בסוף השבוע שעבר התקשר אדם למרפאה לבריאות הנפש Lindner Center HOPE בעיר מייסון שבאוהיו. הוא הציג עצמו כקרוב משפחה של ג'יימס טלריקו, המועמד הדמוקרטי במרוץ לאחד המושבים בסנאט של מדינת טקסס, וביקש לדעת "האם טלריקו כבר שוחרר". זמן קצר אחר כך, ביום ראשון, פרסמו שני משפיענים מעולם ה-MAGA של תומכי הנשיא דונלד טראמפ הקלטה לכאורה של השיחה, שממנה אפשר היה להבין כאילו טלריקו אכן התאשפז במוסד ושוחרר ממנו. בהתחשב בעובדה שטלריקו נעדר מהופעות ציבוריות במשך תשעה ימים בגלל מה שהקמפיין שלו הסביר כ"שפעת קשה", הרי שמדובר היה בחשיפה שבוודאי תחסל את הקמפיין של הדמוקרט הראשון זה עשרות שנים שנראה כבעל סיכויים ריאליים לנצח במעוז השמרני הענקי.
גלריה
המועמד הרפובליקני לסנאט קן פקסטון (ימין) ויריבו הדמוקרטי ג'יימס טלריקו - שמוביל בסקרים, אבל רק בפער קטן - שמצטמצם
(צילום: Kevin Dietsch / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP, AP Photo/Julia Demaree Nikhinson)
אבל מהר מאוד מרפאת Lindner Center HOPE פרסמה הודעה רשמית שלפיה טלריקו אף פעם לא אושפז בה, בדיקה שערכו ב"ניו יורק טיימס" על בסיס מצלמות האבטחה בביתו של טלריקו מצאה כי הוא נותר בפנים במשך שמונה ימים, הוא עצמו העיד כי "מעולם אפילו לא הייתי באוהיו" – ולסיום התברר מההקלטה המלאה של השיחה כי הגרסה שהפיצו שני המשפיענים, ניק סורטור וריין אמשר, הייתה ערוכה וחתוכה היטב. בגרסה המלאה לא רק שהמתקשר לא הצליח לקבל מידע כיוון שלא היה לו את קוד המטופל הנדרש, אלא אחרי שהמציא קוד, קיבל תשובה שהתייחסה למטופל שהתאים לאותו קוד. זה לא היה ג'יימס טלריקו.
עכשיו, כמובן, כל זה כבר לא משנה. אילון מאסק מפמפם את הקונספירציה; סטיבן מילר, סגן ראש סגל הבית הלבן והיועץ המשפיע ביותר של טראמפ, מפמפם אותה אף הוא; ומכונת התקשורת האדירה של MAGA דורשת שטלריקו ישחרר "הוכחות גיאוגרפיות" לכך שלא היה באוהיו בימי ההיעדרות. כל ה"דרמה" הזו מתרחשת מפני שטלריקו בן ה-37 מוביל בסקרים על המועמד הרפובליקני קן פקסטון, ויש לו סיכוי ממשי לנצח באחד ממרוצי המפתח בבחירות האמצע ב-3 בנובמבר, שבהן הסקרים חוזים אפשרות ממשית שהדמוקרטים יכבשו לא רק את בית הנבחרים אלא גם את הסנאט ויקשו מאוד על טראמפ בשנתיים שנותרו לכהונתו.
טלריקו מפרט את עמדתו על ישראל באירוע של CNN: "למדתי מרבי מקומי"
בחירות אמצע נתפסות באופן היסטורי כמשאל עם על כהונתו של הנשיא המכהן, ובדרך כלל המפלגה שלו סופגת מכה מסוימת בבחירות הללו ומאבדת מכוחה בקונגרס – אבל בצל הסקרים המעידים על שפל בפופולריות של טראמפ, עם אכזבה גדולה גם מצד מצביעים רפובליקנים ועצמאיים מיוקר המחיה והזינוק במחירים בעקבות המלחמה באיראן, כעת הדמוקרטים מקווים לניצחונות גם במעוזים שמרניים, וטקסס היא הדוגמה הבולטת ביותר לכך. היא המדינה השנייה בגודל אוכלוסייתה בארה"ב, עם כ-32 מיליון איש, וכבר עשרות שנים שהיא נחשבת למעוז "אדום" של הרפובליקנים. טראמפ ניצח שם את קמלה האריס לפני שנתיים בפער של 14%, והפעם האחרונה שטקסס שלחה דמוקרט לסנאט הייתה ב-1988, שנה לפני שטלריקו עצמו בכלל נולד.
