במשך שבועות ארוכים ניסה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לשדר שאין עליו לחץ: לא מחירי הנפט, לא הבורסה, לא שיקולים פוליטיים ולא בחירות האמצע המתקרבות. אבל השבוע, בפסגת ה-G7 בצרפת, הגיע רגע הווידוי: טראמפ הודה בפומבי שהמשך המלחמה עם איראן עלול היה להוביל ל"קטסטרופה כלכלית" - ושזה היה שיקול מרכזי מאחורי ההחלטה לחתור להסכם.
רגע הווידוי של טראמפ: "מאגרי הנפט ייגמרו עוד 4 שבועות"
"לא רציתי לראות קטסטרופה כלכלית", אמר טראמפ לכתבים, כשהגן על מזכר ההבנות שנחתם עם איראן. הוא טען כי בכל פעם שעלתה אפשרות לשלום, הבורסה "זינקה כמו טיל", וכשהמסרים הפכו שליליים - היא ירדה בחדות. בכך הוא חשף את מה שבבית הלבן ניסו עד כה לעמעם: ההסכם לא נולד רק מהערכת מצב ביטחונית או דיפלומטית, אלא גם מחשש ממשי שמשבר האנרגיה ייצא משליטה.
החדשות הטובות מבחינת וושינגטון הן שמצר הורמוז נפתח מחדש, אחרי שאיראן וארה"ב חתמו השבוע על מזכר ההבנות. החדשות הרעות, לפי רשת CNN - הן שייתכן כי זה קרה מאוחר מדי. במשך כמעט ארבעה חודשים נפט כמעט לא יצא מהמזרח התיכון, ולפי נתוני חברת Kpler - העולם איבד במהלך המלחמה 1.15 מיליארד חביות נפט.
המספר הזה מסביר את הלחץ מאחורי הקלעים. שוק הנפט נותר במצב שברירי, ומתקרב במהירות לנקודת שבירה. מאגרי הנפט האסטרטגיים של המדינות החברות בסוכנות האנרגיה הבינלאומית נמצאים ברמתם הנמוכה ביותר מאז 1990, מאגר החירום האמריקני בשפל של 43 שנה והמלאים המסחריים כבר הגיעו לרמות שמוגדרות בתעשייה כ"לחץ תפעולי".
טראמפ עצמו ניסח את זה בבוטות בפסגה. "רוצים לראות כאוס? המאגרים שלנו נגמרים בעוד כארבעה שבועות", אמר. הוא אף הזהיר כאמור כי אלמלא פתיחת המצר, העולם היה מתקרב ל"קטסטרופה כלכלית", ורמז כי מצב כזה היה גורר השוואות בינו לבין הרברט הובר - הנשיא שבתקופתו החלה הקריסה של 1929 והשפל הגדול.
השוק חגג - אבל הנפט עוד לא חזר
על פניו, שוק הנפט קיבל את ההסכם בדיוק כפי שטראמפ קיווה. מחירי הברנט, שטיפסו בשיא המלחמה ל-126.41 דולר לחבית, החלו לרדת אחרי ההכרזה על הפסקת האש באמצע אפריל, ובימים האחרונים נסחרו מתחת ל-80 דולר לחבית. עבור טראמפ, זו הייתה הוכחה לכך שהתזמון שלו עבד. עבור חלק מהאנליסטים, זו דווקא נורת אזהרה: המחירים אולי ירדו מהר מדי.
הסיבה לכך היא שהירידה במחירים נשענת בעיקר על אופטימיות - לא על חביות נפט שכבר חזרו לשוק. העולם נכנס למלחמה כשהוא מוצף בנפט, עודף היצע היסטורי שסייע לו לספוג את זעזוע האספקה הגדול ביותר שנרשם אי פעם. אבל כרית הביטחון הזו נשחקה במהירות: לפי הנתונים, מלאי הנפט העולמי ירד בחודשים האחרונים ב-190 מיליון חביות.
אחד הסימנים המדאיגים מגיע מהעיירה קושינג שבאוקלהומה, אחד ממוקדי האחסון וההזרמה החשובים בארה"ב, שממנו מוזרם דלק ברחבי המדינה. המלאים שם הגיעו לרמת לחץ תפעולי - מצב שבו אמנם יש עדיין נפט במכלים, אבל קשה יותר להוציא אותו ולהזרים אותו בצינורות. ב-CNN השוו זאת ל"מיחם קפה שבו הנוזל כבר ירד מתחת לברז": יש עוד משהו בתחתית, אבל כדי להוציא אותו צריך להטות את המכל - וגם אז חלק גדול ממה שנותר הוא משקע בלתי שמיש.
4 צפייה בגלריה
כלי שיט במצר הורמוז. פתיחתו אינה שקולה ללחיצה על מתג שמחזירה את השוק לשגרה
(צילום: Stringer/Reuters)
במכלי נפט, המשקע הזה הוא לא רק דימוי. חלק ממה שמצטבר בתחתית הוא חומר בלתי שמיש, שמקשה לשמור על לחץ תקין בצינורות ולהעביר נפט ללקוחות. וזה לא קורה רק בקושינג: מתקני אחסון ברחבי העולם מתקרבים לנקודת מבחן דומה. המשמעות היא שגם אם על הנייר יש עדיין נפט במלאים, בפועל היכולת להשתמש בו הולכת ונשחקת.
