הבוקר (שלישי) נפתחו דלתות בתי הספר ברחבי הארץ, אבל בצפון שנת הלימודים החדשה רחוקה מלהיות עוד חזרה שגרתית לספסל הלימודים. אחרי כמעט שלוש שנים של מלחמה, חודשים ארוכים של פינוי, קהילות שהתפזרו ברחבי הארץ וילדים שנאלצו להחליף שוב ושוב מסגרות חינוכיות, מערכת החינוך בגליל נפתחת הפעם במציאות ביטחונית יציבה יחסית.
מי שמכירה מקרוב את המחיר ששילמו ילדי הצפון היא ד"ר עליזה בלוך, לשעבר ראש העיר בית שמש, שבשנתיים האחרונות העתיקה את מרכז חייה לקריית שמונה וסייעה בשיקום מערכת החינוך בעיר המפונה. כעת, אחרי עשרות שנים בחינוך ובשלטון המקומי, היא מבקשת להביא את הנושא שלדבריה נדחק שוב ושוב לשולי סדר היום הלאומי - אל הכנסת.
ביוני האחרון פרשה בלוך מתפקידיה בצפון כדי להתמודד בבחירות לכנסת ה-26, ובחודש שעבר הצטרפה למפלגת "האחדות" בראשות גלעד ארדן ויולי אדלשטיין. אלא שבינתיים המפלגה מדשדשת בסקרים ומתחת לאחוז החסימה. בלוך, מצדה, מסרבת להתרגש.
כשסיימה את כהונתה בראשות העיר בית שמש באפריל 2024, בעיצומה של המלחמה, היא לא חיפשה מנוחה. בתוך ימים ספורים ארזה מזוודה והתייצבה בקריית שמונה, שתושביה היו אז מפוזרים ברחבי הארץ. היא סייעה בניהול מערך החינוך המפורק של העיר המפונה, העתיקה אליה את מגוריה, כיהנה כנשיאת יאסא - המרכז הישראלי למצוינות בחינוך - ואף הקימה בעיר שלוחה של המרכז.
"עברתי את כל השלבים במערכת", היא אומרת ל-ynet. "התחלתי כמורה בתיכון גבעת גונן בירושלים, הקמתי וניהלתי את התיכון העיוני בבית שמש, ניהלתי את רשת התיכונים של ברנקו וייס, הכשרתי מנהלים והובלתי עיר מורכבת. השהות שלי בצפון חידדה אצלי עד כמה ההחלטות שמתקבלות בירושלים מנותקות מאלה שחיים כאן. זה לא כי למישהו יש כוונות רעות, פשוט מי שמקבל את ההחלטות לא נוגע בדבר הזה ביומיום".
"מה ילד בקריית שמונה אמור להבין מזה?"
לדבריה, הפער בין מקבלי ההחלטות לבין השטח נחשף במלוא חריפותו בהתמודדות עם תלמידי קו העימות. "אתה ואני היינו יחד במסיבת הסיום של תיכון דנציגר בקריית שמונה", היא מזכירה. "אלה ילדים שהתחילו את כיתה ז' בקורונה, פונו מבתיהם בתחילת כיתה י', חזרו באמצע י"א וסיימו י"ב תחת מלחמה".
פתיחת שנת הלימודים במטולה, הבוקר
"אחרי שנה וחצי של פינוי, כשתלמידים נדדו בין ארבעה וחמישה בתי ספר, משרד החינוך עוד דרש מהם לגשת לבגרויות חורף כרגיל וטען שאי אפשר להרגיל אותם להקלות", היא ממשיכה. "ההורים נאלצו לעתור לבג"ץ כדי לקבל מענה. לעומת זאת, במבצע צבאי של 12 יום במרכז הארץ הודיעו מיד על ביטול כל הבחינות. מה ילד בקריית שמונה אמור להבין מזה? שהקשיים שלו פשוט לא חלק מהסיפור הישראלי".
מתוך הניסיון הזה גיבשה בלוך תוכנית המבקשת לשנות מן היסוד את מבנה מערכת החינוך, ובראש ובראשונה לצמצם את הריכוזיות של משרד החינוך ולהעביר יותר כוח למורים ולמנהלי בתי הספר. "הליבה מתחילה ונגמרת במורים ובמנהלים", היא אומרת. "הפכנו את המורים לפקידים שקבורים בדיווחים ובבירוקרטיה. בשביל חתימת נוטריון לקניית רכב או דירה אתה צריך מישהו עם פסיכומטרי 700 וארבע שנות לימוד במשפטים, אבל ממי שעומד מול תלמידים ובונה את תחושת המסוגלות והזהות שלהם - החברה הישראלית החליטה שאין לה דרישות. יש פה עיוות מוחלט. אנחנו צריכים להגדיר את זה כמשימה לאומית, לייצר תוכניות הכשרה יוקרתיות ולעבור למודל של 'הטובים לחינוך'".
