בנט נועד עם פוטין בקרמלין: נדב איל מפרשן
(צילום: ירון ברנר)
הנה ארבע עובדות. הראשונה: אין דבר חשוב יותר ליציבות העולם מלהפסיק את המלחמה באוקראינה. השנייה: המלחמה הזו איננה תוצר של חוסר הבנה או בעיות ביטחון מומצאות של הפדרציה הרוסית, מדינה חזקה לאין שיעור מאוקראינה, אלא של רצון היסטורי בהשבת קייב והמדינה סביבה לשליטת מוסקבה. השלישית: האדם היחיד שיכול להפסיק את המלחמה בהחלטה אחת, פשוטה ומהירה, הוא ולדימיר פוטין. והנה האחרונה: המלחמה איננה מתקדמת כמתוכנן מבחינת הרוסים.
המלחמה באוקראינה – כתבות נוספות:
• דקה אחר דקה: עדכונים שוטפים מהמלחמה
• בנט המתווך: מאחורי הקלעים של הטיסה החשאית למוסקבה
• אוקראינה זקוקה למטוסים וטילים: "הבטחתם 'לעולם לא עוד'? זה הזמן לקיים"
• קייב מתכוננת ל"אם כל ההרעשות"
• מי נגד מי במשבר באוקראינה? מדריך
• נמצאים באוקראינה או בגבולותיה? רוצים לדווח ולצלם? לחצו כאן
העובדות הללו הן ההקשר שבתוכו מתקיים כל ניסיון לבלום את ההסלמה המסוכנת באירופה, ובכלל זה יוזמת התיווך הענפה של ראש הממשלה נפתלי בנט. היא התחילה כביצה שלא נולדה, הפכה לשיחות חוזרות ונשנות עם מנהיגים ברחבי העולם בשבוע האחרון והבשילה לפני כיומיים למסע התיווך המפתיע, המזורז, בין ירושלים, מוסקבה וברלין.
הרצון של ראש הממשלה מבורך ונאצל - להפסיק את הלחימה וההרג ההמוני של אזרחים. כלפי בנט, ובעצם כלפי העולם כולו (כולל אוקראינה) אומר המנהיג הרוסי שהוא מוכן ורוצה לדבר, ללא תנאים מוקדמים. במקביל, הוא מאיים: רק אתמול הודיע - ואפשר לנחש שאמר דברים דומים לראש הממשלה - שאם נאט"ו או המערב ייזמו "אזור אסור לטיסה" מעל אוקראינה, הוא יחשיב זאת כהכרזת מלחמה נגד רוסיה, על כל המשתמע מכך. במילים אחרות, פוטין איים אתמול, בקטנה, במלחמת עולם. הוא עשה זאת במפגש עם דיילות של אירופלוט.
אולפן ynet: בנט טס למוסקבה ונועד עם פוטין בקרמלין
בישראל אמרו אמש גורמים מדיניים כי יוזמת התיווך הישראלית נעשית בתיאום עם האמריקנים ובברכתם, כמו גם עם הצד האוקראיני. לגבי התיאום - ובכן, אין ספק כי בנט עדכן את בכירי הבית הלבן על נסיעתו הצפויה, ולא שמע מהם התנגדות. לגבי "ברכתם", בדברים מעין אלה עדיף לחכות לתגובה הרשמית של מחלקת המדינה והבית הלבן עצמו. ייתכן מאוד שהם ירצו לשמור לעצמם מרחב של הכחשה, אבל אמש הביעו גורמים בוושינגטון ספקות לגבי ניסיונות התיווך. הם לא פקפקו ברצונו הטוב של בנט, אך נצמדו להערכת המודיעין האמריקנית שפוטין לא יעצור לפני שישעבד את אוקראינה לפי תוכניתו המקורית. חלקם הביעו חשש - עוד לפני שנודע על הנסיעה - כי פוטין עושה שימוש במנהיגים מערביים כדי לזרוע ספקות במערב לגבי כוונותיו האמיתיות.
