עד שלשום (שני) נראה היה שהמתיחות מול איראן רק הולכת ומחריפה, עם האולטימטום של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לתקוף את כל תחנות הכוח שלה אם היא לא תפתח את מצר הורמוז. החשש מהסלמה אזורית כבר היה מגולם במחירי הנפט, והשווקים נעו בזהירות בין דריכות לפחד, אבל אז משפט אחד של טראמפ על "שיחות" עם טהרן הצביע על אפשרות להתקדמות דיפלומטית ובלימה של הלחימה. בתוך זמן קצר, כמעט בלי שינוי ממשי בשטח, מחירי הנפט צנחו, הבורסות עברו לעליות חדות ושווי של טריליוני דולרים החליף ידיים.
למי שמביט מהצד, מדובר בתגובה שנראית כמעט לא רציונלית: כיצד ייתכן שאמירה בלבד - לא החלטה, לא מהלך צבאי ולא הסכם - משנה כך את הכלכלה העולמית? אלא שמאחורי התגובה הזו עומד מנגנון מורכב שמחבר בין ציפיות לעתיד, פחדים גיאופוליטיים, טכנולוגיה מתקדמת והתנהגות אנושית בסיסית. ynet עושה סדר.
השוק מתמחר את העתיד - לא את ההווה
נקודת המוצא להבנת התופעה היא אחת מאבני היסוד של שוק ההון: מחירי נכסים אינם משקפים את המצב הנוכחי, אלא את ההערכות לגבי העתיד. המשקיעים אינם מגיבים למה שכבר קרה, אלא למה שהם מאמינים שיקרה.
כשנשיא ארה"ב מאותת כי ייתכן שניתן למנוע הסלמה מול איראן, המשמעות מבחינת השוק אינה פוליטית בלבד אלא כלכלית מאוד. מלחמה אזורית עלולה לפגוע בשרשראות אספקה, להקפיץ מחירי אנרגיה, להכביד על כלכלות ולגרור את העולם כולו לתקופה של חוסר יציבות. מנגד, רגיעה או אפילו האטה בהידרדרות נתפסות כהפחתה של סיכון, ולכן משנות את האופן שבו מתומחרים נכסים פיננסיים.
כך נוצר המעבר המהיר בין שני מצבים פסיכולוגיים: "risk-off", שבו המשקיעים מחפשים מקלט ומתרחקים מסיכון, לבין "risk-on", שבו הם חוזרים לשוק המניות ומוכנים לקחת סיכונים. משפט אחד יכול להספיק כדי להזיז את המערכת כולה בין שני הקטבים הללו.
אחד השווקים הרגישים ביותר לאירועים כאלה הוא שוק הנפט, ולא במקרה. מחירי הנפט אינם נקבעים רק לפי כמה חביות מופקות או נצרכות, אלא גם לפי הערכת הסיכון לעתיד. בתקופה של מתיחות גוברת במזרח התיכון, ובעיקר מול איראן - שחקנית מרכזית בשוק האנרגיה - המשקיעים מגלמים במחיר תרחישים של פגיעה באספקה, חסימת נתיבי שיט קריטיים כמו מצר הורמוז או פגיעה בתשתיות.
המרכיב הזה, שמכונה לעיתים "פרמיית סיכון גיאופוליטית", הוא למעשה תוספת למחיר שמבוססת על פחד. כל עוד הסיכון נתפס כממשי, המחיר עולה, אך ברגע שמופיעה אינדיקציה להרגעה, גם אם היא חלקית בלבד - אותה פרמיה יכולה להיעלם במהירות. זה בדיוק מה שקרה אחרי דבריו של טראמפ: סוחרים מיהרו למכור חוזים על נפט מתוך הערכה שהסיכון קטן, והמחיר ירד בחדות. התגובה הזו ממחישה עד כמה השוק אינו מחכה לעובדות בשטח, אלא פועל על בסיס הסתברויות. גם שינוי קטן בהערכה לגבי הסיכוי למלחמה יכול להוביל לתנועה גדולה במחיר.
