בוושינגטון ובטהרן מבינים כבר שהחזרה להסכם הגרעין, אם וכאשר זה יקרה, תהיה מסובכת וממושכת. שני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם ומאותתים זה לזה שאינם מתכוונים לוותר על דרישותיהם המקדמיות.
הפיגוע במפרץ עומאן, שבוצע כנראה על ידי משמרות המהפכה האיראנים בספינת הסוחר שיצאה מסעודיה בליל חמישי, היה איתות כזה. איראן שוכנת לחופו הצפוני של מיצר הורמוז, שרוחבו מסתכם בכמה עשרות ק"מ, ולמשמרות המהפכה יש בסיס ימי באחד האיים שבמרכז המיצר.
7 צפייה בגלריה
ספינת Helios Ray
ספינת Helios Ray
הספינה שנפגעה במפרץ עומאן
(צילום: Katsumi Yamamoto, MarineTraffic.com)
גורמים מערביים וישראלים מעריכים במידה רבה של ודאות כי האיראנים עומדים מאחורי הפיגוע בספינה שנושאת את הדגל של איי בהאמה. מה שמעיד על כך זו שיטת הביצוע: ככל הנראה הוצמדו מטענים לשתי דפנות הספינה באמצעות סירות מהירות בעת שעברה בנתיב הימי הצר במיצר הורמוז. אפשרות פחות סבירה היא ירי טילים קטנים על הספינה. בכל מקרה, ברור שהתקיפה נועדה לאיים ולא להסב נזק חמור.
הפגיעות בספינה היו במכוון מעל לקו המים, באופן שלא סיכן את כלי השיט ואת הצוות. הטבעת הספינה הייתה עלולה להביא לתגובה קשה בזירה הבינלאומית ולהקפיא את ההידברות עם האמריקנים, ואת זה האיראנים אינם רוצים כנראה. הספינה אמנם בבעלות איש העסקים רמי אונגר, אולם לפי כל הסימנים האיראנים לא התכוונו לפגוע בנכס ישראלי או ששייך לישראלים, אלא לאיים על ארה"ב - שאם לא תמהר להיענות לדרישותיהם ותסיר את הסנקציות, טהרן תפגע באספקת האנרגיה לשווקי העולם ובאינטרסים של האמריקנים ובעלי בריתם במזרח התיכון.
גם התקיפה האמריקנית במחנה המיליציות הפרו-איראניות בסוריה באותה יממה הייתה איתות. התקיפה נועדה כדי להבהיר לאיראנים שלוושינגטון אין כוונה להבליג על הפרובוקציות מצידם, גם אם הן מבוצעות על ידי שליחיה של איראן שיורים רקטות על בסיסים אמריקניים בעיראק. זה גם היה כרטיס צהוב לאיראן ואזהרה לאייתוללות שלא ינסו לקדם את תוכנית הגרעין שלהם כדי ללחוץ על ארה"ב. ביידן ואנשיו שצברו ניסיון והפיקו לקחים מתקופת הנשיא אובמה אינם חוזרים על האמירה הריקה "כל האופציות על השולחן", אבל בתקיפה המדודה והשקולה היה גלום מסר לטהרן, שבארגז הכלים של וושינגטון יש גם אמצעים צבאיים ולא רק דיפלומטיה.

אופטימיות זהירה בישראל

הגורמים הבכירים בישראל שעוקבים אחרי כיפוף הידיים ההדדי בין טהרן לוושינגטון דווקא מעודדים, ומשדרים בימים אלה אופטימיות זהירה. הסיבה לכך היא שהממשל החדש בארה"ב אינו ממהר להסיר את לחץ הסנקציות מעל טהרן בחתירתו לשוב להסכם הגרעין עימה, ומפני שגם האירופים מפוכחים וזהירים ביחסם לאיראן ולכוונותיה הרבה יותר מכפי שהיו בעת החתימה על הסכם הגרעין ב-2015. סיבה נוספת לאופטימיות היא שגם הממשל בארה"ב וגם האירופים (בריטניה, צרפת וגרמניה) מנהלים עם ישראל דיאלוג בנושא בכמה ערוצים, ומוכנים - ואפילו רוצים - לשמוע את מה שיש לנו להגיד להם בעניין.