במתווה שהיא מציעה נכללים בין היתר חוזים אישיים מתגמלים למורים מצטיינים, לצד הרחבה משמעותית של האוטונומיה הניהולית, התקציבית והפדגוגית של מנהלי בתי הספר. "מנהל צריך סמכות לגייס, לתגמל ולנהל את התקציב שלו באופן עצמאי", היא מסבירה. "כל עוד נמשיך להנחית עליהם תוכניות חיצוניות ופיקוח מחניק, במקום לתת להם אמון וגב, נקבל מערכת בינונית שמבוססת על פלסטרים".
"קבינט חינוך" - ושינוי דרמטי בכיתה י"ב
אחד הלקחים המרכזיים שבלוך מבקשת להפיק מהמלחמה הוא הקמת קבינט חינוכי-אזרחי סטטוטורי, שיפעל לצד הקבינט המדיני-ביטחוני וירכז את ההיערכות האזרחית והחינוכית למצבי חירום. "במלחמה, שר החינוך קיבל החלטה על מתווה רק שלושה שבועות אחרי שהילדים ישבו בבית", היא אומרת. "במדינה עם חוסר יציבות ביטחונית כמו שלנו, כל החלטה צבאית משפיעה ישירות על מערכת החינוך. לא יכול להיות שהמערכת תתעורר רק כשההורים לא יכולים לצאת לעבודה וצריך בייביסיטר לגיל הרך. חייב לקום גוף קבוע של אנשי שטח, ביטחון, רווחה ומשפט, שיקבל החלטות מסונכרנות ומיידיות ברגע שפורצת מערכה".
ארדן ואדלשטיין. לא מתרוממים בסקרים
(צילום: עידו ארז)
לצד ההיערכות לחירום, מציעה בלוך גם שינוי מבני מרחיק לכת: ביטול שנת הלימודים הפורמלית בכיתה י"ב והפיכתה ל"שנת מכינה לאומית", שתוקדש בין היתר למנהיגות, חוסן נפשי ומחויבות אזרחית וביטחונית. "כמי שעמדה בראש המרכז למצוינות בחינוך, אי אפשר לחשוד בי שאני לא רוצה ציונים והישגים", היא אומרת. "ההון האנושי הוא המשאב היחיד שיש למדינת ישראל, אבל כדי להגיע להישגים צריך לבנות קודם כול אופי, חוסן וערכים".
לדבריה, השינוי צריך להגיע גם לאופן שבו המדינה מחלקת את משאבי החינוך. "אסור שמצוינות תהיה נחלתם של אזורים עשירים בלבד. המדינה חייבת לעבור לתקצוב שקלי דיפרנציאלי לפי 'חסך חינוכי' ומדד פריפריאליות, כדי להבטיח שנקודת הזינוק של ילד במג'דל שמס, בקריית שמונה או בנתיבות תהיה זהה לחלוטין לזו של ילד בתל אביב".
התוכנית של בלוך נוגעת גם באחת הסוגיות הנפיצות ביותר בחברה הישראלית: היחסים בין מערכת החינוך הממלכתית, הממלכתית-דתית והחרדית. היא קוראת לביטול החלוקה לזרמים פוליטיים, לקביעת חובת לימודי ליבה בהיקף של לפחות 40% בכלל המגזרים ולעיגון החינוך הממלכתי-חרדי בחקיקה ראשית. "כולם מדברים היום על חוק גיוס, מכסות וצווים, אבל שוכחים שילד חרדי לומד מגיל אפס רק דבר אחד", היא אומרת. "הילדים שלי ראו מדים על חבל הכביסה מגיל שלוש. הילד החרדי לא. ואז בגיל 18 שולחים לו צו ולא מבינים למה הוא בהלם".
עליזה בלוך: המטרה - להיות שרת החינוך
( צילום: ירון ברנר)
לדבריה, הדרך לשינוי עוברת הרבה לפני גיל הגיוס. "הפתרון האמיתי הוא להסדיר את הממ"ח מגיל הגן, בלי לייצר לילד משבר זהות. להגיד לו שהוא יכול להיות גם תלמיד חכם וגם רופא או מהנדס, שותף בחברה".
בחודש שעבר הצטרפה כאמור בלוך למפלגת "האחדות", שעד כה מתקשה להתרומם בסקרים. גם היא יודעת שחינוך לבדו כמעט אף פעם אינו מנצח בחירות. "אני אומרת בצער שממשלות לא נבחרות בישראל בגלל תוכניות חינוך, והן גם לא נופלות בגלל כישלון בחינוך", היא מסכמת. "אבל במדינה שבה ההון האנושי הוא המשאב המרכזי ביותר, אם לא נבין שזירת החינוך קריטית בדיוק כמו הזירה מול חיזבאללה או איראן - אנחנו בבעיה. הריפוי לשסע הישראלי לא יגיע מעסקאות פוליטיות. הוא יצמח אך ורק מתוך הכיתות".
