למדתי שכל אחד צריך טיפת מזל: "כשהוצאתי את האלבום הראשון שלי, בסך הכל ביקשתי טיפת מזל וקיבלתי גשמי ברכה. אני אגלה לך סוד: בהתחלה בכלל לא רציתי את השיר 'טיפת מזל'. הרגשתי שהמילים עצובות מדי, אבל אחרי כמה ימים החלטתי כן להקליט אותו, כי הרגיש לי מבפנים שזה השיר שלי. כשהוא יצא בכלל לא ידעתי מה קורה איתו, לא היה את כל הפלטפורמות שיש היום ולא השמיעו אותו. אבל אז פתאום התחלתי לשמוע אותו מרכבים ברחוב, בתחנה המרכזית ובעוד הרבה מקומות. הבנתי שאנשים אוהבים את השיר, אבל לא ידעתי עד כמה עד שהתחלתי להופיע. זה שיר שפתח לי המון דלתות והביא לי ים של מזל".
למדתי לנצח: "לצאת במקום הראשון מ'האח הגדול' זה לא משהו שחשבתי עליו אפילו. זו פעם ראשונה שניצחתי במשהו. אף פעם לא זכיתי בכלום: לא זמרת השנה, לא אשת השנה, לא שיר השנה, כלום. והנה פתאום. לא האמנתי, אבל עשיתי את זה".
למדתי להכות בברזל: "אחרי שיצאתי מבית 'האח הגדול' נוצר מומנטום וניצלתי אותו. עשיתי קמפיינים, עשיתי מסע הופעות בארצות־הברית, עשיתי פסטיגל, פתחתי קיסריה לראשונה בחיי - ולא רק הופעה אחת אלא שלוש. אחרי הרבה שנים קשות אני חושבת שזה הכי מגיע לי, כי כל כך רציתי וייחלתי לזה. והיד עוד נטויה. אני עובדת מאוד קשה, אני מאוד חרוצה ומכוונת מטרה".
5 צפייה בגלריה
זהבה בן משחזרת את התמונה על עטיפת האלבום "טיפת מזל"
( צילום: עומרי לוי לסוכנות "ארטבוק", סגנון: מזל חסון, באדיבות אלי אזרזר)
למדתי להרים את הראש: "כבר כשהייתי ילדה היה לי מבט מושפל, תמיד הראש למטה. הייתי ילדה נורא סגורה וביישנית, לא היה לי ביטחון עצמי כמו היום, אבל העיניים שלי כבר לא מושפלות. למדתי להרים אותן, והיום אני מסתובבת בראש מורם. זו תחושה מדהימה. מטורפת".
למדתי שלא חייבים להתלהם: "עברתי תהליך מדהים ואני טופחת לעצמי על השכם. נתתי דוגמה לצופים שאפשר להגיע רחוק גם בלי צעקות וקללות. עשיתי דרך הכי יפה שיכולה להיות, בצניעות, בדרך ארץ, בכבוד ובעזרה לזולת. אני אישה של המון נתינה וראו את זה עליי שם".
למדתי ששקט זה כוח: "זאת עובדה: השקט שלי ניצח".
"הייתי ילדה נורא סגורה וביישנית, לא היה לי ביטחון עצמי כמו היום, אבל העיניים שלי כבר לא מושפלות. למדתי להרים אותן. זו תחושה מדהימה. מטורפת"
למדתי לאהוב את עצמי: "כל הזמן אמרו לי שאני אוהבת אחרים ועוזרת לאחרים יותר מאשר לעצמי, ו'מתי תלמדי לאהוב את עצמך קצת?', והנה עשיתי משהו בשביל עצמי, משהו שלא עשיתי אף פעם. חשבתי שאני לא חשובה מספיק. אפילו בלי לשים לב אני שוכחת את עצמי. זה בגלל המקום שגדלתי בו, שבו לכבד אחרים חשוב יותר מלאהוב את עצמך. בשנים האחרונות למדתי להעריך ולאהוב את עצמי יותר".
