זאת תמונת המצב העדכנית בזירות העיקריות שבהן ארה"ב וישראל פועלות ומשתפות פעולה: בחזית האיראנית הנשיא דונלד טראמפ וצוותו הגיעו למסקנה שהמו"מ עם המשטר בטהרן ועם נציגיו לא עתיד להביא לתוצאות מעשיות בזמן הקרוב, ולכן עדיף לשנות כיוון בצורה דרסטית. "להוריד פרופיל", כינה את זה הנשיא בריאיון לעיתונאי חדשות 12 ברק רביד.
טראמפ הסביר שבמקום לאיים או להסלים את האש, הוא החליט על הפוגה הן בערוץ המו"מ המדיני והן במעשה הצבאי, אבל במקביל ימשיך את הלחץ הכלכלי על איראן. זאת הוא יעשה באמצעות אכיפת הסנקציות "הישנות" על המשטר, ובעיקר באמצעות המצור הימי שספינות הצי האמריקני מטילות על נמלי איראן.
גלריה
הנשיא טראמפ. מורידפרופיל, עם סייג אחד: מצר הורמוז
(צילום: Eric Lee / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
על פי מקורות, ההפוגה במזרח התיכון אמורה להימשך עד אחרי בחירות האמצע בארה"ב ב-8 בנובמבר, וכנראה גם קצת אחריהן. לאחר מכן יקיים הממשל האמריקני – ייתכן שבשיתוף עם ממשלה חדשה שאולי תקום בישראל - הערכת מצב מחודשת. רק אז יוחלט אם להמשיך במערכה הצבאית נגד איראן או לבחור במדיניות אחרת באמצעים אחרים.
להפוגה הזאת יש יוצא מן הכלל: לפי מקורות, ארה"ב תאפשר לנפט גולמי ולגז טבעי לצאת מהמזרח התיכון בכל דרך אפשרית, כולל באמצעות הסכם על פתיחת מצר הורמוז שיושג במו"מ המתנהל בין איראן לבין סולטנות עומאן. ארה"ב הייתה מעורבת במגעים הללו מאחורי הקלעים, וכעת היא מאפשרת לאיראן ועומאן להגיע לכל הסכם שיהיה מקובל עליהן, רק עם סייג אחד: ספינות שיעברו במצר הורמוז לא ישלמו דמי מעבר לאיראנים, ואם יעשו זאת - הן צפויות לסנקציות מצד ארה"ב.
כל השאר כאמור ייקבע במו"מ הישיר בין איראן לעומאן. אפשר להניח שאיראן תרוויח מהסידור הזה, כיוון שארה"ב לא תמנע מספינות שיובילו נפט וגז מאיראן לעבור את מצר הורמוז מערבה בדרכן לסין, פקיסטן והודו (הצי האמריקני ימשיך לאכוף את המצור שהוא מטיל באוקיאנוס ההודי ובפתח מצר הורמוז על ספינות המעבירות מטען לנמלים איראניים). בכך מקווה ארה"ב להשיג לפחות פתיחה חלקית של הורמוז, כזאת שתמתן את משבר מחירי הנפט העולמי שמשפיע גם על השוק האמריקני.
ארבע סיבות לשינוי האסטרטגיה
טראמפ וממשלו החליטו על שינוי הכיוון הזה בגלל ארבעה גורמים עיקריים. הראשון הוא רצונו של הנשיא לא לאבד את הרוב הרפובליקני בשני בתי הקונגרס בבחירות האמצע בנובמבר. הרוב הזה מאפשר לו בפועל לעשות ככל העולה על רוחו כמעט בכל תחום, כולל לחדש את המלחמה באיראן אם יחליט כך. אם הוא יאבד את הרוב, אפילו רק בסנאט או בבית הנבחרים, ידיו תהיינה כבולות בנושאים רבים, כולל מול איראן.
כידוע, המלחמה אינה פופולרית בציבור האמריקני, אפילו בקרב תומכי טראמפ. מחירי הבנזין והדיזל בארה"ב יכולים להשפיע על ההצבעה באופן שישנה את יחסי הכוחות בקונגרס, ולכן טראמפ מעוניין לעבור את שלושת החודשים הקרובים בלי שחיילים אמריקנים יחזרו בארונות למולדתם ובלי שמחיר גלון בנזין יהיה גבוה מארבעה דולר.
