הרשויות בנפאל העריכו היום (ה') כי מדינת ההימלאיה הענייה תיאלץ לבנות מחדש כ-20 אלף בתים באזורים מוכי השיטפון שנפגעו באסון קריסת הקרחון בשבוע שעבר. בעוד צוותי החילוץ ממשיכים לחפש ניצולים במנהרות של מתקנים הידרואלקטריים סמוך לגבול עם טיבט, היום טיפס מספר ההרוגים הרשמי באסון ל-1,252, כשיותר מ-4,200 עדיין נעדרים, מהם לפחות 583 אזרחים זרים, רובם מטיילים ותיירים.
האסון בגבול נפאל-טיבט – הכותרות האחרונות:
• תקווה בנפאל: "46 ניצולים נלכדו במנהרה עם מים ומזון, הם כנראה בחיים"
• נמלט ממנהרות המוות בהימלאיה: "המים רדפו אחריי 20 דקות"
• בית ספר נקבר, המנהל הציל 900 תלמידים: "שרדנו בזכות 10 שניות"
• קריסת הקרחון תועדה מגובה 7,200 מטר: "סערה שחורה נעה לכיווננו, כמו הוליווד"
התיעוד הוויראלי מ"הבית הטורקיז" בשבוע שעבר
קריסת הקרחון ב-26 באוגוסט לתוך נהר סמוך לגבול עם סין שלחה נחשול אדיר של קרח, סלעים ובוץ ששטף את האזור, מחק יישובים וכפרים, והותיר רק בתים מעטים עומדים על תלם וללא פגע. לפי ההערכות המעודכנות של הרשויות בנפאל, כ-7,500 בתים נהרסו כליל על-ידי כך שנסחפו בזרם או נקברו תחת בוץ, וגם הבתים שנפגעו ועדיין עומדים אינם ראויים ובטוחים למגורים.
שאנטי סונאר בת ה-45, שנמלטה מהאסון יחד עם בעלה אך איבדה את בֵּיתה ואת החנות הקטנה שניהלה, סיפרה: "אני מגיעה לאתר כמעט מדי יום, ואני מזהה היכן עמד הבית שלנו, אבל אין לו זכר עכשיו. אנחנו לא יכולים לבנות מחדש באותו מקום כי זה לא בטוח. אני מצפה מהממשלה שתעביר אותנו למקום בטוח יותר".
אתר אחד במוקד האסון מסמל בכל זאת עבור המקומיים את התקווה לשיקום: רבים עולים בימים האחרונים לרגל ל"בית הנס", הבית הטורקיז שתועד בשבוע שעבר עומד על תלו בשיא השיטפון, כשדייריו נצורים בקומה השנייה ומביטים חסרי אונים למטה, אל הגלים האדירים המתנפצים על קירותיהם, ולא יודעים אם ישרדו.
משפחת פיאקורל משקיפה מהמרפסת על המים הגועשים סביב. אחר כך נמלטה אל הגג
"הבית הטורקיז" השבוע, אחרי נסיגת המים. ההערכה: לא הרבה נשאר מהקומות התחתונות
(צילום: Arun SANKAR / AFP)
רבים מהמגיעים כעת אל הבית, שהסרטון שתיעד אותו נעשה ויראלי בכל העולם, מצלמים שם תמונות סלפי. הבית אף סומן באפליקציית Google Maps כאטרקציה "עמידה בפני שיטפונות". בישו מאני רימאל בן ה-45, אחד המבקרים, סיפר כי הוא מתגורר במרחק 5 קילומטרים משם: "מי היה מאמין שאנשים במצב כזה ישרדו? חשבתי שאין להם סיכוי אפילו של אחוז אחד".
ב"בית הנס" בעיירה דונגה בזאר גרה משפחת פיאקורל. צ'הטרה בהדור פיאקורל, בן 67, סיפר ל"ניו יורק טיימס" שהשיטפונות היכו בבית זמן קצר אחרי שהוריד את נכדו בהסעת בית הספר וחזר. הוא העיד שבמשך יותר משעה כל שבני המשפחה יכלו לעשות היה לצפות בחורבן סביבם, תחילה מהמרפסת ולאחר מכן מהגג, כשמפלס המים הולך ועולה: "בהתחלה לא ידענו מה יקרה או אם נשרוד. אבל אחרי כמה זמן הבנו שאין עוד שום דבר שאנחנו יכולים לעשות. חיינו היו בידי האל הכול יכול, בין שהוא יציל אותנו ובין שייתן לנו לטבוע. המחשבה היחידה שהמשיכה להטריד אותי הייתה על הנכד שלי, שכבר יצא לבית הספר. חשבתי כל הזמן, 'אם כולנו נמות, מי יטפל בו?'".