7 צפייה בגלריה
ארכיון עמנואל מקרון אנגלה מרקל בוריס ג'ונסון
ארכיון עמנואל מקרון אנגלה מרקל בוריס ג'ונסון
המעצמות מעוניינות לשמוע מה יש לישראל להגיד בעניין ההסכם
(צילום: MCT)
לא כל הערוצים האלה גלויים, אולם כבר פורסם ששר החוץ גבי אשכנזי משוחח בנושא עם מזכיר המדינה הטרי אנתוני בלינקן ועם עמיתו הגרמני הייקו מאס, ושראש המל"ל מאיר בן שבת מקיים במקביל מגעים אינטנסיביים עם היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן, ג'ק סאליבן, ועם גורמים בכירים אחרים בממשל ביידן. בן שבת הוא כעת המתאם הבכיר מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוגייה האיראנית. ובימים שוושינגטון ובריסל עדיין מתמקחות עם טהרן על האופן שבו - אם בכלל - יתנהל המו"מ המקדים לחזרה להסכם הגרעין, אי אפשר לבקש יותר מהקשבה למידע ולתובנות שהצטברו בישראל.
לפי שעה, איראן לוחצת על ביידן ואנשיו למצמץ ראשונים באמצעות ההפרות הבוטות של הסכם הגרעין שמתבצעות בקצב גובר והולך, בין השאר על-ידי מתקפות טילים של מיליציות פרו-איראניות על מתקנים אמריקניים וסעודיים באזור, ובאמצעות פרובוקציות כמו הפיגוע בספינת הסוחר במפרץ עומאן. באיראן מנסים להגביר את תחושת הדחיפות של וושינגטון, כדי שארה"ב תאמין שאם לא תמהר להיענות לדרישות, חייליה עלולים למצוא את עצמם מסובכים בלחימה במזרח התיכון.

מה איראן רוצה?

הדרישה האיראנית העיקרית, ולמעשה היחידה בשלב זה, היא שארה"ב תעשה את הצעד הראשון ותסיר מעליה כליל את הסנקציות שדונלד טראמפ הטיל מחדש במאי 2018. אלו חונקות את הכלכלה האיראנית ומרוקנות את קופת המדינה כשהן מונעות ייצוא נפט וקבלת עשרות מיליארדי דולרים תמורתו, וחוסמות את המערכת הפיננסית הבינלאומית בפני הבנקים באיראן.
7 צפייה בגלריה
מחכה שארה"ב תיענה לדרישות. המנהיג העליון חמינאי
מחכה שארה"ב תיענה לדרישות. המנהיג העליון חמינאי
מחכה שארה"ב תיענה לדרישות. המנהיג העליון חמינאי
(צילום: EPA)
רק כשארה"ב תמלא את התביעה האיראנית, ייתן המנהיג העליון עלי חמנאי אור ירוק לנשיא חסן רוחאני ולשר החוץ שלו מוחמד זריף לשבת מחדש לשולחן המו"מ עם ארה"ב, בריטניה, רוסיה, סין, גרמניה והאיחוד האירופי. השאלה מי יעשה את הצעד הראשון, איראן שתבטל את הפרות ההסכם או ארה"ב שתסיר ראשונה את הסנקציות, אינה רק עניין פרוצדורלי וגם לא רק שאלה של כבוד לאומי. זו סוגיה מהותית שעלולה לקבוע איך ועל מה יתנהל המו"מ העתידי בין איראן לבין המעצמות.
