הישורת האחרונה של התמרון בחאן יונס מתכתבת עם הפשיטות שצה"ל מקיים בעיר עזה: הכוחות בדרום הרצועה מונחים לפגוע או להשמיד סדר גודל של 70% מכוחו של חמאס בעיר היחידה שבה צה"ל עוד מתמרן, ולשוב אליה בעתיד, לפשיטות מוגבלות, נגד 30% הנותרים. כך בדיוק קורה בימים אלו בעיר עזה ובפרבריה, במהלכים קרקעיים תדירים של אוגדה 162. במקביל, התוכניות לכיבוש רפיח כבר הוכנו בפיקוד הדרום ומימושן הכרחי ליעדי המלחמה, אך בצה"ל יודעים שהמהלך יצריך תיאום עם המצרים והסכמה של קהיר לתמרן על גבולה. ספק אם זו תגיע בחינם.
(צילום: חגי דקל)
שלב ג' אפוא, הארוך יותר, נמצא על סף תחילתו גם בחאן יונס, העיר הגדולה בשטח ברצועה שבו נותר גדוד אחרון להכרעה, מתוך ארבעה של חמאס, ובו מטפלות חטיבות סדירות תחת אוגדה 98. אלה גילו בתווך התת-קרקעי העצום יכולות אסטרטגיות נוספות של חמאס בימים האחרונים, במקביל לתמרון העילי.
ייתכן שכבר בימים הקרובים יבינו בצה"ל שפגיעה ב-70% מכוחו של הגדוד המבוסס במחנה הפליטים הגדול של העיר, הושג, והמלאכה תחת שלב ב', של תמרון עצים, הסתיימה, וניתן לסגת. העובדה שבצה"ל התחילו להוציא לרענונים את הלוחמים שפועלים במערב חאן יונס, ולא רק את חטיבת הצנחנים לאחר לחץ הורים והתערבות הרמטכ"ל, יכולה ללמד שאנו בימי דמדומי התמרון הגדול של צה"ל ברצועת עזה, ארבעה חודשים מפרוץ המלחמה ובהתאם ללוחות הזמנים המתוכננים.
אוגדה 98 פעלה בשיאה בחאן יונס עם שמונה חטיבות, וכעת היא עם חמש - ארבע מהן ממוקדות במערב העיר ועל טהרת הסדיר, הקומנדו, גבעתי, 7 והצנחנים וחטיבת המילואים האחרונה והיחידה שנותרה ברצועה, 646, שמחזיקה את ציר הכניסה המזרחי ללב חאן-יונס, מכיוון הגבול, ומרחיבה אותו בפשיטות גדודיות מקומיות להרחבת ההישג. חטיבת גבעתי שפועלת בדרום הרצועה תועבר לפעול בהמשך תחת אוגדת האם המקורית שלה 162 בפשיטות בצפון הרצועה.
חודש פברואר יסומן כסיומו של המהלך העיקרי של צה"ל במלחמה, ויצריך קבלת החלטה שבוודאי תגרור ויכוח בצמרת המדינית והצבאית, כל אחד משיקוליו האישיים והרחבים - האם נכון בחודש הקרוב להכריז על סיומה של הגדרת המצב "מלחמה", ומעבר למצב של "לחימה", בדומה לתקופות של אחרי ההתנתקות, אז צה"ל קיים פשיטות ברצועה בנבצעים כמו "גשמי קיץ", או בדומה לתקופה ב"רצועת הביטחון" בצפון, אז צה"ל החזיק מוצבים בדרום לבנון שמהן פשט נגד חיזבאללה, כפי שיעשה גם בחודשים האחרונים במקום היחיד ברצועה שבו יוחזקו ככל הנראה כוחות קבועים - מוצבי פרוזדור נצרים שמבתר בין צפון הרצועה לדרומה.
לפשיטות הללו יש ערך מבצעי עצום נוסף: לכוחות יש יותר זמן להגיע לחומרים מודיעיניים בהיקף של טונות וטרות, לפי קצין בכיר באוגדה 162. אלו מסייעים לפצח את חמאס גם לפשיטות הבאות. "זה כמו להרים כסף מהרצפה", תיאר הקצין את האופן שבו צה"ל מתקדם במשימותיו ומפיק תועלת הלאה מכל מהלך. בלא מעט מובנים, הפשיטות בשלב ג' יעילות וקטלניות יותר משלב התמרון בתחילת המלחמה: יותר מחבלים מחוסלים וליותר תשתיות טרור צה"ל מגיע, בפחות זמן ועם הרבה פחות כוחות.
הרטמכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר קיימו הערכת מצב בחאן יונס
(צילום: דובר צה"ל)
17 מחבלים חוסלו בשבועיים האחרונים כאשר ניסו לחצות את צפון הרצועה לדרומה דרך נחל עזה, בשחייה, מאחר שהנחל מלא בשבועות האחרונים. חטיבת הנח"ל הסדירה מחזיקה בעת הזו את פרוזדור נצרים הסמוך, ותחתה פעלה יחידה מובחרת שארבה למחבלים בגדת נחל עזה והרגה אותם בפעולה מוצלחת שממחישה את יעילות הביתור.
בפרוזדור נצרים מזהים הלוחמים תופעה שמבטאת בצורה החריפה ביותר את הוואקום השלטוני שנוצר בצפון הרצועה בהיעדר תוכנית ל"יום שאחרי", ומציאת גורם מתון יחסית שאינו חמאס למסור לו את מפתחות השלטון לפחות על רבע מיליון העזתים שנוצרו בצפון הרצועה. ישראל מאפשרת בכל יום כניסה של 250 משאיות סיוע ממעבריה הדרומיים של מזון, מים, תרופות ודלק לתוך הרצועה, אם הן מצליחות לעקוף את המפגינים הישראלים שמנסים למנוע את המהלך ממעבר כרם שלום.
כמחצית מהמשאיות מפורקות למחסנים ליד המעברים כרם שלום ורפיח, ומחצית מהן עוברות למשאיות פלסטיניות שנוסעות צפונה לכיוון העיר עזה. במחסום החוף שצה"ל הקים כחלק מפרוזדור נצרים, החיילים נדהמים מתגובות הנהגים העזתים. "אם הם לא נבזזו על-ידי פעילי חמאס בדרכם מחאן יונס הנה, אנו בודקים אותן ומשחררים צפונה לעיר עזה", מתאר מפקד שטח בכיר באזור, "ואז המשאיות חוזרות תוך זמן קצר, מרוקנות לגמרי כי פעילי חמאס השתלטו על כל האוכל, המים והדלק. נהגי המשאיות אמרו לי שהתחננו שלפחות את המשאית ישאירו להם".
מנגנון עוקף חמאס
רק עכשיו, באיחור של שבועות ארוכים, מנסים בישראל לגבש מנגנון עוקף חמאס, על בסיס גורמים פלסטיניים מקומיים, כדי להעביר דרכם את הסיוע לאוכלוסייה שנותרה בצפון הרצועה ולשני המיליון שדחוסים בדרומה. מיום ליום יש יותר קציני צבא, בעיקר מהמנהל האזרחי, שמאיישים תפקידים שמתרבים לטיפול באוכלוסייה שנכבשה, בשלל בעיותיה, מתיקון צנרות ביוב ומים, מעברי קשישים וחולים וסיוע בטיפול ישראלי בצרות היום שמצריך גם עצירת לחימה לכמה שעות. האוכלוסייה העזתית עד כה לא מתקוממת, גם בנקודות החיכוך הקרובות לחיילים בחאן יונס, שבה צה"ל מתמרן כבר יותר מחודשיים.
צה"ל מצידו מנסה לנצל כל שינוי ואילוץ לטובת עוד ועוד הישגים מבצעיים טקטיים. בשבועות האחרונים, בשקט בשקט, התפנו לשטח ישראל הכוחות הקבועים שהחזיקו את ציר החוף הצפוני, מהמפגש עם פרוזדור נצרים בדרום מערב עזה ועד למרחב הגבול עם זיקים. אף על פי שהחטיבה שביצעה משימה זו ליד העיירות בית לאהיה ואל-עטאטרה אפשרה הכנסת חטיבות אחרות לפשיטות, בצבא לא מצאו בכך צורך מבצעי יותר, וגם רענוני וכשירויות כוחות היוו שיקול.
