בית החולים שערי צדק בירושלים הודיע הבוקר (רביעי) כי לוחם המילואים נריה לייטר, שנפצע אנושות בספטמבר בפיגוע דריסה בכביש 443 באזור בנימין, יצא מכלל סכנת חיים והועבר להמשך שיקום בבית החולים שיבא בתל השומר. "הוא מחוסר הכרה, אך נושם באופן עצמוני", נמסר מבית החולים בנוגע לבנו של שגריר ישראל בארצות הברית יחיאל לייטר.
"נריה הועבר להמשך טיפול במסגרת שיקום נוירולוגי ונפגעי חבלת ראש", נמסר מבית החולים שערי צדק. "נריה התקבל בחדר הטראומה במצב אנוש והיה בסכנת חיים מיידית במשך ימים. צוותי נרחבים הכוללים טראומה, נוירוכירורגיה, טיפול נמרץ ועוד נלחמו על חייו והעניקו לו טיפולים דחופים ומצילי חיים. במהלך אשפוזו עבר נריה מספר ניתוחים נוירוכירורגיים וניתוחים אורתופדיים משמעותיים".
עוד נמסר כי "נריה אושפז במשך מספר שבועות במחלקה לטיפול נמרץ כללי בניהולו של פרופ' פיליפ לוין כשהוא מורדם ומונשם תחת טיפול רפואי מסור. לאחר שהתייצב מצבו והוא יצא מכלל סכנת חיים, הועבר ליחידה לטיפול נמרץ נוירולוגי-נוירוכירורגי תחת טיפולו של ד"ר יבגני קרפוב, נוירוכירורג בכיר בעל מומחיות בטראומה ובטיפול נמרץ.
"צוותים נרחבים של המרכז הרפואי שערי צדק, צוותי רפואה, אחיות, מקצועות בריאות ועבודה סוציאלית עקבו באופן שוטף אחר מצבו וסיפקו לבני משפחתו של נריה מעטפת רגשית ולוגיסטית מלאה ככל הניתן בשעתם הקשה. עם שחרורו משערי צדק, הצוותים שטיפלו בנריה וליוו את משפחתו הדגישו כי תעצומות הנפש שהפגינה המשפחה הן סמל ומופת מעוררות השראה ואמרו כי הם מייחלים ומתפללים לרפואתו של נריה". ממשפחת לייטר נמסר כי היא "מודה לצוותים הרפואיים בשערי צדק על הטיפול המסור והמקצועי מעל ומעבר".
זירת הפיגוע במחסום
(צילום: לפי סעיף 27א' מחוק זכויות יוצרים, תיעוד מבצעי מד"א, שלו שלום)
מחבל פלסטיני דהר ב-23 בספטמבר עם רכבו לעברו של רב-סמל מתקדם לייטר שעמד מחוץ לניידת משטרה סמוך למחסום. כוח צה"ל שהיה במקום חיסל את המחבל, לייטר הועבר במצב אנוש לבית החולים - ושם הרופאים נלחמו על חייו. חקירת הפיגוע העלתה כי המחבל השתמש ברכב שנשא לוחית זיהוי ישראלית שנלקחה מרכב שהורד מהכביש כמה חודשים קודם לכן.
לייטר, תושב היישוב חוות יאיר שבשומרון, הוא אחיו של רב-סרן במיל' משה ידידיה לייטר שנפל בקרב בצפון רצועת עזה בתחילת מלחמת חרבות ברזל ב-2023. האח, בן 39 בנופלו, היה מ"פ בגדוד 697 שבחטיבה 551 ושירת כמפקד פלגה ביחידת שלדג.
רס"ן במיל' משה ידידיה לייטר
(צילום: דובר צה"ל)
הפיגוע שבו נפצע נריה לייטר אירע יום לפני נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באו"ם, שם היה אמור להתלוות אליו השגריר לייטר. השגריר כתב מארצות הברית לפני הגעתו לארץ: "אני מודה לצה"ל ולצוות הרפואי בשערי צדק שנאבק עכשיו על חייו של נריה דב בן חנה ולתפילות של עם ישראל. אני מאמין בכוח התפילה ומאמין שכאשר עם ישראל מתאחד קורים ניסים. נריה זקוק לנס".
לאחר הגעתו לישראל, אמר האב השגריר: "כשעליתי על המטוס אתמול מניו יורק בזמן שהכנתי את ביקור ראש הממשלה באו"ם, היה חשש שאעלה ללא תקווה, וברוך השם הרופאים הצליחו לייצב את מצבו של נריה". האב גילה אז: "הבת הגדולה שלי שרה, שבעלה נלחם כמפקד גדוד שקד, ילדה בזמן המלחמה בת בשם שקד ונכנסה לעוד היריון. כשהיא הגיעה למיטת אחיה הייתה לה ירידת מים - שבועיים לפני התאריך, ועכשיו היא שוכבת 40 מטר מאח שלה בטיפול נמרץ".
