שבוע לפני שנחטף לעזה, אליה כהן קנה טבעת לבת זוגו זיו עבוד. הוא תכנן להציע לה נישואים בטיול הפתעה לדובאי. אבל בסופו של דבר הייתה זו סיגי, אמא של אליה, שבישרה לה שיש טבעת. זה קרה ברגע הכי לא צפוי - באמצע ריאיון טלוויזיוני שבו השתתפו שתיהן בערוץ 13, בקריאה להשבתו של אליה מהשבי.
"התראיינו בתוכנית הבוקר של עומר ירדני, הוא שאל אם כבר חשבנו על חתונה, ועוד לפני שעניתי יצאנו לפרסומות", זיו מספרת. "בזמן שחיכינו לחזור לריאיון, אמא שלו זרקה לי שהוא כבר קנה טבעת. חזרנו מהפרסומות והייתי כולי בהתרגשות, לא הצלחתי להחזיק את הדמעות".
אליה: "תודי שזו אחלה הצעת נישואים. הצלחתי להפתיע".
מתי הבנת שזיו היא האחת?
"היינו כמעט שבע שנים ביחד, והאהבה שלנו רק גדלה והתחזקה. מהרגע הראשון ידענו שנתחתן, אבל לא רצינו לעשות את זה מוקדם מדי. דיברנו על זה לפני, למעשה זו הייתה החלטה משותפת. אחרי שטיילנו בכל העולם הבנו שהגיע הזמן לעלות שלב, אז קניתי טבעת".
כבר נתת לה את הטבעת?
"לא. אני מחכה לרגע המתאים. פוצצו לי את ההפתעה, אז אני מחכה להזדמנות".
7 צפייה בגלריה
"בחיים לא נחזור להיות מה שהיינו לפני"
(צילום: יוסי מיכאלי, סגנון: יעל גולדמן, ניו יורק)
כבר התחלתם לתכנן את החתונה?
זיו: "עוד לא, אנחנו עסוקים מדי. קשה לתכנן חתונה כשאתה עדיין במאבק להחזיר את כולם. אנחנו כבר חודשיים בארצות הברית וקנדה, אנחנו משתתפים בהמון אירועים שקשורים לחטופים, כי חשוב לנו שכל העולם ידע מה עברנו ומה החטופים עוברים שם יום־יום. בין לבין אנחנו נחים ומתחברים מחדש".
אליה: "עוד לא סגרנו תאריך, כי אין מצב שנתחתן בלי שאלון אהל ואלקנה בוחבוט יחזרו ויהיו איתי שם ברגע הזה. עם אלון הייתי כל תקופת השבי במנהרות, ואת אלקנה אני מכיר יותר מעשר שנים סביב העולם של המסיבות. הוא ושני החברים הכי טובים שלו, אושר ומיכאל וקנין ז"ל, הפיקו את המסיבה ב'נובה'. הם נרצחו שם והוא נחטף".
יש מצב שזה הסוף
זיו (28) נולדה בתל אביב, למדה בעירוני י"א ושירתה כמפקדת בכלא 4. אליה (28), ששירת כלוחם בצה"ל, נולד בבית שמש למשפחה דתית־לאומית, ובגיל 15 עבר עם משפחתו לצור הדסה. הם התחילו לצאת לפני כתשע שנים, כשהיו בני 19. למסיבה ברעים הם הגיעו בארבע וחצי בבוקר, יחד עם אחיינה של זיו, עמית בן אבידה ובת זוגו קארין שוורצמן, שנרצחו במיגונית המוות שממנה אליה נחטף.
אליה נחטף מהמיגונית יחד עם אלון אהל והרש גולדברג־פולין ז"ל. עם אלון הוא שהה עד יום שחרורו, יחד עם אור לוי ואלי שרעבי, ששוחררו שבועיים לפניו. הרש הופרד מהם כמה שבועות לאחר החטיפה. אליה היה בטוח שהוא שוחרר, ורק עם חזרתו ארצה נחרד לשמוע שהוא נרצח בשבי.
כשהוא נשאל על תקופת השבי, אליה מתקשה לדבר, מתנשם בכבדות, נאנח מדי פעם. "כל המדינה ראתה את אלי שרעבי ב'עובדה'. את כל מה שהוא עבר, עברתי ביחד איתו", הוא מתרצה לבסוף. "הרעב, השרשראות ברגליים, ההתעללויות הפסיכולוגיות, העינויים, החקירות, הכול. אני לא חושב שיש מילה שיכולה לתאר את הרעב, אף אחד לא יכול לדמיין מה זה אומר, שכל אחד שצם ביום כיפור ידמיין מה זה יום כיפור של 505 ימים. לחשוב שיש עוד אנשים שעדיין חיים ככה, קשה לתפוס את זה. היו הרבה רגעים של ייאוש, אף אחד לא גיבור במקום הזה, אבל אני חייב להגיד שבחיים לא איבדתי תקווה".
