2 צפייה בגלריה
מאמון רבאח
מאמון רבאח
"די עם האלימות". מאמון עם תמונת בנו וויסאם
(צילום: גיל נחושתן)
זה קרה ב-1 בינואר 2021, יומה הראשון של השנה האזרחית. וויסאם רבאח (20) מהיישוב ג'דיידה-מכר שבגליל נורה למוות והיה הראשון בחברה הערבית שנרצח בשנה זו. מאז תפחה הרשימה ללא הפסקה. נכון להבוקר (ראשון) עומד מספר הנרצחים על 102, והפושעים ממשיכים להשתולל ללא הפרעה. אביו מאמון, אחד מההורים הרבים שאיבדו את ילדיהם, חי עם רצח בנו יום-יום.
וויסאם, צעיר נורמטיבי לחלוטין שלא היה מוכר למשטרה, נורה למוות בעת שהיה ברחוב ביישוב מגוריו. סיבת הרצח לא ידועה עד כה, וטרם נעצרו חשודים במעשה.

האלימות במגזר הערבי - סיקור נרחב:


"מאז שבני נרצח אנחנו במצב נפשי קשה, מלאים בעצב ובכאב", מספר מאמון רבאח, אביו של וויסאם. "הפשע הזה הרס את לנו את החיים וגורם לנו לסבל קשה בכל פעם שאנחנו חושבים על הבן היקר שאיבדנו תוך שניות. עד היום אני אפילו לא יודע את הסיבות לרצח בני, שנרצח בדם קר. כולם יודעים מי ביצע את הפשע, אבל הפושע עדיין מסתובב חופשי והמשטרה לא מצליחה לעצור אותו. ליבנו קרוע ואנחנו לא יכולים להתמודד עם המצב שנקלענו אליו".
האב סיפר על בנו כי "וויסאם היה אהוב מאוד, כולם הכירו אותו בשל הנימוסים הטובים שלו והתנהלותו הטובה. הוא מעולם לא חשב לפגוע באף אחד. שבוע לפני שנרצח התכוננו לארגן לו אירוסים, וכמה שמחנו. הוא אמר לי: 'אבא, כמה אני שמח כשאני רואה אותך מחייך'. מבחינתי הוא היה לא רק בן, אלא גם חבר יקר. מאז הרצח אשתי ואני לא יכולים לחזור לביתנו והיום אנחנו גרים עם אמא שלי, כי אני לא יכול לגור בבית שבני לא נמצא בו בגלל שנרצח".
2 צפייה בגלריה
רכבה של האישה שנורתה
רכבה של האישה שנורתה
זירת הרצח של לורין תפאל, אחת מקורבנות האלימות בחברה הערבית
(צילום: חגי דקל )
על הפשיעה המשתוללת ללא הפסקה אמר האב: "מצער מה שעובר על החברה הערבית מבחינת מקרי הרצח המתועבים. בכל פעם שאני שומע על רצח אני מרגיש שבני נרצח מחדש. אני לא יודע מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעצור את הטבח הבלתי פוסק הזה. אנחנו חיים בתקופה שאין לנו שליטה עליה. נמאס לנו מכל הנאומים והסיסמאות כי הם רק נועדו להרגיע והוכחו כלא מוצלחות. אנו רוצים חיים בטוחים ושלווים כדי שכולם יוכלו ליהנות מהביטחון שאנו מתגעגעים אליו.
"אף אחד לא מרגיש בכאב הגדול חוץ מהמשפחות השכולות. אני לא רוצה שאף משפחה תעבור את מה שעובר עלינו. שום דבר לא יכול לפצות אותנו על הדבר הכי יקר שאיבדנו. נערים וצעירים נרצחים ואנחנו לא יודעים מה הסיבה, ואני חושש שמספר הקורבנות יעלה. אני פונה לכל מי ששומע ואני מבקש: בלי אלימות. תלחצו ידיים ותפתרו את הסכסוכים באמצעות דיאלוג".