עדיין אין פרטים ממפגש הפסגה שהתקיים אתמול (שני) במאר-א-לאגו שבפלורידה בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לראש הממשלה בנימין נתניהו.
הציפיות בישראל, גם של התקשורת וגם של מקבלי ההחלטות בירושלים ובמערכת הביטחון, היו שזה יהיה מפגש גורלי שבו יתברר סופית עד כמה ממשלת נתניהו מסוגלת לתאם את פעולותיה ומהלכיה עם ממשל טראמפ, ומה שחשוב יותר - עד כמה נתניהו וטראמפ מסכימים ביניהם על מה שצריך לקרות בשנה האזרחית הקרובה שמתחילה בעוד יומיים, שהיא שנת בחירות בעלת משמעות דרמטית עבור ראש הממשלה, ושנת בחירות-אמצע לנשיא האמריקני.
טראמפ: "בלי ביבי ישראל לא הייתה קיימת"
(צילום: רויטרס )
5 צפייה בגלריה
המרכיב העיקרי בתוכנית עדיין חסר. טראמפ ונתניהו
(צילום: JOE RAEDLE / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
על פי מה שקרה אתמול בפתח הפגישה וארוחת הערב באחוזתו של טראמפ ואחריה, אפשר להניח שלא התקבלו החלטות מכריעות והסכמות בשום נושא, וגם לא התגלעו חילוקי דעות קשים בין הצדדים כפי שחששו בישראל. המשמעות בשטח היא ששום דבר לא משתנה: בעזה - הקו הצהוב נשאר כפי שרצתה מערכת הביטחון לזמן די רב, אולי אפילו לשנים, ובשאר הזירות - ישראל חופשית פחות או יותר לעשות מה שנראה בעיניה. זה בעצם מה שדרשה מערכת הביטחון בדיונים שקדמו למסעו של נתניהו.
המחלוקת היחידה שכנראה נדונה ברצינות היא פעולותיה של ישראל ביהודה ושומרון, שם נדרש נתניהו על ידי האמריקנים להפסיק להקים יישובים חדשים, להפסיק להחליש את הרשות הפלסטינית - ובעיקר למנוע את פרעות המתנחלים הקיצונים בפלסטינים. לא ברור מה השיב נתניהו, אבל בעניין הגדה המערבית טראמפ ואנשיו היו חד-משמעיים בדרישותיהם מישראל.
עם זאת, קרה דבר מפתיע: טראמפ נתן הצהרות בפתח המפגש, וגם בתוך חדר הדיונים, שכאילו יצאו מדף המסרים של לשכת ראש הממשלה בירושלים, בכל התחומים. כשהנשיא התבקש לפרט מעבר להצהרות הכלליות הוא התחמק, או שאמר דברים עמומים שיכולים להתפרש בהרבה אופנים. נתניהו לא דיבר, וניכר שהעדיף לנהוג על פי האמירה "מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים".
מסיבת העיתונאים של טראמפ ונתניהו, אתמול
(צילום: רויטרס )
לא חשוב אם טראמפ חושב באמת שנתניהו הוא צדיק, או שהמחמאות שהרעיף על ראש הממשלה נועדו לרכך את נתניהו ואת עמדותיו, אבל ברור לגמרי שטראמפ החליט מראש שהמפגש במאר א-לאגו לא יהיה המקום והזמן שבו ארה"ב וישראל ילבנו ביניהם את נקודות ההסכמה והמחלוקת, ויסנכרנו את צעדיהם לעתיד.
אפשר להעריך שהסיבה לכך שהמפגש בפלורידה לא היה כה דרמטי וגורלי כפי שציפו היא שהאמריקנים פשוט עדיין לא מוכנים ואינם רוצים לעבור מיד לשלב הבא, לא רק בעזה אלא גם בחזיתות האחרות. המפתח הוא בעזה, שם האמריקנים עדיין לא הצליחו להקים כוח ייצוב - שהוא מרכיב עיקרי שנחוץ ליישום השלב השני של תוכנית 20 הנקודות של טראמפ.
היחידים שבינתיים מוכנים לקחת חלק בכוח הייצוב הזה הם טורקיה ואיטליה, אבל ישראל שוללת את השתתפותה של אנקרה לא רק בכוח הייצוב, אלא גם בשיקום הריסות הרצועה, ורומא לבדה לא רוצה להיות בכוח שאמור להיות בינלאומי. גם אינדונזיה הביעה נכונות, אבל רק לשלוח צוותי רפואה וסיוע אזרחי ולא כוחות לוחמים, ובכל מקרה אף אחד מהמועמדים הפוטנציאליים לכוח הייצוב לא מוכן להתעמת עם חמאס ולפרקו מנשקו.
5 צפייה בגלריה
לוחמי צה"ל בעזה. שום דבר לא השתנה אחרי הפסגה, הקו הצהוב נשאר כפי שרצתה מערכת הביטחון
(צילום: דובר צה"ל)
(צילום: ליאור שרון)
גם המועצה הפלסטינית שאמורה לשלוט בעזה ולנהל את ענייניה האזרחים עדיין אינה קיימת אפילו על הנייר, ומה שהכי חשוב - חמאס לא מסכים להתפרק מנשקו כפי שהבטיח למתווכות, כשהודיע בחצי פה שהוא מסכים לתוכנית 20 הנקודות. בינתיים, המשא ומתן שהמתווכות מנהלות עם חמאס על פירוק מנשקו נמשך ללא תוצאה ממשית.