אם ארצות הברית תסיר ראשונה את הסנקציות, איראן עדיין תוכל לרמות את המעצמות - ולפרוץ לעבר הגרעין
הסוגיה חשובה עד כדי כך - שהיא הייתה הנושא המעשי העיקרי על סדר היום בפגישת הפורום הביטחוני שכינס נתניהו ביום שני. החשש בירושלים הוא שאם ארה"ב תיענה לדרישת איראן ותעשה את הצעד הראשון, ישראל ובעלות בריתה האירופיות בלי קלפי מיקוח ובלי מנוף לחץ רציני אחד על טהרן כשיתיישבו עימה לשולחן המו"מ.
במצב כזה תהיה איראן בעמדת מיקוח שבמסגרתה תוכל לסרב לדון לא רק בהסכם חדש, אלא גם להתעקש ולמנוע הכנסת שינויים בסעיפי ההסכם הישן כדי לתקן את הקלקולים והמגרעות העיקריים שבו, בעיקר את סעיף "שקיעת השמש" המסיר מעל איראן ב-2030, עם פקיעתו, את כל המגבלות המוטלות עליה בתחום הגרעין מתוקף החוק הבינלאומי. איראן תוכל אז להעשיר אורניום ללא הגבלה על הכמות או הקצב שבו תעשה זאת, באמצעות צנטריפוגות חדישות שהיא כבר פתחה ומייצרת. וזה רק חור ענקי אחד מבין שלושה-ארבעה שקיימים בהסכם הגרעין מיולי 2015.
7 צפייה בגלריה
צנטריפוגה צנטריפוגות מתקדמות מסוג IR-8   ב מתקן העשרת ה אורניום ב נתנז איראן
צנטריפוגה צנטריפוגות מתקדמות מסוג IR-8   ב מתקן העשרת ה אורניום ב נתנז איראן
הצנטריפוגות המתקדמות באיראן
(צילום: EPA)
חמור מזה, אם ארה"ב תסיר ראשונה כליל את הסנקציות, תוכל איראן להתחכם, להתחמק ולרמות כדרכה גם בעניין הדרישה האמריקנית ששותפות לה המעצמות האחרות, לפיה איראן תבטל את הפרות הסכם הגרעין שביצעה מאז פרש ממנו טראמפ.
אמנם איראן הודיעה רשמית שאם ארה"ב תסיר את הסנקציות היא תחזור למלא את התחייבויותיה על פי ההסכם, אבל הבעיה עדיין קיימת בפרטים הקטנים. למשל: מה תעשה איראן עם יותר משלושה טונות של אורניום מועשר בדרגה נמוכה שצברה, כשמותרים לה על פי ההסכם רק 300 ק"ג? האם תסכים להוציא את כל הכמות העודפת מגבולותיה ולהעביר אותה לרוסיה כמו שעשתה בפעם הקודמת, או שמא תדרוש לדלל את ההעשרה בכוחות עצמה? כמו כן, מה יהיה על הצנטריפוגות החדישות והמהירות מאוד להעשרת אורניום, IR-6 ו-IR-8, שפיתחה ומתקינה מתחת לקרקע בנתנז ובפורדו? האם תסכים לפרק את המתקן והמכשור לייצור מתכת אורניום שמשמש לייצור הליבה של פצצת אטום? ונניח שאיראן תפרק את כל אלה – מה יהיה עם הידע והניסיון שצברה?

המחלוקת בין נתניהו לגנץ לקראת המו"מ

בעניין התנאים שיאפשרו לארה"ב להסיר את הסנקציות קיימת מחלוקת עניינית בצמרת הישראלית. שר הביטחון בני גנץ, אחרי חמישה דיונים מעמיקים שקיים עם מערכת הביטחון וקהיליית המודיעין (כולל המוסד), הגיע למסקנה שלא צריך להתנגד לתהליך שבמסגרתו האמריקנים יחזרו בהתחלה להסכם הגרעין המקורי, אחרי מו"מ כמובן, ומשם ימשיכו למו"מ על הנושאים הנוספים. נתניהו, לעומת זאת, סבור שאסור להסיר את לחץ הסנקציות כל עוד לא הסתיים התהליך כולו. לשיטתו, אסור שביידן ישמוט מידיו את מנוף הלחץ האפקטיבי היחיד שבידיו כל עוד לא סוכם הכול, או כמעט הכול, לשביעות רצונה של וושינגטון המתייעצת גם עם ישראל ועם בעלות בריתה הערביות.
