האווירה בבית הפכה בלתי נסבלת בעקבות התפרצויות הזעם הפתאומיות של הבכורה בת השבע. במשך חודשים ארוכים ניסו ההורים להכיל ולהרגיע אותה - אבל ברגע שהניחה את שתי כפות ידיה על צווארה של אחותה הקטנה, עיניה חלולות וחסרות הבעה, הובנה המציאות: הילדה מסכנת את חיי אחיותיה וזקוקה לאשפוז פסיכיאטרי דחוף, בגיל שבע. את הסיפור שמענו מהאם עצמה, במחלקה הפסיכיאטרית הסגורה לילדים בבית החולים ספרא בשיבא - היחידה מסוגה בישראל הפועלת בתוך בית חולים כללי.
"חצי שנה להמתין לתור פנוי כשיש לי בבית ילדה בסיכון מיידי - זה לא הגיוני", מתארת האם. "החיים של כולנו הפכו גיהינום. ממשפחה חמודה הפכנו לבית שהוא סיר לחץ. כל הזמן היינו דרוכים מחשש שתתעורר באמצע הלילה עם התקף זעם ותפגע באחיות הקטנות שלה. בעלי פשוט הפסיק לישון והפך לשומר הלילה של הבית".
האם, בת 29, עלתה לישראל ובארץ הכירה את בעלה, שעלה אף הוא מאותה מדינה. "התחתנו ונולדו לנו ארבע בנות: הבכורה בת שבע, אחריה בת שש, בת ארבע והתינוקת, בת שמונה חודשים. הגדולה נולדה והתפתחה בצורה תקינה, וככל שגדלה אובחנו אצלה בעיות ריכוז. האלימות הגיעה בהמשך - התפרצויות זעם פתאומיות, בלי טריגר חיצוני. למשל כשהיא שיחקה או צפתה בטלוויזיה, ופתאום התפרצה ממנה רוח שיגעון ובשנייה הפכה את הבית - זרקה חפצים, בעטה, קרעה. תוך רגעים הבית נראה כמו אחרי סופת הוריקן. האחיות שלה פחדו ממנה. ברגעים האלה היא קיבלה אישיות אחרת".
במשך חצי שנה נדדו איתה ההורים הנואשים בין פסיכיאטרים - ואף פקדו את חדרו של רב המתמחה בהוצאת דיבוק. "מרוב ייאוש וחוסר אונים עשינו הכול. כשהייתה נרגעת היא זכרה את ההתקף והסבירה שזו לא היא, שהיא ילדה טובה - אלה הקולות בראש שלה שאומרים לה לפגוע".
אם לבת שבע: "ככל שגדלה אובחנו אצלה בעיות ריכוז. האלימות הגיעה בהמשך - התפרצויות זעם פתאומיות, בלי טריגר חיצוני. פתאום התפרצה ממנה רוח שיגעון ובשנייה הפכה את הבית. תוך רגעים הבית נראה כמו אחרי סופת הוריקן. האחיות שלה פחדו ממנה"
בספטמבר 2025 אושפזה לראשונה. כשיצאה לחופשת שבת התגברה התנהגותה האלימה. "שינו לה את הטיפול התרופתי והיא ניסתה לדקור את עצמה במזלג. החזירו אותה לאשפוז-יום שהחזיק ארבעה ימים - כי הילדה התפרעה ואיבדה את זה. ובפברואר האחרון, כשהייתה במצב פסיכוטי, אושפזה שוב במחלקה הסגורה".
בלי קשירות
היא לא מקרה קצה. גם בקרב ילדים קטנים מתגלות מחלות נפש שמהן לא יחלימו לעולם. "תחלואת הנפש בילדים זהה לזו של מבוגרים", אומר פרופ' דורון גוטהלף, מנהל האגף לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר בשיבא, שהקים את המחלקה הסגורה הראשונה בארץ הפועלת בתוך בית חולים כללי. "ספר ההגדרות הפסיכיאטרי DSM, שעודכן ב-2023, אורגן לפי גיל האבחון: בגיל הרך, בין גיל אפס לשש, רווחות בעיקר חרדות, דיכאון ואוטיזם - וגם ניסיונות אובדניים, שמספרם בעשור האחרון בקרב בני פחות מ-15 זינק ב-40%.
