ידוע שמטבע בודד בפחית עושה רעש גדול, וזה פחות או יותר היה התפקיד של מחיאות הכפיים ושריקות העידוד שהשמיעו מלוויו של ראש הממשלה בנאומו אמש באו"ם: ככל שרוב מדינות העולם והתקשורת הבינלאומית עשו הכל כדי להבהיר שבנימין נתניהו ומדינת ישראל מעניינים אותם כמו פיתה מלפני חודש, כך ניכר הצורך להגביר עוד יותר את הקצב והווליום של מחוות התמיכה. בכל זאת, שהצופים והצופות בבית - ממילא קהל היעד המרכזי של הפסטיבל - לא ירגישו פיזית את הכתף הקרה.
נאום נתניהו באו"ם
ובתוך ההתרחשות הזאת, שכבר נראית בישראל מובנת מאליה על אף שהיא די סאטירית למתבונן מן החוץ (זה היה יכול להיות אחלה מערכון ב׳"חמישייה הקאמרית", שחזרה סוף סוף להיות זמינה בשירות הסטרימינג של תאגיד השידור הציבורי), בלטה בפמליית המעודדים והמעודדות של ראש הממשלה דמות אחת במיוחד: אלוף גיא מרקיזנו, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, שלמשך חצי שעה הפך מקצין בכיר לבובה שתפקידה לשבת ולקום במקומות הנכונים, להפיק רעש מקסימלי מהטחת כפות הידיים זו בזו וכמובן להקרין סמכותיות צבאית מתוקף מדיו היצוגיים והמגוהצים.
בתוך ההתרחשות הזאת בלטה בפמליית המעודדים דמות אחת במיוחד: אלוף גיא מרקיזנו, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, שלמשך חצי שעה הפך מקצין בכיר לבובה שתפקידה לשבת ולקום במקומות הנכונים, להפיק רעש מקסימלי מהטחת כפות הידיים זו בזו וכמובן להקרין סמכותיות
כבר שנים ובעיקר שבועות שנתניהו בוחן את עירנותם של צה"ל וכן ועדת הבחירות המרכזית בכל הנוגע לשימוש בצבא בקמפיין בחירות, והפעם המשימה הייתה הרבה יותר פשוטה לביצוע: הנאום באו"ם הוא הרי אירוע מדיני, שבו נתניהו מייצג את מדינת ישראל כפי שדונלד טראמפ הוא נשיא ארה"ב למרות שחצי מהציבור שם מתעב אותו (בין השאר בגלל שהוא ממש מתעב אותם, אם זה נשמע מוכר). ייתכן כי הרמטכ"ל, לדוגמה, לא ראה בעיה מיוחדת בכך שמרקיזנו יהיה שם בזמן שנתניהו תובע את כבודם של הלוחמים נגד הטענות החמורות שמושמעות נגדם השכם והערב בעקבות המלחמה בעזה והטרור היהודי בגדה המערבית, שצומצם על ידי נתניהו לממדים שקריים ("150 נערים"), שגם הצבא לא מכיר בהם. וגם אם ראה, מה היה עושה? נכנס לעימות פומבי עם לשכת נתניהו סביב אירוע שנמצא בקונצנזוס ואף שודר כרגיל בכל ערוצי הטלוויזיה? עדיף להוריד ראש ולחכות שיעבור.
ובכל זאת, המראה של קצין בצה"ל נע ונד בעקבות מקורבים ופונקציונרים (וניכר על פניו שאינו מורגל בכללי הטקס), הוא מסוג הדברים שעדיין מסוגלים (או לפחות צריכים) לעורר מבוכה בקרב קהל לא מבוטל; כזה שמבין מצוין למה באמת היה דחוף לנתניהו לדחוס נסיעה לניו יורק שבה שהה רבע יממה על הקרקע. רמז: זה לא היה בשביל זמן איכות עם מנהיגי סלובניה וגינאה החדשה וגם לא מתוך מחשבה שהעולם יבין לפתע את הקייס הישראלי, למרות שהוא לא מציע שהוא שום שאיפה לתקווה ופיוס אלא רק חרבו ודרבו.
נותר רק לתהות האם מרקיזנו, שמינויו מלכתחילה הוכתם אחרי הפרסומים על אותו אודישן מקרי לגמרי שלו אצל שרה נתניהו, חושב שבשביל זה הוא הגיע לתפקיד שמציב אותו בצומת הקריטי שבין הדרג המדיני והצבאי. מצד שני, מה זה כבר להיות ניצב בהצגה לעומת הדרך לראשות ארגון ביטחוני חשוב.
