאנשים חוששים כל כך ליצור אינטראקציה עם המגדר האחר, שאנשים הפסיקו להתקשר. בעיני אחרים העולם הבדסמי הוא סדום ועמורה, אבל בפועל הרוב יודעים את המקום שלהם ואת הגבולות שלהם, ויודעים שהצד השני יכבד את הגבולות שלהם, אז העולם הזה הרבה יותר פתוח והרבה יותר בטוח".
תהל מהנהנת. גם היא מדגישה שהיא מרגישה דווקא בטוחה יותר במרחב של ה-BDSM, שיש בו כללים ברורים.
יש שאלה שעולה כמעט מאליה במפגש איתכם: זה משחק? או שזה אמיתי?
הראל: "זה תלוי מאוד בדינמיקה בזוג. אצלנו אלה החיים, אנחנו חיים את זה. אצל אחרים זה יכול להיות מפלט מחיים רגילים, וניליים (כינוי להעדפת יחסים שגרתיים, ש"מ)".
"יש כבוד גדול לדתיים בקהילה"
כשהראל ותהל נשאלים מה להתרשמותם שיעור הדתיים בקהילת ה-BDSM, הם פורצים בצחוק מתגלגל. "אני חושב שהכמות של דתיים מכל המגזרים, גם דתיים לאומיים וגם חרדים, היא בלתי פרופורציונלית לגודל הקהילה", אומר הראל. "גם הכמות של נותני שירות למיניהם, אחיות, רופאים, גננות ומטפלים, גבוהה מאוד. אני לא רוצה להכליל, אבל יש תופעה כזאת, ואני חושב שאנחנו רואים מדגם די מייצג. אגב, קל מאוד לזהות חרדים, גם עם פאות מאחורי האוזניים וכובע מצחייה במקום כיפה".
"וכמה דתל"שים יש..." מוסיפה תהל.
בני הזוג מעידים שהם הולכים בקביעות למסיבות במועדוני BDSM, למרות הקשיים ההלכתיים סביב נושא הצניעות. "אנחנו לא שופטים אף אחד ומצפים שלא ישפטו אותנו. בסוף כולנו מגיעים לדין של הקדוש ברוך הוא", אומר הראל. "פגשנו במסיבות אנשים מהמגזר שאנחנו מכירים מחיי היום-יום. הכלל הוא שמה שקורה במועדון נשאר במועדון. אני בחנתי בפינצטה את הגבולות שלי. למשל, אני לא אלך למסיבה בתשעת הימים (ימי האבל על החורבן, בין ראש חודש אב לתשעה באב – ש"מ), וכמובן לא בשבת או בחג. היה מקרה טרי של אירוע שמתוכנן לאמצע הקיץ, והמארגנים שאלו אותנו אם בשלושת השבועות נוכל לבוא, כדי להתאים את התאריך בשבילנו".
"יש כבוד גדול מאוד לדתיים בתוך הקהילה", מעידה תהל.
הראל הוא לוחם במילואים ששירת ימים רבים במלחמה. כששיתף חברים מהמילואים בנושא, הם גילו סקרנות ולא היו שיפוטיים. עם זאת, הוא חושב שבמקומות אחרים יש אנשים שממהרים לשפוט. "העולם הדתי חי בתוך סטיגמה, כמו גם העולם החילוני ברובו. הוא לא מבין את המהות של היחסים האלה", לדבריו. "זה לא שונה מהרבה זוגות, הם פשוט לא מודעים לכך שהם ביחסים כאלה. בוא ניקח מתוך ההלכה משפט פשוט: אישה עושה רצון בעלה. זו נוגד יחסי שליטה? אישה שמתחתנת מקבלת את המסורת של הבעל. אם גבר רוצה להיות בעמדת הנשלט, אני חושב שזה הרבה יותר קשה לשומר מצוות, כי זה שובר את הסדר המקובל בתוך המשפחות".
פמיניסטיות יגידו שאלה הנורמות שהיו בעולם פטריארכלי.
"אני רחוקה מאוד מלהיות פמיניסטית", אומרת תהל, "אני חושבת שמה שמגדירים היום כפמיניזם רחוק מאוד מהפמיניזם המקורי. הקדוש ברוך הוא נתן תפקידים בעולם הזה".
את לא מרגישה שזה פוגע לפעמים בעצמאות שלך?
"להפך, כי זאת הבחירה שלי. בחרתי את זה בעצמי, מה יותר עצמאי מזה?"
הרב רפי אוסטרוף: לגבי חבלה, אם זה משאיר פצע או סימן, הדבר אסור. אבל כל עוד אלה לא דברים שמשאירים צלקות, ואדם צריך את זה לנפשו – הדבר מותר. צריך להיות סימן מוסכם לגבולות באינטראקציה כזאת, שמאותת מתי משהו לא נעים וצריך לעצור
משיכה ל-BDSM קיימת לעיתים גם בקרב להט"בים מהחברה הדתית. טניה (שם בדוי), טרנסג'נדרית בת 38, נמצאת במערכת יחסים שמזכירה את זו של הראל ותהל. היא מכנה את בת זוגה "המלכה" ונזהרת לא להמרות את פיה.
