עמוק לתוך השיחה שלנו על אופנה, קעקועים, אהבה והחיים בכלל, המתמודדת המוכשרת עם הסגנון כנראה הכי מדליק שידעו ב"משחקי השף" (רשת 13), ברברה צליל אבי, מתוודה: "הלוק שלי הוא גם ההגנה שלי. יש בי חום ומאמיוּת, אז הנראוּת שלי, שהיא לא הכי רגילה ונגישה, מייצרת טיפה דיסטנס. זה מאזן את הרכות שבי. יש לי יחסי שנאה־אהבה עם זה. אבל בסוף אני לא קשוחה כמו שאני נראית".
מאיפה צצה התחושה שאת צריכה לייצר ריחוק באמצעות המראה שלך?
"עבדתי בחיי הלילה בתל־אביב כברמנית במועדון 'הבלוק' ואז כסלקטורית במועדון ה'אלפאבית'. זה היה אחד המועדונים המדוברים עם המסיבות הקוויריות הכי פרועות בעיר. הייתי בפרונט, עם הנראות שלי וההבעה המינית שלי, והרגשתי שהעיניים עליי. הייתי חשופה להרבה תגובות, כולל החפצה והטרדה מינית. אכליל ואגיד שגברים מאוימים מאישה חזקה שמאוד בטוחה בעצמה, וזה דחף אותי לייצר חוזק וכוחניות דרך המראה שלי, מין מצב הישרדותי שכזה. זו אחת הסיבות שעזבתי את הארץ, כי לא יכולתי להכיל את זה יותר".
+
לחצו >
+
לחצו >
+
לחצו >
+
לחצו >
+
לחצו >
"בסוף אני לא קשוחה כמו שאני נראית"
(צילום: זהר שטרית, סטיילינג: מור בל )
אבי (36) נולדה בשם צליל, וכשהייתה בת 21, הכינוי "ברברה" שניתן לה על ידי חברה בלונדון, שם התגוררה שנתיים, הפך להיות השם הרשמי שלה. "ברברה הפך להיות האלטר אגו שלי. אני אמיצה יותר כשאני ברברה. בכל מקום אני ברברה, אלא אם את מס הכנסה", היא מחייכת. "בעצם גם במשפחה אני עדיין צליל".
"הייתי בפרונט, עם הנראות שלי וההבעה המינית שלי, והרגשתי שהעיניים עליי. הייתי חשופה להרבה תגובות, כולל החפצה והטרדה מינית"
בארבע השנים האחרונות היא מתגוררת בברלין, בשכונה האופנתית וההיפסטרית נויקלן, אלא מה, ומנהלת עסק של בישול לאירועים פרטיים והפקת פופ־אפים עם ארוחות קונספט. לאחרונה שינתה את שם העסק מווריאציה על שם אמה, ליליאן, ל־Barbara Tzlil, כדי להיות בפרונט. היא חזרה לארץ כדי ליהנות מההייפ סביב העונה הנוכחית, ובינתיים מתכננת להישאר ולעשות מדי פעם גיחות לברלין.
+
לחצו >
+
לחצו >
"הארון שלי כולל פיסים שאני מוכנה להשקיע בהם הרבה כסף"
(צילום: זהר שטרית, סטיילינג: מור בל )
בואי נדבר קצת אופנה. יש לך את הסטייל שלך.
"הלוק שלי מאוד בחוץ. אני אוהבת אופנה והיא מבטאת את האישיות הגדולה שלי. הסגנון הוא פאנק־רוק, והארון שלי כולל פיסים שאני מוכנה להשקיע בהם הרבה כסף, כמו החליפה שלבשתי בהפקה ושעיצבה לי חברה מברלין מחומר דמוי עור מנוחש לבן. מצד שני, יש לי פריטים ב־5 אירו מ־Humana, רשת יד שנייה מוכרת בגרמניה".
+
לחצו >
+
לחצו >
+
לחצו >
+
לחצו >
+
לחצו >
"הקעקועים הם הדרך שלי להגיד שאני לא מחפשת לרצות אף אחד"
(צילום: זהר שטרית, סטיילינג: מור בל )
ואז, כדי לבשל, את צריכה לעבור למדי עבודה אפרוריים.