במצב הזה, מה שנותר לאמריקנים הוא לבצע את "תוכנית רפיח הירוקה", שכולה מתבצעת - כולל נוכחות כוח הייצוב אם וכאשר יקום - בשטח שבשליטת ישראל ברצועה. כלומר, לארה"ב ממילא אין שום תוכנית ויכולת לעשות משהו בשטח שממערב לקו הצהוב שבשליטת חמאס, שבו נמצאים כמעט שני מיליון מבין תושבי רצועת עזה. וכשאין לארה"ב יכולת לעשות משהו בעניין שיקום הרצועה כולה, כולל חלקה המערבי, אין סיבה לטראמפ ולשליחיו סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר להיכנס למחלוקת עם נתניהו ומערכת הביטחון הישראלית, ולדרוש למשל נסיגות נוספות של צה"ל.
חשוב להבין: האמריקנים עדיין לא הצליחו לייצר את המרכיבים העיקריים והחיוניים, כולל המימון, שדרושים לשינוי המצב ברצועת עזה, ולכן אין לטראמפ שום סיבה לדרוש מנתניהו להזיז את הקו הצהוב מזרחה או לשנות משהו במצב הקיים.
טראמפ לא מתכוון להכריח את נתניהו לבלוע צפרדע טורקית
באשר לאיראן, אין לטראמפ כוונה להיכנס לעימות איתה, במיוחד כשנראה שטהרן נמצאת במצב של קריסה כלכלית ותשתיתית מתמשכת, ויש סיכוי שאולי המשטר ייסדק. במצב כזה גם לישראל אין עניין לתקוף, מה שעלול לאחד את העם סביב המשטר.
ומה שהכי חשוב הוא שאיראן עדיין לא משקמת את פרויקט הגרעין, ובתחום הטילים הבליסטיים היא משקמת בעיקר את אמצעי ואתרי הייצור של הטילים - ופחות מייצרת טילים חדשים. זה המצב בינתיים כמובן, אבל איראן עדיין לא מסכימה לנהל מו"מ שיכלול גם את תוכנית הטילים הבליסטיים שלה וגם את החתרנות הבינלאומית, ולכן לטראמפ יש אפילו אינטרס להחריף את האיומים עליה ולהראות שארה"ב פועלת יד ביד עם ישראל, כדי שהמנהיג העליון עלי חמינאי ימלך בדעתו וייתן אישור לאנשיו להתיישב סוף סוף לשולחן המו"מ.
בלבנון ובסוריה, לארה"ב אין ממש הצעות או תוכניות חדשות לפירוק חיזבאללה מנשקו ולייצוב המשטר בדמשק, ולכן גם בזירות אלה היא מושכת זמן ותומכת באיומים של ישראל, בתקווה שזה יזיז את הממשלים בשתי המדינות להתגמש ולעשות מה שישראל רוצה. בעניין סוריה, אפשר להניח שטראמפ צינן את חיבתו לנשיא אחמד א-שרע אחרי רצח אמריקנים בידי איש ביטחון של המשטר, ואחרי הטבח הנוסף בעלווים שהתרחש בימים האחרונים.
באשר לטורקיה, יועציו של טראמפ הסבירו לו כנראה שישראל צודקת בהתנגדות שלה לנוכחות טורקית סמוך לגבולותיה בצפון ובדרום, ולכן טראמפ שילם מס שפתיים לנשיא רג'פ טאיפ ארדואן בהצהרתו במאר א-לאגו, אבל אינו מתכוון להכריח את נתניהו לבלוע צפרדע טורקית.
5 צפייה בגלריה
ארדואן. ישראל שוללת את השתתפותה של טורקיה לא רק בכוח הייצוב, אלא גם בשיקום הריסות הרצועה
(צילום: Chris McGrath/Getty Images)
נתניהו וקיש מבשרים לטראמפ כי החליטו להעניק לו את פרס ישראל, אתמול
(צילום: עומר מירון/ לע״מ )
השורה התחתונה היא שלאמריקנים כרגע אין יכולת ואין תוכניות חלופיות לשינוי מהותי במצב בעזה, באיראן ובשאר זירות הלחימה שעדיין פתוחות, ולכן אין כרגע סיבה לטראמפ להיכנס לדיון רציני ורצוף מחלוקות עם נתניהו בשנת בחירות בישראל, שבו כל ויתור לדרישות האמריקניות עלול לפרק לו את הקואליציה.
במקום זה, העדיף טראמפ להעניק לנתניהו מתנה פוליטית-אלקטורלית כשהרעיף עליו מחמאות, ואף חזר ותמך בדרישתו שהנשיא יצחק הרצוג יעניק חנינה לראש הממשלה. אבל אין ארוחות חינם: נתניהו יצטרך בוודאי לשלם בעתיד את מחיר המסאז' לאגו וחיזוק הבייס שקיבל בפתח האחוזה של טראמפ. זו שיטה ידועה במו"מ עסקי: "לרכך" את הפרטנר כדי שאחר כך יהיה לו קשה רגשית ומעשית להגיד לך "לא" כשתדרוש ממנו ויתורים מהותיים.
החשבון על מטח המחמאות שקיבל אתמול אולי יוגש לנתניהו בעתיד הלא רחוק, אבל בינתיים הוא יכול ליהנות ואזרחי ישראל יכולים לתהות אם ומתי טראמפ יפעל למימוש תוכנית 20 הנקודות והמו"מ עם איראן, או שיוותר על פרס נובל ב-2026 ויאבד עניין. את פרס ישראל הוא כבר קיבל.