ואם בעבר תנועות כאלה היו נבנות בהדרגה, הרי שהיום הן מתרחשות בתוך שניות. חלק גדול מהמסחר בשווקים הפיננסיים מתבצע באמצעות מערכות אוטומטיות שמנתחות בזמן אמת מידע שמגיע מכלי תקשורת, רשתות חברתיות והודעות רשמיות. אלגוריתמים אלה מתוכנתים לזהות מילים וביטויים שמאותתים על שינוי במצב - "שיחות", "התקדמות", "דחייה", "הסכם" - ולבצע פעולות קנייה או מכירה בהתאם. כשטראמפ מתבטא בנושא רגיש כמו איראן המערכות הללו נכנסות לפעולה מיד, לעיתים מהר יותר מכל משקיע אנושי.
התוצאה היא תגובת שרשרת: אלגוריתמים מתחילים למכור נפט ולקנות מניות, תנועות המחיר מושכות משקיעים נוספים והאפקט מתעצם. כך נוצרת תנודתיות חדה במיוחד, שמגבירה את התחושה כי השוק "מתפוצץ" בעקבות משפט אחד.
האמירות - והמחיר: כך זה נראה בזמן אמת
אחרי שטראמפ כתב אתמול ברשת החברתית שלו Truth Social כי ארה״ב ואיראן ניהלו "שיחות טובות ופרודוקטיביות", ואף הודיע על דחיית האולטימטום שהציב, השווקים הגיבו כמעט מיד. בהמשך הוא אף הצהיר זאת בקולו, ומחיר הנפט צנח ביותר מ-13%, כשנפט מסוג ברנט הגיע בשפל למחיר של כ-96 דולר לחבית, בעוד הנפט הגולמי האמריקני מסוג קרוד (WTI) צנח לשפל של כ-85 דולר. במקביל, מדדי המניות בוול סטריט זינקו - ומדד דאו ג׳ונס עלה ביותר מ-600 נקודות בתוך יום מסחר אחד.
אם כן, תוך שעות ספורות האמירות של טראמפ לא רק קבעו את הכיוון - אלא גם גרמו לתנועה חדה ומהירה במיוחד, שהמחישה עד כמה השוק "מוחק" את פרמיית הסיכון ברגע שהוא מזהה רמז לרגיעה. אתמול השווקים הגיבו שוב בכיוון ההפוך לאחר שבאיראן הכחישו את קיום השיחות - ומחיר הנפט מסוג ברנט חזרו לעלות מעל 100 דולר לחבית, בעוד הבורסות מחקו חלק מהעליות. בערב דיבר טראמפ על "מתנה" בשווי עצום שהאיראנים הסכימו להעניק לארה״ב שקשורה לנפט וגז - והמחיר היום שוב ירד מתחת ל-100, כשהשוק ממשיך מאז לנוע בתנודתיות.
טראמפ שלשום: "יש הסכמות על נקודות מרכזיות"
(צילום: רויטרס)
כמה ימים קודם לכן נרשם דפוס דומה אך מתון יותר. ביום חמישי האחרון, במהלך שיחה עם כתבים בחדר הסגלגל לצד ראש ממשלת יפן סאנאה טקאיצ'י, נשאל טראמפ על הדיווחים ולפיהם הוא שולח כוחות נוספים למזרח התיכון, ובתגובה הוא הכחיש זאת: "אני לא שולח חיילים לאף מקום". יום לאחר מכן הנשיא אף הודיע כי הוא שוקל "לצמצם בהדרגה את המאמץ הצבאי". מחיר הנפט מסוג ברנט ירד מרמות שיא של כ-119 דולר לכיוון 108 דולר בימים שלאחר מכן, על רקע האיתותים להרגעה מצד הנשיא. גם כאן, לא היה שינוי מהותי בשטח - אך עצם האיתות על הימנעות מהסלמה הספיק כדי להפחית את החשש בשוק.
