המלחמה באיראן ממשיכה לשחוק בקצב מהיר את מלאי הטילים והמיירטים של ארצות הברית, ובפנטגון מגבירים כעת את הלחץ על התעשיות הביטחוניות להרחיב מפעלים ולהאיץ באופן דרמטי את קצב הייצור. במזכר שהגיע לידי "וושינגטון פוסט" ופורסם הלילה (בין שבת לראשון), נדרשו יצרניות הנשק להציג בתוך 21 יום תוכניות לאספקה מהירה יותר ולהגדלת כושר הייצור של מערכות נשק שהוגדרו קריטיות.
את המזכר שלח ביום רביעי סגן שר ההגנה סטיב פיינברג, שהבהיר לתעשיות כי תהליכי פיתוח שנמשכים שנים אינם מתאימים עוד לצרכים של הצבא האמריקני. לדבריו, הפנטגון מבקש לשנות מן היסוד את הדרך שבה הוא מפתח, מייצר ומכניס לשירות יכולות צבאיות - ולעבור למתכונת שתאפשר ייצור בקצב המתאים למלחמה ממושכת. דובר הפנטגון שון פרנל אישר ל"פוסט" כי המזכר אותנטי, ואמר שהמסקנות ממנו ישמשו גם לגיבוש תקציב הביטחון לשנת הכספים 2028.
הסיבה ללחץ מתבררת כשמסתכלים על קצב השימוש בנשק מאז תחילת המלחמה. בחודש הראשון בלבד שיגרה ארה"ב יותר מ-850 טילי שיוט מסוג טומהוק ויותר מ-1,000 מיירטי פטריוט ו-THAAD. בשבועות הראשונים ללחימה השתמש הצבא האמריקני גם ביותר מ-1,300 טילים בליסטיים טקטיים של זרוע היבשה.
לפי הערכה של המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון (CSIS), מלאי מיירטי הפטריוט האמריקניים ברחבי העולם ירד מכ-2,200 ערב המלחמה לפחות מ-827 בסוף החודש שעבר. מלאי מיירטי ה-THAAD, שתפקידם ליירט טילים בליסטיים בגובה רב, ירד מכ-452 לפחות מ-278. בניתוח נוסף של המכון נקבע כי ארה"ב כבר השתמשה בכ-65% ממיירטי הפטריוט שהיו ברשותה בתחילת המלחמה, בעוד שמלאי ה-THAAD ירד בלפחות 38%.
טיל טומהוק נורה מהמשחתת האמריקנית תומאס הונדר במהלך המלחמה באיראן. הערכה: ארה"ב השתמשה בקצת פחות ממחצית ממלאי הטומהוקים שלה
(צילום: AFP PHOTO / US NAVY and US CENTRAL COMMAND / HANDOUT)
השחיקה אינה מוגבלת למערכי ההגנה. רויטרס דיווחה בשבוע האחרון כי צבא ארה"ב השתמש במהלך חמשת חודשי הלחימה ב"כמעט כל" המלאי העולמי שלו של הטילים המדויקים ארוכי הטווח ATACMS ו-PrSM. אחד המקורות ששוחחו עם הסוכנות העריך כי ארה"ב השתמשה גם בקצת פחות ממחצית ממלאי הטומהוקים שלה. גורמים בממשל הביעו בשל כך חשש שהמשך השימוש בקצב הנוכחי יפגע ביכולת האמריקנית להתמודד עם משבר נוסף במקום אחר בעולם, ובפרט עם תרחיש מלחמה מול סין או רוסיה.
הנתון שממחיש אולי יותר מכל את גודל האתגר הוא קצב הייצור של הטומהוק. בעוד שבחודש אחד בלבד של המלחמה נורו יותר מ-850 טילים מהסוג הזה, קצב הייצור עבור הצבא האמריקני עמד עד כה על כ-60 טילים בלבד בשנה. במסגרת הסכם רב-שנתי עם RTX, החברה האם של ריית'און, מתכנן הפנטגון להעלות בהדרגה את כושר הייצור עד ל-1,000 טומהוקים בשנה - יותר מפי 16 מהקצב הנוכחי.
