בוונצואלה נמשך גם הערב (יום שבת) המבצע נגד השעון לחילוץ המוני לכודים מתחת להריסות הבניינים הרבים שקרסו באסון צמד רעידות האדמה, וכמעט 72 שעות לאחר מכן הולך ונסגר חלון ההזדמנויות להצילם בחיים. מניין ההרוגים הרשמי באסון עודכן הערב ל-1,430 – אך ההערכות הן שמספר הקורבנות האמיתי יתברר כגבוה בהרבה, ועלול להגיע לאלפים רבים. יותר מ-50,000 עדיין מוגדרים כנעדרים או מנותקי קשר. לפחות 3,238 בני אדם נפצעו לפי המניין הרשמי שסיפקו הרשויות, וגם הוא צפוי לזנק.
תינוק בן יומו, קמילה בת ה-15 - וגם הכלבה שלה: תיעודי החילוצים הדרמטיים מההריסות בוונצואלה
ביממה האחרונה המשיכו להגיע מלה גואיירה, מדינת מחוז השוכנת סמוך לבירה קראקס ונפגעה בצורה הקשה ביותר באסון, תיעודים נוספים של חילוצים דרמטיים של לכודים אחרי שעות ארוכות מתחת להריסות. בלילה שבין שישי לשבת הופץ סרטון שאומת על ידי סוכנות הידיעות AFP, ובו נראים אנשי כוחות החירום בלה גואיירה מחלצים מערימה ענקית של הריסות תינוק בן יומו – לפי הדיווחים בן 18 ימים בלבד. בסרטון הם נראים מעבירים את התינוק שמכוסה בשמיכה מיד ליד, לקול מחיאות כפיים של הקהל שמסביב. בסופו של דבר מועבר התינוק לאזרח בלי חולצה, כנראה האבא, שנראה מנשק אותו במצח ומרים את פניו עם מבט של אנחת רווחה. לפי AFP, התינוק חולץ ללא פגע אחרי שהיה 32 שעות מתחת להריסות, וגם אימו חולצה שעה אחריו.
ב"טלגרף" הבריטי דווח על תיעוד מדהים נוסף שבו נראית אישה יולדת ממש בין ההריסות, כשאישה כלשהי בלבוש אזרחי משמשת כמיילדת שלה ומטפלת בתינוק, בעוד אזרחים אחרים שמקובצים מסביב מכסים את האמא הטרייה בבגדים. גם נשיא אל-סלבדור נאיב בוקלה, שארצו הייתה בין הראשונות לשלוח משלחת סיוע לוונצואלה, שיתף בצהריים תיעוד שבו נראים רגעי החילוץ של נערה בת 15 בשם קמילה סופיה מדינה – והכלבה שלה שאנל – מבניין שקרס בעיר קאטיה לה מאר שבלה גואיירה. "הצלנו את קמילה!", הכריז בוקלה בציוץ ברשת X, וציין כי המחלצים נדרשו "לשבור כמה קירות" כדי להגיע אל הנערה והכלבה – שהיו בקומה התשיעית בבניין שקרס. בסרטון שפרסם נראית קמילה מפונה על אלונקה לקול מחיאות כפיים, כשהיא מכוסה בדגלי ונצואלה ואל-סלבדור – ומניפה את ידיה ומסמנת עם אצבעותיה סימן של לב. בוקלה גם שיתף קטע אודיו שבו נשמעת שיחה בין אחד המחלצים לבין קמילה לפני שהוצאה מההריסות, והיא אומרת לו כי היא לא יכולה להזיז את רגליה במרווח הקטן שבו נלכדה. "אנחנו כאן לעשות הכול כדי לעזור לך, אנחנו רוצים שתישארי ערנית, אז את יכולה לעזור לנו בכך שתעשי את כל הרעש שאת יכולה לעשות", הוא אמר לה – והיא צעקה בתגובה: "אוקיי!".
