אין הפתעה אמיתית בחיבור שנוצר לאחרונה בין יו"ר מפלגת רע"מ מנסור עבאס לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואפילו לא בהכרזה שלו על שביעות רצון מבצלאל סמוטריץ'. מדובר בשותפויות מהסוג שאנחנו רואים כבר זמן רב בין גורמים אנטי-ליברלים ואנטי-פלורליסטים שנמצאים לכאורה בקצוות פוליטיים הפוכים רק בשל השתייכותם האתנית או הדתית.
כך למשל, אנחנו עדים זה זמן רב לחיבור פוליטי בין הימין הדתי האוונגליסטי בארה"ב לבין היהדות האורתודוכסית והחרדית - שם וכאן. הן האוונגליסטים והן האורתודוכסים מצביעים לאותם מועמדים בבחירות ומעדיפים שופטים שמרנים בבתי המשפט. אלו וגם אלו רואים בבני דתם (היהודים הליברלים-רפורמים או הנוצרים הליברלים) אויבים פוליטיים.
דוגמא נוספת נמצאת בשיתוף הפעולה בין ממשלת ישראל לבין מנהיגים של מפלגות ימין באירופה, בדרום אמריקה ובאסיה, חלקם בעלי רקע אנטישמי מובהק. אלה רואים בממשלת נתניהו השמרנית בת ברית נגד המהגרים המוסלמים או נגד אושיות המדינה הליברלית – בתי משפט, התקשורת או החברה האזרחית הדעתנית.
ייתכן שעבאס ונתניהו יכולים לשמש דוגמה כדי שנפסיק לתת לוויכוח על הנרטיב ההיסטורי בין ערבים ויהודים לפלג את המחנה ולאחד את מי שמאמינים בערכים ליברלים אוניברסליים
אנחנו רואים גם דפוס שבמסגרתו ממשלת ישראל דואגת כבר תקופה ארוכה להמשך שלטון חמאס בעזה ומסייעת לו באמצעות הזרמת כספים מקטאר ועל ידי הקלות שונות, בעוד היא מכבידה את ידה על המנהיגות החילונית והפשרנית של הרשות הפלסטינית, כאשר הגורם המחבר את ממשלת ישראל וחמאס הוא ההתנגדות לפשרה מדינית.
האם ייתכן שהחיבור הערכי בין אלה שלא מכבדים זכויות מיעוט, שאינם מכבדים את זכותם של להט"בים לאהוב ולהינשא כרצונם, שאינם מכבדים את זכותן של נשים לבחור אם לשמור על הריון לא רצוי או להיות קורבן של פוליגמיה, חזק יותר מהשתייכותם האתנית והדתית? מסתבר שלרוב כן.
מדובר בתופעה של ריאקציה למודרנה, לגלובליזציה ולמדע שהפלורליזם נושא בחובו, והריאקציה הזאת מלכדת את הקצוות האנטי-פלורליסטיות הללו לבריתות שלא היינו מדמיינים בעבר.
מבחינת ח"כ מנסור עבאס האיסלמיסט, החיבור עם גורמים חילוניים, לאומנים ואף קומוניסטים במפלגה המשותפת הוא פחות טבעי מהחיבור עם הימין הדתי הישראלי, שרואה איום בחילוניות, בזכויות נשים, להט"בים וכו'.
ייתכן שח"כ עבאס ונתניהו יכולים לשמש דוגמה לנו, הליברלים, כדי שנפסיק לתת לוויכוח על הנרטיב ההיסטורי בין ערבים ויהודים לפלג את המחנה שלנו, ובמקום זאת לאחד את מי שמאמינים בערכים ליברלים אוניברסליים שמשרתים הן ערבים והן יהודים.
ייתכן שמחנה משותף של ליברלים ערבים ויהודים יוכל להתחבר גם עם היהודים הליברלים בארה"ב, שגם הם היו רוצים שמדינת ישראל תנהיג זכויות למיעוטים ותמנע כפייה של דת וכפייה מדת.
אולי דווקא הברית המוזרה בין רע"מ לליכוד יכולה לעשות "פריש מיש" לסדר הפוליטי הישן ולהקים בית פוליטי חדש, שיתעל את האנרגיות של הצעירים שמפגינים בבלפור ובגשרים; בית פוליטי שיחזיר את ישראל לחזון של מנסחי מגילת העצמאות ולמשפחה של מדינות העולם החופשי והליברלי.
- הדיפלומט לשעבר נדב תמיר היה יועץ מדיני לנשיא שמעון פרס ויועץ לעניינים בינלאומיים במרכז פרס. הוא חבר ב- JStreet ישראל, חבר ועד המנהל של מכון המחקר מתווים למדיניות אזורית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
