כנראה שראשי גוש השינוי לא מאמינים לעצמם. הם בעצמם אומרים שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה חמורה והם אומרים זאת במשך שנים. במרץ 2025, בעקבות פיטורי ראש השב"כ רונן בר, כינס אביגדור ליברמן עיתונאים. "כולנו צריכים לזכור שכל נושא משרה וכל מוסדות המדינה חייבים להיות נאמנים לממלכה ולא למלך", אמר. "ברגע שזה משתנה הדמוקרטיה הופכת לדיקטטורה ואת זה אנחנו נמנע". מאז שאמר את הדברים האלה, בר הלך הביתה. והמצב הולך ומידרדר.
(צילום: שלו שלום, יאיר שגיא, יובל חן, אלכס קולומויסקי)
בימים האחרונים מתבררים פרטים מזעזעים באשר למצב המשטר הדמוקרטי בישראל. לפי פרסומים שלא הוכחשו, משטרת ישראל פעלה ביום הבחירות למעצר פעילים באופוזיציה, פרצה לביתם, ביצעה חיפוש ללא צו, הדליפה את הראיות שנמצאו (שהתברר שאין בהן דבר) לתקשורת. ובהנחיית מי? לשכת ראש הממשלה, שהתקשרה ללשכת המפכ"ל. ושוב: משטרה פרצה לבתי פעילי אופוזיציה ביממה הכי רגישה של דמוקרטיה, בעקבות שיחה מבכיר בלשכת רה"מ. הראיות שהושגו במעצר הלא חוקי שימשו לקמפיין תעמולה בלתי פוסק ביום הבחירות- קמפיין שמבוסס כולו על שקר. הבחירות הוטו על ידי לשכת רה"מ. אין דרך לאמוד כמה מצביעים שינו את דעתם - בגלל פייק שהחל בלשכת רה"מ מפעילה את לשכת מפכ"ל המשטרה.
זה מכונה רע"מגייט, אבל זו פרשה שצריכה להיות מכונה דיקטטורה-גייט. כי זה מה שדיקטטורות עושות: מפעילות משטרה נגד פעילי אופוזיציה, ואז מייצרות סביב זה האשמות שווא. זו בדיוק רוסיה.
בדיעבד ביהמ"ש גילה שאין בפרשה הזו כלום. מצאו אצל האנשים האלה בבית מזומן. שום ראיה לשוחד בחירות. התקשורת הייתה צריכה לעסוק בסיפור הזה הרבה יותר אבל היא כנראה לא מספיק מתרשמת כי מדובר בערבים. שאלה קריטית, לדוגמה, היא מהיכן קיבלה לשכת רה"מ שמות וכתובות של אזרחים שהם פעילי רע"מ? מהיכן ידעה שיש להם כסף בבית. מי סיפק את המידע המודיעיני? זה אחד הסיפורים החמורים ביותר שנשמעו על הדמוקרטיה הישראלית מרגע היווסדה ובכל רגע שבו מח"ש איננה מופעלת כדי לחקור אותו - כולנו בבעיה.
זו רק דוגמה אחת. דוגמה אחרת ומטרידה לא פחות היא ההתנהלות של שב"כ, נתניהו וגם ועדת הבחירות המרכזית בשבוע האחרון ביחס לחשדות המתקשרים, לכאורה, להעברת כספים לאיש הרשימה המשותפת.
חקירה סמויה שהפכה לפתע לפומבית מאוד
ההצהרה יוצאת הדופן אתמול של ראש ועדת הבחירות, ראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה היא אירוע שלא היה כדוגמתו. בעיקר, זו המחשה של כישלון. בכירי משרתי הציבור בישראל נכנסו לצילום משותף כדי לנסות להחזיר את השד ששוחרר מהבקבוק באדיבות מכתב מוזר של יו"ר ועדת הבחירות, שהגיע בעקבות התנהלות תמוהה של ראש השב"כ ביחס לחקירה סמויה. כזו שהפכה לפתע לפומבית מאוד.
באורח בלתי מקרי, הפרסום הגיע אחרי שראש השב"כ הלך לפגוש את ראש הממשלה נתניהו, בעל עניין ברור. מדוע פגישה כזו התקיימה בכלל? יש גרסאות שונות בין ועדת הבחירות ובין שב"כ. עניין אחד ברור: זה שירת את נתניהו באורח מוחלט ועמוק. זה פגע בכל אפשרות של חקירה זריזה וראויה.
נתניהו רוצה לעשות דה לגיטימציה מוחלטת לשיתוף פעולה של מפלגות ציוניות עם מפלגות ערביות. באדיבות טעויות של מתחילנים, וזו הנחת סוף עונה לראש השב"כ וראש ועדת הבחירות, התמצקה בציבור הרלבנטי ההנחה ש"הערבים", דהיינו כל הערבים, "גנבו" את הבחירות. אתמול נחלצו לתקן, מאוחר מדי.
זה קמפיין נרחב. ב"כאן", הערוץ הציבורי שכולנו מממנים מכספי המסים שלנו, הופצה הקונספירציה הזו גם כן, בשמחה, בששון ובעיקר בארס.