אבל סיפורי החילוץ הללו הם מעטים יחסית, וככל שנוקפות השעות הולך וגובר החשש שהמוני לכודים שאולי עוד ניתן היה להציל לא ישרדו. ככלל, מומחים לאסונות טבע מסבירים שהתקופה הראשונית, של בין 48 ל-72 שעות אחרי רעידת אדמה, נחשבת ל"חלון הזהב" להצלת לכודים מתחת להריסות – ולאחר מכן הסיכויים פוחתים דרמטית. מחקרים שנעשו בעבר מראים שרוב החילוצים של לכודים בחיים אחרי רעידות אדמה מתרחשים תוך חמישה עד שישה ימים, וחלק מאנשי החילוץ עובדים על פי "כלל הארבעה" – שלפיו אנשים לכודים יכולים לשרוד עד ארבע דקות בלי אוויר, ארבעה ימים בלי מים וארבעה שבועות בלי מזון. נשיאת ונצואלה דלסי רודריגז מסרה היום כי העדיפות של השלטונות היא בראש ובראשונה להציל את אלו שמגלים סימני חיים מתחת להריסות, והיא הגדירה את המשימה הזו כ"דבר האסטרטגי ביותר". בנאום מצולם שפרסמה הוסיפה: "יש לנו אמונה ותקווה שנצליח להציל אותם".

לדברי רודריגז, למוקד האסון בלה גואיירה נשלחו כבר 14,00 חיילים ושוטרים כדי לסייע במבצע החילוץ ולשמור על הסדר במדינת המחוז – בין היתר על רקע דיווחים על מקרי ביזה. אבל בפועל באזורים רבים שנפגעו מביעים אזרחים תסכול כבד מהיעדר נוכחות של אנשי הצלה רשמיים או ציוד כבד הנדסי לפינוי הריסות, ולפי הדיווחים רבים מהם נאלצים לחפור בידיים או להשתמש בכלים פשוטים כדי לשבור קירות ולוחות בטון, בניסיון להגיע ליקיריהם הלכודים. אזרחים רבים גם נהרו ביומיים האחרונים ללה גואיירה, ובשל פקקי ענק שנוצרו בדרכים אליה – אמש סגרו הרשויות את הכביש המחבר אותה לבירה קראקס, בטענה שעומסי התנועה מקשים על הגעת אנשי החירום. אזרחים שרוצים להגיע לשם נדרשים כעת לקבל אישור מיוחד כדי לעבור את המחסומים שהקימו השלטונות.
עומאר איבד 20 מבני משפחתו: "נותרתי לבד בחיים הללו"
באחת מזירות ההרס בלה גואיירה נראתה התושבת נזרת' חימנז בוכה בשעה שהסתכלה על שכניה נעזרים בפטישים כדי לשבור לוח בטון בערימה הענקית שהייתה עד האסון הבניין שבו גרו אחיה, אחייניה וחבריה. "אלוהים, איך אנחנו הולכים להוציא אותם משם?", היא שאלה. "אנחנו קוראים לעזרת הממשלה ומדינות העולם", היא הוסיפה, וביקשה שישלחו לשם ציוד כבד: "יש שם עדיין אנשים חיים!". תושב אחר, עומאר רייס, סיפר לסוכנות הידיעות AP כי איבד באסון 20 מבני משפחתו. "נותרתי לבד בחיים הללו", הוא אמר בעודו צועד על ההריסות – שמתחתיהן נקברו שניים מילדיו. בעיר קאטיה לה מאר עמדה יוליידה קאדנס בת ה-28 מול הריסותיו של בניין דיור ציבורי – והתפללה שיחולצו משם בשלום בנה, אמה ואחיה. היא ברחה יחפה מבניין אחר שקרס, אבל גילתה שהבניין בן 12 הקומות שבו התגוררו בני משפחתה קרס גם הוא לחלוטין. "עמדתי מעל ההריסות ואמרתי להם לצעוק בחזרה, אבל אחד לא צעק, לא אח שלי, לא הבן שלי ולא אמא שלי".