העזתים החלו לצאת לשכונות שנושקות לים, במעין חזרה לשגרה מבחינתם. אבל צה"ל זיהה היטב כיצד משאיות הסיוע נבזזות על-ידי פעילי חמאס בציר החוף שנעזב, דקות לאחר שחצו את המחסום הצה"לי. באוגדה 162 פרסו מארבים מיוחדים מול ביזת המשאיות וחיסלו כך עשרות מחבלים בשבועות האחרונים. חמאס למד, ועבר לבזוז את המזון והמים לטובת פעיליו בכניסה למחסות אונר"א, שם האצבע יותר רגישה על ההדק בשל הנוכחות האזרחית הרבה.
הפשיטות של צה"ל בצפון הרצועה, כחלק משלב ג', שונות זו מזו ובחלקן יעילות יותר בקטלניות שלהן נגד מחבלים מאשר בתמרון עצמו. הנסיגה של מרבית החטיבות חזרה לישראל מצפון הרצועה אפשרה לחמאס להתבסס מחדש מבחינה צבאית, להתחיל בשיקום תשתיותיו שנהרסו ובהקמת עמדות תצפית ואש רבות, תיקון חמ"לי שליטה שצה"ל הרס והחלפת מפקדים בפלוגותיו.
עבור אוגדה 162 זהו שירות מצוין ובשורה נהדרת: בפשיטה הגדולה ביותר שהייתה עד כה בשלב ג', שהסתיימה בימים האחרונים ונמשכה כשבועיים, לוחמי חטיבה 401 עם כוחות נוספים ובהם יחידות עילית, חיסלו כ-300 מחבלים שהגיחו מהמנהרות שבהן הסתתרו שלושה חודשים, השמידו עשרות עמדות לחימה חדשות והגיעו לבסיסים תת-קרקעיים חשובים של חמאס (עם יכולות מתקדמות הכוללות אמצעי מודיעין, שרתים ומחשבים ותשתיות תקשורת), בין שאטי לשיפא שלא התגלו במהלך התמרון.
"אם בתחילת התמרון לקח לטנקים שלנו שבוע וחצי להתקדם לאורך 13 קילומטרים מהגבול הצפוני של הרצועה ועד ללב העיר עזה, הפעם עשינו את זה בשעתיים, עם מעט התנגדות בדרך", סיפר ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" קצין בכיר מאוגדה 162. התנגדות זו כללה שיגורי שלושה טילי נ"ט שמהם נפצעו קשה שני לוחמים, בשיירת משוריינים ארוכה שנסעה תחת גשם כבד ובוץ תובעני מבלי לעצור. שני מפקדים נערצים נפלו בפשיטות אלו, שניהם ככל הנראה, מאותה חוליית צלפים של חמאס: סמג"ד ההנדסה רב-סרן דוד שקורי וקצין שלדג רב-סרן יצהר הופמן.
במקביל, צה"ל הספיק לבצע גם שלוש פשיטות קצרות יותר ומוצלחות לא פחות באזורים הסמוכים יותר לגבול, מאז המעבר לשלב ג': בשכונת דרג' תופאח לאיתור והשמדת מאות משגרי רקטות להפעלה מרחוק שהוסבו באדמה עם שיחים ולוחות קלקר בתוך מטעים, על-ידי חישוף ב-D9 בטכניקה חדשה ויעילה שפותחה באוגדה 162, ובעיירה בית לאהיה הקרובה לנתיב העשרה, לשם חזרו הכוחות לפגוע בשתיות חמאס בבתי ספר שהוסבו לבסיסי טרור.
במקרה של דרג' תופאח זו הייתה פשיטה חטיבתית, ובמקרה של בית לאהיה פשיטה גדודית. בשני המקרים לא היה צריך יותר מימים בודדים לביצוע הפשיטה, גם בגלל הקרבה לגבול והגעה פשוטה מהחזית - וגם בזכות השליטה המבצעית שצה"ל השיג במרחב. הלוחמים שמבצעים פשיטות אלו, מגדודי החוד הסדירים של אוגדה 162, ישנים בבסיסים עורפיים בדרום אך בשל הצורך הנוח בקרבתם לגבול בצפון הרצועה, באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בונים עבורם כעת מתחמי מגורים ארעיים אך נוחים וממוזגים עם תנאים משובחים שישרתו אותם לכל אורך שנת הלחימה הקרובה, בין פשיטה אחת לאחרת. "בחלק מגזרות הלחימה ברצועה זה כמו לייבש את הים עם כפית מרוב שיש שם המון טרור, אבל לנו יש הרבה כפיות", הוסיף הקצין.