7 צפייה בגלריה
 בני גנץ בנימין נתניהו
 בני גנץ בנימין נתניהו
בני גנץ ובנימין נתניהו
(צילום : מוטי קימחי , AFP)
בסביבת ראש הממשלה משוכנעים שאם לא ימהרו להסיר את הסנקציות, הסבלנות תשתלם לאמריקנים. האוליגרכיה הדתית-שיעית האיראנית תיאלץ בעוד זמן מה להעדיף את הצרכים הקיומיים החיוניים של האוכלוסייה על פני הצורך להתריס נגד ארה"ב ולקדם את תוכנית הגרעין הצבאית שלה. אולי אחרי הבחירות לנשיאות איראן ביוני הקרוב, שבהן צפויים האייתוללות השמרנים ומשמרות המהפכה להבטיח את שליטתם, אז אולי הם יעדיפו הישרדות על פני מה שהם מכנים "התנגדות" ויהיו מוכנים לקבל את המתווה האמריקני-אירופי.
לעת עתה, החשיבה האסטרטגית בבית הלבן אינה מאד רחוקה מהעמדות הישראליות. ממשל ביידן, ממש כמו האירופים, סבור שתנאי הסף לפתיחת תהליך החזרה להסכם הגרעין הישן (ולהסרת הסנקציות) צריך להיות מחויבות איראנית קשיחה להמשיך בתהליך דיפלומטי, שבאמצעותו יינתן מענה מעשי לא רק לליקויי ההסכם הישן - אלא גם לחזרה אחורה מההתקדמות של תוכנית הגרעין בשנה וחצי האחרונות. בנוסף לכך, דורשות המעצמות שאיראן תסכים - לפני שארה"ב מסירה כליל את הסנקציות - לדון בהגבלות על תוכנית הטילים ארוכי הטווח ועל החתרנות האלימה שהיא מפעילה באמצעות שליחיה במדינות האזור בניסיון להשיג הגמוניה אזורית.

האירופים למודי ניסיון, רוסיה וסין מעדיפות להמתין

בירושלים טוענים שגם ה-E-3 (גרמניה, בריטניה וצרפת) כבר לא תמימות ביחסן לאיראן כפי שהיו לפני חמש שנים. בזמן שחלף מאז הן ראו את ההתנהלות האגרסיבית של איראן במזרח התיכון, והכירו את תשתית הטרור הבינלאומית הרחבה שטהרן בנתה ומפעילה. האירופים גם התוודעו לממצאים המפלילים של ארכיון הגרעין שהמוסד שלף מטהרן, והבינו שהמשטר מסתיר, מרמה ומבצע הונאות בלי להניד עפעף. בישראל מתרשמים שהאירופים לא ימהרו לפייס את האיראנים ולא ילחצו על ארה"ב לבצע ויתורים לא סבירים.
גורם בכיר בישראל, המכיר היטב ומקרוב את עמדת הקרמלין, אומר שגם שם מבינים לעומק את פוטנציאל האיום על השלום העולמי, על היציבות במזרח התיכון ועל רוסיה עצמה, שטמון ביום שבו יהיה לאיראן נשק גרעיני, או שתהפוך ל"מדינה סף-גרעינית" המסוגלת לפרוץ תוך שבועות ספורים לעבר הפצצה.