העמדה של וושינגטון ברורה כשמש: מזכיר המדינה בלינקן הגיע אתמול לפולין, ואף חצה את הגבול לאוקראינה, באומרו ש"אוקראינה יכולה לנצח את רוסיה". הוא דיבר על רצונה של מוסקבה ליצור ממשלת בובות באוקראינה, והעריך ש"45 מיליון אוקראינים ידחו זאת, בדרך כזו או אחרת". ראינו את הדרכים השונות אתמול: הפלת מטוסים והשפלת הטייסים הרוסים (שחלקם צולמו בעבר עומדים שכם אל שכם עם רוצח ההמונים בשאר אסד בסוריה), חיסול טנקים בירי טילים, אזרחים בחרסון הכבושה בידי רוסיה פותחים במרי אזרחי נגד החיילים, שיורים באוויר - ולפעמים עליהם.
בנט משחק כאן במשחק בהימור גבוה מאוד. רק לפני כעשרה ימים פוטין השלה את נשיא צרפת עמנואל מקרון שיש בכוח האליזה למנוע מלחמה, רק כדי להשפיל אותו יומיים מאוחר יותר בפלישה. תרגילי ההטעיה, הפיצול וזריעת הערפל הם מוטיב חוזר בדיפלומטיה הרוסית. בשעה שכוחותיו יורים פצצות מצרר לשכונות אזרחיות ופותחים באש ליד תחנת הכוח הגרעינית הגדולה באירופה, במוסקבה מדברים בכובד ראש על המפגש הבא במו"מ עם האוקראינים עצמם. חשוב להדגיש: בכל המגעים האלה, הנקודה איננה ניסיון לקרב בין שני צדדים עם עקרונות ואינטרסים מנוגדים. זהו איננו מו"מ לפתרון הסכסוך בצפון אירלנד או במזרח התיכון. מדובר כאן בהחלטה של פלישה ומחיקתה של אומה, שהרי, כפי שפוטין אמר רק שלשום - האוקראינים והרוסים הם אומה אחת, והישות של "אנטי-רוסיה" תושמד.
המגעים האלה, בין אם במסע התיווך של בנט או במגע הישיר עם אוקראינה, הם רק סולם אפשרי של פוטין לרדת מעץ הבלהות שעליו טיפס. אם פוטין רוצה, הוא יקבל ערובות שאוקראינה לא תהיה בנאט"ו, או שהיא תהיה נייטרלית. הוא יוכל להודיע שניצח, ולסגת. הוא היה יכול לקבל את זה גם לפני המלחמה. לכן הניסיון של בנט כאן הוא הפער בין נובל לאיג נובל, המוענק מדי שנה למחקר מטופש במיוחד. אם יהיה ראש הממשלה הישראלי הראשון שמצליח להבקיע ולבלום סכסוך בינלאומי, הוא יקבל תשואות מוצדקות ותעוזתו תיראה נבואית.
מאידך גיסא, כרגע המערב מאוחד נגד פוטין, חש שהמנהיג הרוסי מתעתד להמשיך בקמפיין הטרור שלו באוקראינה ומשוכנע שהדרך להתמודד איתו היא באמצעות נחישות לא מתפשרת. אם יתברר שפוטין רק עשה שימוש בבנט והוליך אותו שולל, יהיו למסע הזה מחירים קשים - ולא רק בלעג פוליטי נמרץ. הסנאטור הרפובליקני מרקו רוביו כבר מתח אמש ביקורת על בנט, בלי להזכיר את שמו, כשדיבר על הדרך בה פוטין עושה שימוש במנהיגי מדינות מערביות.
ממילא ראש הממשלה צריך להתמודד עם צלחת מלאה של נושאים - ההסכם עם איראן (שהרוסים שמו מקלות בגלגליו אתמול, בתזמון מעניין), התמיכה בסיוע לישראל בקפיטול וכמובן הדרך שבה ישראל תתיישר עם הסנקציות והגינוי הבינלאומי לרוסיה. הנה מסקנה אחת חשובה מהפלישה לאוקראינה: בראש וראשונה, חובתו האסטרטגית של כל ראש ממשלה היא לגונן על היחסים עם ארצות הברית, לחזק את התמיכה בישראל בקונגרס ובבית הלבן. כדאי לקוות שמסע התיווך הזה לא יפגע בכך.