גם במיירטים נעשים צעדים חריגים. בשבוע שעבר העניק הצבא ללוקהיד מרטין חוזה בשווי של עד 58.6 מיליארד דולר לייצור מיירטי PAC-3 MSE של מערכת הפטריוט. החברה מתכננת לשלש את כושר הייצור שלהם עד 2030 ולהגדיל ב-50% את כוח האדם במפעל שלה בקמדן שבארקנסו. בנוסף הכריז הפנטגון על הסכם מסגרת בשווי של יותר מ-3 מיליארד דולר עם לוקהיד מרטין ונורת'רופ גרומן, שנועד לאפשר לשלש את כושר הייצור של רכיבים לפטריוט ולרבע את זה של THAAD.
שיגור מיירט THAAD. המלאי ירד בלפחות 38% מתחילת המלחמה
הבעיה אינה רק מספר הטילים שמוזמנים. הייצור תלוי בשרשראות אספקה מורכבות ובמספר מצומצם של מפעלים וספקים, ולכן במסגרת ההסכם מתכנן הפנטגון בין היתר להקים מקור ייצור שני למנועים הרקטיים המוצקים של מיירטי PAC-3 ולהרחיב את ייצורם של רכיבים קריטיים נוספים. בכך מנסה וושינגטון לצמצם צווארי בקבוק שעלולים לעכב את הגדלת הקצב גם אם יוזרמו לתעשייה מיליארדי דולרים נוספים.
הפנטגון לתעשיות: תשקיעו גם מכספכן
אחד החלקים החריגים במזכר החדש נוגע למה שהפנטגון דורש מהחברות עצמן. פיינברג ביקש מהיצרניות לפרט אילו השקעות הון הן מוכנות לבצע ואילו מפעלים ניתן להרחיב כדי לתמוך בהזמנות גדולות לאורך זמן. בפועל, הוא דורש מהן לקחת חלק מהסיכון ולהשקיע מכספן עוד לפני שהקונגרס הבטיח את מלוא המימון להזמנות העתידיות.
טום קראקו, מנהל פרויקט ההגנה מפני טילים ב-CSIS, אמר ל"פוסט" כי כמה חברות כבר החלו לממן בעצמן חלק מהרחבת יכולות הייצור שלהן, אך מבחינתן מדובר בהימור: אלה חברות ציבוריות שמוציאות סכומים גדולים על סמך הבטחה לכך שהממשל יזמין מהן בהמשך כמויות גדולות של נשק. אלא שהבטחה כזו תלויה בסופו של דבר גם בקונגרס.
וזהו בדיוק אחד המכשולים המרכזיים בתוכנית. בחודשים האחרונים הכריז הפנטגון על שורה של "הסכמי מסגרת" עם יצרניות נשק, אולם אלה אינם חוזים מחייבים לרכישת החימושים. כדי להפוך אותם להזמנות ממשיות נדרש כסף שהקונגרס טרם אישר. לפי "וושינגטון פוסט", הצעת תקציב ביטחון בהיקף של כ-1.15 טריליון דולר נותרה תקועה בקונגרס על רקע המחלוקת סביב היקף ההוצאות.
טראמפ על החימושים בחודש מאי: "יש לנו יותר מאי-פעם"
המצב הביא את הבית הלבן לעשות צעד לא שגרתי נוסף. בסוף יולי זומנו אליו בכירים מהחברות לוקהיד מרטין, נורת'רופ גרומן ובואינג, לצד חברות הדור החדש Anduril ו-Palantir. הם נפגשו עם ראש הסגל בבית הלבן סוזי וויילס, שר ההגנה פיט הגסת', ראש משרד התקציבים ראסל ווט ומנהל קשרי הקונגרס של הבית הלבן ג'יימס ברייד. לפי שלושה מקורות ששוחחו עם ה"פוסט", בכירי החברות התבקשו לפנות בעצמם למחוקקים וללחוץ עליהם לאשר הגדלה של הוצאות הביטחון.
במקביל, הפנטגון מנסה לשבור את התלות בענקיות הנשק הוותיקות ולהכניס לתמונה גם חברות טכנולוגיה צעירות יותר. בחודש מאי נחתמו הסכמי מסגרת עם Anduril, Castelion, CoAspire, Leidos ו-Zone 5 במטרה לרכוש כמויות גדולות של טילים זולים יחסית ולהרחיב במהירות את יכולות התקיפה האמריקניות. הממשל אף גייס בכירים מעמק הסיליקון, בהם אמיל מייקל, לשעבר בכיר בחברת "אובר", שמונה לתת-שר ההגנה למחקר והנדסה כחלק מהניסיון לשנות את מערך הרכש והפיתוח של הפנטגון.