פרופ' דורון גוטהלףצילום: אביגיל עוזי "בני שש עד 12 מתאשפזים בשל אלימות כלפי דמויות סמכות - הורים, מורים וצוותים מטפלים - כשמאחורי האלימות מסתתרים דיכאון, הפרעה מתריסה ולעיתים גם סכיזופרניה של הילדות, שהיא נדירה אך קיימת. בקרב בני 12 עד 18 סיבת האשפוז מקורה בעיקר באובדנות ובפגיעות עצמיות".
מאז הקמת המחלקה הסגורה לילדים, לפני חמש שנים, מאושפזים בה על תקן מלא 14 בנים ובנות בגילי שש עד 12, מהקריות ועד אילת. בתור, שנמתח בין חצי שנה לשנה, עומדים לפחות מאה נוספים.
במחלקה, שמצולמת ומוקלטת 24 שעות ביממה, ראינו את בת ה-11, הסובלת מדיכאונות חוזרים, קושי בוויסות רגשי, פגיעה עצמית ואובדנות, ואת בת העשר, שגדלה כילדה רגילה ותלמידה מעולה - עד שהפסיקה לתפקד ולאכול, והגיעה לאשפוז כשהיא מכה ונושכת את סביבתה. "רק במחלקה היא שיתפה שיש לה קולות המאיימים עליה שאם תאכל - תמות".
ד"ר טל שלטוןצילום: אביגיל עוזי כל אנשי הצוות לובשים בגדים אזרחיים. תחנת האחות חשופה ונגישה - לא ממוגנת. במקלחות אין מזלף מים ידני מחשש לניסיונות אובדניים. במהלך היום הילדים אינם שוהים בחדריהם, ואם כן - רק בנוכחות איש צוות. גם בלילה, איש צוות הוא זה שמשכיב אותם לישון.
ד"ר טל שלטון: "בימים הראשונים של האשפוז אנחנו מאפשרים נוכחות הורית מלאה לאורך כל שעות היממה, כולל שינה לצד הילד. בהמשך, הביקורים ממוסגרים לשעות אחר הצהריים"
"כשאחד הילדים מתפרץ ואנחנו מזהים את הסופה הרגשית שמתחוללת בנפשו, אנחנו מרחיקים אותו בעדינות ומובילים אותו לחדרו, תוך ניסיון להסיח את דעתו", מסביר ד"ר טל שלטון, מנהל המחלקה. "כשהילד נרגע הוא חוזר לפעילות שבה עסק לפני ההתקף. כשזה לא מצליח, מלווים אותו לחדר ההירגעות - שם יוכל לשבת על ספה רכה ונוחה בשקט, לצד איש צוות. ומה קורה כשילד מסרב להגיע? לפעמים, בלית ברירה, לוקחים אותו על הידיים".
5 צפייה בגלריה
"כשאחד הילדים מתפרץ, אנחנו מרחיקים אותו בעדינות ומובילים אותו לחדרו"
(צילום: אביגיל עוזי )
ד"ר שלטון מוסיף כי במחלקה לא מבצעים הזרקות ולא קושרים ילדים, ואין טיפולים פולשניים. "בימים הראשונים של האשפוז אנחנו מאפשרים נוכחות הורית מלאה לאורך כל שעות היממה, כולל שינה לצד הילד. בהמשך, הביקורים ממוסגרים לשעות אחר הצהריים".
ד"ר מריאלה מושבהצילום: אביגיל עוזי ד"ר מריאלה מושבה, סגנית מנהל המחלקה ורכזת המחקר בה, מוסיפה: "אנחנו נחשפים לכל סוגי הפסיכופתולוגיה, וכ-70% מהמטופלים שלנו מגיעים בשל התפרצות אלימה קשה ומסכנת, עוד לפני שנקבעת אבחנת הבסיס. כיום מאושפזות שלוש בנות במצבים פסיכוטיים קשים - ומשותף להן שנולדו והתפתחו בצורה תקינה. יש לנו גם ילדים בני תשע הסובלים מהפרעת אכילה, ואחרים בנסיגה תפקודית שלא ביקרו בבית הספר תקופה ארוכה".