"זה הקונפליקט שלי עם המטבח. המדים נועדו לגברים, ואני רוצה לעצב קולקציה של מדי מטבח לנשים, מבדים נושמים ונעימים יותר ובהתאמה לגוף הנשי. כבר יש שרטוטים ודיבור עם חברים שעושים אופנה. אני מקווה שבקרוב זה יֵצא".
ספרי קצת על התכשיטים שלך.
"אני אוהבת תכשיטי כסף קצת מושחרים וגדולים. רוב מה שאני עונדת הוא של המעצבת מאיה גלר, ואני עיצבתי את אחת הטבעות שעליי, בסדנה להכנת תכשיטים. גם היא בומבסטית כמובן ועשויה מ־30 גרם של כסף".
אבי מראה לי צמיד כסוף מרהיב על פרק כף היד ומספרת: "אבא שלי היה צורף והייתה לו חנות בשדרות שאמא שלי עבדה בה יחד איתו. הוא נפטר לפני שנתיים. אחרי מותו, אמא שלי סידרה את הבית, חיפשה מזכרות ומצאה קופסה עם תכשיטים שנשארו אחרי שהחנות נסגרה. היא באה אליי עם הצמיד ואמרה לי שהיא רוצה שיהיה עליי משהו מאבא. היא סגרה לי את הצמיד על היד, והסוגר נשבר ונפל. מאז הוא הפך לחלק מהגוף שלי. מטורף, לא?".
וכמובן, אי־אפשר להתעלם מהקעקועים שלך.
"אני הולכת למקעקע שאני אוהבת את הסגנון שלו ונותנת לו חופש פעולה, זורמת עם האמנות שלו. אני סופר־ספונטנית בקעקועים, יכולה לקום בבוקר ולא לדעת שהיום יסתיים עם קעקוע חדש. מה שיש עליי זו פשוט אסופה רנדומלית של קעקועים שלא הוקדשה להם המון מחשבה", היא מפתיעה.
הקעקועים שלך הם סטייטמנט. מפתיע שהם קרו ללא תכנון מוקדם.
"הם הדרך שלי להגיד שאני לא מחפשת לרצות אף אחד. בחו"ל זה לייף סטייל מקובל, את רואה פקידי בנק עם חליפה ועניבה וקעקועים מכף רגל עד ראש. ברחתי למקום שאני יכולה להיות בו הכי מוזרה ושונה וזה לא יהיה אישיו. בארץ אני נתקלת במבטים ובתגובות, וגם למשפחה שלי לא פשוט עם זה. יש לי אח ושתי אחיות שגדולים ממני בהרבה שנים, אני בת הזקונים ומאוד־מאוד שונה מהם. הם הלכו לפי הספר, אני הרבה יותר מופרעת. ועדיין, אנחנו משפחה מרוקאית חמה ואוהבת".
+
לחצו >
+
לחצו >
"אני אמיצה יותר כשאני ברברה"
(צילום: זהר שטרית, סטיילינג: מור בל )
"נמשכת מאוד לגברים, אבל גם לנשים"
אבי מצטלמת לגיליון ולנטיינ'ס שלנו, אז אי־אפשר שלא לדבר על אהבה. מתברר שגם כאן יש לה הדרך שלה. בן זוגה זה שלוש שנים, יוליוס לוורנץ, צעיר ממנה בעשר שנים. הם הכירו כשהייתה בת 33 ולוורנץ, סטודנט להנדסה תעשייתית, היה רק בן 23. "הכרנו במסיבת גייז באיזה מועדון בברלין. אני התחלתי איתו. הוא דיבר עם חבר טוב שלי והצטרפתי לשיחה. נדלקתי עליו ופלרטטנו בהתחלה בביישנות. לא כל כך הבנתי אם הוא בעניין, רקדנו והמשכנו לעוד מסיבה. אחרי שלושה חודשים ביחד התעוררתי איזה בוקר ואמרתי לו, 'נראה לי שאנחנו יוצאים'. הכול קרה בצורה כל כך טבעית. לא היינו צריכים להגדיר את זה. היה לנו כיף וזורם, וזה הפך לקשר מאוד עמוק ואינטימי. הגיל הוא לא אישיו. אחרי שנה עברנו לגור ביחד".