היא מסתירה מהסביבה הדתית את האמת, בהבנה שאנשים יתקשו להכיל אותה. "כשהמלכה הלכה איתי כמה פעמים לבית הכנסת, אף אחד שם לא ידע מה טיב הקשר שלנו", לדבריה. "מי שצריך לדעת יודע, מי שלא צריך לדעת לא יודע. יש הרבה דברים שלא מקובלים במגזר הדתי. אני לא חיה בשביל אחרים, אני חיה בשביל עצמי".
טניה שומרת שבת וכשרות, ומקפידה להניח תפילין מדי יום. "אולי בזכות העובדה שגדלתי במקום דתי, של גדרות וחוקים, קל לי יותר להישמע להוראות של המלכה", היא אומרת.
גבולות עדינים
מה ההלכה האורתודוקסית אומרת על BDSM, ובפרט על סאדו-מאזו? אומנם ההלכה אוסרת על אדם להכות את חברו, אבל הסוגיה מורכבת יותר מכפי שנדמה. הרב רפי אוסטרוף, פוסק הלכה דתי לאומי ומחנך למיניות בריאה, מנסה לשרטט את הגבולות ההלכתיים.
"בגדול הכלל ההלכתי אומר שאם שני בני הזוג נשואים, וזה נעשה בהסכמה, בטהרה ובפרטיות של ביתם, ואף אחד אחר לא משתתף בזה – אז אין מניעה לעשות כמעט כל דבר בין בני הזוג", הוא מציין. "אם בני הזוג רוצים לנהוג במה שנקרא 'מידת חסידות', יש עוד הרבה הגבלות. אבל באופן עקרוני, אם בני זוג נשואים מעניקים עונג הדדי במסגרת הזוגיות והתקשורת ביניהם – יש פה קדושה".
בהקשר של סאדו-מאזו אומר הרב אוסטרוף: "לגבי חבלה, אם זה משאיר פצע או סימן, הדבר אסור – גם אם אותו אדם רוצה בכך, כי אסור לאדם גם לחבול בעצמו. אבל כל עוד אלה לא דברים שמשאירים צלקות, ואדם צריך את זה לנפשו – הדבר מותר. האם מותר לעשות מתיחות באימון התעמלות או לרוץ 10 קילומטר גם כשכואב לי? ודאי שמותר. אותו הדבר פה".
לאחרונה ייעץ הרב אוסטרוף מבחינה הלכתית לעסק שמוכר אביזרי מין לזוגות דתיים. "יש להם חבלים שהם מוכרים, שאפשר לקשור בהם את הידיים ואת הרגליים, אבל חבלים נעימים למגע. יש להם גם שוט, אבל משהו עדין. דברים שבעולם של ה-BDSM הם מה שנקרא 'חלביים'. כל עוד אלה לא דברים שפוצעים, אני מאשר", הוא מספר.
10 צפייה בגלריה
שבירת כוס בחתונה. לעיתים מתגלים פערים בנושא אחרי כמה שנות נישואים
(צילום: Evgeniy Pavlovski / Shutterstock)
עם זאת הוא מדגיש: "חובה להציב גבולות, השאלה היא מה הגבול – בין אדם שרוצה שיצליפו בו, יצעקו עליו או יגידו לו מילים קצת משפילות, ובין מקומות של השפלה, עינוי וביזוי שבעיניי הם נגד ההלכה. יש פה גבול דק. צריך להיות סימן מוסכם לגבולות באינטראקציה כזאת, שמאותת מתי משהו לא נעים וצריך לעצור. מעבר לזה, בני הזוג צריכים אחת לכמה זמן להעריך ולברר אם הדבר משרת אותם וטוב להם, או שהוא משרת רק צד אחד".
הוא משתדל לא להיות שיפוטי לגבי העדפות מיניות שונות, אבל מעיר: "אני חושב שחשוב שאנשים יבינו למה הם צריכים את זה מבחינה פסיכולוגית. הדברים האלה נחמדים, אבל בעיניי יש בעיה כשבן אדם לא יכול בכלל לחוות מיניות נעימה ועדינה, ושום דבר כבר לא מרגש אותו חוץ מזה".
לעיתים פונים אליו בנושא, בעקבות פערים שמתגלים בתחום בין בני זוג. "זוגות צעירים מהמגזר הדתי מתחתנים כשאף אחד מבני הזוג לא יודע כלום על ההעדפות המיניות שלו – ואחרי חמש או עשר שנים, כשאנשים מרגישים קצת יותר נוח במיניות שלהם, פתאום למישהו מבני הזוג יש חשק לעניין הזה", הוא אומר. דבריו מדגישים את חשיבות השיח הפתוח והכן על מיניות בכלל ומיניות אלטרנטיבית בפרט, כדי לצמצם משברים אפשריים בחיי הנישואים.
