לפני כמה ימים ביקרתי בקברו של הרבי מלובביץ' בבית עלמין ברובע קווינס בניו יורק. זוג חברים ערך שם טקס חלקה לבנם בן השלוש. אני לא דתיה, לא שומרת מצוות, ועובדת את אלוהים בדרכי שלי. אני לא צריכה מסגרות ורבנים. אבל הרבי מלובביץ', שאצלו ביקרתי פעמיים, חדר לתוך נשמתי בעיניו הכחולות שהביטו בי במבט נוקב. ומאז, כשרע לי, אני מוצאת רגיעה בהתבוננות בתמונתו ובצלילה למבע עיניו.
אז שמחתי כשהוזמנתי לטקס בקברו. המתחם עצמו קטן ועומדים בו נשים וגברים, אלה מצד זה ואלו מצד זה, בלא שום מחיצה וחציצה. כולם התפללו בדבקות ובכוונה בלי שמי מהם – הגברים או הנשים – היו מוטרדים מנוכחותם הקרובה של בני המין האחר. משסיימתי גם אני לקרוא את הברכה התבוננתי סביב ולא יכולתי שלא לחשוב איך כולם כאן מסתדרים היטב יחד: דתיים וחילונים, נשים וגברים. בלי מחיצות ברזל ובלי לדחוק את הנשים לאיזה כוך צדדי קטן.
להבדיל, אתמול (שני), היה לי העונג המפוקפק לצפות בדבריו של ח"כ משה גפני, שאמר בלעג שהוא מוכן לתרום בגדים לנועה קירל כדי לכסות את גופה, שמא תתקרר. האיש הזה מרתיח. מנהיג-לכאורה במדינתנו השסועה שמחפש בנרות נושאים כדי להאדיר כביכול את צאן מרעיתו. ובכן, מר גפני, אתה יכול לבוז לנועה קירל, אבל הנערה הזאת הביאה שמחה וגאווה לרבים בישראל ובכך תרמה לאחדות, משהו שאתה כנראה לא מבין כלל ולא מעוניין בו. אני משוכנעת שרוב המצביעים למפלגות הקואליציה צפו בה באירוויזיון. קרוב לוודאי גם חרדים. אולי גם אתה עצמך, שאחרת איך אתה יודע שהיא "זקוקה" לבגדים?
כשאני פוגשת חרדים כאן במהלך שהייתי בניו יורק אני לא יכולה שלא להיות מתוסכלת מהכיוון שאליו גררו גפני ועמיתיו את הציבור הגדול הזה בארץ. בשבוע שעבר ישבתי במסעדה כשרה בקווינס וניגשו אליי שלושה אברכים אמריקנים. אחד מהם חי זמן מה בישראל וזיהה אותי. דיברנו קצת. ובכן, מר גפני: שלושתם עובדים. עובדים ולומדים. אחד טכנאי טלוויזיות, השני עובד בחנות התכשיטים של משפחתו והשלישי פקיד בחברה כלשהי. ושלושתם מוצאים זמן ללמוד כל יום. הם מפרנסים בגאווה את משפחותיהם, בלא תלות בכסף ציבורי, וגם לומדים תורה.
ג'ודי ניר מוזס שלוםברבים מהסקרים שנערכים בארץ מדברים חרדים על רצונם ללמוד לימודי ליבה. לא בטוח שהם לא מבינים שאתה, מר גפני, וחבריך ה"מנהיגים" אותם משאירים אותם בכוונה בבערות כדי שתוכלו לשלוט בהם. כך או אחרת, הבורות הזאת מתגלגלת בסוף על חשבון הציבור העובד, קל וחומר בתקופת הממשלה חסרת האחריות הנוכחית, שבה הגיעה חליבת הכסף הציבורי לשיאים שמעולם לא ראינו כמותם. עזות המצח היא בלתי נתפסת.
ואחר כך אתם מגלגלים עיניים כקורבנות בגלל שגלית גוטמן פלטה איזו התבטאות שלא מצאה חן בעיניכם. לידיעתך, מר גפני, גם אם הניסוח לא היה פוליטיקלי קורקט, היא הביעה רק את קצה קצהו של זעם ציבורי עצום, וכבוש לעת עתה, כלפיכם נציגי הציבור החרדים. אבל אתם ממשיכים בשלכם, מנצלים את חוסר המעצורים של מנהיג עייף שכל מה שמעניין אותו זו הישרדות ממשלתו, ושתתרסק הכלכלה. ובסוף אתה עוד מטנף על הצעירה האחת שבתקופה הכל כך נפיצה ומייאשת הזו נתנה לנו מעט שמחה וטוב. חוכמה רבה לא הפגנת בזה. גם לא אכפתיות כלפי החברה הישראלית.
