שבוע אחרי אסון השיטפון האדיר שפקד את נפאל וטיבט, בעקבות קריסה של קרחון ענק בהרי ההימלאיה, נמשך מרוץ נגד הזמן לחילוץ ההמונים שעדיין מוגדרים נעדרים, וכנראה שרבים מהם כבר אינם בין החיים. בנפאל מתמקד מבצע ההצלה בחילוץ מאות עובדים בפרויקטים הידרואלקטריים באזור, שיש תקווה כי חלקם אולי שרדו במנהרות שנחפרו כחלק מהפרויקטים הללו. המנהרות הוצפו גם הן בשיטפון האדיר, אבל מדובר במנהרות ענק שלעיתים גם משאיות יכולות לעבור דרכן, ואמש (יום ג') פרסמה רשת BBC עדות חדשה מהבריחה של כמה מהעובדים בהם ברגעי האסון ביום רביעי בשבוע שעבר.
האסון בגבול נפאל-טיבט – הכותרות האחרונות:
• יותר מ-1,000 הרוגים בנפאל, מרוץ ללכודים במנהרות. החשש: "אם שרדו – הם ייחנקו"
• בית ספר נקבר, המנהל הציל 900 תלמידים: "שרדנו בזכות 10 שניות"
• מאות תקועים במנהרות בנפאל, נפרצה דרך לתחנה A3: "כורי החולדה" יצילו לכודים?
• קריסת הקרחון תועדה מגובה 7,200 מטר: "סערה שחורה נעה לכיווננו, כמו הוליווד"
תיעוד לכאורה של רגע קריסת הקרחון שגרמה לשיטפון
גלריה
מנהרות שמשאית יכולה לעבור בהן, אבל זה לא מבטיח זרימה של חמצן
(צילום: Ashish Gurung/via REUTERS)
תאגיד השידור הבריטי שוחח עם פמבה דונדו טמאנג, שסיפר כי עמד בראש צוות של כ-30 פועלים, שעסקו באותה עת בציפוי אחת המנהרות בבטון. הוא העיד כי הדבר הראשון שחש היה משב רוח פתאומי וחזק כל כך עד שהעיף לוחות דיקט באוויר והזיז ממקומו ציוד מכני כבד. "רצתי לעבר פתח המנהרה", הוא סיפר, "המים רדפו אחריי ואני רצתי לפניהם". לדבריו רץ במשך כ-20 דקות כדי להימלט מזרם המים העוצמתי, שהמשיך לרדוף אחריו במעלה ההר. "הייתי כמעט מחוסר הכרה מרוב הלם. לא יכולתי לחשוב בבהירות". חברו, איתה גאלה, סיפר כי משב הרוח העוצמתי כמעט העיף אותם בזמן שרצו בכל כוחם. בסופו של דבר הצליח טמאנג למצוא מחסה יחד עם כמה אנשים נוספים בכפר סמוך, שם שהו במשך יומיים, עד שהצבא הגיע לחלץ אותם. הוא מעריך שכ-50 עד 60 עובדים הצליחו להימלט מהמנהרה יחד איתו.
יותר מ-99% מהחשמל בנפאל מופק באמצעות תחנות הידרואלקטריות, וטמאנג וגאלה מספרים כי סייעו בהקמת פרויקט תחנת הכוח ההידרואלקטרית טרישולי 3B. התחנה, שהייתה אמורה להיפתח בשנה הבאה, תוכננה לעשות שימוש חוזר במים מתחנה הידרואלקטרית שנמצאת במעלה הזרם בנהר הטרישולי, כדי לייצר חשמל נוסף עבור רשת החשמל הלאומית של נפאל. באתר פעלו כמה צוותים, וטמאנג סיפר שהצוות שהפעיל את המכונה הגדולה לציפוי המנהרה היה האחרון שיצא ממנה. אבל זמן קצר לאחר מכן הוא הבין את גודל האסון שפקד את האזור – ואת משפחתו. "יכולתי לראות את המקום שבו הבית שלי היה אמור להיות. לא נשאר שם כלום. אז הבנתי שהכול אבד".