הדמוקרטים למודי אכזבה מטקסס, וכבר ב-2018 הייתה להם תקווה גדולה עם המועמד בטו אורורק שהתמודד אז מול הסנאטור טד קרוז ועורר התלהבות גדולה בקמפיין – אך בסופו של דבר הפסיד לקרוז, גם אם בפער קטן מאוד מבחינה היסטורית בטקסס, 2.6%. אבל אורורק – בניגוד לטלריקו – מעולם לא הוביל בסקרים שקדמו לבחירות, ולכן הדמוקרטים אופטימיים יותר כעת – והרפובליקנים במצב של פאניקה, עליה מעידה כמות הכסף העצומה שהם מזרימים כדי להציל את פקסטון הרפובליקני.
הדמוקרטים צועדים לפי הסקרים לכיבוש הקונגרס, וטראמפ עצמו כבר לא שולל מהפך גם בטקסס
(צילום: shutterstock, Tasos Katopodis / Getty Images, מתוך ויקיפדיה, AP)
על אופיו הדרמטי של המרוץ מלמדת העובדה שהוא אחד היקרים ביותר בהיסטוריה האמריקנית, בניפוי מרוצים לנשיאות, והושקעו בו בסך הכול יותר מחצי מיליארד דולר. הרפובליקנים לבדם יזרימו למען פקסטון מתחילת ספטמבר ועד יום הבחירות סכום עתק של 232 מיליון דולר על מנת לשמור על המושב שעליו מתמודדים טלריקו ופקסטון, אותו מפנה הרפובליקני הוותיק ג'ון קורנין – שטראמפ הביא להדחתו בפריימריז מפני שסבר כי הוא לא נאמן לו מספיק. קורנין לפי הסקרים היה מועמד חזק הרבה יותר מול טלריקו, וההערכות הן שאם היה מנצח בפריימריז הרפובליקניים המרוץ לא היה צמוד כפי שהוא כעת – בעוד פקסטון לעומתו נושא קופת שרצים גדולה, עם האשמות לשחיתות וניסיון הדחה שהובילו נגדו עמיתיו הרפובליקנים בטקסס.
כעת טראמפ ומיליארדרים שמרנים מתגייסים בכל הכוח למען פקסטון, עם קמפיין אגרסיבי שמטרתו לצייר את טלריקו כליברל קיצוני מדי עבורה, תוך שהם מנצלים כמה אמירות מעברו שהוא עצמו מנסה להתרחק מהן, כמו כזו שבה טען ש"ישו הוא א-בינארי". טראמפ הצמיד לו את כינוי הגנאי Tala-freako ("טָלַ־פְרִיקוֹ"), כשבמקביל מעלילים עליו עלילות שקריות כמו אותה טענה שהופרכה לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי או הטענה שטראמפ חוזר עליה שוב ושוב ולפיה הוא צמחוני, אף שטלריקו הצהיר מפורשות שהוא אוכל בשר. אבל ייתכן מאוד שהקמפיין מצליח להשיב "הביתה" מצביעים מתונים ומתלבטים – ולפי "ניו יורק טיימס" הסקרים מהימים האחרונים מצביעים על הצטמקות הפער לטובת טלריקו: בסקר של ה"טיימס" מסוף ספטמבר הפער עמד על 6%, וכעת לפי סקר של מכון מריסט, שבוצע בין 8 ל-11 באוקטובר, הוא עמד על 2% בלבד – בתוך טווח טעות הדגימה.