מפת המפרץ הפרסי
הגורם השני שהשפיע על שינוי הכיוון האסטרטגי הייתה המסקנה שאליה הגיעו בוושינגטון ולפיה הכוחות הקיצוניים במשמרות המהפכה, והאייתוללות המקורבים אליהם, מחריפים את עמדותיהם במו"מ כיוון שהם מזהים חולשה אמריקנית וחוסר נכונות של טראמפ לגבות את איומיו בהסלמה צבאית. כתוצאה מכך, הם מקצינים את עמדותיהם כמעט מדי יום ומציבים לארה"ב דרישות משפילות שקבלתן תהווה כניעה מוחלטת.
בהינתן היבריס איראני כזה, אפילו מצדדי המו"מ המושבעים כמו סגן הנשיא ג'יי די ואנס הגיעו למסקנה שאין שום יכולת לנהל עם המשטר הנוכחי בטהרן מו"מ על הגרעין, ואפילו לא על פתיחת הורמוז.
הגורם השלישי הוא המצב הכלכלי באיראן, שמחמיר והולך מדי יום. בהתאם לעצות שהיא מקבלת מישראל, ארה"ב רוצה לתת הזדמנות ללחץ הכלכלי לאיים על שרידות השלטון, מה שבעוד כמה חודשים יוכל לאפשר לשאת ולתת עם המשטר בצורה שפויה יותר, או אולי אפילו להביא קודם לנפילתו.
חרף המצב הכלכלי הקשה, ההמונים האיראנים לא יוצאים לרחובות. הסיבה המרכזית היא שבאופן רשמי עדיין מתנהלת מלחמה, ובזמנים כאלה הנטייה הטבעית בכל מקום בעולם היא לעמוד לצד השלטון, ולכל הפחות למעט ביציאה מהבית.
הגורם הרביעי לשינוי האסטרטגיה האמריקנית נעוץ ברצון לייצר ולצבור חימושים שהמלאי שלהם הידלדל מאוד כתוצאה משני מבצעי הלחימה הקודמים מול איראן. הפנטגון יוזם האצה רבתי של ייצור מיירטים וטילי תקיפה למקרה שארה"ב תחליט להסלים מחדש את המלחמה. כך, היא תוכל להגן על כוחותיה ועל מדינות המפרץ בלי לחשוש שמלאי החימושים האסטרטגי שלה יצטמצם באופן שלא יאפשר התמודדות עם סין, אם זו תנסה לנצל את המעורבות האמריקנית במזרח התיכון כדי לתקוף את טייוואן.
שיגור מיירט THAAD. המלאי הצטמצם בלפחות 38% מתחילת המלחמה
ארבע הסיבות האלה הן שהובילו את טראמפ והממשל להחליט על הפוגה צבאית שתימשך לפחות עד סוף נובמבר. בניגוד לדיווחים בארה"ב, נראה שהנשיא טראמפ לא מתכוון להכריז על ניצחון ולהפסיק את המלחמה. לפי שעה נראה שהוא בוחר להגביר את הלחץ הכלכלי ולהחזיק את "הנבוט הצבאי" מעל ראש האיראניים לקראת מהלך נוסף - דיפלומטי או צבאי - שעליו יוחלט בהמשך לפי ההתפתחויות. הוכחה לכך היא שארה"ב ממשיכה להחזיק את הכוח הימי והאווירי הניכר שלה במזרח התיכון בהיקפו הנוכחי בלי להקטין אותו.
ההתפתחות הזאת נוחה לישראל בעיקר מפני שהיא מבטיחה שארה"ב לא תסיר מאיראן את הסנקציות ותמשיך את המצור הכלכלי והימי. במצב כזה איראן תתקשה לשקם את ייצור הטילים הבליסטיים, קל וחומר לחדש את המרוץ לגרעין. כשהיא תחת עיניהן הפקוחות של ארה"ב ושל ישראל, וכל עוד המצב הכלכלי באיראן מחמיר, המשטר גם לא מסוגל לסייע לשלוחים שלו, חיזבאללה והחות'ים.