פתיחת הורמוז היא רק תחילת הדרך
לכן, פתיחת מצר הורמוז אינה שקולה ללחיצה על מתג שמחזירה את השוק לשגרה. כדי שהנפט מהמפרץ הפרסי יחזור לזרום בקצב רגיל צריך קודם לפנות מוקשים מהמצר, להחזיר מכליות ריקות לאזור, לחדש הפקה, להפעיל מחדש שרשראות אספקה שנעצרו - ואז להמתין עד שהנפט יתחיל את המסע האיטי ליעדיו.
בתעשיית הנפט מעריכים כי התהליך הזה עשוי להימשך חודשים, עד שהזרימה תחזור למשהו שמתקרב ל"נורמלי". עד אז, השוק ימשיך להישען על אותם מלאים שנשחקו כמעט עד הקצה. זו הסיבה שחלק מהאנליסטים סבורים כי שוק הנפט מתמחר בחסר את הסיכון למחסור ממשי לפני שהמכלים יתמלאו מחדש.
"השוק קפץ שבעה צעדים קדימה מהמקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו", אמרה הלימה קרופט, ראש אסטרטגיית הסחורות הגלובלית בבנק ההשקעות הקנדי RBC Capital Markets. "כולם אומרים: 'זה נגמר!', אבל יש אתגר לוגיסטי גדול מאוד בדרך חזרה למקום שבו היינו". גם מאט סמית' מחברת Kpler הזהיר כי הצרכנים בארה"ב צפויים לשלם מחירים גבוהים יותר בחודשי הקיץ, בלי קשר למה שיקרה בשבועות הקרובים במצר הורמוז. לדבריו, האופטימיות סביב ההסכם מנעה בינתיים את ההתייקרות, אבל "כוחות השוק חייבים להיכנס כאן לפעולה".
4 צפייה בגלריה
תחנת דלק בוושינגטון. "בשלב מסוים, חבירות פיזיות באמת משנות"
(צילום: REUTERS/Ken Cedeno/File Photo)
החישוב תומך באזהרות האלה. לפי CNN, גם אם שוק הנפט העולמי יתחיל לייצר כמעט 5 מיליון חביות ביום יותר מהביקוש של הצרכנים - כפי שצופה סוכנות האנרגיה הבינלאומית - יידרש בערך שנה כדי להשיב את 1.15 מיליארד החביות שאבדו במהלך המלחמה. "בשלב מסוים, חביות פיזיות באמת משנות", אמר דן פיקרינג, משקיע ואנליסט ותיק בתחום האנרגיה. "אם מאבדים את החביות האלה - זה משנה".
ויש גם מי שחושבים שהבהלה מוגזמת
אבל שוק הנפט לא תמיד פועל לפי ההיגיון הזה. מול האזהרות מפני התייקרות מחודשת, יש גם מחנה אחר: סוחרים ואנליסטים שמביטים קדימה ורואים את מבול הנפט שעשוי לחזור לשוק, במיוחד מצד מדינות אופ"ק (OPEC) - ארגון המדינות המייצאות נפט - הזקוקות למזומנים ומעוניינות להגדיל במהירות את התפוקה.
ג'יי האטפילד, מנכ"ל חברת ניהול הנכסים Infrastructure Capital Advisors, טען כי המציאות החדשה הזו תקשה לשנות את המומנטום של ירידת המחירים. כלומר, גם אם המלאים נשחקו, השוק כבר מתמחר את חזרת ההיצע - ולא בהכרח את הסכנה שהנפט לא יגיע בזמן.
גם הפרספקטיבה חשובה. העולם נכנס למלחמה עם עודפי נפט כה גדולים, עד שהוא עדיין מוגן במידה מסוימת מפני הדלדול האדיר במלאים. "הייתה לנו כרית ביטחון גדולה - ואכלנו אותה", אמר ויקאס דויווידי, אסטרטג הנפט והגז הגלובלי של קבוצת הפיננסים האוסטרלית Macquarie Group. "אנחנו מתחת למקום שבו היינו לפני השנה שעברה - אבל לא בהרבה".
לדבריו, סיכון המלאים אמיתי - אך מי שמהמרים על עלייה במחירי הנפט מייחסים לו משקל רב מדי. כדוגמה לכך ב-CNN ציינו כי מלאי הדיזל בארה"ב נמצא אמנם ברמתו הנמוכה ביותר מאז 2003, אך הוא נמוך רק ב-12.4% מהממוצע שלו בחמש השנים האחרונות. מלאי הבנזין בארה"ב נמוך רק ב-5% מהרמה שבה היה לפני שנה.
דויווידי המחיש זאת כך: "אם אתה סוחר נפט בבית זיקוק, והתפקיד שלך הוא להשיג נפט, בזמן המשבר היית צריך לעשות 10 שיחות כדי להשיג אותו. עכשיו אתה צריך לעשות חמש או שש שיחות. בשבועות הקרובים, המוכרים כבר יבואו אליך ויגידו: 'היי, יש לי נפט, רוצה לקנות?'".
כך או כך, מבחינת טראמפ עצם העובדה שהוא נאלץ לדבר בפומבי על "קטסטרופה כלכלית" היא שינוי טון משמעותי. הנשיא שניסה להציג את עצמו כמי שאינו נכנע למחירי הנפט, לבורסה או ללחץ פוליטי, הודה למעשה כי המשך המלחמה איים להפוך ממשבר ביטחוני במזרח התיכון למשבר כלכלי עולמי - כזה שהיה עלול לרדוף אותו עד בחירות האמצע, ואולי גם אל ספרי ההיסטוריה.