איבדנו את הדרום לדור שלם
היום קצת קשה לזכור, או להאמין, אבל טקסס הייתה פעם מעוז דמוקרטי. במשך כמעט 100 שנה לאחר מלחמת האזרחים, טקסס הייתה עוגן בדרום שנשלט על ידי המפלגה הדמוקרטית. הרפובליקנים, מפלגתו של אברהם לינקולן, היו אז שנואים ברחבי מה שהיו מדינות הקונפדרציה. אחר כך הגיע ה"ניו דיל" של פרנקלין רוזוולט, שחילץ את ארה"ב מהשפל הגדול וזכה לפופולריות עצומה בטקסס החקלאית והענייה, וחיזק עוד יותר את הדמוקרטים. פוליטיקאים טקסנים דמוקרטים, כמו סגנו של רוזוולט, ג'ון נאנס גארנר, ובהמשך הנשיא לינדון ג'ונסון, צמחו מתוך המערכת הזו.
השינוי החל כאשר טקסנים לבנים שמרנים החלו לנטור לדמוקרטים כיוון שאלה נעו שמאלה בכל הקשור בשוויון זכויות לשחורים ורשת ביטחון כלכלית. רגע המפנה הגיע אחרי שהנשיא לינדון ג'ונסון חתם על חוק שוויון הזכויות ב-1964. לפי התיעוד של עוזרו הקרוב, ביל מויירס, ג'ונסון נראה מוטרד מאוד אחרי החתימה, וכשמויירס שאל אותו מה קרה, ענה לו הנשיא: "We have lost the South for a generation". התשובה הזו, "איבדנו את הדרום לדור שלם" – שהיסטוריונים לא לגמרי משוכנעים שהיא ציטוט מדויק – קיבלה מימדים מיתולוגיים בהסבר התזוזה הטקטונית של טקסס ומדינות דרום אחרות מדמוקרטים למעוזים רפובליקניים מובהקים.
הנשיא הדמוקרטי לינדון ג'ונסון, שהגיע מטקסס כשעוד הייתה "כחולה" - וצוטט אומר: "איבדנו את הדרום לדור שלם"
(צילום: GettyImages)
ב-1961 היה ג'ון טאוור הרפובליקני הראשון מטקסס בסנאט מאז המאה ה-19. ביל קלמנטס הפך ב-1978 למושל הרפובליקני הראשון זה יותר מ-100 שנה. במהלך שנות ה-80 וה-90, חל גידול דמוגרפי עצום בפרברים של דאלאס, יוסטון ואוסטין. תושבים אלו היו ברובם לבנים מהמעמד הבינוני-גבוה, דתיים, בעלי עסקים ואנשי תעשיית הנפט, שנמשכו למדיניות המיסים הנמוכים של הרפובליקנים – ועברו צד.
הדמוקרטים עוד החזיקו מעמד בזכות דמויות פופולריות כמו המושלת הכריזמטית אן ריצ'רדס, אבל ב-1994 היא הפסידה את בית הממשל לג'ורג' בוש הבן, ובבחירות ארבע שנים לאחר מכן כבר השיגו הרפובליקנים שליטה בכל התפקידים הכלל-מדינתיים (מושל, סגן מושל, תובע כללי) ובבית המשפט העליון המקומי. מאז 1994 לא הצליח אף מועמד דמוקרטי לנצח בבחירות למשרה כלל-מדינתית בטקסס כמו מושל, וסנאטור דמוקרטי כאמור לא נבחר שם מאז 1988. אבל כבר בעשור שעבר, בצל הגידול באוכלוסייה ההיספנית בטקסס, שהיסטורית נטו להצביע לדמוקרטים, אלו טיפחו תקווה למהפך מחודש, שעד כה לא התממש. אבל כעת הסקרים מעידים על כך שההיספנים נוטשים את טראמפ, בעקבות אכזבתם מיוקר המחיה וממבצע הגירוש ההמוני של מהגרים בלתי-חוקיים, והדמוקרטים שוב מפנטזים על טקסס.
