שלטי חוצות של הליכודשלטי חוצות של הליכוד
(צילום: AFP)
היום (ג') ייערך בבית הלבן טקס חתימת הסכם "השלום" של ישראל עם איחוד האמירויות ובחריין. בשבוע שעבר הגיש חבר פרלמנט נורבגי בשם כריסטיאן טייברינג-ג'אדה את שמו של דונלד טראמפ כמועמד לפרס נובל בגין כינונו של אותו "שלום". בכך מגיע לשיאו מהלך רחב היקף של הונאה שיווקית, שבמסגרתו מקפידים הצדדים – ובעיקר ראש הממשלה בנימין נתניהו - להשתמש במילה "שלום" באופן מסלף, אף שמדובר בפועל בפורמליזציה של יחסים שמתקיימים כבר כשלושה עשורים בין מדינות שלא חולקות ביניהן קו גבול וממילא לא מצויות בסכסוך.

הניסיון של נתניהו להונות את הציבור סביב נרמול היחסים כולל הצגה של המהלך המדיני "ההיסטורי" ככזה שאינו כרוך במחירים. ובמילותיו – "שלום תמורת שלום". במציאות, ההסכם הותנה בנסיגה מתוכנית הסיפוח שנחגגה פה בריקודי הורה אחרי אירוע "היסטורי" אחר – החתימה על "עסקת המאה". מדובר, אגב, בתוכנית שעליה ביסס נתניהו את קמפיין הבחירות שהביא לו 36 מנדטים ושעמדה במרכז סדר היום שקידם בשנה האחרונה.
מחיר נוסף הוא עסקת מכירת מטוסי ה-F35 לאיחוד האמירויות - עסקה שנתניהו המשיך להכחיש גם לאחר שנחשפה - ושהתאפשרה בזכות נרמול היחסים.
ההסכם עם האמירויות אפשר לנתניהו לרדת מעץ הסיפוח, שהפסיק לתת פרי, אבל הקפיד שהדבר לא ייתפס כהפסד. הוא עשה זאת באמצעות החלפת "הישג מדיני" אחד ב"הישג מדיני" אחר. כמי שמצוי תחת איום משולב של כתב אישום עם שלושה סעיפים, משבר בריאותי-כלכלי והפגנות המתעצמות וההולכות נגדו, הוא קיבל כאן הזדמנות פז להוריד את להבות הביקורת המופנית כלפיו, תוך שהוא ממשיך לפמפם את המסר הקבוע שלו ושל שופרותיו: נתניהו הוא "ליגה אחרת" ואין לו תחליף.
הוא גם יודע כמה קשה יהיה לציבור להתנגד למהלך שעשוי לתרום לכלכלה, לתיירות וליחסי החוץ של ישראל, וממוסגר כהסכם "שלום", וכמה קל יהיה לו לצייר כל ביקורת כלפי המהלך הזה כחמוצה.
אבל את השטח קשה לעוות. הראשונים שמשלמים את המחיר בעבור ההונאה הזאת הם הפלסטינים, שנרמול היחסים עם מדינות ערב מנציח את המציאות האלימה והמנשלת שבתוכה הם חיים כבר 53 שנה. המהלך השיווקי של נתניהו וטראמפ מדיר את הפלסטינים מהדיון ומונע מהם את הזכות לשוויון לאומי ולהגדרה עצמית. ועדיין, מי שמתנהגת כאן כמו פתי היא החברה הישראלית, שנופלת בפח הזה פעם אחר פעם, בין השאר משום שאחרי 53 שנות שליטה צבאית בשטחים היא עברה תהליך של שחיקה והתרגלות.
אבל את מחיר ההונאה גם אנחנו בישראל הולכים לשלם, ולא רק מפני שהיא מסייעת לנתניהו לשמור על מעמדו ולהתחמק מלתת את הדין. התרומה של נרמול היחסים עם איחוד האמירויות ובחריין לא עולה על הנזק שנגרם לנו מהתרחקות מפתרון מדיני ישים ובר קיימא שיסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ויגדע את מעגל הדמים שאנחנו תקועים בו.
הנורמליזציה הזו באה על חשבון פתרון שתי המדינות, שעד לא מזמן היה מוסכם על שני הצדדים ועל הקהילה הבינלאומית, ומטרפדת גם הצעות שונות שנגזרות ממנו, דוגמת יוזמת השלום הערבית.
אחרי שלטון ארוך שנים של תחבולות והונאות, מהוות הפגנות הענק שמתקיימות בחודשים האחרונים מחוץ למעונו של נתניהו עדות לכך שהציבור מסרב להמשיך לבלוע שקרים. עכשיו רק נותר להעתיק את הראייה המפוכחת הזו גם אל השדה המדיני, ולהכיר בכך שהשקרים לא שמורים רק לעניינים של קורונה וכתבי אישום, אלא מופיעים בכל מהלך שהוא עושה. כולל הנורמליזציה עם איחוד האמירויות ובחריין. גם מאה טקסים רשמיים בבית הלבן לא יצליחו לקחת עסקה של שלושה מנהיגי מדינות בעלי אינטרסים ולהפוך אותה ל"שלום".
  • עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון זולת – לשוויון וזכויות אדם

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

פרסום ראשוני: 07:47 , 15.09.20