למדתי להראות מי אני: "כל החיים אמרו עליי שאני עצובה, שאני פראיירית, ואני ממש לא פראיירית ולא עצובה. אני הבן אדם הכי אופטימי והכי שמח בעולם, אני פשוט יותר סגורה וביישנית ולכן זה התפרש ככה. באיזשהו שלב החלטתי להראות את מי שאני באמת, את הבן אדם שמאחורי השם זהבה בן".
למדתי שיש דבר כזה הזדמנות שנייה: "זה לא סוד שהקריירה שלי ידעה עליות ומורדות. בשנים האחרונות זכיתי מחדש באהבת הקהל, וזה ממש לא מובן מאליו".
למדתי שחברים זה החיים: "בגלל שנהייתי כזאת חשדנית, היה אפשר לספור את החברים שהיו לי על יד אחת. בגלל זה אני כל כך שמחה שנכנסתי לבית 'האח הגדול', כי הכרתי שם אנשים שהפכו לחברים הכי טובים שלי ולחלק בלתי נפרד מחיי, כמו דרור קונטנטו, גל גברעם, יהודה יצחקוב, אלמוג חדד, רמי ורד וליאור כלפון. כולם מדהימים. אני אוהבת אותם אהבת נפש ובקשר הדוק עם כל אחד ואחד מהם".
"אמרו לי שאני אמיצה כשהתגרשתי עם תינוק, וכנראה שזה נכון. ילד זה אחריות כבדה וגדולה, אבל היה לי את הביטחון לגדל אותו לבד וזה לא מובן מאליו"
למדתי שספונטניות זה דבר מעולה: "יש אנשים בתעשייה שאני אוהבת במיוחד, למשל את דודו אהרון, שהוצאתי איתו עכשיו דואט מדליק ולגמרי ספונטני, 'לא רוצה להתחתן'. הוא הגיע במקרה לאולפן שבו הקלטתי, השמעתי לו את השיר, הוא ממש התאהב, ועל המקום הקלטנו אותו".
למדתי שכשלא טוב לי, אני הולכת: "אמרו לי שאני אמיצה כשהתגרשתי עם תינוק, וכנראה שזה נכון. ילד זה אחריות כבדה וגדולה, אבל היה לי את הביטחון לגדל אותו לבד וזה לא מובן מאליו".
למדתי שאני אמא טוטלית: "בן הוא כל העולם בשבילי, גידלתי אותו לבד, ואני לא אגיד לך שהיה לי קל, אבל נהניתי לגדל אותו. הוא ילד מקסים, תודה לאל, יש לו חינוך, גידלתי ילד לתפארת, ואני גאה בעצמי מאוד. היום הוא כבר בן 23 והוא החבר הכי טוב בחיים שלי".
5 צפייה בגלריה
"גם כשהקריירה היתה בשפל אף פעם לא ביקשתי עזרה מאף אחד
(צילום: עומרי לוי לסוכנות "ארטבוק", סגנון: מזל חסון)
למדתי ליפול ולקום: "כשהקריירה שלי הייתה בשפל, היו לי ימים קשים מבחינה כלכלית. נאלצתי למכור את הבית, ואף פעם לא ביקשתי עזרה מאף אחד. הגעתי למצב שישנתי ברכב עם הבן שלי, כי לא היה לנו איפה לישון. לאט־לאט התרוממתי, שכרתי דירה, התחלתי לסגור הופעות לבד, אירועים פרטיים וכל מיני ועדי עובדים, ואיכשהו הסתדרתי, לא נשברתי. אני לא יודעת להגיד מאיפה הכוחות, יש לי כנראה נשמה חזקה. גם הילד שלי נתן לי המון כוח להילחם ולשרוד".
למדתי לא להתנצל: "הייתה ביקורת על שכר האמנים ביום העצמאות, השם שלי גם עלה, אבל אני לא מרגישה שיש לי על מה להתנצל. יחסית לאחרים לא ביקשתי הרבה, וגם הסכומים שפורסמו רחוקים מהמציאות".
