הרמטכ"ל הרצי הלוי לא יכול לעמוד עוד מנגד. כבר לפני חודש, עם ניצני המחאה והקריאות לסרבנות, כתבנו שהוא צריך להתייצב מול האומה ובעיקר מול המילואימניקים, לחזק אותם ובמקביל לצאת נגד קריאות הסירוב. הוא בחר לנהוג אחרת, אך המציאות גררה אותו להוציא שתי אמירות בשבוע שעבר, בטקסי הסיום של קורס קצינים וקורס חובלים. בינתיים המחאה כבר התפשטה במערך המילואים של כמעט כל היחידות.
המקום הרגיש ביותר הוא חיל האוויר, שבו צוותי האוויר בסדיר, בקבע ובמילואים עובדים כיחידה אורגנית אחת, לא בהתייצבות לאימון או לתעסוקה מבצעית כיחידת מילואים כמו במערך היבשה, אלא פעם בשבוע בטייסת, לצד טייסים צעירים בשירות קבע, או קציני מטה בקריה שגם הם מגיעים פעם בשבוע לטייסת, וההשפעה של המילואימניקים על השיח היא משמעותית.
זה קורה בקבוצות הווטסאפ של הטייסות ובשיחות בעל פה בבסיסים ובמטה. בהפגנות נגד המהפכה המשפטית חלקם גם נפגשים, ותיקים וצעירים, ומוחים יחד.
מפקד חיל האוויר, האלוף תומר בר, הבין שהאירוע בנקודת רתיחה ולכן בשבוע האחרון קיים מפגשים עם כלל מערכי החיל. ביום שישי אף ערך שיחה עם נציגים מהטייסות, ממערך הבקרה, ההגנה האווירית והמנהלה, ושמע דברים לא פשוטים על הלכי הרוח בחיל. בעקבות השיחה הפיץ האלוף בר איגרת מיוחדת לאנשי המילואים של חיל האוויר שבה כתב שהוא "מכבד את ההתלבטות" של מי ששוקל להימנע משירות מילואים בגלל המהפכה המשפטית - וקרא לצד זאת להימנע מכך: "גלו מחויבות ואחריות למען לכידות השורות, הרעות ואחוות הלוחמים", ביקש. "לא אתן יד לציור דמותכם באופן לא הוגן. אני מחויב לכם, אני מחויב לכשירותו של חיל האוויר, אני נחוש לשמור על כך עמכם מכל משמר. אני קורא לכם להמשיך ולהתייצב לשירות המילואים, כפי שעשיתם עד כה. זוהי האחריות שלי, של כולנו".
וזה בדיוק מה שצריך לומר. לשמור על שמם הטוב כי הם לא אנרכיסטים, ולא לקבל סרבנות. בשלב זה מדובר במספר מצומצם של אנשי מילואים שהודיעו על הפסקת התנדבות. אנשי צוותי אוויר ותיקים, חלקם בתפקידים חשובים בליבת החיל כמפקדי תאי תקיפה, אבל זו לא פגיעה משמעותית. המכתבים שיצאו עד עכשיו מדברים על איום באי-התייצבות לשירות, רק אם הרפורמה תעבור כפי שהיא מוצעת עכשיו.
נכון לעכשיו, במערך המילואים ביבשה המחאה פחות מורגשת מזו שבחילות האוויר והמודיעין, אבל היא עלולה להגיע גם לשם.
ההערכה הרווחת במטכ"ל היא שלמרות האמירות, ברגע פקודה - אם חלילה תפרוץ מלחמה - ההתייצבות תהיה מלאה. אבל הם מדברים על שני נושאים חשובים: הראשון הוא ההשפעה של האמירות הללו על המוטיבציה לשירות מילואים בשגרה בכלל המערכים. בגל הטרור הנוכחי למשל, רק ב-2023 יגויסו 66 גדודי מילואים. המג"דים עלולים לפגוש סרבנות אפורה שאיתה הם יתקשו להתמודד, כי מי שבאמת לא רוצה להתייצב לא יעשה זאת. וזו בדיוק הסיבה שגם המג"דים וגם מפקדי הטייסות, נזקקים לאמירה ברורה של הרמטכ"ל בנושא.
הנושא השני הוא השפעה על מוטיבציה לשירות קרבי, וכאן עלולה להיות השפעה דרמטית אם הורים שמשמיעים קולות שלא ישלחו את ילדיהם לקרבי, אכן יממשו זאת. את זה יהיה ניתן לראות בגיוסים במהלך השנה.
בנוסף, בקצונה הבכירה קיים כעס רב על עמיתיהם שפשטו מדים - בהם רמטכ"לים לשעבר ולא רק – שכביכול לא קוראים לסרב פקודה כעת אלא רק אם הרפורמה תעבור, אבל מפלרטטים עם קריאות לסירוב וכבר עכשיו פוגעים באופן ממשי בחוסנו של צה"ל, כשהם מודעים לכך וממשיכים לעשות זאת. זה כבר חוסר אחריות משווע, כי הנזק כבר נגרם ובצה"ל רוצים לשמור את הצבא מחוץ לוויכוח הזה או לכל אחר שצפוי להגיע.
הקריאות לסרבנות, גם אם היא "אם וכאשר", הן בעייתיות. הן מכשירות את האיום. עכשיו אלה הטייסים שמאיימים. מה יקרה כשבממשלה אחרת יחליטו יחידות המילואים ביבשה - שבהן יש בולטות לציונות הדתית - לאיים בסירוב פקודה?
הצבא כבר עכשיו קרוע בהתמודדות שלו באיו"ש מול פלסטינים ויהודים. בשבוע האחרון ראינו מצב בלתי מתקבל על הדעת שבו לוחמי סיירת גולני - אלה שנלחמו בשכם וסיכנו את חייהם בקרב שבו נהרגו עשרה מחבלים - נתקלו באלימות מצד פעילי ימין, שכללה ניסיון דריסה. אלימות עד כדי פתיחה באש מצד הלוחמים לכיוון רכב שלטענתם ניסה לדרוס אותם.
אצל ההורים ששולחים את ילדיהם ליחידות הללו זה לא מגביר את המוטיבציה להשאיר אותם שם, ובטח שלא לאחרים שמתכננים לעשות זאת בעתיד.
וכדי להתמודד עם התופעות הללו נדרש הרמטכ"ל לא רק לאמירות חדות וברורות לציבור, אלא גם לראש הממשלה, בנימין נתניהו. עליו להבהיר לו באיזה מצב צה"ל נמצא כעת בעקבות ההחלטות על הרפורמה - מבלי שיביע את דעתו עליה - להציג לו את תוצאותיה הצפויות, וכמובן להתריע בפניו מפני הפגיעה הפיזית בחיילי צה"ל בשטחים.