מנגד, כשהמסר היה הפוך - גם התגובה הייתה הפוכה. בתחילת המלחמה, כשטראמפ דרש מאיראן "כניעה מוחלטת" והחריף את הטון כלפי טהרן, מחירי הנפט זינקו. השבוע המלא הראשון של מרץ הסתיים עם עלייה של יותר מ-35% במחיר הנפט הגולמי (למחיר של כ-90 דולר), העלייה הגדולה ביותר תוך שבוע מאז 1983, בעוד ברנט טיפס ב-28% (למחיר של כ-92 דולר) - העלייה הגבוהה ביותר תוך שבוע מאז אפריל 2020. ב-9 במרץ, לאחר שטראמפ רמז כי הוא שוקל להשתלט על מצר הורמוז, מחיר הנפט הגולמי ירד ביותר מ-6% (למחיר של כ-85 דולר), וגם ברנט ירד בכמעט 6% (למחיר של כ-88 דולר).
גם אמירות דרמטיות על הלחימה עצמה השפיעו ישירות על המחירים. לאחר התקיפה האמריקנית באי ח'ארג, המכונה "אי הנפט", לפני קצת פחות משבועיים, הכריז טראמפ כי הצבא האמריקני השמיד את כל המטרות הצבאיות בו, ואף רמז כי ייתכן שיפגע גם בתשתיות הנפט. מחירי האנרגיה עלו שוב בצל החשש לפגיעה ישירה באספקת הנפט העולמית: תוך ימים ספורים נרשמה עלייה חדה, כשנפט מסוג ברנט טיפס לרמות של כ-105 דולר לחבית לאחר עליות מצטברות של כמה אחוזים - תנועה שמשקפת את העלייה בפרמיית הסיכון.
6 צפייה בגלריה
"כוחות קרקעיים? אני לא שולח חיילים לאף מקום" - ומחיר הנפט ירד
(צילום: VanderWolf Images/shutterstock)
התוצאה היא דפוס כמעט מושלם: אמירה על רגיעה - והנפט נופל. רמז להסלמה - והנפט מזנק. הכחשה או בלבול - והתנודתיות חוזרת. בתוך זמן קצר, אותו שוק עבר בין תרחישים של מלחמה כוללת להסכם קרוב, לא בגלל שינוי דרמטי בשטח - אלא בגלל האופן שבו המשקיעים פירשו את המסרים שיצאו מהבית הלבן.
TACO, והשווקים שמנסים ללמוד את הדפוס
ההשפעה החריגה של טראמפ על השווקים אינה מקרית: הוא לא רק מגיב להם - הוא הפך בעצמו לשחקן שמניע אותם. נשיאים אמריקנים תמיד היו בעלי השפעה, אך טראמפ הביא עמו סגנון תקשורת שונה שבו אמירות פומביות הופכות לכלי מדיניות כמעט מיידי. הוא נוטה לפרסם מסרים בזמן אמת ברשתות החברתיות, לעיתים לפני שהתקבלה החלטה סופית ולעיתים בלי תיאום מלא עם המערכת.
המשמעות היא שהשווקים נדרשים לפרש כל אמירה שלו כאיתות אפשרי למדיניות עתידית. גם כשמדובר רק ברמז, השוק אינו יכול להתעלם ממנו, משום שהמחיר של התעלמות - במקרה שהאמירה אכן מתממשת - עלול להיות גבוה מאוד.ֿ
השפעת האמירות של טראמפ היא כה חריגה עד כדי כך שבמערכת הפיננסית פותחו כלים שמנסים למדוד את ההשפעה הזו. אחד מהם הוא מדד לא רשמי שפותח על ידי בנק JPMorgan, שבחן את הקשר בין ציוציו של טראמפ לבין תנודתיות בשוקי האג"ח. עצם קיומו של מדד כזה ממחיש עד כמה השפעתו נתפסת כגורם שוק בפני עצמו.