7 צפייה בגלריה
למרות האינטרסים, מעדיפים לחכות. שי ופוטין
למרות האינטרסים, מעדיפים לחכות. שי ופוטין
למרות האינטרסים, מעדיפים לחכות. שי ופוטין
(צילום: Gettyimages)
אבל למרות זאת, רוסיה לא תתייצב (בוודאי שלא באופן רשמי) לצד ארה"ב והאירופים בהתמקחות עם איראן. הסיבה: מוסקבה רוצה שביידן והאיחוד האירופי יורידו מעליה את הסנקציות שהטילו עליה בגלל מעורבותה באוקראינה, ולא תאפשר סנקציות עתידיות שביידן אולי יטיל על הקרמלין בגלל מתקפת הסייבר האחרונה נגד מוסדות הממשל בארה"ב והניסיונות להשפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות בארה"ב. גם אירופה מתעתדת להטיל סנקציות על הקרמלין בגלל ההתנכלות לאופוזיציונר אלכסיי נבלני שהושלך מחדש לכלא במוסקבה. לכן אפשר להעריך שתמיכת הקרמלין בחידוש הסכם הגרעין בין ארה"ב לאיראן תותנה בתמורה שרוסיה תקבל מהמערב.
גם סין חתומה על הסכם הגרעין, ויש לה גם אינטרס חשוב לייבוא נפט מאיראן ללא הגבלה. אולם יחסי סין-ארה"ב נמצאים כעת במשבר עמוק ולכן מתקשים כעת בירושלים ובקריה בתל אביב לחזות את העמדה שבייג'ינג תנקוט אם וכאשר המו"מ יתחיל. המדיניות הסינית המסורתית היא שבנושאים שאינם קריטיים לשלטון, היא הולכת צעד אחד אחורה בעקבות הרוסים.
בתחילת השבוע שעבר הפגין ממשל ביידן את מחויבותו לשימוש בדיפלומטיה כאמצעי לפתרון משברים בינלאומיים, ולפעולה בזירה העולמית ביחד עם בעלות בריתה המסורתיות של ארה"ב. אולם איראן התעלמה מההזמנה ששיגר שר החוץ של האיחוד האירופי, ג'וזף בורל, למפגש של החתומות על הסכם הגרעין ואף הוסיפה פרובוקציה בדמותן של הגבלות משמעותיות על פעולתם של פקחי הגרעין של האו"ם בשטחה.
טהרן נזהרה שלא לשבור את הכלים, וסיכמה עם ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שהפקחים יוכלו להמשיך במילוי תפקידם, וכי המגבלות שיוטלו על עבודתם יימשכו רק שלושה חודשים, אבל הצעד המתריס נועד לאותת שהאייתוללות לא יוותרו על דרישתם שארה"ב תעשה את הצעד הראשון.
7 צפייה בגלריה
נשיא איראן חסן רוחאני עם ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית סבא"א רפאל גרוסי
נשיא איראן חסן רוחאני עם ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית סבא"א רפאל גרוסי
ראש סבא"א עם נשיא איראן רוחאני
(צילום: AP, Iranian Presidency Office)
בישראל מעריכים שאנשי ממשל ביידן למודי ניסיון, ולכן לא ייתנו לאיראנים לסובב אותם בכחש. בין השאר מפני שהם חוששים שאם יוותרו לאיראנים, הם יאפשרו לרפובליקנים, ובמיוחד לתומכי טראמפ הרבים והפגועים שבקרבם, לפתוח במתקפה פוליטית ארסית ויעילה על הדייר החדש בבית הלבן ועל אנשיו. בכל מקרה, ביום רביעי הודיע דובר מחלקת המדינה בוושינגטון ש"הסבלנות שלנו אינה מוגבלת". באותו יום הודיע גם שר החוץ האיראני שארצו תהיה מוכנה למו"מ לא-רשמי עם ארה"ב, וזה כנראה סימן להתרככות קלה בטהרן.
האמריקנים כבר מציבים חלון זמן מוגבל לפקעת האינטרסים הזו כדי שתפסיק להתפתל ולהתכתש, ותגיע לתהליך מוסכם. אולי מתישהו בקיץ ייגמר המשחק המקדים ויתחיל המיקוח האמיתי.