חברי פרלמנט מהימין הקיצוני בצ'ילה מקדמים יוזמה שנויה במחלוקת להקמת "מוזיאון אמת" - מוסד רשמי שיציג את הגרסה שלהם לשנים שקדמו לדיקטטורה הרצחנית של הגנרל אוגוסטו פינושה. לפי יוזמי ההצעה, המוזיאון יוקדש למה שהם מגדירים כקורבנות ממשלתו הסוציאליסטית של סלבדור איינדה, שהודח בהפיכה צבאית ב-11 בספטמבר 1973.
4 צפייה בגלריה
אוגוסטו פינושה
אוגוסטו פינושה
אוגוסטו פינושה
(צילום: AP)
מאחורי ההצעה עומדים שבעה מחברי הקונגרס של המפלגה הליברטריאנית הלאומית, מפלגת ימין קיצוני שהקים יוהאנס קייזר - יוטיובר לשעבר שהפך לאחת הדמויות הבולטות והקולניות בימין הקיצוני בצ'ילה. בהצעה נטען כי המוזיאון צריך להציג את "הפגיעה, הרעב וההשפלה" שחוו אזרחי צ'ילה בתקופת ממשלת האחדות העממית של איינדה, ולשמר את זכרם של מי שנפגעו מהמחסור באספקה, מהאלימות הפוליטית ומ"הכאוס הכלכלי" של אותן שנים.
לפי ההצעה, הנשיא חוסה אנטוניו קאסט, גם הוא מהימין העמוק בצ'ילה ותומך בפינושה, יתבקש להורות למשרדי התרבות והעבודות הציבוריות, וכן למועצה הלאומית לאנדרטאות, לפעול להקמת המוזיאון ולאיסוף עדויות, מסמכים היסטוריים, צילומים וחומרים נוספים מתקופת איינדה. ההצעה אינה מחייבת, אך אם תאושר בבית הנבחרים היא תהפוך לפנייה רשמית לנשיא לקדם את הקמת המוסד.
איינדה נבחר לנשיאות צ'ילה ונכנס לתפקידו ב-1970. ממשלתו הסוציאליסטית התמודדה עם אינפלציה גואה, מחסור במוצרים בסיסיים ומתיחות פוליטית חריפה. שלוש שנים לאחר מכן הוא הודח בהפיכה צבאית שהובילה את פינושה לשלטון. הדיקטטורה שהקים פינושה נמשכה 17 שנה, עד 1990, ובמהלכה נרצחו אלפי צ'יליאנים. רבים נעלמו בכפייה, עונו, נכלאו או נאלצו לצאת לגלות.
4 צפייה בגלריה
חוזה אנטוניו קאסט נשיא צ'ילה החדש
חוזה אנטוניו קאסט נשיא צ'ילה החדש
נשיא צ'ילה קאסט. ניצחונו בבחירות סימל את המפנה החד ביותר ימינה בצ'ילה זה עשרות שנים
(צילום: Eitan ABRAMOVICH / AFP)
4 צפייה בגלריה
צ'ילה תומכי הנשיא החדש חוזה אנטוניו קאסט
צ'ילה תומכי הנשיא החדש חוזה אנטוניו קאסט
תמונתו של פינושה בחגיגות הניצחון של תומכי קאסט בדצמבר. יותר מ-30% מהצ'יליאנים מביעים תמיכה במשטר של הדיקטטור
(צילום: Claudio Santana/Getty Images)
היוזמה החדשה נתפסת בצ'ילה כחלק ממאבק רחב יותר על הזיכרון ההיסטורי של המדינה. בבירה סנטיאגו פועל כבר 16 שנה המוזיאון לזיכרון ולזכויות אדם, שמנציח את קורבנות משטר פינושה ומתעד את פשעי הדיקטטורה. לפי דיווח ב"אל פאיס", אנשי הימין הקיצוני מבקשים למעשה להפחית ממשקלו של המוזיאון הקיים, שהוכר לאחרונה בפרס זכויות אדם של מלך ספרד. בצ'ילה קיימים כיום 1,168 אתרי זיכרון הקשורים לתקופה.
קייזר, שכאמור עומד בראש המפלגה הליברטריאנית הלאומית, קיבל 13.9% מהקולות בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות בשנה שעברה. לאחר שלא עלה לסיבוב השני, מפלגתו תמכה בקאסט מול מועמדת השמאל הקומוניסטית חנטה חארה. קייזר עצמו הלך רחוק אף יותר מקאסט בהגנה על מורשת הדיקטטורה של פינושה.
העיתוי של ההצעה אינו מקרי. קאסט הושבע לנשיאות במרץ האחרון, וסימל את המפנה החד ביותר ימינה בצ'ילה זה עשרות שנים. בנאום הראשון שלו כנשיא הוא הציג את המדינה כמי שסובלת מפשיעה מאורגנת וממצב פיננסי קשה, והגדיר את ממשלתו כ"ממשלת חירום" שנועדה להתמודד עם המשברים. הוא הבטיח להיאבק בפשיעה ובהגירה, לקדם קיצוצים והפחתת מסים ולעצב מחדש את מדיניות הממשלה.
קאסט עצמו הגן בעבר על מורשת הדיקטטורה, שממשיכה לפלג את צ'ילה גם יותר משלושה עשורים אחרי חזרת הדמוקרטיה. סקר מ-2023 מצא כי 36% מהצ'יליאנים הביעו תמיכה במשטר פינושה, שהסתיים לאחר שהפסיד במשאל עם ב-1988.
4 צפייה בגלריה
יוהאנס קייזר, פוליטיקאי ב צ'ילה
יוהאנס קייזר, פוליטיקאי ב צ'ילה
יוהאנס קייזר. הדמות הבולטלת בימין הקיצוני בצ'ילה
(קרדיט: ויקיפדיה)
אלא שהנוסח של הצעת החוק, שמדבר על שימור "הזיכרון ההיסטורי המלא והאמיתי" של העם הצ'יליאני "ללא הטיה אידיאולוגית וללא השמטות נוחות", מתעלם לפי מבקריו מפרק מרכזי בסיפור: המעורבות האמריקנית בניסיונות לערער את שלטונו של איינדה. מסמכים רשמיים של מחלקת המדינה האמריקנית מצביעים על כך שכבר ב-1970 השתמשה ארצות הברית במימון חשאי כדי לנסות למנוע את בחירתו של איינדה, ולאחר בחירתו פעלה להגביל סיוע ואשראי לצ'ילה.
מסמכים נוספים, שפורסמו במסגרת הארכיון הרשמי של יחסי החוץ האמריקניים, מלמדים על הקו שננקט בוושינגטון עוד לפני שאיינדה נכנס לתפקיד: במסר של ה-CIA מאוקטובר 1970 נכתב כי המדיניות היא לפעול להפלת איינדה בהפיכה, תוך הפעלת לחץ מקסימלי ושמירה על הסתרת "היד האמריקנית".
לכן, "מוזיאון האמת" אינו רק עוד מוסד זיכרון - אלא ניסיון לנסח מחדש את ההיסטוריה של צ'ילה: להסיט את המוקד מפשעי הדיקטטורה של פינושה אל המשבר הכלכלי והפוליטי שלפני ההפיכה, ולהציג את הימין הקיצוני כמי שמתקן "עוול היסטורי". בצ'ילה, שבה הפצע של שנות הדיקטטורה עדיין פתוח, הקרב על העבר הופך כעת לעוד זירה במאבק הפוליטי של ההווה.