הנצרות במוקד: "צדק כלכלי מוזכר 3,000 פעמים בכתבי הקודש"
עד לפני שנה, מי שאינו עכבר פוליטי לא שמע על טלריקו, שנולד באוסטין והוא דור שמיני למשפחה טקסנית. סבו היה כומר פופולרי בדרום טקסס והנכד גדל להיות נוצרי אדוק, איש חינוך בוגר אוניברסיטת הרווארד, שבמקביל לקריירה הפוליטית שלו ממשיך כיום בלימודי תיאולוגיה נוצרית בסמינר הפרסביטריאני באוסטין. מאז נובמבר 2018 מכהן טלריקו כחבר בבית הנבחרים המקומי של טקסס, כשהוא מייצג שני מחוזות מאזור אוסטין, עיר הבירה שהיא בועה כחולה במדינה אדומה מאוד.
הפעם הראשונה שבה נשמע שמו של טלריקו מחוץ לברנז'ה הפוליטית של טקסס הייתה במהלך ריאיון שהעניק לפני שנה הנשיא לשעבר ברק אובמה, בפודקאסט של הקומיקאי מארק מארון. מארון שטח בפני אובמה את תסכולו מכך ש"מועמדים דמוקרטים לא יודעים לדבר למצביעים, הם קוראים מדפי מסרים שהכינו להם יועצים ואין בהם שום אותנטיות". אובמה הסכים בהנהון ראש, אבל הוסיף: "יש את הבחור הזה בטקסס, טלריקו, הוא נהדר ומוכשר להפליא".
צועד בעקבות סבו הכומר. טלריקו
(צילום: REUTERS/Joel Angel Juarez/File Photo)
מאז הוא נחשב לכוכב עולה במפלגה, וניצח בקלות בפריימריז את יריבתו המפורסמת בהרבה, חברת הקונגרס הפרוגרסיבית והלוחמנית ג'סמין קרוקט, תוך שהוא בונה קמפיין המונים שניצל היטב את הרשתות החברתיות. טלריקו הצליח לייצר לעצמו נישה חדשה וחריגה במפלגה הדמוקרטית: מועמד פרוגרסיבי שהוא גם נוצרי אדוק, המעמיד את הנצרות במרכז עשייתו הפוליטית – התמקדות בצדק חברתי ובאהבת השכן, העני והמהגר, הגנה על הפרדת הדת מהמדינה והתנגדות ללאומנות נוצרית. "צדק כלכלי מוזכר 3,000 פעמים בכתבי הקודש שלנו", אומר טלריקו, "אבל אין לו שום אזכור בלאומנות הנוצרית או בימין הדתי של ימינו". בטקסס, המאוד דתית, המסר הזה מוצא אוזניים.
כמו מועמדים דמוקרטים רבים, גם טלריקו התחייב לא לקבל כספים מתאגידים גדולים – אבל עדיין זרם אליו הרבה מאוד כסף גם מתרומות אינדיבידואליות וגם ממיליארדרים, כשהוא מסביר שהוא לא יכול "לנטרל" את עצמו באופן חד-צדדי, בשעה שהצד הרפובליקני גם מזרים מאות מיליונים ממיליארדרים. הוא גם הצליח לנצל את העובדה שממשל טראמפ ניסה שוב ושוב לחסום אותו מלהתראיין בתוכניות לילה של רשתות שידור, שתלויות בקבלת רשיונות תפעול מהממשל הפדרלי. שני ראיונות כאלה שלו, לסטיבן קולבר וג'ימי קימל, לא שודרו בתוכניות עצמן ונשלחו ליוטיוב, בהוראת עורכי הדין של רשתות CBS ו-ABC. אבל באינטרנט הם זכו לעשרות מיליוני צפיות ועזרו לטלריקו לגייס מיליוני דולרים.