הרשויות פועלות כעת לשלוח גם אספקה לאזור מוכה האסון, אבל ניכר שהמאמצים הללו אינם מספקים. בעיר מאיקטייה השתרכו למשל תורים גדולים מחוץ לבתי מרקחת, וליד אחת מהן נראתה אישה בתוך קהל משתרעת על הקרקע בניסיון להגן עם גופה על חבילת חיתולים, כדי למנוע מהאנשים שמסביבה לחטוף אותה. לפי AP בעיר קאטיה לה מאר התאסף המון מסביב לטנדר אזרחי שחילק לחם ומים – אך חייל כלשהו התערב והגן עליו. בזירות ההרס שבהן פועלים המחלצים הם מבקשים לעיתים דממה מהסביבה, כדי שיוכלו לשמוע לכודים שאולי צועקים לעזרה, אבל השקט מופר לעיתים קרובות מצפירות של מכוניות או נהימות מנוע של אופנועים, והדבר מקשה על מאמצי החילוץ.
במאמצים הללו מסייעים גם משלחות רבות שממשיכות לזרום לוונצואלה מרחבי העולם, ולפי משרד החוץ בקראקס רק היום הגיעו למדינה 1,600 אנשי חילוץ והצלה זרים ב-17 טיסות, כשעוד 25 טיסות סיוע זרות צפויות להגיע ביממה הקרובה. בין המדינות ששלחו סיוע נמנות ארה"ב, שהודיעה כי תעניק לוונצואלה 150 מיליון דולר ותקל בחלק מהסנקציות שעדיין מוטלות עליה, חרף השיפור ביחסים בין המדינות מאז מבצע הלכידה של הנשיא ניקולס מדורו בתחילת השנה. כאמור, גם משלחת מאל-סלבדור כבר פועלת בשטח, יחד עם צוותים מספרד, שווייץ, קולומביה, אקוודור, צ'ילה, הרפובליקה הדומיניקנית ופנמה. גם טורקיה, הולנד וצרפת הוציאו משלחות סיוע, וישראל שלא מקיימת קשרים דיפלומטיים עם ונצואלה עדיין שוקלת להוציא גם היא צוות. עד כה לא התקבלה החלטה, למרות שהנטייה בירושלים היא כן לשלוח סיוע. גורמים שמעורים בפרטים אמרו הערב ל-ynet כי כעת ממתינים להחלטה של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
55 אלף עדיין "מנותקי קשר"
עד כה היקף ההרס אינו ברור, וניכר שהרשויות מתקשות לספק אומדנים ברורים – אבל לפי הדיווחים כמות גדולה של בניינים – רבים מהם רבי-קומות – קרסו, ולפי האו"ם יותר מ-6.7 מיליוון בני אדם הושפעו בצורה כזו או אחרת מרעידת האדמה הכפולה, כשעלות הנזק הישיר מוערכת בכ-6.7 מיליארד דולר. המוני תושבים, בכלל זאת בקראקס שבניינים רבים קרסו גם בה, ממשיכים לישון ברחובות מחשש שבתיהם שניזוקו הפכו ללא-יציבים.
לפי אתר אינטרנט שהוקם בעקבות האסון כדי לסייע באיתור נעדרים, נכון להערב יותר מ-55,000 בני אדם מוגדרים עדיין כמנותקי קשר. עם זאת יש לציין כי מאחורי האתר עומדים פעילים מהאופוזיציה של ונצואלה, שרבים מהם חיים בחו"ל, וייתכן שהקשיים ביצירת קשר נובעים גם משיבושי אינטרנט שדווחו בעקבות האסון. כך או כך, ניכר שמדובר באסון כבד, והמכון הגיאולוגי האמריקני (USGS) הזהיר בהערכה ראשונית, מיד אחרי האסון, כי יש סיכוי גדול – לפי החישובים שלו מדובר ב-44% – שמניין ההרוגים יעמוד על יותר מ-10,000 איש.