איך הרמת את עצמך?
"בזכות החברים שהיו איתי. היינו בסיטואציה שהיינו חייבים להרים אחד לשני. במקום כזה לומדים לאהוב, לסמוך ולכבד אחד את השני".
איך התבשרת שאתה יוצא?
"אחרי שאלי ואור שוחררו, אמרו שאני הבא בתור ונתנו לי תאריך יציאה: 1 במרץ. בסוף שוחררתי שבוע לפני. ב־22 בפברואר אלון אמר, 'יש לי תחושה שאתה הולך היום', ואחרי כמה שעות הגיע חמאסניק ואמר שהקדימו את לוח הזמנים. הוא אמר, 'אתה הולך הביתה היום ואלון יוצא בשבוע הבא'. התחבקנו, בכינו הרבה, אמרתי לו שיהיה חזק ויכין את עצמו למפגש עם המשפחה שלו. הבטחתי לחבק את ההורים שלו ולהפוך את העולם עד שהוא ייצא. הייתי בטוח שהוא ייצא שבוע אחריי. עצוב מאוד שהוא עדיין שם".
מחוברים בנפש
גם אחרי מסע הסברה של חודשיים בצפון אמריקה, בשליחות ובמימון עמותת "להושיט יד", אליה נמצא בקשר הדוק ושוטף עם חבריו לשבי, אלי שרעבי ואור לוי. "אנחנו שותפים לאותו גורל, אלה האנשים היחידים שיכולים להבין מה עברתי", הוא אומר. "אלי היה דמות של אבא בשבילי, וגם עם אור היו לי המון שיחות. שנינו היינו באותה סיטואציה, שנינו ראינו מחבלים עושים וידוא הריגה במיגוניות ושנינו הסקנו שהנשים שלנו לא שרדו".
איך התמודדת עם המחשבה שזיו לא בחיים?
"זה אולי הדבר הכי קשה שהיה לי שם. אני לא מאמין שהיא פה לידי, זה מטורף. הייתי באבל הרבה זמן, אבל באיזשהו שלב הייתי חייב להרים את עצמי. אמרתי, 'זה מה שאלוהים רצה, אני חייב להמשיך הלאה'. 505 ימים בניתי לעצמי בראש חיים חדשים".
זיו: "אני ואליה מחוברים מאוד בנפש, יש בינינו קשר כמעט טלפתי, אבל כשהוא היה שם לא הצלחתי להרגיש אותו וממש נבהלתי. כשהוא חזר שאלתי אותו, 'איך יכול להיות שלא הרגשתי אותך?', והוא ענה שהוא לא ידע שאני בחיים ובגלל זה ניסה לא לחשוב עליי. בגלל זה הוא לא שידר לי".
אליה: "כשירדתי מהרכב של הצלב האדום פגשתי פסיכולוגית צבאית שאמרה לי שההורים שלי מחכים לי ברעים. זרקתי לה, 'ומה עם זיו?', והיא אמרה 'כן, גם זיו'. אי אפשר לתאר מה הרגשתי באותו רגע. אחרי שנה וחצי של אבל הכול התפוצץ בשנייה. אמרתי לעצמי, 'הכול פאקינג טוב, אני חוזר למקום הבטוח שלי'".
זיו: "לפני שאליה שוחרר אלי ואור עשו לנו הכנה. הם אמרו שצריך לספר לו בזהירות שאני בחיים. הם בעצמם היו המומים מזה, הם היו בטוחים שאני מתה".
איך היה המפגש ביניכם?
"רגע מטורף, חוויה חוץ־גופית, אין מילים שיכולות להסביר את הרגע הזה. הסתכלתי עליו, נגעתי בו, רציתי להבין שאני לא הוזה ולא חולמת. דמיינתי הרבה את המפגש הזה, וניסיתי להבין אם זה הדמיון שלי או שזה באמת. בחיבוק הראשון הרגשתי בבית, נחתי במקום הנכון והטוב שלי".
הוא חזר אותו אליה שהכרת?
"יש לו את הרגעים שלו, אבל הנפש נשארה אותה נפש, אולי עם קצת צלקות".
אליה: "כרגע אני לא מרגיש צלקות, אין לי טריגרים ואני לא מתעורר מסיוטים. אני יודע שיהיו אנשים שיגידו שאני משקר לעצמי אם אני חושב שאני בסדר. אולי בעתיד משהו יתפרץ, אבל כרגע אני מרגיש טוב וזה מה שחשוב".
7 צפייה בגלריה
"כשהתחלתי להבין מה זיו עשתה בשבילי, זה מילא אותי"
(צילום: יוסי מיכאלי, סגנון: יעל גולדמן, ניו יורק)
איך נראים החיים שאחרי?
