שיעור התמיכה בנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן צנח החודש לנתון הנמוך ביותר מאז תחילת כהונתו, וכעת רק 39% מהאזרחים הבגירים בארה"ב מביעים שביעות רצון מתפקודו – כך עולה מסקר חדש שפרסמה סוכנות הידיעות AP בסוף השבוע. זו בשורה רעה למפלגה הדמוקרטית בהתחשב בכך שבחירות אמצע הכהונה, שבהן יבחרו האמריקנים את נציגיהם בקונגרס, ייערכו בעוד פחות מחצי שנה, והמפלגה הדמוקרטית עשויה להפסיד בהן את הרוב הן בסנאט והן בבית הנבחרים.
לפי הסקר החדש של AP, שנעשה בשיתוף עם מרכז NORC, רק שניים מכל עשרה אמריקנים סבורים כעת כי ארה"ב צועדת בכיוון הנכון או שמצבה של הכלכלה האמריקנית טוב, ירידה של כ-10% מהחודש שלפני כן. ירידה חדה במיוחד נרשמה בקטגוריה זו בקרב המצביעים הדמוקרטים: רק 33% מהם סבורים כעת שארה"ב צועדת בכיוון הנכון, לעומת 49% באפריל.
לקראת בחירות האמצע צריכה להדאיג את ביידן במיוחד העובדה ששיעור שביעות הרצון ממנו בקרב דמוקרטים עומד כעת על 73% בלבד – ירידה משמעותית משלבים מוקדמים יותר בכהונתו כנשיא. לשם השוואה, בסקרי AP ו-NORC שנערכו בשנה שעברה שיעור התמיכה בו בקרב דמוקרטים לא ירד בשום שלב אל מתחת ל-82%. ממצאי הסקר משקפים את הכעס הרב ששורר ברחבי ארה"ב למול האתגרים שאיתם מתמודדת המדינה, בהם האינפלציה, מסעות הירי, מגפת הקורונה והמחסור הפתאומי בפורמולה לתינוקות שפוקד כעת את ארה"ב.
"אני לא יודעת עד לאן זה עוד יכול להידרדר", אומרת מילאן רמזי בת ה-29, דמוקרטית מקליפורניה שיחד עם בעלה נאלצה לעבור לבית הוריה כדי לגדל שם את בנה התינוק. רמזי אמנם חושבת שביידן אינו אשם בחוסר התפקוד הכלכלי ששלל ממנה את היכולת להחזיק בית במקום שבו גדלה, אבל היא מודאגת מאוד מכך שהוא לא יישם את התוכניות השאפתניות שהציג למאבק בשינויי האקלים או לטיפול במערכת הבריאות. "הוא לא קיים שום הבטחה. אני חושב שהוא עייף, ואני לא מאשימה אותו, גם אני הייתי עייפה בגילו עם הקריירה שהייתה לו".
מעגל רשע של עליית מחירים
בקרב הרפובליקנים, רק אחד מכל עשרה מצביעים מביע שביעות רצון מהטיפול של ביידן בכלכלה, אבל מבחינה זו אין שינוי בנתונים לעומת החודש הקודם. ג'רי טורנזו, מצביעה רפובליקנית בת 46 העובדת כאחות בשיקגו, מאשימה את ביידן בהרס הכלכלה ובעליית המחירים. בין השאר היא מאשימה אותו בעצירת פרויקט צינור הדלק לקנדה Keystone XL ובפגיעה בייצור האנרגיה המקומי: "זה מעגל רשע של עליית מחירים".
בסך הכול, כשני שלישים מהאמריקנים אינם מרוצים כעת מהאופן שבו ביידן מנהל את הכלכלה. אמנם מדובר רק בעלייה קלה באי שביעות הרצון ביחס לחודשיים הראשונים של השנה, אבל סימנים אחרים מלמדים כי התסכול מטיפולו של הממשל בכלכלה מעמיק: רק 18% מהאמריקנים אומרים כעת שמדיניות ביידן תרמה לכלכלה יותר מאשר פגעה בה (ירידה קלה מ-24% בחודש מרץ), ובקרב הדמוקרטים רק 37% סבורים כך (לעומת 45% לפני חודשיים).
במחנה הדמוקרטי יש מי שמאשימים גורמים אחרים באינפלציה. מנואל מוראלס, טכנאי שירותי אינטרנט בן 58 מאילינוי, מאמין שהמגפה והמלחמה באוקראינה השפיעו על המצב הכלכלי הרבה יותר מאשר ההחלטות שקיבל ביידן עצמו. עם זאת, הוא אינו פוטר לחלוטין את ביידן מאחריות, והוא מפקפק למשל ביעילותה של תוכנית הסיוע של הממשל בזמן הקורונה, שבה חולקו מענקים לאזרחים: "זה עזר להרבה אנשים, אבל אחר כך הם לא רצו לחזור לעבודה", הוא אומר.
מתפקודו של ביידן בתחום ההגירה מוראלס אינו מרוצה: הוא מאוכזב מהמראות של המוני מהגרים חוצים את הגבול הדרומי. אף שמוראלס הוא עצמו מהגר ממקסיקו, הוא סבור כי ארה"ב צריכה להדק את שליטתה בגבול, ובמקום לקלוט מהגרים חדשים – לקדם מתן מעמד משפטי חוקי למהגרים שכבר נמצאים בתחומיה. לפי הסקר החדש, רק 38% מהאמריקנים מרוצים כעת ממדיניות ההגירה של ביידן.
רב-החובל אחראי
היבט נוסף שבו יש למורלס ביקורת על ביידן, גם אם ביקורת מתונה, הוא המלחמה באוקראינה. "אנחנו מבזבזים הרבה כסף שהולך לאוקראינה, וכל זה מגדיל את הגירעון", הוא אומר. בסך הכול 45% מהאמריקנים תומכים באופן שבו מנהל ביידן את היחסים בין ארה"ב לרוסיה, ו-54% אינם מרוצים מדרך הניהול שלו. זהו שיעור דומה לזה שנמצא בכל החודשים שעברו מאז תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה. בקרב הדמוקרטים 73% מרוצים מביידן במישור זה, ובקרב הרפובליקנים רק 15%. לפי הסקר החדש, 21% מהאמריקנים בלבד אומרים שהם בטוחים מאוד ביכולתו של ביידן להתמודד עם המצב באוקראינה, 39% אומרים שיש להם מידה מסוימת של אמון ביכולתו זו – ו-39% אומרים שאין להם כמעט שום אמון בו במישור הזה.
צ'רלס פן, גמלאי מאינדיאנה, נמנה עם המרוצים מתפקודו של ביידן בכל הקשור לאוקראינה. "אני חושב שהוא התנהל בסדר גמור", אומר פן בן ה-68, מצביע עצמאי שנוטה קלות לטובת הרפובליקנים. עם זאת פן מאשים את ביידן בעליית המחירים שמקשה עליו כפנסיונר: "בטווח הארוך הדמוקרטים הרסו דברים בכך שהם ניסו לקדם העלאות שכר, למשל הגדלת שכר המינימום מ-7 דולר לשעה ל-15 דולר לשעה", הוא אומר. "מצד שני, אם הרפובליקנים היו בשלטון הם היו מקצצים את דמי הביטוח הסוציאלי שלי".
על כל פנים, פן סבור שביידן צריך לשלם את המחיר הפוליטי. "הוא רב-החובל של הספינה הזו, כך שהוא אחראי".