מנסים לפרוץ דרך לתוך אחת המנהרות. לא ברור אם נוצר קשר עם לכודים
(צילום: Naveen Srivastava via X/via REUTERS)
(צילום: Nepal Army/Handout via REUTERS)
צוותי החילוץ באחת המנהרות. גם המצוקה הנפשית עלולה לפגוע בסיכויי ההישרדות
(צילום: Handout / PRIME MINISTER SECRETARIAT, NEPAL / AFP)
טמאנג איבד שישה מקרובי משפחתו – אמו, אחיו הגדול, גיסתו ושלושת ילדיהם. אשתו, בנו ואחד מאחייניו שרדו. "אני מרגיש שלחיים אין עכשיו משמעות. לשרוד מרגיש אומלל. אני לא יודע איפה לאכול או לאן ללכת", הוא אמר ל-BBC. "המתים נמצאים במנוחה. אלה מאיתנו ששרדו הם שסובלים". גאלה, שאיבד שמונה מבני משפחתו ובהם אמו ובתו הבכורה, אמר שאינו יודע מדוע הוא שרד. "אולי זה לא היה הגורל שלי למות". טמאנג חושש מאוד מההשלכות העתידיות של האסון, ומהאפשרות שהפרויקטים ההידרואלקטריים שמספקים לו פרנסה יושבתו בעקבות טענות שהמנהרות לא היו ערוכות דיין לשיטפונות. "אם המצב יימשך כך, נישאר רעבים. לפעמים אני מרגיש שהיה עדיף לא לשרוד", הוא אמר בייאוש.
כאמור, כעת נמשכים במלוא המרץ המאמצים של הרשויות בנפאל – בסיוע צוותים מהודו וסין – להגיע לתוך המנהרות הרבות באזור ולנסות לאתר בהן לכודים שאולי שרדו. מתוך יותר מ-4,500 נעדרים בסך הכול באסון, דווח על כ-900 עובדים בפרויקטים ההידרואלקטריים שנעדרים, ומתוכם ההערכה היא שלפחות 639 לכודים בתוך המנהרות. מדובר ברשת מנהרות המשתרעת לאורך יותר מארבעה קילומטרים, ונפאל פרסמה תמונות וסרטונים של צוותי חילוץ משתמשים בציוד מכני כבד כדי לחפור ולפנות בוץ וסלעים במנהרות המדוברות, ושל חיילים מאירים בפנסיהם בתוך בור גדול שחפרו כדי למצוא פתח כניסה לאחת המנהרות.
הטיס רחפנים לתוך המנהרות: "רק בוץ ופסולת"
זמן לא רב אחרי השיטפון האדיר בשבוע שעבר הצליחו חלק מעובדי המתקנים ההידרואלקטריים להזעיק עזרה, וכמה מהם שהצליחו להימלט דיווחו שרבים מעמיתיהם עדיין נמצאים במנהרות. עם זאת לא ברור לפי שעה אם המחלצים הצליחו ליצור קשר כלשהו עם העובדים הלכודים מאז הקריאות הראשוניות לעזרה, והזמן שחלף מגביר את החשש שהם נחנקו למוות.
התיעוד שהופץ בכל העולם: משפחה ניצלת בנס בקומה השנייה של בניין ששרד בנפאל
(צילום: REUTERS/Athit Perawongmetha)
(צילום: REUTERS/Stringer, ANGAD DHAKAL)
(צילום: REUTERS/Stringer, ANGAD DHAKAL)
במבצע מסייע גם מפעיל הרחפנים מניש מהרג'אן, שבריאיון לסוכנות הידיעות AP סיפר כי מבצע החילוץ מאתגר במיוחד מפני שהמנהרות "התמלאו בבוץ כמו משחת שיניים בתוך שפופרת. לא נשאר בתוכן שום חלל או מקום ריק". מהרג'אן, שהוא גם יוצר סרטים, הצטרף למאמצי החילוץ של צבא נפאל יום לאחר האסון, והטיס עד כה רחפנים באזור ההררי שהגישה אליו סבוכה מאוד, ולדבריו במבצע הנוכחי שלח רחפנים תרמיים לתוך המנהרות. "אני יכול להטיס רחפנים רק במנהרות ארוכות וישרות", הוא הסביר. "ברגע שיש עיקולים, פניות או זיגזגים, הרבה יותר קשה להפעיל את הרחפן ולבצע חיפוש יעיל". הוא סיפר כי שלשום הצליח להטיס רחפן עד לקצה של אחת המנהרות – אך לא מצא כל סימן חיים. "בדקנו שוב ושוב, אבל המנהרה הייתה מלאה בבוץ ובפסולת. כשראיתי את זה, יכולתי רק לדמיין את העוצמה של השיטפון".