העמודים שנקדחו לעומק הסלע עזרו? הבית ששרד
(צילום: REUTERS/Francis Mascarenhas)
פיאקורל סיפר שקומת הקרקע של הבית נבנתה בשנת 1995, כשניהל חנות מכולת, ושככול שעסקיו התרחבו הוסיפה המשפחה עוד קומות. הוא העיד כי ביום השיטפון, לאחר כשעה שבה היו בני המשפחה לכודים על הגג, הגיעו שכנים לסייע להם לצאת, כשמפלס המים החל לרדת. לדבריו הם השתמשו בצינורות מתכת כדי לבנות סולם מאולתר שבאמצעותו הובילו אותם למקום מבטחים.
פיאקורל אמר כי ייתכן שהבית נותר עומד על תלו משום שעמודיו עוגנו בקידוח עמוק לתוך הסלע, אבל הוסיף כי הוא בטוח שגם חסדי שמיים הצילו אותו. בינתיים עברו הוא ובני משפחתו לקטמנדו, ולדבריו הם עדיין מחכים לאמוד את הנזק האמיתי שנגרם למבנה. הוא חושש שבשתי הקומות הראשונות רק מעט מאוד מהרכוש שרד. הוא מתנחם בכך שלא רק הם ניצלו, אלא גם הנכד שלו דאג כל כך.
התיעוד ב-Find My: ליד המלון, 30 דקות לפני השיטפון
יותר מ-9,300 חיילים מצבא נפאל ממשיכים לפעול היום באזורים שנפגעו, תוך שהם חותרים לאיתור וחילוץ של פצועים, מסייעים לפנות גופות, מנסים לפתוח כבישים חסומים ומעניקים טיפול רפואי דחוף לזקוקים לכך. עשרות אלפי בני אדם נעקרו מבתיהם בעקבות האסון, וארגון הילדים של האו"ם יוניצ"ף מסר היום כי יותר משבוע לאחר השיטפון, לפחות 22 אלף ילדים באזור זקוקים בדחיפות למי שתייה בטוחים, לתברואה ולסיוע בהיגיינה.
התיעוד לכאורה של התמוטטות הקרחון שגרם לשיטפון
הלכודים מפונים באמצעות מתקן הכבלים שהקים הצבא הנפאלי
(צילום: AP Photo/Rajesh Kumar Sing)
(צילום: REUTERS/Francis Mascarenhas)
בימים האחרונים הגיעו כוחות החילוץ גם לניצולי שיטפונות שנותרו לכודים מהצד השני של נהר הטרישולי הגועש, והחלו להקים עבורם מתקני אומגה מאולתרים, להעבירם אל הגדה השנייה בעזרת כלוב שהוסע על כבל – ומשם לפנותם למקום מבטחים. סמוך לעיירה בידור התקין צבא נפאל מעבר כבלים באורך של כ-250 מטרים, וניצולים נואשים התאספו על גדת הנהר, ממתינים לתורם להיגרר לצד השני. אמו של בהישמה בהאטה, בן 40, הייתה בין הראשונים שפונו. בלילה שלפני הקמת האומגה היא פיתחה קשיי נשימה חמורים, ולמשפחה אזלה אספקת החמצן עבורה. "הצלחנו איכשהו להעלות אותה על האומגה ולקחת אותה לבית החולים", סיפר.
מאמצי ההצלה מתמקדים גם במנהרות התת-קרקעיות של תחנות כוח הידרואלקטריות באזור הגבול בין נפאל לטיבט, שלפי עדויות רבים מהפועלים במתקנים הללו היו בהן או ברחו אליהן בזמן השיטפון. אתמול העריכו הרשויות בנפאל כי לפחות באחד מהם הגיעו עשרות ניצולים לתוך חלל יבש ומוגן ומחכים שיחלצו אותם, אם כי טרם נוצר קשר ישיר איתם. בסך הכול היו במנהרות הללו בעת השיטפון יותר מ-900 פועלים, וייתכן שזו לא המנהרה היחידה שבה יש מי ששרדו.