בניינים שלמים על הקרקע: תיעוד מהאוויר של ההרס העצום בלה גואיירה, ונצואלה, אחרי רעידת האדמה
(צילום: רויטרס)
האסון, יש להזכיר, פוקד מדינה שממילא מתמודדת עם משבר כלכלי חמור, אחרי שנים תחת שלטונו המושחת והדיקטטורי של מדורו – שבתקופתו ברחו מוונצואלה 7.7 מיליון בני אדם, חמישית מכלל האוכלוסייה. מדורו אמנם הודח במבצע הלכידה האמריקני לפני חצי שנה, ומאז השתפר מעט מצבה של המדינה תחת מחליפתו דלסי רודריגז שמשתפת פעולה עם הממשל האמריקני, כשהנשיא דונלד טראמפ גם הסיר סנקציות שהוטלו עליה כדי לבודד את משטר מדורו, אבל רודריגז נחשבת עדיין לבשר מבשרו של המשטר הקודם, ורבים רואים בה מנהיגה לא-לגיטימית. האסון כעת הפך לאתגר המשמעותי ביותר עבור שלטונה החדש.
אסון הרעש הכפול בוונצואלה נחשב כבר עתה לחזק והקשה ביותר שם זה יותר מ-100 שנה. הוא אירע ביום רביעי בשעה 18:04 לפי השעון המקומי (01:04 בלילה שבין רביעי לחמישי לפי שעון ישראל), כאשר שתי רעידות אדמה הרסניות פקדו, בהפרש של 40 שניות בלבד זו מזו, את אזור מורון שלחופי הים הקריבי, כ-170 ק"מ מערבית לבירה קראקס. רעידת האדמה הראשונה הייתה בעוצמה 7.2 דרגות, והייתה למעשה רעידה מקדימה לרעש השני וההרסני יותר, שהיה בעוצמה 7.5. רעידת האדמה השנייה הייתה החזקה ביותר שפקדה את ונצואלה מאז רעש בעוצמה 7.7 ב-1900, וכפולה בעוצמתה מרעידת האדמה הראשונה – שבעצמה הייתה הרביעית החזקה ביותר אי-פעם בוונצואלה.
רעידת האדמה השנייה הורגשה גם הרחק מוונצואלה, עד יערות האמזונס בברזיל, כ-1,700 ק"מ מקראקס, ויותר מ-100 רעשי משנה הורגשו אחרי שתי הרעידות הגדולות. את חומרת האסון הגבירה העובדה ששתי הרעידות החזקות אירעו בעומק רדוד יחסית – הראשונה בעומק של 22 ק"מ והשנייה בעומק של 10 ק"מ בלבד – ושתושבים רבים היו באותה עת בבתיהם, מפני שהאסון אירע בעיצומו של יום חג לאומי לציון ניצחון צבאי בשנת 1821, שהוביל לעצמאות ונצואלה מספרד. בשל יום החג התושבים לא עבדו, ובתי הספר היו סגורים. בוונצואלה יש גם בניינים רבים שנבנו לפני תחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, לפני שהמדינה אימצה תקני בנייה מחמירים יותר, כך שרבים מהם היו חשופים יותר לנזקי רעידות אדמה.
אף שוונצואלה שוכנת באזור פעיל מבחינה סיסמית, על קו התפר שבין הלוח הטקטוני הקריבי והלוח הדרום אמריקני, רעידות אדמה חזקות לא פוקדות אותה בצורה תדירה כמו אזורים אחרים באמריקה הלטינית. רעידת האדמה הייתה כאמור החזקה ביותר בוונצואלה מאז אותו רעש בעוצמה 7.7 בשנת 1900, שבו נהרגו 21 בני אדם. רעידת אדמה קשה נוספת פקדה אותה ב-1967, בעוצמה 6.3, וגרמה למותם של כ-200 בני אדם. רעידת האדמה הקטלנית ביותר בהיסטוריה המודרנית שלה הייתה ב-1812 – אז נספו כ-30,000 בני אדם בערים מרידה וקראקס.
איתמר אייכנר השתתף בהכנת הכתבה




