הסנאטור הרפובליקני הוותיק מטקסס ג'ון קורנין, שטראמפ הדיח כי לא היה "נאמן" מספיק
(צילום: AP Photo/Annie Rice)
מאז שבפריימריז הרפובליקניים הודח הסנאטור הוותיק קורנין, מנסה טלריקו לחזר אחרי קולותיהם של בוחרים שמרנים מתונים שמאוכזבים מהבחירה בפקסטון, המואשם כאמור בשחיתות (אליה נגיע בהמשך): "תמיד יש לכם מקום בקמפיין שלנו", הוא אמר להם. לפי הסקר של ה"טיימס" מסוף ספטמבר, 60% מהבוחרים המזדהים כעצמאים תמכו בו, וגם 7% מאלו שמזדהים כרפובליקנים. אחד מהם, פיט נודקר בן ה-81, פנסיונר שעבד בתחום המסעדנות והצביע בעבר פעמיים לטראמפ, אמר ל-CNN כי הוא מתכוון כעת להצביע לראשונה למועמד דמוקרטי. "אני די מאוכזב מהמפלגה הרפובליקנית, היא נחטפה. היא כבר לא המפלגה הרפובליקנית שהייתי חבר בה כל חיי".
נתניהו, איפא"ק ו"המבחן המוסרי של זמננו"
טלריקו אמנם נחשב למועמד מהזרם הפרוגרסיבי – הקמפיין שלו מתמקד במאבק ביוקר המחיה, בהעלאת מיסים לעשירים, מאבק בשחיתות ובהרחבת הגישה לביטוחי בריאות, והוא גם נוהג למתוח ביקורת על הממסד המפלגתי הדמוקרטי – אבל הוא מציג עמדות מתונות יותר מעמיתיו במחנה הזה, גם בכל הנוגע לישראל. הוא מדגיש את תמיכתו בזכות קיומה ובזכותה להגנה עצמית, אך עדיין מבקר בחריפות את המלחמה בעזה והצהיר כי אם ייבחר לסנאט, יצביע בעד עצירת מכירות נשק התקפי לישראל ולא יאפשר "שימוש בכספי מיסים אמריקניים למימון פעולות הפוגעות באזרחים". מאידך, במכתבים ששלח לקהילה היהודית בטקסס הבהיר כי הוא תומך בהמשך מימון מערכות נשק הגנתיות כמו "כיפת ברזל".
אובמה היה הראשון לזהות: "הבחור הזה מטקסס נהדר ומוכשר להפליא"
טלריקו הגדיר את המלחמה בעזה כ"מבחן המוסרי של זמננו", האשים את ממשלת נתניהו בביצוע "פשעי מלחמה" ו"ענישה קולקטיבית", וביקר קשות את השימוש בהרעבה והגבלת סיוע הומניטרי. מאידך, הוא סירב שוב ושוב להשתמש במונח "רצח עם" להגדרת פעולות ישראל בעזה ואמר כי חמאס הוא ארגון טרור שיש להסיר מהשלטון. באירוע עם בוחרים ששודר ב-CNN ביום רביעי האחרון, הוא נשאל על ידי מצביעה יהודייה על הזינוק באנטישמיות בארה"ב, והשיב כי הוא רוחש "אהבה וכבוד עמוקים" לעם היהודי ולכתבי הקודש היהודיים, תוך שהוא מציין כי הוא למד עליהם מרבי מקומי ולא מהפרספקטיבה הנוצרית. "עמדתי לצד מנהיגים יהודים במרכז טקסס נגד אנטישמיות", הוא אמר, "נלחמתי נגד שנאה בכל צורותיה מפני שאני מאמין שכולנו צריכים להתקבל בברכה בטקסס, לא משנה מהן אמונותינו הדתיות".
כשהמצביעה עמה שוחח שאלה אותו על הקשר שבין ביקורת על ישראל לבין אנטישמיות, והוא הדגיש כי את הביקורת הוא מכוון כלפי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ולא כלפי העם בישראל: "לראות את המוות והחורבן בעזה, ובפרט את מה שקורה לילדים, גורם לי בחילה". הוא הוסיף כי הוא גם מכיר בכך שטבח 7 באוקטובר "היה היום הקטלני ביותר עבור העם היהודי מאז השואה". לדבריו, "אני מאמין שלישראל, כמו לכל מדינה, יש זכות להגן על אזרחיה. אבל אני לא מאמין שלבנימין נתניהו יש זכות לנהל מלחמה נגד אזרחים, להפעיל ענישה קולקטיבית או להגביל את הסיוע לאזרחים. ועל כך יצאתי נגדו".
