המשא ומתן באיסלאמאבאד החל ברגל ימין מנקודת ראות אמריקנית: נציגים איראנים רמי דרג של המשטר בטהרן התיישבו היום (שבת) באיסלאמאבד לשיחות ישירות עם נציגים רמי דרג של ממשל ארה"ב למרות שאיימו לא לעשות כן, כל עוד ארה"ב אינה עומדת לטענתם בתנאי הסף של הסכם הפסקת האש. כצעד נוסף של התרסה ואיום האיראנים גם המשיכו לחסום את מצר הורמוז בניגוד לתנאי הסכם הפסקת האש שעליהם הכריז הנשיא טראמפ.
5 צפייה בגלריה
יו"ר הפרלמנט האיראני קאליבאף וסגן הנשיא ג'יי די ואנס. שני הצדדים עשו פשרות
(צילום: AP Photo/Eraldo Peres, Fadel SENNA/AFP, REUTERS/Stringer)
אבל נראה שלשני הצדדים יש אינטרס חזק בשימור הפסקת האש השברירית במלחמה באיראן, ויש אינטרס אף חזק יותר במיצוי המו"מ – והאינטרס הזה הוא שהכריע בינתיים את הכף ואפשר את קיום הסבב הראשון של השיחות הישירות. שני הצדדים עשו מהלכים קטנים שענו חלקית על דרישות הצד הנגדי: האיראנים דרשו אמנם הפסקת אש מוחלטת בלבנון, אבל וושינגטון ביקשה מישראל רק למתן התקפותיה בלבנון – וישראל נענתה. חיל האוויר לא תקף עד מוצאי השבת בצפון ביירות ובדאחייה כפי שאיים דובר צה"ל בערבית.
האיראנים הסתפקו בהיענות החלקית הזו של ישראל לדרישת טראמפ, מה גם שחיזבאללה המשיך לשגר ללא הבחנה לגליל וזה החליש את הטענות האיראניות. גם האיראנים התגמשו בעניין חופש השיט במצר הורמוז, שהיה אחד התנאים המרכזיים להפסקת האש ואחד משני הנושאים העיקריים בשיחות היום באיסלאמאבאד. היום אחר הצהריים עברו שתי משחתות טילים מכוח המשימה של נושאת המטוסים לינקולן הלוך ושוב ללא פגע במצר. האיראנים לא עשו דבר כדי לחסום את דרכן, למרות שיש להם עדיין יכולת לעשות זאת במגוון של אמצעים.
5 צפייה בגלריה
קאליבאף (שמאל) עם ראש ממשלת פקיסטן שהבז שריף
(צילום: AFP PHOTO / Pakistan's Prime Minister Office)
אין ספק שזה היה אירוע היסטורי שלא היה כמותו מאז הפגישה לפני 49 שנים (פחות משנתיים לפני המהפכה האיסלאמית ב-1979) בין הנשיא האמריקני ג'ימי קרטר לבין השאה של איראן מוחמד רזא פהלווי. סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס פגש את יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבאף, האיש שלפי ההערכות הוא השני במדרג הפוליטי במשטר האייתוללות. אבל סביר להניח שבפגישה הראשונה הזו לא נידונו – לפחות לא בפרטים ולא לעומק – נושאי הליבה כמו הגרעין, הטילים והסיוע לשלוחים הטרוריסטים. נראה שהנושאים העיקריים שהיו על סדר היום היו פתיחת מצר הורמוז ואיך ממשיכים את המו"מ מכאן והלאה.
האמריקנים דורשים שהורמוז יהיה פתוח לשיט חופשי בלי הגבלות ועמלות מעבר – בדיוק כפי שהיה לפני המלחמה. האיראנים דורשים הסדר שיהפוך אותם למעשה לבעלי המצר, באופן שיניב להם לא רק מנוף אסטרטגי שבו יוכלו לשלוט בנתיב האסטרטגי שדרכו עוברת חמישית מאספקת הנפט העולמית – אלא גם הכנסות כספיות אדירות. הם דורשים הסדר שיחייב כלי שיט לקבל רשות מעבר ממשמרות המהפכה ושהמכליות ישלמו דמי מעבר על פי שווי מטענן.