הפוסט המרגש
במאי השנה כתב נריה לייטר פוסט מרגש בפייסבוק, אחרי סבב של חודשיים וחצי במילואים. "הוקפצנו בתחילת המבצע האחרון באיראן, ומאז החיים נכנסו למסלול אחר - כזה שאין בו באמת ימים ושעות. רק משימות, אנשים טובים ורצון לעשות מה שצריך", כתב אז לוחם המילואים. "יש רגעים ששווה לעצור בהם ולהגיד כמה מילים. בעיקר בשביל האנשים שאיתי, ואולי גם בשביל מי שמתלבט מבחוץ מה המקום שלו בתוך התקופה הזאת".
הוא הוסיף אז: "אם יש משהו שלמדתי בתקופה הזאת, אולי אפילו שיעור לחיים, זה שאנחנו אלופים בלפתור את הבעיות של אחרים ושל המדינה כולה. לכולנו יש דעות, מחשבות, ביקורת ורעיונות איך נכון לנהל מלחמה ואיך נכון לנהל מדינה. וגם לי יש. אבל בתוך כל הרעש, הבנתי מחדש שהשאלה האמיתית היא לא מה כולם צריכים לעשות - אלא מה אני צריך לעשות. מה נמצא בשליטה שלי. האם אני חלק או לא חלק. האם אני עולה על הרכבת או מסתכל עליה נוסעת.
"כאח שכול, אחרי שאחי משה הי"ד נהרג במלחמה, ההחלטה לצאת שוב למילואים לא הייתה פשוטה בכלל. משהו בלב באמת נקרע. אבל לא הצלחתי לעמוד מהצד בזמן שחברים שלי עושים עוד סבב ועוד סבב. לא באמת הייתה לי אפשרות פנימית להישאר בבית. והאמת? למרות כל הקושי - אני מרגיש זכות עצומה. זכות להיות חלק מהרגעים ההיסטוריים האלה. זכות להיות עם אנשים שנותנים מעצמם בלי לחשב יותר מדי. זכות להיות חלק מחבורה של אנשים שבחיים הרגילים כל כך שונים אחד מהשני - אבל כשצריך, כולם פשוט מגיעים".
לייטר ציין אז עוד את הקושי להגיע לסבב מילואים בלבנון בלי מקלחת, עם שינה לא מסודרת, בוץ ועייפות בלתי נגמרת. הוא כתב: "בגיל 38 הגוף כבר מזכיר לך שאתה כבר לא בן 20. אבל להיות שם עם החברים האלה - שווה הכול. הצוות שלי מגוון מאוד - מהמרכז ומהפריפריה, דתיים וחילונים, נשואים עם ילדים ורווקים, כבר לא סופרים את סבבי המילואים - אבל לכולם ברור שמגיעים. בלי להתמרמר. עם ניצוץ בעיניים ועם רצון לעשות את מה שצריך הכי טוב שאפשר".
לסיכום הפוסט הוא כתב: "זאת הייתה זכות עצומה להיות שותף לדבר הגדול הזה. לראות מה צה"ל עושה בלבנון. לראות איך חיזבאללה התבצר בתוך הכפרים, בנה תשתיות, אגר אמל"ח - לא יכולתי שלא לחשוב על 7 באוקטובר ולהבין מה תכננו לנו בצפון. הבנו מקרוב למה אנחנו שם. כדי שאנשים פה יוכלו פשוט לחיות בביטחון. באמת, זה מדהים אותי כל פעם מחדש איך חבורת אזרחים ברגע אחד הופכת להיות חיילים. בלי תלונות, בלי התחשבנויות, באווירה הכי טובה שיש, עם צחוקים שרק אנחנו נבין.
"הזדמנות מעולה לומר מילה טובה למפקדים והקצינים בפלוגה, נותנים מעצמם מעל ומעבר ובעיקר מקצוענים. נותנים לנו את היכולת ללכת אחריהם בעיניים עצומות. אסיים במשפט שחבר כתב: 'פראייר מי שעומד מהצד ולא לוקח חלק'. כי בסוף, עם כל הקושי, העייפות והמחיר - זאת זכות ענקית להיות חלק מהדור שחי את התקופה הזאת ולא רק קורא עליה אחר כך. זכות להיות חלק מחבורה אגדית של אנשים טובים. זכות להיות בפלוגה הזו ובצוות הזה. זכות להגן על הבית".
