ניסיון לבחור התבטאות אחת מתוך שלל האמירות המופרכות וההצהרות ההזויות שמככבות בכותרות, מזכיר בימים אלה את התחושה המוכרת מול בופה עמוס מדי בארוחת בוקר במלון: אין שום דרך לעכל את השפע, וכל מה שתבחרו יהיה כרוך בהכרח בתחושת החמצה.
לאן לגשת ומאיפה להתחיל. אולי בח"כ אלמוג כהן, שבישיבה בוועדת החינוך של הכנסת, בדיון בנושא כפר הנוער בן שמן המארח בשטחו קייטנה של פורום המשפחות השכולות, הציג בפני מנהלת הכפר את הטיעון הלוגי הבא: "אני בא אליכם לקייטנה, אני מפוצץ לכם את הקייטנה ואני סוגר אתכם בעזרת השם. איך סחבק?". כבוד למנהלת שהצליחה להתגבר על הדחף הפדגוגי לתקן: "אבוא אליכם לקייטנה, אפוצץ לכם את הקייטנה, אסגור אתכם בעזרת השם. איך סחבק?" בכל מקרה מסתמן שהציבור עושה עוול לנציגי עוצמה יהודית כשהוא חולק להם בסקרים ציון "נכשל". אמנם מול הטרור, הרצח בחברה הערבית והפשיעה המשתוללת בדרום הם מתגלים כחסרי תועלת - אבל רק תנו להם למגר מנהלות בתי ספר וילדים יתומים.
גם מול כלכלנים בכירים, משרתי ציבור מסורים, קומנדו הקשקשת של בן גביר לא משפיל מבט. "היה צריך לגלגל את הנגיד מכל המדרגות", הכריז השבוע שר המורשת עמיחי אליהו, לפני שנאלץ לחזור בו בתירוץ הלא ייאמן "הייתי לפני הקפה של הבוקר". סתם את הפה לכל הטרחנים מהכתבות בטלוויזיה על מועדון החמש בבוקר. עזבו ריצה של עשרה קילומטר ומקלחת לפני שהשמש זורחת, לפנינו גאון שמסוגל להפיל את הבורסה עוד לפני הקפה הראשון.
פרס אופיר לתסריט מקורי הולך השנה, בלי מתחרים, לדיאלוג הצרחות הסוחף בישיבת הממשלה בין השרה גילה גמליאל לשרה גלית דיסטל-אטבריאן. שרת המודיעין ושרת ההסברה ספגו אמנם ביקורת קשה, וערימות של בדיחות על חשבונן ברשת, אבל לא בטוח שבצדק. תכלס האמירות "אף אחד לא אוהב אותך" ו"את אבן בנעל של הקואליציה" בהחלט מבוססות על מודיעין ו"תסתמי, יא מפגרת" בלי ספק יכול להיחשב כהסברה.
על הרקע הזה הפציע ח"כ יצחק פינדרוס מיהדות התורה כמו נועה קירל על בימת האירוויזיון, משאיר אבק לכל מי שבא לפניו. "הבנתי שלא הסברתי את המסר שלי נכון אז עכשיו אני אסביר את זה יותר טוב", פתח בערוץ 12 במה שנשמע כמו הושטת יד להידברות ואז המשיך משם: "בתפיסה שלי, הדבר הכי מסוכן לישראל, יותר מדעאש, יותר מחיזבאללה, יותר מחמאס, זה הפריצות והעריות, כי זה מה שכתוב בתורה. עזוב את הכלכלה, יותר מסוכן מאשר בלי צה"ל, הכי מסוכן למדינת ישראל, כי כתוב 'הארץ תקיא אתכם', 'יגרשו אתכם מפה' והכל. ולכן אני צריך לא רק למנוע את מצעד הגאווה אלא למנוע את התנועה הזאת בכלל". ובכן, תודה שהסברת.
על דעותיו של ח"כ פינדרוס באמת שאין טעם לדבר. חבל על המאמץ. יש יותר סיכוי לחלץ צוללת תיירים שנעלמה במעמקי הים מלשלוף אנשים כמותו מתהומות הבערות והחושך שבהן אבדו. גם לא הומצא עדיין הסונאר שיגיע עד שם.
עינב גליליצילום: אביגיל עוזיאבל על הרשעות של חבר הכנסת, כשהוא בוחר להתבטא כך קבל עם ועדה - ועוד בימים של פצעים פתוחים ועצבים חשופים - בהחלט יש מקום לדבר. רשעות גולמית, כוחנית ויהירה, שמבקשת לשלול מציבור שלם לא רק זכויות אזרח בסיסיות אלא גם אנושיות פשוטה. הכפשה דוחה מצד מי שימהר להזדעק מול כל ביקורת לגיטימית על "שנאת חרדים" ו"אנטישמיות". הסתה ברוטלית - "מסוכנים יותר מדעאש, חמאס וחיזבאללה" - נגד מאות אלפים שנדרשים לא רק לסבול את ביב השופכין הזה - ומשמעויותיו האופרטיביות - אלא גם להסכים לממן מכיסם את התיעוב והאפליה שמופנים בלי בושה כנגדם.
רשעות שמעוררת מחשבות נוגות על יהדות בכלל, והזכירה לי ספציפית את ברכת "ברוך שעשני נקבים נקבים, חלולים חלולים". ברכה יפה כשלעצמה, אבל אולי זה דווקא לא רעיון רע שאחד הנקבים, כמו הפה, ייסגר קצת לפעמים.
- עינב גלילי היא אשת תקשורת וסטיריקנית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