פרויקטים הידרואלקטריים זכו לפריחה בנפאל מאז תחילת המאה, אז ביקשה המדינה ההררית לנצל את מקורות המים שלה בהימלאיה כדי להתמודד עם מחסור כרוני בחשמל מבית, ולמנף את האפשרות למכור חשמל לשכנתה מדרום, הודו. פרויקטים הידרואלקטריים כאלה בהרי נפאל זקוקים למנהרות שיובילו מים דרך פני השטח התלולים, מה שמאפשר ליזמים לנצל את הפרשי הגבהים החדים בין נהרות ההימלאיה לבין תחנות הכוח כדי לייצר חשמל.
לשרוד שבוע בעומק האדמה
עבור מי שנלכדו במנהרות בשיטפון, ההישרדות תלויה בגורמים רבים, בהם גישה לחמצן, מזון ומים. מומחים אומרים כי 72 השעות הראשונות הן קריטיות, משום שלאחר מכן, ללא גישה למים נקיים, סיכויי ההישרדות צונחים דרמטית. 72 השעות הללו חלפו כבר ביום שבת.
אישה שבן משפחתה נהרג באסון מתייפחת באתר שריפת גופות
(צילום: REUTERS/Adnan Abidi)
(צילום: PRAKASH MATHEMA / AFP)
מביאים לקבורה המונית חלק מהגופות שחולצו
(צילום: AP Photo/Dar Yasin)
מסמנים את אפר ההרוגים, באתר הקבורה בנפאל
(צילום: REUTERS/Adnan Abidi)
ג'ניפר הורני, אפידמיולוגית מומחית לאסונות מאוניברסיטת דלאוור, מסבירה כי שאלה חשובה היא אם במנהרות היו נוהלי חירום למקרה של הפסקת חשמל או אסון טבע. לדבריה אם היו כאלה, העובדים היו עשויים לעבור הדרכה לגבי מיקום פתחי היציאה. עם זאת היא מציינת כי עוצמת השיטפון עלולה להעיד ששכבות בוץ כיסו את הפתחים האלה, מה שמסבך את תוכניות החילוץ. לא ברור גם אם אספקת חירום כלשהי, בכלל זה מי שתייה, אוחסנה במנהרות מראש. "פשוט לא תהיה שום דרך לשרוד הרבה מעבר לשלושה ימים בלי מי שתייה בטוחים", מסבירה הורני.
גישה לאוויר לנשימה היא מפתח נוסף להישרדות. מומחה אחד לפחות ציין כי ייתכן שלחלק מהעובדים יש גישה לחמצן – אך שישה ימים לאחר השיטפונות, החששות מחנק גוברים. "המנהרות הללו גדולות מספיק כדי שמשאיות ייסעו בהן", אומר יקוב שטיינר, מדען לענייני כדור הארץ מאוניברסיטת גראץ באוסטריה הפועל מדאקה, בנגלדש. "לפי מה שאנחנו מבינים, הם הצליחו להעביר חמצן לחלק מהלכודים בפנים ומנסים לחלץ אותם כעת. עם זאת, זה מרוץ נגד הזמן, שכן אנשים זקוקים למזון ולמים".
מעבר לכך, ההשפעות הנפשיות של הבידוד שממנו סובלים הלכודים אם נותרו בחיים עלולות אף הן לגבות מחיר כבד, והאקלים בתוך המנהרות עשוי למלא תפקיד גם כן. אם הוא חם ולח, אנשים עלולים להתייבש מהר יותר. המחולצים עלולים להיות חלשים מאוד, ולכן טיפול תומך חשוב הן להשפעות הפיזיות והן לנפשיות.
זה היה "צונאמי משמיים", אבל היו סימני אזהרה
תומאס צ'נדלר, מנהל המרכז הלאומי להיערכות לאסונות באוניברסיטת קולומביה, מזכיר שחילוץ של לכודים חיים מתוך מנהרה מהסוג של זו שבה תקועים כעת המוני עובדים אינו דבר חסר תקדים, גם אם לא שכיח. הוא מזכיר את האירוע בהודו בשנת 2023 שבו מפולת בהימלאיה גרמה לעשרות עובדים הודים להילכד במנהרה, ו-41 עובדים כאלה חולצו אחרי שהיו לכודים 17 יום. לעובדים ההם סופקו בשעתו מזון, מים וחמצן באמצעות צינורות עד שהתאפשר חילוצם.
