ישראלים אוהבים דגים, ישראלים אוהבים ג'אנק פוד מושחת. עד כה זה לא ממש התחבר. דג נא זו מנה שמוגשת באווירת מסעדה, בצלחות מוקפד ובמחיר גבוה. אבל יש מי שחושב שאפשר לקחת את עולמות הסמאש, סליידרז וטיגון - ולחבר עם ההקפדה שבדגים הנאים. את הניסוי הזה מצאנו דווקא בנתניה, וכל העסק היה במבטא צרפתי.
הביס של יהונתן: מסעדת סי יו בנתניה
(צילום: יהונתן כהן)
במהלך סיבוב לילי באזור התעשייה המנומנם של נתניה, נמשכה העין למקום מעט שונה בנוף. באחד הרחובות הפנימיים הבחנו בשלט לא מזמין במיוחד שעליו כתוב sea you, מין משחק מילים שכזה, ומאחוריו סוג של דיינר על בסיס דגים בלבד בתצורות מגוונות ומושחתות. מאחורי המקום, שפתח לפני קצת יותר מחודש סניף חדש גם בכיכר העצמאות בעיר, עומדים עולים חדשים מצרפת שחיפשו להביא בשורה קלילה ואחרת.
סנדוויץ' טוניסאי של הביוקר
התפריט די מגוון וכולל מנות שמגיעות על צלחת או בתוך לחמי בריוש שונים, הכול על בסיס דגים, בדגש על טונה וסלמון, סלטים, תוספות שונות של צ'יפס וקינוח אחד מושחת ומענג, עוד נגיע אליו. המסעדה מחולקת לאזור פנימי שכולל מטבח פתוח גדול ומרפסת לא קטנה עם עשרות מקומות ישיבה. בשעות הצהריים ההזמנה מתבצעת מהדלפק, ובערב בשירות מלא של מלצרים. אנחנו הגענו בלילה, כשעה לפני הסגירה, האזור כבר היה שומם, וחוץ מכמה משלוחים המטבח לא ממש עבד, אז התנענו אותו.
ניכר שבבניית התפריט הושקעה מחשבה ויצירתיות רבה, ולכל מנה האפיון והייחוד שלה מבחינת מרכיבים. רק שמות המנות מעט מתחכמים, אפילו מתאמצים, די בדומה לשם המקום. את הארוחה פתחנו בדגימה של חטיבת מנות הבריוש, שהן בעצם פרוסה עבה של בריוש חמאתי במילוי משתנה. התחלנו עם ה"טוניסי" (66 שקל) קריצה לספינת הדגל של המטבח הנתיינתי, הגרסה של המקום לסנדוויץ הצפון אפריקאי הפופולרי, שכאן מורכב מעיסה מעורבבת של טונה אדומה טרייה, אריסה, לימון כבוש, תפוח אדמה מבושל ומעל הכול ביצה רכה. לא משהו שלא פגשנו, אבל כשעושים סנדוויץ' טוניסאי בנתניה, גם אם מדובר בגרסה מתוחכמת שלו, צריך להפציץ, וזה בהחלט מה שקרה. תרכובת טעימה ועדינת טעמים שנותנת ביטוי ראוי לדג הנא. יופי של פתיחה.
באותה גזרה של דגים בבריוש, ניסינו את הסביצ'ה (62 שקל) שהיה מורכב מדג לבן, גוואקמולה, בצל סגול, עירית ולימון. בפסגת הכריך הונחו פילטים של פרי הדר שהוסיפו אלמנט מקסים של רענון ומתיקות, מה שיצר עוד פיצוח יפה למנה ראויה, אך עוד צעד קדימה בחמיצות היה מטיס אותה קדימה.
הבריוש הפחות מוצלח היה הסלמון מלט (62 שקל), סלמון אפוי, איולי צ'ילי ודבש וקריספי שאלוט, שחברו יחד לעיסה קרמית עם משחקי מרקמים ראויים, אך התוצאה הסופית הייתה אנמית משהו, והיא נעדרה את המרכיב המשמעותי ביותר שהופך את המלט למה שהוא: גבינה מותכת.