פועלים חופרים סמוך לכניסה למנהרה של מפעל הידרואלקטרי באזור הגבול, היום
(צילום: Nepal Army/Handout via REUTERS)
מאמצי החילוץ של צבא נפאל באחת המנהרות
(צילום: Nepal Army/Handout via REUTERS)
בינתיים נמשכת ההמתנה המייסרת של קרובי האזרחים הזרים הממתינים לעדכונים על גורל יקיריהם מעבר לים. סראדה ויסוואנאת'ן, סטודנטית לרפואה בת 23 מאוסטרליה שבן זוגה נעדר בסמוך לגבול נפאל-סין, קראה היום לחברות הטכנולוגיה לעשות יותר כדי לסייע באיתורו ובאיתור נעדרים אחרים שנקלעו לאסון, וזאת באמצעות שיתוף נתוני מיקום ואיכון שעשויים לצמצם את אזורי החיפוש ולמקד את צוותי ההצלה.
ויסוואנאת'ן העבירה את שמונת הימים האחרונים בניסיון לחבר פיסות מידע על תנועותיהם האחרונות של בן זוגה רישאב אייר ובני משפחתו, לאחר שנעלמו בסמוך לגבול שבין נפאל לטיבט בעקבות קריסת הקרחון. היא פועלת מביתה שבצפון-מערב סידני, ואומרת כי השגת מידע מנפאל התבררה כמשימה קשה, גם משום ש"אפל" וחברת הטלקום "אופטוס" (בבעלות סינגטל) דחו את בקשותיה לקבלת נתונים המעידים על מיקומם של יקיריה הנעדרים, נתונים שיכלו לשפוך אור על מקום הימצאם. "כולנו פשוט נאבקים לנסות להרכיב את התמונה בעצמנו", אמרה ויסוואנאת'ן. "הטלפונים שלהם כנראה כבויים ונגמרה בהם סוללה. אין להם שום דרך ליצור איתנו קשר. אנחנו ממש מתחננים לעזרה".
תיעוד: זוחלים אל תוך המנהרה בנפאל - ומחלצים עובדים מלאי בוץ
(צילום: רויטרס)
אייר, סטודנט בן 23 שנמצא בשנה האחרונה ללימודי הרפואה שלו, יצא עם הוריו ואחיו הצעיר למסע עלייה לרגל לאתר הקדוש להינדים בהר קאילאש. ויסוואנאת'ן סיפרה כי הקשר האחרון שלה איתו היה בבוקר של 26 באוגוסט, יום האסון. מיקומם הידוע האחרון של בני המשפחה בשירות Find My של אפל ובאפליקציית המעקב Life360 הצביע על הימצאותם סמוך למלון שלהם ליד גבול נפאל–טיבט, כ-30 דקות לפני שהשיטפונות פגעו. קרובי משפחה של חבר אחר בקבוצת המטיילים שמשפחת אייר הייתה חלק ממנה, חבר שהחזיק במספר טלפון מקומי, השיגו מאז דרך הרשויות בנפאל מידע המעיד על אות סלולרי שהתקבל מאוחר יותר באותו יום צפונה משם, אבל נתונים דומים לא היו זמינים עבור בעלי מספרים אוסטרליים. חברות "אופטוס" ו"אפל" נימקו את סירובן למסור את המידע בשיקולי פרטיות ואבטחה.
"אנחנו רוצים כל אות בודד שנוכל להשיג מאז שהשיטפון היכה", אמרה ויסוואנאת'ן. "אנחנו יודעים איפה הם היו לפני כן, אבל אין לנו מושג מה קרה בטווח של אותן 30 דקות שלפני פגיעת השיטפון ועד עכשיו. צריך להיעשות מאמץ הרבה יותר גדול כדי לעזור לנו, כי זה לא סתם מצב שבו אני מנסה לראות איפה בן הזוג שלי נמצא. אני מנסה להציל את חייו". ויסוואנאת'ן השיקה עצומה הקוראת לממשלת אוסטרליה – שכבר פרסה בנפאל מומחי רחפנים, נציגים קונסולריים, שוטרים ואנשי צבא – לשלוח כוח אדם נוסף שיסייע בפעולות החיפוש.