במקביל, בערוץ 14 סיפרו על מאבק בין ראש השב"כ ליועץ המשפטי של הארגון והאשמות זיני נגד היועץ שלו-עצמו בטענה שזה חוסם אותו בחקירה. זה כשלעצמו רגע חסר תקדים בתולדות שב"כ. ליועץ המשפטי של שב"כ מעמד מיוחד וחשוב מאז פרשת קו 300 בהגנה על זכויות הישראלים מפני כוחו העצום של הארגון; אם יפוטר, כל אחד מאיתנו יהיה חשוף יותר לאפשרות של הפרת זכויותינו- באורח החמור ביותר. אגב, ולא אגב: השימוש בערוץ טלוויזיה ככלי תעמולה מלא-מלא, עם "ריאיונות" של השליט להמרצת מצביעים ביום הבחירות, ללא כל יומרה עיתונאית, עם קריאות ופקודות לתומכי השלטון להגיע לקלפיות עבורו, הוא עוד תחנה במרוץ למטה. זה לא היה פה. זו טקטיקה של מדינות כמו ונצואלה ביום הבחירות.
בכיר בשירות הציבורי אמר לי כך: "המצב בהידרדרות יוצאת דופן. אל תבנה על עוד בחירות חופשיות בקצב הזה - לא נוכל להבטיח זאת. המערכת המשפטית לא תוכל עוד לעמוד בפרץ. עוד רגע תהיה התאמה מוחלטת בין רצונותיו של ראש הממשלה ובין מה שהמשטרה עושה, ואולי גם שב"כ. הם פשוט יעשו כל מה שהממשלה אומרת להם לעשות".
תחושת האלימות ברחוב הישראלי אחרי הבחירות היא אינדיקציה לחומרת המצב; הקריאות ביממה האחרונה מול הבית של איזנקוט, או השנאה היוקדת בהפגנה ב"הבימה" עם קריאות לשלוח מחנה שלם "בחזרה לסוביבור" הם הנחת המצע לאלימות רחבה יותר.
איך אמר ליברמן בשנה שעברה? "כל נושא משרה וכל מוסדות המדינה חייבים להיות נאמנים לממלכה ולא למלך. ברגע שזה משתנה הדמוקרטיה הופכת לדיקטטורה".
בכיר בשירות הציבורי אמר לי: "עוד רגע תהיה התאמה מוחלטת בין רצונותיו של ראש הממשלה ובין מה שהמשטרה עושה, ואולי גם שב"כ. הם פשוט יעשו כל מה שהממשלה אומרת להם לעשות"
מילים ראויות של אחד הפוליטיקאים המיומנים בישראל, אך ראשי גוש השינוי לא מאמינים לעצמם. מזהירים מקץ הדמוקרטיה אך אינם רואים מה שנמצא ממש מול עיניהם: שהיכולת לקיים בחירות חופשיות נשחקת במהירות. אם נתניהו חצה את הרוביקון ומוכן להשתמש בכוח משטרתי וחשאי כדי לרסק את האופוזיציה - מדוע ראשי גוש השינוי מניחים שיצליחו להתמודד בכלל בבחירות הבאות בתנאים שווים. אני שומע מבכירים בגוש השינוי חישובי חישובים על מה יקרה אחרי שיקימו ממשלה והיא תהיה בלתי יציבה - ומה יקרה בבחירות שלאחר מכן. אלה חישובים פוליטיים הזויים.
הישיבה עם רע"מ במוקד
עם רע"מ יש בלוק של 56 ח"כים ורוב בכנסת. האמת היא שאכן, זו בעיה לאגף הימני הגדול בגוש השינוי. מי שדורשים "אומץ" בלבד מראשי מפלגות הימין בגוש (חלק ממפלגת איזנקוט דרך בנט ועד לליברמן) לא מכירים את הגוש. הם חושבים שגוש השינוי זה מצביעי יאיר גולן בלבד. לא מדובר בבעיה של אומץ, אלא עניין אידיאולוגי ופוליטי שאין להכחישו. יש בגוש מצביעי ימין ויש להם נציגים; הם לא רוצים לשבת עם מפלגות ערביות עם תפיסה שונה של הסכסוך והחברה הישראלית. צריך להתייחס לזה ברצינות, ולא בזלזול.
נדב אילצילום: אביגיל עוזיאבל כל השיח נובע מהנחה שיהיה אפשר לקיים בחירות כאלה בתנאים דמוקרטיים. אמירתו של ליברמן מהיום שלא יתמוך בשום ממשלת מיעוט עשויה להיות המסמר האחרון בסיכוי להחליף את נתניהו בבחירות הללו; ובעוד לליברמן יש הסברים מפורטים, נדמה שהוא, אפילו הוא, טרם קיבל את המברק על הסכנה המתפתחת לאפשרות להחלפת השלטון. לדמוקרטיה עצמה. למרבה הצער, אחרי שתי הפרשיות האחרונות, גם אם יש ספק של 1% ליכולת לבחירות חופשיות - על ראשי הגוש לפעול במהירות ובנחישות רבה. מי שמעקם את אפו מול ממשלת מיעוט יכול לגלות בקרוב שגם עם רוב הוא לא יוכל להקים שום דבר.
בעיקר, זו התנהלות משונה מאוד, כמעט הזויה. מי שרוצה להביא את נתניהו או הליכוד לממשלת אחדות תחת איזנקוט, צריך להבהיר להם שיש אלטרנטיבה אחרת בת קיימא. רק כאשר יראו כזו, אנשי הליכוד ייכנסו ללחץ ואולי, לא בטוח, יתחילו לחוש שהשלטון בסכנה. בינתיים, הם רואים הבעות תמיכה פורמליות באיזנקוט, עם שורת תנאי-תנאים שלא יאפשרו לו להקים שום דבר. זו הדרך לעוד בחירות, מזמרים הפרשנים הפוליטיים; השאלה היא אם בחירות חופשיות ושוות כאלה יכולות להתקיים.
