זהו סופה של כרוניקה ידועה מראש. מכתב ההתפטרות שפרסם היום (שלישי) הרמטכ"ל הרצי הלוי, וההודעה שיסיים את תפקידו במרץ הקרוב, מגיעים בסיומה של מערכה שהתנהלה בעצימות גבוהה בינו לבין שלל פוליטיקאים - בכירים להפליא וזוטרים להחריד – שניהלו מאז 7 באוקטובר 2023 קמפיין להטיל עליו את מלוא האחריות לכישלונות במניעת הטבח, בדשדוש ברצועת עזה ובאי-ההכרעה של חמאס חרף יותר משנה של מתקפה צבאית מהאינטנסיביות שהכיר המזרח התיכון.
ההתפטרות של הלוי, ושל אלוף פיקוד דרום ירון פינקלמן שהגיעה כמה דקות לאחר מכן, מסיימות באופן זמני את מלחמת ההאשמות והבריחה מאחריות שניהלו ביניהם הדרג המדיני ומערכת הביטחון ב-15 החודשים האחרונים, בהתבטאויות פומביות, בתדרוכים ובהפעלת שופרות ודוברים מטעם.
רק באופן זמני - משום שראש שב"כ רונן בר עדיין בתפקידו, וכמוהו עוד קציני צה"ל בכירים שכיהנו בתפקידיהם ב-7 באוקטובר. ככל שגם אלה יניחו את המפתחות, והדרישה הציבורית לוועדה חקירה תתעצם, יאזלו לפוליטיקאים המטרות שלהן ניתן להדביק את האשמה והאחריות.
ההתנגשות הפומבית הראשונה בין הצדדים סביב האחריות של רב-אלוף הלוי הגיעה ב-29 באוקטובר 2023, במקביל לכניסה הקרקעית לעזה. שעות אחרי מסיבת עיתונאים שבה נשאל נתניהו על התרעות שקיבל לפני הטבח, התפרסם בשעה מעוררת התמיהה 1:10 אחר חצות ציוץ חריף בחשבון הרשמי של לשכת ראש הממשלה. לכאורה הופנתה בו אצבע מאשימה כללית לראשי מערכת הביטחון, אבל הרמטכ"ל לקח אותו אישית.
"בניגוד לטענות השקריות", נכתב בחשבון ה-X של לשכת ראש הממשלה, "בשום מצב ובשום שלב לא ניתנה התרעה לראש הממשלה נתניהו על כוונות מלחמה מצד החמאס. להיפך, כל גורמי הביטחון, כולל ראש אמ"ן וראש שב"כ, העריכו שחמאס מורתע ופניו להסדרה. זאת ההערכה שהוגשה פעם אחר פעם לראש הממשלה ולקבינט על ידי כל גורמי הביטחון וקהילת המודיעין, כולל עד פרוץ המלחמה".
ההודעה הזאת הותירה בהלם לא רק את בכירי צה"ל ושב"כ, אלא גם את אזרחי ישראל שהתעוררו בבוקר למחרת וגילו במה עוסקת צמרת המדינה בימים כה קשים. אפילו נתניהו הבין זאת, ולכן מחק את הציוץ והודיע: "מתנצל, טעיתי".
זו כנראה הייתה נקודת השבר הפומבית הראשונה בין נתניהו והלוי. מאז הפכה מערכת היחסים ביניהם קרירה וחשדנית. בסביבת ראש הממשלה זעמו על הלוי וסברו שהוא וסביבתו מתדרכים נגד נתניהו. מן הסתם הרמטכ"ל חשב אותו דבר לגבי נתניהו.
אלא שבשלב הזה הרמז נשתל ורוח המפקד כבר עשתה את שלה. דיוני הקבינט לאורך המלחמה הפכו בלתי נסבלים עבור הרמטכ"ל, שנאלץ בכל ישיבה כזאת לעבור שטיפה בטונים גבוהים מצד שרים, ועד שיצא מהחדר גילה שהם גם הספיקו להעביר את שהתרחש – מילה במילה – לכלי התקשורת.
ברוב המקרים איפשר נתניהו לשריו לעשות זאת ללא הפרעה. היה מקרה חריג בינואר שעבר שבו פיזר ראש הממשלה ישיבת קבינט שעסקה ב"יום שאחרי" בעזה, משום שהעימות שפרץ בין מירי רגב, דודי אמסלם ואיתמר בן גביר לבין הרמטכ"ל עבר כל גבול. בשלב הזה התירו שרים וח"כים כל רסן, וכל מיקרופון שנפתח מולם זכה לשמוע את הדרישה לפטר את הלוי בשל "מדיניותו הרופסת בעזה".
היחיד שעמד לצד הלוי באותה תקופה היה שר הביטחון דאז יואב גלנט. שניהם החזיקו בדעות "אופוזיציוניות" בנושאים כגון שלטון חלופי ברצועה, הקמת ועדה חקירה ממלכתית וחוק הגיוס. אלא שבסתיו האחרון גלנט פוטר כדי להכניס למשרד הביטחון את ישראל כ"ץ המיושר עם עמדות הקואליציה, ושעון החול של הלוי התהפך.
מרגע שנכנס לתפקיד יזם כ"ץ עימותים מול הלוי, בעיקר סביב סוגיית תחקירי 7 באוקטובר ומינוי בכירים בתוך צה"ל. מאחורי הקלעים עמדה סוגיית חוק הגיוס, שמאיימת (עדיין) על שלמות הממשלה. בסביבת כץ טענו מאז שהלוי מאתגר בכוונה את המערכת הפוליטית ומערים קשיים.
וכך זה נמשך. כשהוא בבחינת ברווז צולע, כל גורם בקואליציה הרגיש נוח לזנב בו. רק בתחילת השבוע טען השר איתמר בן גביר שלשכת נתניהו הציעה לו דיל: תישאר בממשלה חרף עסקת החטופים, ותוכל לקחת קרדיט על פיטורי הרמטכ"ל (לשכת נתניהו הכחישה את הדברים, אבל הנזק נעשה). אחריו קרא גם השר בצלאל סמוטריץ' להלוי להתפטר ואמר: "אפשר להילחם איתו, אבל אי אפשר לנצח איתו. אני קורא לו להניח מכתב התפטרות וללכת הביתה".
לכן, רגע לפני שהקמפיין נגדו בימין תופס תאוצה בחסות הפסקת האש, הודיע הלוי שהוא פושט מדים 40 שנה אחרי שהתגייס. ראש הממשלה, השרים והח"כים יחפשו – וימצאו – מטרה אחרת לאצבעות המאשימות שלהם שנותרו באוויר. לשאלת אחריותם האישית והמיניסטריאלית לכשלי 7 באוקטובר והמלחמה כולה, עדיין אין להם תשובה. מעכשיו, הגעה להישגים בעזה היא על אחריותם.