"לפני כמה חודשים קניתי דירה בראשון־לציון. היא עדיין על הנייר, ועוד כמה שנים תהיה מוכנה. קורת גג משלי, לי ולבן שלי. אני כל כך מאושרת שהצלחתי לעשות את זה"
למדתי שחלומות מתגשמים: "כל החיים, גם ברגעי השפל הכי גדולים, האמנתי שיום אחד אעמוד על הבמה בקיסריה, וזה קרה, תודה לבורא עולם. אני זוכרת את הרגע הזה שבו עמדתי שם בפעם הראשונה. פשוט בכיתי מהתרגשות, אי־אפשר לשכוח את זה".
ולפעמים כמה חלומות מתגשמים: "לפני כמה חודשים קניתי דירה בראשון־לציון. היא עדיין על הנייר, ועוד כמה שנים תהיה מוכנה. קורת גג משלי, לי ולבן שלי. אני כל כך מאושרת שהצלחתי לעשות את זה".
למדתי שמשפחה זה מעל הכל: "אני ואחותי התאומה, הזמרת אתי לוי, לא היינו מסוכסכות כמו שתיארו את זה בתקשורת. עשו מזה רעש יותר ממה שזה. אני מאוד אוהבת אותה, אנחנו בקשר מצוין. דווקא בגלל האנשים היקרים שאיבדתי למדתי להעריך את המשפחה".
למדתי להתייצב מול מצלמה: "הסרט 'טיפת מזל' שיצא לפני 30 שנה בדיוק, היה בשבילי בית ספר. לא באמת שיחקתי שם, הייתי עצמי באופן הכי טבעי. הייתי אז ממש ילדה, עוד לא בת 20. אני זוכרת שזאב רווח עשה לי אודישן, מה שאמרו לי אמרתי, לא התאמצתי יותר מדי. מרגש אותי לראות את הסרט היום. איך נראיתי, כל כך צעירה. אם הייתי יכולה להגיד לאישה הזאת משהו, הייתי אומרת לעצמי, 'זהבה, את בסדר, תישארי כמו שאת'".
"אני לא פוחדת להיות לבד. אני אומרת: אם זה יבוא אז זה יבוא, ואם לא אז לא, הכל טוב. להיות לבד זו לא נכות"
למדתי שגיל 53 זה מהמם: "אני לא מרגישה בכלל את הגיל שלי. אני עדיין בשיאי ויש בי עוד הרבה מה לתת. אף פעם לא עשיתי בוטוקס, אבל זה משהו שאני חושבת עליו. גם ניתוחים לא עשיתי, חוץ מניתוח הגדלת חזה לפני 25 שנה. המנהל שלי לשעבר נתן לי את זה כמתנה, לא ידעתי מה זה בכלל, ואחרי 13 שנה הייתי צריכה להחליף את השתלים ועשיתי עוד אחד לעיני המצלמות, בתוכנית 'חלומות מפלסטיק'. עשיתי את זה כי רציתי להרגיש טוב עם עצמי. אני אוכלת הכל ולא עושה דיאטה, כל החיים הייתי קטנה ורזה וזה לא משתנה. אני יכולה לאכול הכל ואני לא משמינה".
למדתי להתלבש: "פעם פחות ייחסתי חשיבות לסטיילינג, אני בן אדם פשוט שמסתפק בטי־שירט וג'ינס, אבל בשנים האחרונות התחלתי לעבוד עם כמה סטייליסטים מדהימים ופשוט התאהבתי בזה. אני הכי אוהבת ללבוש חליפות, במיוחד להופעות, כי זה נוח ונראה צנוע - אני תמיד מקפידה לשמור על צניעות. הכי אני אוהבת את העיצובים של חברי דרור קונטנטו, שהלביש אותי המון פעמים והוא מוכשר בטירוף".
למדתי שיש לי את עצמי: "אני לא פוחדת להיות לבד. אני אומרת: אם זה יבוא אז זה יבוא, ואם לא אז לא, הכל טוב. להיות לבד זו לא נכות".
הראיון המלא עם זהבה בן מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