אליה: "בחיים לא נחזור להיות מה שהיינו לפני, כי אנחנו לא אותם אנשים. אני לא יכול להסתכל על אוכל כמו פעם, במיוחד כשאני חושב שיש אנשים במנהרות שאין להם מה לאכול. עד שהדבר הזה לא נגמר, שום דבר לא יהיה אותו דבר".
זיו: "אליה כרגע נמצא בשיקום נפשי, אבל השיקום הפיזי עדיין לא התחיל".
מה כולל השיקום הפיזי?
אליה: "איבדתי את השמיעה באוזן ימין, כנראה מההפצצות והירי במיגונית. חטפתי כדור בכף רגל ימין והרבה רסיסים ברגליים".
אליה, מה הרגשת כשנחשפת למאבק של זיו למען השחרור שלך?
"לא היה לי ספק שזה מה שהיא עשתה. בלי לשאול כבר ידעתי שהיא בטח שרפה את הבית הלבן או משהו כזה. כשהתחלתי להבין מה היא עשתה בשבילי, זה מילא אותי. היא לא ויתרה לרגע, הפכה את הכאב שלה לשליחות".
השם אוהב אותך
זיו גדלה בבית חילוני, ואליה גדל כאמור בבית דתי וחזר בשאלה בצעירותו. בעקבות האירועים הבלתי נתפסים שעברו ביחד ולחוד מאז 7 באוקטובר, שניהם התחזקו באמונתם. "אצלי מעולם לא הייתה שאלה של אמונה באלוהים", הוא אומר. "יש לי את הדרך שלי, אבל תמיד הייתי מחובר. מהרגע שעליתי על הטנדר בדרך לעזה הייתה בי תחושה לא מוסברת שאלוהים איתי. כשראינו את ההמון הזועם ואת ניסיונות הלינץ', הוא נתן לי סימנים שהוא נמצא איתי. אני מאמין שאלוהים לא מעמיד בן אדם בניסיון כזה, אלא אם הוא יודע שהוא יעמוד בו".
זיו: "לשנינו יש אמונה חזקה מאוד בקדוש ברוך הוא עוד מלפני, אבל שנינו עברנו את אותו שינוי - הוא משם ואני מכאן. בסופו של דבר התאחדנו, אין יותר נס מזה. אי אפשר להגיד, 'אה, זה יצא במקרה'. זה ניסי ניסים, קרה לנו נס גלוי, אין אופציה לא להאמין".
התחלתם לקיים מצוות, לשמור שבת?
זיו: "עוד לא, אבל תמיד אמרנו ששמירת שבת לא מפחידה אותנו. אולי היום זה קשה, אבל כשתהיה לנו משפחה זה יהיה קל יותר".
איך אתם מסתדרים מבחינה כלכלית?
אליה: "לא כל כך מסתדרים, למען האמת. אנחנו לא יכולים לחזור לעבוד כרגע. עוד לא התחלתי את השיקום שלי, וזיו רק עכשיו מתפנה להתמודד ולעכל את מה שהיא עברה במיגונית. המדינה מטפלת בבעיות הנפשיות, אבל כלכלית היא עוזרת מעט מאוד. קיבלתי סכום חד־פעמי של 50 אלף שקל שנקרא 'מענק חזרה לחיים', ואני מקבל קצבה של 3,300 שקל בחודש. אי אפשר לנהל בית ולחיות מזה, בטח לא זוג. על הנייר נראה שדואגים לנו מאה על מאה, המדינה נותנת המון הטבות בכל מיני דברים, אבל אלה הטבות שאי אפשר לשלם איתן במכולת".
זיו: "אם מישהו חושב שאני יכולה לצאת לעבוד כרגע, הוא טועה. שנה וחצי עצרתי את החיים שלי ולא ראיתי שום דבר חוץ מהשחרור של אליה, גם לא את השיקום שלי. עוד לא התחלתי לעכל שהאחיין שלי נרצח. אנחנו מנסים לדאוג לעתיד שלנו, אנחנו רוצים להתחתן ולהקים משפחה, ולצערנו המדינה לא ממש שם. זאת הסיבה שפתחנו קמפיין גיוס המונים באמצעות עמותת 'להושיט יד', במטרה לעזור לאליה להשתקם כמה שיותר מהר, כדי שנוכל להמשיך בחיינו".
הריאיון המלא עם זיו עבוד ואליה כהן מתפרסם בגליון לאשה החדש, עכשיו בדוכנים
איפור ושיער: מעין סלבין, ניו יורק. זיו - בגדים: Mango, Lia Kes, נעליים: Mango, תכשיטים: Daphne's Style. אליה - בגדים: ZARA, נעליים: אוסף פרטי, תכשיטים: Daphne's Style