על הזוגיות: "בתקופה שזה נכון לנו, אנחנו מאפשרים את הפתיחות. כשאחד מאיתנו מרגיש שהוא רוצה שהקשר יהיה יותר סגור ומוגן, אז זה מה שאנחנו עושים"
מונוגמיה בברלין זה קונספט מיושן, לא?
"היינו מונוגמים עד לפני שנה בערך. אם בן הזוג רוצה לחוות את עצמו מחוץ לקשר והוא מספר לי את זה, מחמיא לי שהוא מרגיש בנוח ופתוח איתי, אבל זה לא אומר שהזוגיות פתוחה באופן גורף. בתקופה שזה נכון לנו, אנחנו מאפשרים את הפתיחות. בתקופה שאחד מאיתנו מרגיש שהוא רוצה שהקשר יהיה יותר סגור ומוגן, אז זה מה שאנחנו עושים. בסוף הזוגיות שלנו מעל הכול ואנחנו שמים אחד את השנייה הכי גבוה בסדר העדיפויות".
+
לחצו >
+
לחצו >
+
לחצו >
"אני רואה את עצמי כחלק מהקהילה הקווירית"
(צילום: זהר שטרית, סטיילינג: מור בל )
עם מי מעניין אותך לצאת?
"אני רואה את עצמי כחלק מהקהילה הקווירית. בעיניי זה לא עניין של מיניות אלא סטייט אוף מיינד, תפיסת עולם שמשוחררת מסטיגמות והכנסת דברים לתוך קופסה. אני נמשכת מאוד לגברים, אבל גם נמשכת לנשים. עדיין לא הייתי במערכת יחסים עם אישה, אבל למה לא?".
נחזור אלייך וליוליוס. יהיה דייט בוולנטיינ'ס?
"אני חייבת להגיד שדייט ולנטיינ'ס הוא קצת צ'יזי בעיניי. בשנה שעברה עשיתי ארוחת פופ־אפ שנקראה 'פאק ולנטיינ'ס'. אבל שלא תביני לא נכון, אנחנו סופר־רומנטים ואנחנו יוצאים לדייטים".
מה הבילוי הזוגי המועדף עליכם?
"מסעדות. אין דבר שאנחנו אוהבים לבזבז עליו את הכסף כמו על מסעדה טובה. אבל שלא יכתיבו לנו את התאריך".
דרינק לוולנטיינ'ס של ברבר: לילט שפריץ ואוכמניות
המרכיבים:
- ורמוט לילט רוזה
- יין לבן מבעבע
- אוכמניות או תותים
- מי טוניק
- ענף של תימין
ההכנה:
מוזגים לכוס יין גדולה לילט עד גובה השליש וכמות זהה של יין מבעבע. חובטים קלות בפירות כדי שייפצעו ויוציאו מיץ ומוסיפים לכוס. סוגרים ב"דש" של טוניק. שורפים קלות את ענף התימין עם מצית, וכשהוא מעשן מוסיפים אותו פנימה.
+
לחצו >
+
לחצו >
"אני הרבה יותר מופרעת"
(צילום: זהר שטרית, סטיילינג: מור בל )
בתמונה הפותחת: שמלה (1,290 שקל, Mishimono), עגילים ונעליים (אוסף אישי)
- צולם ב־ The Seven Seas Boutique Hotel, איפור ושיער: שי הללי זיו, ע' סטיילינג: פולין פארה
- איפה משיגים? מאיה גלר, באתר mayageller.com. AVS, באתר avstudioshop.com. The Frankie Shop, באתר thefrankieshop.com. GENISH, פרטים בטל': 050-5255514, Mishimono, נחלת בנימין 125 ת"א. זאדיג אנד וולטר, ה' באייר 44 ת"א. Mood, ב־moodstore.shop. אפרת שנהר, פרטים בטל': 054–3078990. משקפיים בשינקין, שינקין 9 ת"א. באתר hiliari.com
