לתפקיד מפקד בסיס אימונים בצאלים נכנסתי עם המון תוכניות גרנדיוזיות באשר לכיוונים החדשים שאליהם רציתי להוביל, אלא שמחשבות לחוד ומציאות לחוד. סדר היום שלי הוכתב מחדש כבר כשהגעתי ביום הראשון וגיליתי שמטבח הבסיס רוקן במהלך השבת בפריצה של תושבים בדואים מהפזורה, כולל כל האספקה השבועית.
- חכו לפני שאתם הופכים את כל הבדואים לאנסים / נאווה פירר
זאת הייתה רק ההתחלה. במשך שבועות התמודדתי עם עשרות טרקטורונים שחגו ללא כל חשש סביב הבסיס ובין החיילים המתאמנים. רוכביהם ניסו - לעיתים רבות בהצלחה - לגנוב ציוד בעל ערך, אגב חדילת האימונים פעם אחר פעם.
ההפתעה הגדולה חיכתה לי דווקא כשהצלחתי לתפוס טרקטורון ועליו שני נערים בדואים שפרצו לשטח הבסיס. השניים הועברו למשטרה, אבל לא חלפה שעה והטלפון שלי צלצל ממספר חסום, שמהצד השני של הקו הציג עצמו אדם בשם עומאר שאמר לי: "כדאי לך להחזיר לי את הטרקטורון או שמחר בבוקר הרכב האישי שלך כבר לא יהיה בחניה".
כדי לאכוף את החוק יש להקצות לכך משאבים משמעותיים, ובמקביל לפעול בצד המשפטי, להחמיר בענישת העבריינים ולהתאים את הוראות הפתיחה באש כנגד חודרים למחנות צה"ל
צה"ל הוא רק אחד מהנפגעים מאובדן הריבונות בנגב. התחושה הרווחת מאוסף הדיווחים החדשותיים בתקופה האחרונה היא של כל דאלים גבר. שרשרת בלתי נגמרת של פריצות וגניבות על ידי בדואים מהפזורה, כולל האירוע המחריד שבמסגרתו נאנסה ילדה בת 10 בחדרה ביישוב בדרום; פריצה לבסיס חיל האוויר שבו נמצאים מטוסי F-35 ומתגוררות משפחות אנשי קבע; גניבת שנאים של חברת חשמל מבסיס אחר; יידוי אבנים לעבר כלי רכב, ופגיעה בחקלאים ובנכסים של היישובים במרחב.
במילה אחת - אנרכיה. ולא מדובר בתופעה חדשה. רק הסיקור המוגבר של האירועים הוא חדש. התושבים הבדואים אינם הבעיה אלא הסימפטום. מדובר באוכלוסייה לא מטופלת במרחב לא מטופל, ואי-מימוש הריבונות בנגב מעודד אותה להיכנס לתוך הוואקום הריבוני ולחולל פשיעה.
אוקטובר האחרון: יידוי אבנים על אוטובוס בנגב
(צילום: ירון ברנר)
ריבונות היא למעשה ביטוי מעשי של הלאומיות, ובממשל דמוקרטי הוא מבטא את שלטון העם דרך מוסדותיו המוכשרים והמוסמכים לכך. לאומיות ללא ריבונות משולה למשחק דמיוני של קבוצה המתאגדת ומשתעשעת במשחקי ממשל. במדינת ישראל תמיד היה פער בין המושג ריבונות לבין היישום המעשי שלה. הפער הזה נבע הן מההטרוגניות של מרכיבי האוכלוסייה ומשאיפותיהם, והן מחוסר השקעה בפיתוח הפריפריה ומהזנחה מתמשכת שלה, כולל באי-אכיפת חוק ושמירה על הסדר הציבורי.
על כן, לא פלא ש-2% מהאוכלוסייה בנגב אחראים ל-40% מהאירועים הפליליים, שעל פי הערכות מסבים נזק של כשבעה מיליארד שקל בשנה.
הסכנה הגדולה, הממשית ולמרבה-הצער-גם-הצפויה, היא שהמשך ההזנחה יביא עימו השתלטות של גורמי טרור על הציר העברייני, וניצול הגורמים הפלילים לאירועי טרור בנגב; בדיוק כפי שהמנהרות בין רצועת עזה למצרים החלו כנתיב בעל אופי פלילי, ומשלא טופלו - הפכו במהרה לאמצעי טרור מרכזי בידי חמאס וארגונים נוספים נגד אזרחים וכוחות צבא.
ירון בוסקילה הביטחוניסטיםבראיון נדיר שפורסם בשבוע שעבר במאקו אמר אחד מראשי כנופיות הפשע באזור צאלים לכתב: "המדינה גנבה לנו את האדמות, ואנחנו נחזיר בכוח את מה ששייך לנו. יש לנו מספיק תחמושת ונשק כדי לפגוע במי שיפגע בנו. זו תהיה מלחמה עם הרבה הרוגים".
דבריו המדאיגים מחייבים התייחסות מהירה ורצינית של המדינה וגורמי אכיפת החוק. כדי לאכוף את הסדר הציבורי והחוק באופן רציני ויעיל יש להקצות לכך משאבים משמעותיים, ובמקביל לפעול בצד המשפטי, להחמיר בענישת העבריינים ולהתאים את הוראות הפתיחה באש כנגד חודרים למחנות צה"ל. אם פעולות אלה לא ייעשו, נאבד עד מהרה את האחיזה בנגב ונאלץ לצאת למבצע "יואב 2" לכיבוש הנגב מחדש.
- סא"ל (מיל') ירון בוסקילה הוא מזכ"ל תנועת הביטחוניסטים ולשעבר מפקד בסיס במרחב צאלים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