טלריקו, שמדגיש כי הוא תומך בפתרון שתי המדינות וקורא להקפאת בניית ההתנחלויות ביהודה ושומרון, מנהל קו תוקפני נגד השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק, והאשים כי היא "משתיקה ביקורת לגיטימית על נתניהו ופוגעת בסיכויים לפיוס ושלום במזרח התיכון". ושוב, הוא הציב גבולות ברורים נגד רטוריקה אנטי-יהודית, יותר מכמה מהקולגות הפרוגרסיבים שלו. בין היתר הוא סירב להופיע לצד המועמדת הקיצונית מורין גלינדו, שהתמודדה בפריימריז הדמוקרטיים על אחד המושבים של טקסס בבית הנבחרים והבטיחה כי אם תיבחר תהפוך מתקן כליאה למהגרים ל"מחנה מעצר עבור ציונים אמריקנים". טלריקו האשים אותה באנטישמיות, ובסופו של דבר היא הובסה. כך או כך, הקול היהודי בטקסס עומד על פחות מ-1%, ויש לו השפעה מינימלית.
אפילו ג'ו רוגן תמך: "אתה צריך לרוץ לנשיאות"
דבר נוסף שטלריקו והמועמדים הדמוקרטים מהדור החדש עושים הוא להביא את המסרים שלהם לכלי תקשורת שמרניים. טלריקו הופיע שוב ושוב ב"פוקס ניוז" וישב לריאיון של שעתיים וחצי עם ג'ו רוגן, בסיומו אמר מנחה הפודקאסט הפופולרי לקהל הגברי העצום שלו: "טלריקו אדם טוב, הוא צריך לרוץ לנשיאות". כל זה הביא את טלריקו לעמדה שבה הוא מוביל בהפרשים של בין 1% ל-4% אחוזים בסקרים. זה יתרון שלא היה לאף מועמד דמוקרטי שרץ לסנאט בטקסס למעלה מ-30 שנה, אבל זה גם יתרון כל כך שביר, שהוא רק מדגיש עד כמה שמרנית טקסס. מה שעוד מבליט את העובדה הזו היא זהות יריבו של טלריקו, שנושא על גבו בגאז' עצום של שערוריות ורבים בתוך מפלגתו שלו מתנגדים לו – ועדיין יש לו סיכוי לא רע לנצח.
בגידות, קטטה, ניסיון הדחה – ונאמנות לטראמפ
פקסטון בן ה-63 נולד בצפון דקוטה, הוא בן לאיש חיל האוויר האמריקני ומחזיק בתואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני במנהל עסקים ותואר במשפטים. הוא התחתן עם אנג'לה אלן, חברה בסנאט המקומי של טקסס, ולשניים ארבעה ילדים. הם עברו הליכי גירושין פומביים ומתוקשרים מאוד, שעוד נחזור אליהם. פקסטון החל את דרכו הפוליטית בתוך המערכת המדינתית של טקסס. הוא היה מאלה שהמריאו עם תנועת "מסיבת התה" (Tea Party) שנוצרה בתגובה לניצחונו של ברק אובמה והיוותה את הבסיס שעליו צמח הטראמפיזם. בין 2003 ל-2014 היה פקסטון חבר בבית הנבחרים ובסנאט של טקסס, ולאחר מכן נבחר לתובע הכללי שלה.