התיעוד המטורף מטיבט: שטף מים אדיר סוחף תושבים וכלי רכב במעבר הגבול ג'ירונג
(צילום: רויטרס)
לפני ואחרי האסון, בצילום לוויין
(צילום: Vantor/Handout via REUTERS)
אסון השיטפון, נזכיר, אירע ביום רביעי בבוקר בשבוע שעבר: חלק ענקי מקרחון בהרים סמוך לגבול בין נפאל לטיבט התנתק, צלל לתוך אגם, וגרם למפולת אדירה של קרח, סלעים, מים ובוץ לנוע במהירות של יותר מ-180 קמ"ש במורד נהרות באזור, תוך שהזרם מחריב בדרכו כפרים, עיירות ואת מעבר הגבול ג'ירונג בין נפאל לטיבט. בתמונות דרמטיות שהגיעו מהאזור נראו המונים מנסים להימלט מנחשול המים, שהיו מי שתיארו אותו כ"צונאמי מהשמיים", אך לרבים מהם לא היה סיכוי.
אתמול עדכנה נפאל כי מספר ההרוגים בשטחה הגיע ל-987, ויחד עם מספר ההרוגים הרשמי בסין שבה שוכן חבל טיבט, 16, עומד כעת מניין הקורבנות הרשמי על יותר מ-1,000. עם זאת עוד קרוב ל-4,500 בני אדם מוגדרים נעדרים: 3,925 בנפאל, מהם 592 אזרחים זרים, ו-546 בסין, מהם 261 זרים, חלקם הגדול נפאלים. בין הנעדרים יש המוני הודים, אמריקנים ואוסטרלים, ויש ביניהם אזרחים של עוד יותר מ-30 מדינות, כולל שני אזרחים ישראלים: גבר בן 60 שככל הידוע היה בטיול למקומות קדושים הינדיים כשהאסון אירע, ואישה בת 41 בעלת אזרחות כפולה, ישראלית ובלארוסית, שאינה גרה בישראל. לשיטפון נקלעו המוני הודים ואנשים המשתייכים לפזורה ההודית ברחבי העולם, משום שהם הגיעו לביקור במקומות הקדושים להינדים בגבול בין נפאל לטיבט, בהם בהר קאילאש.
בעולם נתפס האסון כעדות נוספת וחמורה במיוחד להשלכות שינויי האקלים, אבל במקביל גם עולות תהיות האם ניתן היה למנוע אותו או לכל הפחות להיערך בצורה טובה יותר לאפשרות של השלכות ההתחממות הגלובלית, המאיצה את המסת הקרחונים בהרי ההימלאיה. אמש התפרסם דו"ח של מדענים מה-Asian Mountain Academic Alliance, ממרכז סטימסון האמריקני ומהמכון הסיני לסיכוני הרים וסביבה, ולפיו בדיעבד מתברר כי היו סימנים לחוסר יציבות הולך וגובר בקרחון שקרס בימים שקדמו לאסון – וכי מערכות התרעה מוקדמת טובות יותר היו עשויות להציל חיים.
נפאלים שבים לבתים ההרוסים שלהם כדי לחפש מעט חפצי ערך שאולי שרדו
(צילום: Arun SANKAR / AFP)
אישה מתבוננת בתמונות הרוגים ונעדרים שנתלו על קיר בבית חולים בקטמנדו
(צילום: REUTERS/Monika Malla)
צוות חילוץ חוזר ליבשה עם גופות שאיתר בנהר בנפאל
(צילום: REUTERS/Navesh Chitrakar)
לדברי המומחים, תמונות לוויין מצביעות על כך שפני הקרחון נעו במהירות רבה יותר, שמי הפשרת השלגים הפכו לחומים ושסדק החל להתפתח בסלע שמסביב. לדבריהם, כל אלה עשויים היו להיות סימנים לכך שצלע ההר הולכת ונעשית בלתי יציבה. הם ציינו כי אם הייתה מערכת התרעה יעילה, ניתן היה כנראה להציל חיי רבים באזורים מרוחקים יותר, שבהם עברו לפחות 10 עד שהשיטפון הגיע אליהם.
בינתיים, טמאנג, הפועל שניצל מהמנהרות שהפכו למלכודת מוות, מביע תקווה שלמרות הזמן הרב שחלף חבריו שנותרו מאחור עדיין חיים. "כנראה שיש עדיין כמה ניצולים בפנים. אשמח אם יצליחו לחלץ אותם במהירות", הוא אמר ל-BBC. "אני מכיר הרבה אנשים שעדיין לכודים שם".