המצב הזה תואם לחלוטין את המלצות מערכת הביטחון וקהיליית המודיעין של ישראל, ולכן גם בנימין נתניהו וממשלתו מקפידים לשמור על שתיקה.
לא סתם טראמפ שותק
ברצועת עזה, חוסר הבהירות בתמונת המצב נובע מבלבול בין שני תהליכים. האחד קורה בתיאום והסכמה מלאים בין ארה"ב לישראל (ליתר דיוק בין צבא ארה"ב, מועצת השלום וצה"ל), ובמסגרתו נעשות הכנות למהלכים הבאים על פי תוכנית 20 הנקודות המקורית של הנשיא טראמפ. בשטח רואים הכנות ליצירת שכונת מגורים ניסיונית בשטח פתוח בין חאן-יונס לרפיח, ואליה אמורים לעבור פלסטינים מהשטח שנמצא כרגע בשליטת חמאס.
מדובר בתושבים לא מעורבים שירצו להתגורר בשטח "הישראלי" שממזרח לקו הצהוב, בשכונה ארעית שתהווה שלב מעבר למגורי קבע אחרי שיקום הרצועה. הדיירים אמורים לעבור מנגנון שיסנן אותם ויוודא שלא מדובר באנשי חמאס.
הפרויקט השני הוא הקמת מחנה עבור כוח הייצוב הרב-לאומי באזור פתוח בצפון רפיח, שבו ישוכנו הכוחות שאמורים להיכנס לעזה ולחצוץ בין חמאס לבין צה"ל בזמן שהארגון יתפרק מנשקו וצה"ל ייסוג מהאזור.
חיילים אמריקנים במרכז התמיכה הלוגיסטי של מועצת השלום בכרם שלום
(צילום: REUTERS/Amir Cohen)
שני הפרויקטים האלה - ואחרים הנלווים אליהם - מתבצעים מאחורי הקו הצהוב, בתוך השטח שבשליטת צה"ל, ואין שום כוונה שישראל תיסוג ממנו בשלב זה (אפילו אם יתחיל שלב המעבר של תושבים עזתים לשכונה החדשה). מדובר בפעילות מתואמת בין צה"ל, המפקדה האמריקנית בקריית-גת ומועצת השלום, ואין לה קשר ל"מפת הדרכים" של 15 הנקודות שעליה הכריזה המועצה בשבוע שעבר.
מפת הדרכים הזאת נידונה כעת במישור המדיני בין הממשלה בירושלים לבין מועצת השלום, ושם יש אי-הסכמה בנושא עקרוני: ישראל מתנה את תחילת נסיגתה לקו ביניים שהותווה בתוכנית 20 הנקודות בכך שחמאס יתפרק לפני כן מ*כל* סוגי הנשק שלו, ושהאמל"ח לא יאוחסן בידי הממשל הפלסטיני החדש ברצועה (מה שיאפשר לארגון הטרור להשתלט עליו בחזרה מתי שירצה).
מועצת השלום, שאותה מוביל הדיפלומט הבולגרי ניקולאי מלאדנוב, מציעה שחמאס יתפרק מנשקו בשלבים לפי אזורים, ובהתאם ישראל תיסוג מהם בשלבים. מלאדנוב מציע לישראל לסמוך על ועדת האימות שתוביל ארה"ב.
נתניהו הבהיר אתמול שהמתווה הזה לא מקובל על ממשלת ישראל, וחשוב לשים לב שלא התקבלה לכך תגובה מהממשל בוושינגטון. ייתכן מאוד שטראמפ והממשל שלו מבינים שנתניהו לא יכול לקבל את המתווה הבעייתי של מועצת השלום, שיאפשר לחמאס להשתקם, בוודאי לא ערב בחירות כה טעונות בישראל.
מכאן שסביר מאוד להעריך שעד אחרי הבחירות בישראל, ובחירות האמצע בארה"ב, לא יהיו תזוזות ממשיות בזירה האיראנית, בזירה העזתית וגם בזירה הלבנונית.