עם הזמן, המשקיעים לא רק הגיבו לטראמפ אלא גם למדו לזהות דפוסים בהתנהלותו. אחד הביטויים לכך הוא המונח שנולד בוול סטריט - "Trump Always Chickens Out״ ("טראמפ תמיד משתפן״) - או בקיצור TACO. לפי התפיסה הזו, טראמפ נוטה להציג עמדות תקיפות או איומים חריפים שמובילים לירידות בשווקים, ולאחר מכן לרכך את המסר או לדחות את הצעדים, מה שמוביל לעליות.
הדפוס הזה יצר הזדמנויות מסחר, כשמשקיעים מנסים לנצל את התנודתיות ולפעול בהתאם לציפיות לגבי השלב הבא. כך, באופן פרדוקסלי, חוסר הוודאות עצמו הפך לכלי שמייצר ודאות מסוימת - לפחות עבור מי שמאמין שהוא מבין את ההתנהלות. המציאות, כמובן, מורכבת יותר, ולא כל אמירה של טראמפ מובילה לאותה תוצאה. אך עצם העובדה שהשווקים מנסים "לקרוא" את הנשיא כמו שחקן בזירה כלכלית מעידה על עומק ההשפעה.
טראמפ לא למד את הטריק רק עכשיו
ההתנהלות המחושבת הזו של טראמפ לא התחילה בחודש האחרון. במסגרת מלחמת הסחר שהוא מנהל עם סין, בקדנציה הקודמת וגם בזו הנוכחית, כל פוסט של הנשיא על מכסים או על התקדמות בשיחות גרר תנודות חדות בשווקים. גם אמירות שלו נגד הפדרל ריזרב (הבנק המרכזי) השפיעו על שוק האג"ח ועל שער הדולר, והמחישו עד כמה דבריו חודרים לכל שכבות המערכת הפיננסית.
גם ונצואלה היא דוגמה מצוינת שממחישה עד כמה שוק הנפט רגיש למסרים של טראמפ ולשינויים בתפיסת הסיכון. כך, לאחר לכידתו בתחילת השנה של ניקולס מדורו, נשיא ונצואלה - אחת המדינות שמחזיקות בעתודות הנפט הגדולות בעולם - נרשמה תגובה מיידית בשווקים, על רקע ההערכה כי שינוי שלטוני עשוי לפתוח מחדש את המדינה להשקעות ולייצוא מוגבר של נפט.
טראמפ, שמיהר להציג את המבצע כהישג אסטרטגי, תרם לחיזוק התחושה כי ארה״ב עשויה להשפיע על שוק האנרגיה. במקרה הזה, בניגוד להסלמה מול איראן שמובילה לעליות מחירים, הציפייה ליציבות ולגידול בהיצע הובילה ללחץ כלפי מטה על מחירי הנפט. מכך ניתן לקבוע, גם בהקשר של המלחמה באיראן, שלא רק מלחמות קובעות את המחיר - אלא גם השאלה מי שולט בנפט, ואיך טראמפ בוחר למסגר את זה.
בכל מקרה, למרות כל המודלים, האלגוריתמים והנתונים, שוק ההון נותר במידה רבה מערכת שמונעת על ידי בני אדם - ולכן גם על ידי רגשות. פחד, תקווה, אופטימיות וחוסר ודאות הם חלק בלתי נפרד מהדרך שבה מחירים נקבעים. כשנשיא ארה"ב משדר מסר של רגיעה הוא אינו משנה בהכרח את המציאות בשטח, אך הוא משנה את הדרך שבה המשקיעים מדמיינים את העתיד. שינוי כזה יכול להספיק כדי להזיז סכומי עתק, משום שהוא משפיע על החלטות של מיליוני משקיעים בו-זמנית.
במובן הזה, טראמפ אינו רק שחקן פוליטי, אלא גם גורם שמפעיל את הפסיכולוגיה של השוק בקנה מידה עולמי. הוא יודע לייצר מסרים שמניעים תגובות, ולעיתים גם לנצל את חוסר הוודאות שהם יוצרים. כך או כך, דבר אחד כבר ברור: בעולם שבו משפט אחד יכול להזיז טריליונים, הגבול בין פוליטיקה לכלכלה מעולם לא היה דק כל כך.