האמריקנים וכל בעלי בריתם מסרבים כמובן להסדר שכזה, אבל בהחלט מוכנים לשמוע מה האיראנים רוצים בתמורה להסכמתם לחזור להסדרי השיט המקוריים. האיראנים רוצים למשל את הפשרת 6 מליארדי הדולרים שמוקפאים בבנקים בקטאר. הכספים האלה נועדו במקור, על פי הממשל הקודם בוושינגטון, לקנות תרופות, מזון וצרכים הומניטריים לעם באיראן, אולם הנשיא ג'ו ביידן ששחרר אותם תחילה – הקפיא אותם מחדש אחרי טבח 7 באוקטובר 2023.
5 צפייה בגלריה
ספינת מלחמה אמריקנית סמוך למצר הורמוז. צבא ארה"ב החל במבצע לפינוי מוקשים
(צילום: CENTCOM)
שאלה נוספת היא אבטחת השיט החופשי, תחילה על ידי פינוי המוקשים הימיים שאיראן טוענת שזרעה בנתיבי השיט במצר, ובנוסף אבטחת הספינות מפני הטרדה והתקפות של גורמים איראניים או אחרים. בלי מילוי דרישות אלה לא יסכימו חברות הביטוח הבינלאומיות לבטח את מכליות הענק ששווי מטענן הוא מאות מיליוני דולרים. בעניין זה מעבר שתי המשחתות האמריקניות בהורמוז, הלוך ושוב, מהווה הוכחה ששני נתיבי השיט המרכזיים במצר אינם כה מסוכנים וזרועי מוקשים ללא הבחנה כפי שהאירנים טוענים, וכי ניקוי המיצר ממוקשים לא יהיה מלאכה כה מסובכת וכה ארוכה כפי שחששו (יש היום כלי שיט תת-ימיים חדישים ומאוישים מרחוק – שביכולתם לעשות את העבודה תוך שבוע-שבועיים. הצרה היא שהם מיוצרים בבלגיה וכבר בשרות הצי הצרפתי שלא מוכן להיכנס למבצע הפינוי עד שלא תיפסק המלחמה).
אם יושגו הסכמות, לפחות עקרוניות, בעניין הורמוז אפשר להעריך שהמו"מ יימשך. אם לא – האמריקנים יפוצצו את השיחות. אם השיחות יימשכו יש צורך להחליט על איך ומתי ובאיזה דרג. מתי למשל יכונסו פגישות עבודה של מומחים אחרי שיושגו הסכמות עקרוניות בדרג הפוליטי, וכו'. זה מצריך זמן ויחייב בוודאי הארכה של הפסקת האש.
מנקודת ראות ישראלית, בכל מה שנוגע למלחמה עם איראן, עדיין מוקדם להעריך לחיוב או לשלילה איזה תוצאות יניב המו"מ. אבל סביר להניח שבעוד כמה ימים טראמפ ידרוש, ואנחנו נצטרך להסכים, להפסקת אש מוחלטת בלבנון. גם חיזבאללה כנראה מעריך שזה מה שיקרה ולכן כדרכו ינסה להגביר בימים הקרובים את השיגורים לעבר הצפון ולעבר לוחמינו בדרום לבנון. אבל צה"ל ימשיך לתקוף באש ובתמרון לנקות את השטח שבו כבר שוהים כוחות של חמש אוגדות באזור שמדרום לליטאני, כשגולת הכותרת היא המצור על העיירה בינת ג'בייל – שבה מתבצרים עדיין עשרות אנשי חיזבאללה.
תיעוד מהיתקלות שבה נפצעו לוחמים בדרום לבנון: "מזהה מחבלים - פגיעה, חוסלו"
(צילום: דובר צה"ל)
בכל מקרה, שני הצדדים מתאמצים ויתאמצו מאד להוכיח שלא נכנעו לדרישות הצד האחר. זה מוליך למצב ה"לימבו" בכל מה שקשור לעובדות, שגורם לאזרחי כל המדינות המעורבות להיות שרויים בחוסר ודאות. לא רק האיראנים משמיעים וכותבים הצהרות והדלפות שאין בינן לבין המציאות שום קשר ואיומים שאין כוונה לממשם; גם הנשיא טראמפ וגם ראש הממשלה נתניהו מנפקים לנו הכרזות בלשון הווה וכאילו מתארות מצב שכבר קיים בשטח – בעוד שבפועל הן מבטאות את משאלות ליבם ותו לא. עצה קטנה ממני: כשאתם שומעים את קאליבאף או את עראקצ'י ולהבדיל את טראמפ או נתניהו, אל תפתחו ציפיות אך גם אל תתאכזבו.