המזכר של פיינברג מסמן גם שורה של מערכות שהפנטגון שוקל להאיץ את רכישתן או את פיתוחן במסגרת תקציב 2028. בין היתר מדובר במיירט הדור הבא להגנה מפני טילים בליסטיים, מערכת NASAMS להגנה אווירית, מכ"ם נייד להגנה אווירית, מערכת מתקדמת להכשרת טייסים ומערכת מבוססת חלל למעקב אחר טילים.
גם אם המלחמה תיפסק - מילוי המחסנים ייקח שנים
אלא שגם האצה דרמטית של הייצור לא תפתור את הבעיה במהירות. לפי ניתוח של CSIS, בקצב האספקה הצפוי יידרשו שלוש שנים או יותר כדי להשיב את מלאי הטומהוק, הפטריוט וה-THAAD לרמות שבהן היו לפני המלחמה. החזרת מלאי טילי ה-SM-3 וה-SM-6 צפויה להימשך כשנתיים, ואילו במקרה של JASSM ו-PrSM מדובר בחודשים עד כשנה.
בטומהוק, למשל, הבעיה נובעת לא רק מכושר הייצור אלא גם מזמן האספקה הארוך. הצי ביקש לרכוש 785 טילים נוספים במסגרת תקציב 2027, אך לפי התחזית הנוכחית הראשונים שבהם לא יגיעו למלאי המבצעי עד מרץ 2030, בשל זמן ייצור של כמעט שלוש שנים. לפי CSIS, רק לקראת סוף 2030 צפויה ארה"ב להשלים את כמות הטומהוקים שנורתה במלחמה.
הגסת'. דווח כי טראמפ התעמת איתו על מלאי הטילים, הנשיא הכחיש
(צילום: Anna Moneymaker/Getty Images/AFP)
ויש לחץ נוסף על פסי הייצור: ארה"ב אינה מייצרת את הטילים רק לעצמה. היא צריכה במקביל לעמוד בהתחייבויות לבעלות בריתה, ובהן אוקראינה, יפן, אוסטרליה ומדינות אירופיות. CSIS הזהיר כי הביקוש הגדול מההיצע כבר גורם לחיכוכים סביב השאלה מי יקבל קודם את החימושים החדשים. יפן, למשל, אמורה לקבל מאות טילי טומהוק, אך האספקה עלולה להתעכב אם הפנטגון יחליט לתת עדיפות לחידוש המלאי האמריקני.
מעבר למלחמה הנוכחית, בוושינגטון מודאגים במיוחד מהמשמעות לעימות אפשרי במערב האוקיינוס השקט. CSIS הזהיר כי השחיקה יצרה "חלון פגיעות" מבחינת המוכנות למלחמה מול סין. המחסור במיירטי פטריוט ו-THAAD אף עשוי לחייב את הכוחות האמריקניים ובעלות בריתם לקחת יותר סיכונים בהחלטה אילו טילים איראניים ליירט ואילו לא, משום שאין כיום תחליף מלא למערכות האלה מול טילים בליסטיים.
המחסור כבר הפך גם לסוגיה פוליטית בתוך ממשל טראמפ. לפי דיווחים, בכירים בצבא הזהירו במשך שבועות כי מלאי המיירטים הולך ומצטמצם, והחשש מהמשך השחיקה היה בין השיקולים שהוצגו לנשיא נגד פתיחת מתקפה מסיבית נוספת באיראן. רויטרס דיווחה כי המחסור בטילים ארוכי טווח אף עלול לחייב את ארה"ב להישען יותר על מטוסי קרב ומפציצים מאוישים - ולהסתכן יותר כדי לפגוע במטרות שניתן היה לתקוף מרחוק באמצעות טילים מדויקים.
המשבר במלאי הפך בימים האחרונים גם למוקד מתח בתוך ממשל טראמפ. לפי דיווח לפי כמה ימים ב"וושינגטון פוסט", הנשיא התעמת בקמפ דיוויד עם שר ההגנה פיט הגסת' ודרש לדעת מדוע הוצג בפניו, לדבריו, מצג שלפיו בעיית החימושים כבר טופלה. טראמפ עצמו דחה את הטענות שלפיהן ארה"ב מתקרבת לנקודה מסוכנת, וביום חמישי כתב כי בידי ארצו כמויות "עצומות" של חימוש וכי נשק נוסף מיוצר ונשלח אליה בהתאם לצורך. גם הפנטגון מתעקש כי לצבא יש את כל היכולות הדרושות לו כדי לבצע את משימותיו.