תקיפות בשכונת תל אל-סולטן מערבית לרפיח
חזרה לחאן יונס, שהפעולה העצימה בה לקראת סיום. למרבית המתחמים התת-קרקעיים בעיר צה"ל כבר הגיע, וגילה בחלק מהמקרים חיבור מאולמות הטרור מתחת לאדמה למתחמי אונר"א שמעליהם, עם שימוש בתשתיות לוגיסטיות של ארגון הסיוע של האו"ם למטרות חמאס, וזו באמצעות פעילי טרור שחמאס שתל בסוכנות הסיוע.
בשבוע שעבר טיפסתי לקומה השישית בבניין שניצב על גבעה בפרבר בני-סוהילה, שחולש ממזרח על העיר הגדולה בשטח ברצועה. המראה הפנורמי שנשקף לנגד עיניי היה של כרך גדול, גגות בתים בגבהים שונים, כמעט ללא שטחים פתוחים או חקלאיים ביניהם. הדי השמש החורפית התערבבו עם אדי הלחות מהים שנשקף בקו האופק, ועם שובלי העשן האפור והשחור שנמתחו מעלה מהפינה המערבית שבה פעלו באותה השעה לוחמי הקומנדו.
מטרופולין צפוף שקצהו האורבני לא נראה באופק מתחבר מרחוק לדיר אל בלח ונוסייראת בואכה שכונות הדרום של עזה, ושמאלה, דרומה, נדבק לשכונות רפיח. המסקנה היא שיש הבדל גדול בין מה שהעין רואה ומתארת בכניסות הרבות שצה"ל מכניס עיתונאים, כמעט מדי יום בשבועות האחרונים, למוקדי התמרון.
הדרכים אליהן במבט קרוב אכן חושפים בניינים רבים שנפגעו או נהרסו עד ליסוד, אך במבט פנורמי, כמו גם מדירת פנטהאוז על גג בניין בכיכר פלסטין בשכונת רימאל שבעיר עזה, נראה שלפלסטינים יהיה לאן לחזור: רוב הבניינים עומדים על תילם ברצועת עזה, יש שכונות שלמות וערים שלמות כמו דיר אל-בלח ונוסייראת שאליהן התמרון הצה"לי כלל לא נכנס, ולא רק לרפיח.
לשם, לפיקוד הדרום כבר יש תוכניות תמרון מתוקפות שממתינות לשני תנאים מרכזיים: פינוי של כמיליון עזתים, יותר ממחציתם כבר עקורים בערי אוהלים, ושינועם התכוף עלול להתנגש הפעם בהתנגדות והתקוממות ובטח להימשך מספר שבועות, ותנאי קריטי יותר: המשך הלגיטימציה הבינלאומית, מוושינגטון ובריסל עד למוסדות האו"ם בניו יורק שטרם קראו להפסקת אש, הסכמה של מצרים למהלך שכזה על גבולה, ותיאום עם כוחות הצבא המצרי.
בקהיר כבר הביעו הסתייגות בוטה מהמהלך, בטח ללא תמורה כלשהי מישראל לפלסטינים ברצועה. הדיווחים על קידום עשרות טנקים מצריים לקו הגבול בפילדלפי לא נועדו להזהיר את ישראל אלא להיערך יותר לתרחיש האימים של פלישה המונית של מאות אלפי עקורים עזתים לשטח סיני, אירוע טראומטי שעלול להסתיים במרחץ דמים ולהיות "עוצר מומנטום" של המלחמה.
כך או או כך, ובהנחה שחלק גדול מהחטופים ומבכירי חמאס כבר במרחב רפיח, אפשר כבר להבין שהשבת החטופים הישראלים בעסקה עם חמאס היא לא רק חובה מוסרית וכורח ערכי הכרחי, אלא צורך מבצעי מובהק - צה"ל לא תוקף יעדי חמאס חשובים היכן שיש חטופים לפי מודיעין, וחמאס מנצל זאת היטב להציב באותם מרחבי שבי את בכיריו ונכסיו. כלומר, נוכחות של שבויים וחטופים היא קושי מבצעי מובהק לעמוד ביעד מרכזי של במלחמה - פגיעה אנושה עד השמדת חמאס. השבת החטופים היא לא רק עמידה ביעד המלחמה וחובה ראשונה במעלה, אלא גם הסרת משקולת שתסייע לצה"ל לחסל את בכירי חמאס ולנצח, טקטית, במלחמה.
