שבעה עשורים חלפו מאז הימים שבהם נעלמו אלפי תינוקות מהוריהם שהגיעו מתימן, ארצות המזרח והבלקן. הם היו אז עולים חדשים שלא דיברו עברית, עדיין מתרגלים למדינה חדשה, זו שחלמו להגיע אליה ולא דמיינו שזה מה שיעוללו להם בה. יום אחד הם הגיעו עם הילד לבית חולים או מרפאת המעברה, ויום לאחר מכן נאמר להם שהוא מת. בלי לראות גופה, בלי הלוויה, בלי קבר ללכת אליו. אחרי כמה שנים נשמעו עוד ועוד סיפורים דומים, והעוול האישי הפך לפרשה שטלטלה מדינה שלמה - אך הממסד המשיך להכחיש. אמהות נקראו משוגעות, משפחות לא קיבלו הכרה או פיצויים. וכך חלפו השנים.
בשנות ה-80 וה-90 קמו ועדות חקירה, אך גם הן לא הניבו תשובות מספקות - ובעיקר הותירו את המשפחות חסרות אונים. ארכיונים נפתחו, אך גם הם לא הכילו את כל המסמכים. כך, שנים על גבי שנים, המדינה מטייחת, משתיקה ומתעלמת, ובינתיים אותם הורים הולכים לעולמם בלי לדעת מה עלה בגורל הילד שלהם. שברון לב שקשה לתאר.
אחרי תביעות משפטיות מתמשכות, לפני שנה אישרה המדינה לראשונה הסדר פיצויים: 150 אלף שקל לכל משפחה שבנה נפטר ו-200 אלף שקל לכל משפחה שהוועדה קבעה כי לא ידוע מה עלה בגורלו של בנה. אלא שעדיין, המשפחות – ברוב המקרים מדובר בדור שני ושלישי - מבקשות הכרה בפרשה ובעיקר הסברים: מה באמת קרה לילדים? עד היום משפחות רבות שזכאיות לכסף לא ניגשו לבקשו בשל תחושת זלזול עמוקה מצד המדינה.
סיון חילאיכעת, משרד הבריאות הוכיח שהוא ממשיך את הדרך שבה צעדה המדינה במשך עשרות שנים, וגנז את הדוח בעניין שעליו עמל המשנה למנכ"ל לשעבר פרופ' איתמר גרוטו. לשר הבריאות ניצן הורוביץ הייתה הזדמנות להיות האיש שעוצר את מסכת העינויים שעוברות המשפחות, וגם אם הדוח אינו מקיף מספיק - השר יכול היה להורות על הקמת צוות מחקר חדש שיבחן את הטענות שוב, ולא רק למנות חוקרת שדעתה בנושא ברורה. השר הורוביץ כשל, וסתר את העקרונות שלו עצמו.
לאורך השנים המשפחות מבקשות לדעת את האמת. אלפי משפחות שחרב עליהן עולמן כשאיבדו בן או בת, ולא רצו דבר מלבד לדעת מה עלה בגורלם. היחס שהן קיבלו ומקבלות עד היום מוכיח שיש למדינה מה להסתיר ויש לה במה להתבייש. אל לנו לנוח עד שכל האמת בנוגע לפרשה המזעזעת הזו תצא לאור.
- סיון חילאי היא עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה: 09:31, 17.04.22