פרידה מבובת קש במקום אדם: "זה מכביד לי על הלב"
בנפאל עצמה, המוני אזרחים מודאגים מגיעים מדי יום ל"קיר הנעדרים", קיר בית חולים בקטמנדו המכוסה במאות תצלומים – חלקם של קרובי משפחה שטרם נמצאו, ואחרים של גופות שחולצו וטרם זוהו. אחת מהם היא סאטי סיגדל, שמקווה נואשות לקבל אות חיים מבת דודתה: "תלינו את התמונה שלה לפני שלושה ימים, אבל עדיין לא שמענו דבר", סיפרה היום.
הגשר קורס, הילדים צורחים, המים פורצים לכפר: התיעודים המחרידים מהשיטפון בנפאל
"קיר הנעדרים" בקטמנדו. "רק לעמוד ולהביט בתמונות - אפילו זה קשה"
(צילום: REUTERS/Monika Malla)
האם הנפאלית מונה קהאנה בוכה על בנה איוש שנספה באסון
(צילום: PRAKASH MATHEMA / AFP)
"אנחנו מקווים לנס", אמרה סאפנה נאופאנה, שקיוותה ליצור קשר עם בני משפחתו בת ארבע הנפשות של דודהּ, שכולם נעדרים. "רק לעמוד מול הקיר הזה ולהביט באלפי התמונות – אפילו זה קשה", סיפרה. חלק מהתצלומים משובצים בתוך כרזות הממולאות בקפידה בפרטי הנעדרים ובמספרי טלפון ליצירת קשר, בעוד אחרים כוללים שרבוטים בכתב יד מתחת לתמונות. באחת מהן מופיעה המילה "נעדרים" מעל לראשיהם של בני זוג העומדים זה לצד זו. תמונה אחרת מציגה צעיר בעל מבנה גוף שרירי, עם תקריב של קעקוע על זרועו השמאלית, ככל הנראה כדי לסייע בזיהויו.
במקביל נמשכים כל העת טקסי ההלוויה הסמליים שעורכים נפאלים לקרובי משפחתם שגופותיהם טרם נמצאו, ושברור להם כי נספו באסון. המשפחות מתכנסות בין השאר במקדש פשופטינאת בקטמנדו, על גדות נהר הבגמאטי, ושורפות בובות קש במקום גופות אמיתיות. "זה מכביד לי מאוד על הלב", אמר אחד המשתתפים, טאפינדרה פראסאד טימאלסינה, בעוד איש דת הינדי קורא תפילות ואחרים יוצקים מים על דמות קש בדמות קרובו בן ה-21, סאבין, בטרם העלו באש את מדורת ההלוויה, בטקס המיועד בדרך כלל למתים.
בטקס שריפת בובות הקש בקטמנדו. טקס מעבר אחרון
(צילום: AP Photo/Niranjan Shrestha)
(צילום: AP Photo/Niranjan Shrestha)
(צילום: AP Photo/Niranjan Shrestha)
לוקחים דגימות DNA, מתעדים - וטומנים בקבר אחים. התקווה: הגופות יימסרו בהמשך
(צילום: REUTERS/Athit Perawongmetha)
במסורת ההינדית שריפת הגופה היא טקס מעבר אחרון בעל חשיבות עליונה, ולחלק מהמשפחות קיום הטקס, גם ללא גופות יקיריהן, מעניק תחושת שלווה רוחנית והשלמה. מוקונדה ריג'אל, שהשתתף גם הוא בטקס שריפה כזה אתמול, סיפר כי בני דודיו ובנותיהם לא נמצאו, דבר שהניע את המשפחה לערוך להם הלוויה סמלית.
בימים האחרונים החלו הרשויות בנפאל לערוך קבורות ארעיות לגופות שחולצו מאזור האסון ולטמון אותן בקברי אחים. הן מצלמות אותן, נוטלות מהן דגימות DNA ומתעדות סימני זיהוי נוספים, כדי שבהמשך אפשר יהיה לזהותן ולמסור אותן למשפחות, וכך לאפשר להן סגירת מעגל.