טראמפ ופקסטון בעצרת בסן אנטוניו החודש. מזרימים מיליונים, על מעוז שאמור היה להיות בטוח
(צילום: REUTERS/Evan Vucci)
מהר מאוד הפך לכוכב רפובליקני שיצא למלחמת חורמה נגד ממשלים דמוקרטיים. הוא הגיש עשרות תביעות נגד ממשלי אובמה וביידן, במיוחד סביב נושאי הגירה, רגולציות של איכות הסביבה ורפורמת הבריאות "אובמה-קר". הוא נקט בקו נוקשה מאוד נגד הפלות והעניק חופש מלא לנשיאת נשק. אחרי הבחירות לנשיאות ב-2020, הוביל פקסטון תביעה רשמית לביטול ניצחונו של ביידן ואף נאם בעצרת ב-6 בינואר 2021 בוושינגטון, זו שבה נאם גם טראמפ ושלאחריה הסתערו תומכיו על הקפיטול. כל זה הפך אותו אהוד מאוד על טראמפ, ששיבח את נאמנותו אליו ולאחרונה אמר: "הוא היה לצדי יותר מכל אחד אחר". את הפירות הללו קצר כאמור בפריימריז השנה, כשטראמפ תמך בו על חשבון הסנאטור המכהן ג'ון קורנין.
לכל אורך כהונתו כתובע הכללי, ליוו את פקסטון שערוריות שונות. כבר ב-2015, שנתו הראשונה בתפקיד, הוא הואשם בשורת עבירות מרמה פיננסיות אזרחיות ופליליות. התיק הפלילי, שנמשך כ-9 שנים, נסגר סופית ב-2025 לאחר שהסכים לעסקת טיעון שכללה עבודות שירות וקנס של 300,000 דולר ללא הודאה באשמה. השערוריה העסיסית ביותר סביב פקסטון הייתה רומן מחוץ לנישואין שניהל עם אישה בשם לורה אולסון. הרומן הזה הפך מבעיה אישית לסוגיה משפטית ופוליטית, ועל פי עדויות של בכירי משרדו לשעבר, פקסטון ביקש מתורם פוליטי, איש נדל"ן בשם נייט פול, להעסיק את אולסון בחברה שלו, ובתמורה, לכאורה, השתמש פקסטון בכוחו השלטוני כדי לסייע לפול בענייניו המשפטיים. במאי 2023 הצביע בית הנבחרים של טקסס, בהובלת רוב רפובליקני, בעד הדחתו של פקסטון מתפקידו, כשהוא מאשים אותו בניצול סמכות ושוחד. פקסטון הושעה זמנית, אבל בספטמבר אותה שנה זוכה בידי הסנאט המקומי וחזר לתפקידו.
תומכי טראמפ בעצרת בסן אנטוניו. את פקסטון פחות אוהבים
(צילום: Mandel NGAN / AFP)
בשנה שעברה התפרסמו ידיעות ולפיהן פקסטון ניהל מערכת יחסים נוספת, עם משפיענית רשת נוצרית בשם טרייסי דוהון. תייר אמריקני הגיש תלונה למשטרת לונדון, בטענה שפקסטון התעמת איתו פיזית וניסה לחטוף את מכשיר הטלפון שלו, לאחר שזה צילם אותו מטייל עם דוהון בעיר. אשתו של פקסטון, אנג'לה פקסטון, עמדה לצדו בפומבי לאורך שנים של חקירות פליליות, ואף ישבה באולם במהלך משפט ההדחה שבו נחשפו פרטי הבגידה שלו בה. אולם בשנה שעברה, אחרי 38 שנות נישואין, הגישה פקסטון בקשה רשמית לגירושין. למרות זאת, היא הופיעה החודש בתשדיר בחירות שבו קראה להצביע ל"כל המועמדים הרפובליקנים", מבלי להזכיר ישירות את שמו של בעלה לשעבר.
קמפיין בלי בשר ואלוהים א-בינארי: "קליפורניה לא צריכה סנאטור שלישי"
פקסטון אהוד על מעט מאוד אנשים במפלגה הרפובליקנית, והמרירות סביב ניצחונו על קורנין, אותו גם הדמוקרטים בקונגרס מחבבים, מביאה למבול בלתי פוסק של הדלפות משיחותיו הפרטיות; חשיפת פרטים על פרשיות רומנטיות מעברו ולעג למראהו החיצוני (פציעה בילדותו גרמה לכך שהעפעף הימני שלו נוטה מטה). אבל המפלגה הרפובליקנית עדיין משקיעה את כל מה שיש לה כדי להציל אותו. טראמפ כבר ביקר בטקסס שלוש פעמים בשבועות האחרונים ואפשר להניח כי יחזור אליה שוב לפני הבחירות. הרפובליקנים יכולים אולי לחיות עם הפסד בבחירות האמצע – זה קורה לכל מפלגת שלטון – אבל הם לא יכולים לחיות עם הפסד בטקסס.
