סין מוסלמים שינג'יאנג מחנות חינוך מחדשסין מוסלמים שינג'יאנג מחנות חינוך מחדש
ארכיון. מוסלמים בסין
(צילום: gettyimages)
בחצרות האחוריות של האומות בעלות הכוח מתנהלים בחשאי מהלכים מדיניים נתעבים החושפים את טבען האמיתי. מהלכים אלה רחוקים שנות אור מטענות השווא של המשטרים המתיימרים לייצג נאמנה את האינטרסים של הציבור. האמת היא שהאינטרסים החומריים של המנהיגים הפוליטיים הם השיקול היחיד המניע אותם.
את הדוגמה המובהקת ביותר לכך מספקות סעודיה ואיראן. שתי המדינות העוינות זו לזו מתחרות ביניהן מי תניף את נס האסלאם ותפעל למען האינטרס של המוסלמים בעולם, אך שתיהן מתייצבות לצד סין – מעצמת העל הבינלאומית האיסלאמופובית.
הרדיפה הנפשעת של העם האויגורי (שרובו ככולו מוסלמי) במחוז שינג'יאנג שבסין ידועה לכול. ארגוני זכויות אדם פרסמו בעבר עדויות רבות ודוחות המתארות את מה שאפשר לכנות רצח עם, כהגדרתו של החוק הבינלאומי. השלטון הסיני כופה על נשים אויגוריות הפלות ועיקור ומכנס את הגברים במחנות מעצר עצומים. מספר העצורים מגיע למאות אלפים, ולפי הערכות מסוימות הוא אף עולה על מיליון. הסינים מטילים על האויגורים הגבלות שונות, ובמסגרתן נאסר על גברים אויגורים המאמינים באסלאם לגדל זקן ונאסר על נשים אויגוריות לעטות חיג'אב.
ממשלות המערב הוקיעו וגינו את רדיפת המוסלמים האויגורים. וושינגטון אף הפכה את דיכוי האויגורים לאחד מיסודות הקמפיין הפוליטי שלה נגד בייג'ין. מובן שיש כאן מידה לא מבוטלת של צביעות, שכן הממשל האמריקני הנוכחי עוין את המוסלמים, כפי שהוכח פעם אחר פעם. ובכל זאת, מעשיו נגד מוסלמים מחווירים בהשוואה לפשעים המזוויעים נגד האנושות שהשלטון הסיני מבצע.
תיעוד של "עצירים מוסלמים" בסין, נובמבר 2019

מועצת זכויות האדם של האו"ם, שארה"ב מחרימה, משמשת במה לגינויים כלפי הנעשה במחוז שינג'יאנג. אולם מתברר שבמדינות רבות נתפסת סין דווקא כגורם "מרגיע". כבר כתבתי בעבר על מה שקרה במועצה ביוני 2019, והנה אותה סצנה משפילה ומבישה חזרה על עצמה לפני חודש, ביולי 2020, עם פרסומה של הצהרה מטעם 46 מדינות החברות באו"ם. אצטט את החלק החשוב ביותר בה:
"אנו מציינים בדאגה שהטרור, הנטייה לבדלנות והקיצוניות גרמו נזק רב לאנשים מכל הקבוצות האתניות בשינג'יאנג שבסין, וזכויות האדם שלהם נפגעו קשות. כמו כן, אנו מציינים בהערכה שסין נקטה צעדים רבים כדי להגיב על איומים אלו, ובהתאם לחוק, כדי להבטיח את שמירת זכויות האדם של כל הקבוצות האתניות בשינג'יאנג. אף מעשה טרור לא התרחש בשינג'יאנג במהלך שלוש השנים האחרונות. הביטחון והיציבות חזרו לשינג'יאנג, וזכויות האדם של כל הקבוצות האתניות נשמרו באחריות".
זוהי הצהרה חצופה, מתועבת ומאוסה שמזלזלת במציאות ובזכויות האדם שהיא מתיימרת להגן עליהן. לצד בעלי הברית המסורתיים של בייג'ין בזירה הבינלאומית, בעיקר מאסיה ומאפריקה, חתמו על ההצהרה גם 12 מדינות מהמזרח התיכון, אף אחת מהן לא ממדינות המגרב. מדובר בסעודיה ובעלות בריתה: איחוד האמירויות, בחריין, עומאן, מצרים, תימן והרשות הפלסטינית, וכן סודאן ופקיסטן, שלהן קשרים הדוקים עם סין זה זמן רב. מהצד השני חתמו איראן ובעלות בריתה: עיראק וסוריה.
אמנם התרגלנו לצביעות קיצונית בפוליטיקה של אזורנו, אבל כאשר סעודיה ואיראן מסרבות לעמוד לצד האויגורים, נשברים שיאים חדשים של שאט נפש. בעיקר מכיוון שכמה מן המדינות המוזכרות לעיל נוהגות להתיימר לייצג את האסלאם, את המוסלמים ואת תרבות האסלאם.
לפיכך אל לנו להתפלא שאדם כמו חסן נסראללה – מזכ"ל חיזבאללה, מפלגה המתיימרת לייצג את "שלטון חכמי הדת" – נלהב כל כך מהקשרים עם סין ורואה בהם פתרון למשבר הכללי של לבנון. ומדוע לא יתלהב? הרי טהרן עומדת לחתום עם בייג'ין על הסכם מסחרי וצבאי חשוב. הסכם זה יתווסף לרשימת הקשרים הכלכליים והצבאיים של סין עם מדינות באזור, ובכלל זה ישראל.
לצביעות הרי אין גבול, ומדינות האסלאם מבכרות את האינטרסים שלהן – כלכליים, צבאיים, מסחריים, ביטחוניים – על פני הנאמנות לעם הנרדף בסין, המשתייך לתרבות האסלאם.
  • פרופ' ז'ילבר אשקר הוא חוקר בבית הספר ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת לונדון. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אל-קודס אל-ערבי" הרואה אור בלונדון. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק, מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: רוני ברדה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com