בלחמניית בריוש מתקתקה וחמאתית נחה לה קובייה גדולה של קוד עסיסי בתוך בלילה קריספית - שטוגנה על רוטב טרטר חמצמץ וכיפי. ביס מעולה
עיקר הגאווה של המקום הוא מה שמכונה שם "בורגרים", כלומר לחמניות בריוש חלביות במילוי של דגים בווריאציות שונות. את המנות ניתן להפוך לארוחה עם תוספת ושתייה בתוספת של 16 שקל, או לקבל בגרסת מיני, עם לחמנייה זערורית. מהגדולות דגמנו את"החתימה" (63 שקל). בלחמניית בריוש מתקתקה וחמאתית נחה לה קובייה גדולה של קוד עסיסי בתוך בלילה קריספית שטוגנה נהדר, על רוטב טרטר חמצמץ וכיפי, ויחד עם ירקות הם יצרו ביס מעולה שראוי לחלוטין לשם התואר המחייב שהוא נושא עימו.
דווקא מנה גדולה אחרת שנשמעת סופר מבטיחה, הסמאש דג (67 שקל), הייתה אכזבה מרה. הרעיון נשמע מעולה, בביצוע היא נפלה על כמה אלמנטים טכניים. קודם כל הסמאש עצמו, שהיה קטן מדי, דקיק ולא נהנה מהצריבה שחורכת קלות כל סמאש תקני, ואחר גם הגודל, כלומר הקוטר, שהלך לאיבוד בתוך הלחמנייה הענקית. תקלה נוספת הייתה השימוש ברוטב גבינה שהטביע את המנה, ולא בפרוסת צ'דר סטנדרטית שהייתה עושה את מלאכתה כהלכה.
בין לבין, התנסנו גם בקיסר הוורוד (62 שקל). קערה גדולה של סלט קיסר עם כמות יפה מאוד של סלמון מעושן. השימוש בחסה לאליק תרם לרעננות לצד רוטב עדין וטוב ושאלוט קריספי, סלט מוצלח שלחלוטין מהווה פתרון מעולה כרענון, או לטובת אלו שמעוניינים בסעודה פחות מושחתת.
בגרסאות המיני ניסינו את מינוטונה (38 שקל). סטייק דק, אך לא מדי, של טונה שנצלה עדינות, קרם פרש כמהין, אורוגלה וביצת עין מלמעלה. נשמע טוב, נראה טוב, אך התוצאה הסופית הייתה פחות מלהיבה. הדג אומנם נצלה כהלכה, אך מה שסבב אותו היה אנמי. לצורך העניין וההגזמה - מטבוחה, אותו דג בדיוק, תפוח אדמה מטוגן וביצת עין היו עובדים טוב יותר יחד, ואפילו מצליחים להדליק אותנו רק מהמחשבה. עוד מיני בורגר שלא היה מוצלח הוא הסלמון (37 שקל). נתח יפה של דג צלוי, קרם פרש פסטו, ארוגלה ומעין לביבת תפוח אדמה מלמעלה. הקונספט אמור לעבוד, אבל הלביבה שהגיעה קרה ומסמורטטת, פגעה אנושות בכריך.
לקינוח יש שתי אופציות, האחת היא סאנדיי (18 שקל), גלידה אמריקאית בטעם וניל שעשויה טוב, והשנייה היא כבר שיחוק של ממש. פרוסת בריוש ועליה שוקולד מומס, פרוסות של אגס מבושל, בוטנים קלויים וקצפת (34 שקל). ביצוע מושחת, יצירתי, טעים ולא מתוק מדי, שמהווה סגירה מעולה לארוחה ממש חביבה, ואפילו עילה להגיע במיוחד עבורה.
הטעימה המתוקה השלימה חוויה נעימה ומפתיעה בסי יו. מקום שונה, שאינו דומה לשום דבר שאנחנו מכירים במחוזותינו, יצירתי, מושקע בניסיונותיו לייצר חוויה שלמה ואחרת. מהביס ועד לשירות הידעני שמקבל נקודות בונוס על מבטא צרפתי מלא חן. הביקור בסי יו חיזק עוד יותר את התחושה הרווחת אצלנו לגבי עוצמתה של סצנת האוכל בישראל. גם בשעות מצוקה בלתי נגמרות, כשעננת חוסר הוודאות מרחפת תכופות מעל ראשינו, מקומות מוסיפים להיפתח, רמת היצירתיות עולה וההקפדה על סטנדרטים הולמים נשמרת. אז כן, זה לא מקום מושלם, רחוק מזה. עוד נדרשים דיוקים ופיצוחים, אבל כשיד נלהבת של טבח יצירתי פוגשת יעד שנכון לה וקהילה שהולמת את המוצר, אפשר להכריז על סיכוי טוב להצלחה.