פוסט של טראמפ שבו ניסה ללעוג לטלריקו, ולהשוות אותו לדמות המצוירת אלפרד אי. ניומן, הקמע של מגזין הסאטירי "מד"
הקמפיין הרפובליקני כבר מניב כאמור סימנים ראשוניים של הצלחה מסוימת, ובמהלך הקמפיין מצא עצמו טלריקו מתגונן אל מול שורה של אמירות עבר שלו שהובלטו על ידי אנשי פקסטון, ושלטענתם מעידים כי הוא מסתיר מהבוחרים את עמדותיו האמיתיות. בין היתר הם מזכירים שוב ושוב אמירות שלו מ-2021 ולפיהן "אלוהים הוא גם זכרי וגם נקבי, וכל מה שביניהם. אלוהים הוא א-בינארי", וכי המדע המודרני מכיר בשישה מינים ביולוגיים שונים, ולא רק זכר ונקבה. פקסטון כבר הצמיד לו בשל כך את הכינוי "ג'ימי ששת המינים" (Six-Gender Jimmy). "לקליפורניה כבר יש שני סנאטורים, הם לא צריכים שלישי", אמר פקסטון באחת העצרות שלו, כשהוא רומז לכך שטלריקו יהיה כסנאטור חבר במחנה השמאל העמוק.
גם הטענה שטלריקו הוא צמחוני – טענה שהופרכה כאמור – מתבססת על אמירה שלו מ-2022, שבה אמר כי ראוי שהאמריקנים יצמצמו את צריכת הבשר שלהם ותיאר את הקמפיין שהוביל אז למרוץ לבית הנבחרים המקומי כ"קמפיין בלי בשר". טלריקו ניסה להתרחק בריאיון מוקדם יותר השנה לרשת CBS מהאמירות שהשמיע רק לפני כמה שנים, ואמר שהוא מתחרט על חלקן: "היו דברים שאמרתי שבהם פספסתי את המטרה. אני אהיה הראשון להודות בכך. אבל קן פקסטון מוציא בכוונה קטעים מביכים מדבריי כדי להסיח את הדעת מקריירה של שחיתות", הוא אמר, וכשנשאל על הטענה שיש שישה מינים לבני אדם, השיב: "אני יודע שיש שני מינים — גברים ונשים. אני גם יודע שיש אחוז קטן מאוד של אנשים שיש להם חריגות כרומוזומליות כאלה, ואני מאמין שמגיע להם יחס של כבוד והגינות".
טלריקו בעצרת השבוע בסן מרקוס. מנסה להתרחק מאמירות עבר "מביכות"
(צילום: AP Photo/Eric Gay)
ועדיין, בישורת האחרונה של הקמפיין טראמפ נשמע כמי שנערך להסיט את האשמה מהפסד אפשרי של פקסטון, ובפוסט ארוך שפרסם אמש ברשת החברתית שלו Truth Social הוא כתב שהסנאטור הרפובליקני קורנין (שטראמפ כאמור הביא להדחתו בפריימריז), וכן הפרשן הפוליטי קארל רוב שהוא ממתנגדיו הבולטים של טראמפ במפלגה, "עושים הכול" כדי למנוע את ניצחונו של פקסטון, המתמודד לדבריו "מול מטורף מהשמאל הרדיקלי, ג'יימס טָלַ-פְרִיקוֹ, שהוא ההפך הגמור מהערכים של טקסס". טראמפ הוסיף כי "אם קן פקסטון יפסיד, זה יהיה בגלל עסקנים פוליטיים חלשים ולא יעילים כמו ג'ון קורנין וקארל רוב, שהתנגדו לי בחוסר יעילות לאורך כל הקריירה הפוליטית שלי".