בן שמונה שלף סכין
מחוץ למחלקה פגשנו את אמו של בן השמונה, המאושפז ברצף מאוקטובר 2025. "הרקע לאשפוז הן חרדות נטישה קשות כל כך שאינו מסוגל להיות לבד אפילו שנייה - הוא זקוק לליווי לכל מקום: לשירותים, למקלחת, לחוג, לחבר. לזה הצטרף איום בפגיעה עצמית".
האם מתארת כיצד ספגה את הכאב: "מתוך אשמה שבגללי הוא חלה, ביטלתי את עצמי לגמרי. רק רציתי לפצות ולרצות אותו ולהיות לצידו כל הזמן". ההידרדרות במצבו התרחשה על רקע שתי תקיפות מיניות שעבר בבית הספר. "על הפעם הראשונה, שהייתה סביב גיל שש, שמעתי מהמנהלת שהתקשרה ועדכנה אותי במה שראתה במצלמות האבטחה. בפעם השנייה, הסייעת תפסה נער בזמן מעשה. מכאן הדרך למטה הייתה קלה: הוא החל להכות אותי, שלף עליי סכין, וחזר ואמר שאינו רוצה לחיות. הוא סירב לטיפול תרופתי שהמליץ עליו פסיכיאטר פרטי - שנאלצתי לפנות אליו כיוון שבקהילה ההמתנה היא חצי שנה לפחות".
מיוזמתה פנתה למחלקה הסגורה בספרא, ונאמר לה שעליה להמתין שנה. "משכתי ומשכתי, עד שהבנתי שהגענו לקצה ושהילד שלי בסיכון אובדני ממשי. התקשרתי למחלקה ועדכנתי שהוא במצב חירום, ושאני אתיישב מול הדלת ולא אזוז עד שיאשפזו אותו. כשקיבלו אותו לבסוף, הוא היה מפורק לגמרי".
הרופאים איחו בעדינות את הקצוות הפרומים בנפשו הצעירה: לימדו אותו כבוד לאחר, ציות לגבולות ועצמאות יחסית. לפני כחודש בישרו להורים שהילד כשיר לחזרה הביתה. "אבל לאיזו מסגרת חינוכית להחזיר אותו?", שואל ד"ר שלטון. כשמשרד הבריאות ומשרד החינוך מנהלים קרבות על גבו של ילד בן שמונה, הוא נאלץ להיכנס לתמונה. "בשיחת זום מול כל הגורמים אמרתי שילד בריא לא צריך להימצא עם ילדים במצבים פסיכוטיים. זה לא המקום שלו. בסופו של דבר מצאו לו בית ספר דתי - ואני שואל: לילד דתי היו מציעים בית ספר חילוני?"
לפני הצונאמי
דאגתם של המטפלים מתמקדת ביום שלאחר השחרור. "כשילד משתחרר נוצרת בעיה בקהילה", אומר פרופ' גוטהלף. "עד הקורונה, ילד עם קשיים חברתיים עוד גרר את עצמו איכשהו לבית הספר. כשפרצה המגפה הוא כבר לא נכנס לשיעור בזום, וכשחזרו ללמוד בכיתות - הוא כבר היה מסוגר בחדרו עם דיכאון, חרדה או הפרעת אכילה שהתפתחו למחלות נפש. כבר ראינו בני שש ושבע שניסו להתאבד - מקפיצה מחלון, מנעיצת סכין, מחנק ומבליעת תרופות".
ד"ר מריאלה מושבה: "עם מעטפת טיפולית נכונה שתמנע אשפוזים חוזרים, כל ילד עם מחלת נפש יוכל לגדול ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמו. יש ילדים שיוכלו להתגייס, לשרת את המדינה, להשתלב. לכן אני לעולם לא שוכחת את חשיבות העבודה שלי - הצלת נפשות קטנות וטהורות"
ד"ר שלטון פסימי: "אנחנו לפני צונאמי של קריסה נפשית בילדים. עוד לא באמת חזרנו לשגרה, ולהבנתי המפולת צפויה להתרחש בשנה הקרובה".
ד"ר מושבה מאמינה שהפתרון נמצא בקהילה: "עם מעטפת טיפולית נכונה שתמנע אשפוזים חוזרים, כל ילד עם מחלת נפש יוכל לגדול ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמו. יש ילדים שיוכלו להתגייס, לשרת את המדינה, להשתלב. לכן אני לעולם לא שוכחת את חשיבות העבודה שלי - הצלת נפשות קטנות וטהורות".
